סופרת ועורכת

מאז ומעולם רציתי להיות סופרת.
קיבלתי בירושה כמה גנים משובחים מסבא וסבתא, ששניהם חטאו בכתיבה, במיוחד סבתי, שהיתה מפרסמת את סיפורי הילדים שלה בשבועונים דאז, כמו פילון ופשוש ומשמר לילדים.
את הסיפור הראשון כבר כתבתי בכיתה ב'.
גדלתי והתחנכתי בקיבוץ מסילות ושרדתי את הלינה המשותפת כטראומה עגומה, שהסימפטום העיקרי שלה היה פחד מיותר מכלבים. ויש לי כמה צלקות על הברכיים והמרפקים, שיעידו על השתטחויות עם האופניים על המדרכות, כשנסתי על נפשי מכלב פינצ'ר עצבני.
אחרי שחרורי מצבא ההגנה, ארזתי תרמיל על שכם ויצאתי אל העיר הגדולה.
במשך כמה שנים מבולבלות, בהן בעיקר נדדתי בין דירות והחלפתי עבודות, היוותה הכתיבה מקור לנחמה וליצירה, אך בעיקר היוותה מקור לתסכול.
חזרתי הביתה. נכון, חזרתי לקיבוץ והתמודדתי יפה עם הפחד שלי מכלבים.
חזרתי לעסוק בתחום השני האהוב עלי, ילדים. חינוך בלתי פורמאלי, חינוך מיוחד והדרכת בני נוער, החזירו את התחושה שהגעתי למקום הנכון.
לימודים מרתקים במכון גשטלט, שם למדתי פסיכודרמה וקורס צחוק למבוגרים, ממנו עשיתי פורמט עבודה לילדים, הביאו אותי לעסוק בסדנאות הומור וצחוק, שאותן העברתי לילדים.
ואז, הכל התחבר ביחד. העבודה עם הילדים חשפה בפני את הכשלים הנוראיים במערכת החינוך. ואני, שתמיד הרגשתי שהגעתי עד הלום כדי לבצע איזו שליחות מיוחדת (we're on a mission from god) הבנתי סוף-סוף בשביל מה הוענקו לי אותם גנים משובחים של כתיבה.
ספרי הראשון נכתב בזמן ברוטו של שלוש שנים, נטו - חצי שנה. באמצע - שנתיים הפסקה, בה לא נגעתי כלל בספר. בינתיים הריתי התחתנתי ילדתי והתגרשתי, כשהמשבר בנישואיי הוא זה שהביא אותי לחזור אל הדפים.
היום אני חד-אימא (אם חד-הורית) לילד מקסים – ולא מפסיקה לכתוב.
חיה בצפון הרחוק והיפהפה של ארץ ישראל במושב קסום, כותבת בעיקר פנטזיה מודרנית, ניו-אייג'ית – טרילוגיה אפוקליפטית על העתיד הקרוב, וכמו כן כותבת ועורכת ביוגראפיות וסיפורי חיים.
ליצירת קשר: timiku@gmail.com

קישורים לכתבות ברשת:

http://www.2live.co.il/modules/article/view.article.php/c73/758

http://kaze.co.il/article.php?num=25