פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
הנעדרים

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%30
אהבתי
%16
מעניין
%11
לא אהבתי
%43
שם:  הנעדרים
מחבר:  תחרות כתב 2014 בנושא: סיפורי מסע

תאור:

מאת: רבקה ראובן

פרק א'
פגשתי את יורם לבקשתו, בבית קפה קטן וצנוע בשולי העיר העתיקה בירושלים. פניו הזעירים ועיניו המרצדות, הסגירו חוסר ביטחון. אפו עטור הנמשים רטט. הוא הביט בי ואמר,
"תודה שהסכמת לפגוש אותי, הגעתי למצב של אין מוצא, אני מקווה שתוכלי לעזור לי."
בשנותיו הראשונות בבית הספר היסודי, שימשתי יועצת חינוכית. הכרתי היטב את יורם ומשפחתו. האינפורמציה היחידה שהייתה לי, הסתכמה במספר משפטים בתיק האישי שלו, "יורם בוזגלו, משפחה חד הורית. האם שרה, עקרת בית, נתמכת לשכת הרווחה. שני ילדים, יורם ותמי."
בבית הספר, זכור לי יורם כילד מופנם מאוד. הוא מיעט לשחק עם הילדים, ובשעורים בהה בחלל. בישיבות, המורים שבחו את נימוסיו והתנהגותו אולם, הישגיו הלימודיים היו בינוניים למדי.
"אני יודע שאת זוכרת אותי מתקופת לימודי בבית הספר היסודי." אמר, כאשר ראה שאני מרוכזת בניירותיי. "אז, דאגת לי מאוד, הזמנת אותי לשיחות רבות שעזרו לי. אני מקווה, שגם הפעם תוכלי לעזור לי ולייעץ לי כיצד לנהוג."
"מה אתה עושה כיום?" שאלתי מרוכזת בפניו.
"השתחררתי מהצבא לפני שנתיים, ומאז אני משמש טכנאי תקשורת בבזק."
"ואתה מרוצה?"
"מאוד, אני שולט במקצוע, מוערך מאוד, המשכורת טובה. חסכתי סכום כסף נכבד, ובעזרת המענק הצבאי והמשכנתא, הצלחתי לרכוש לעצמי דירה קטנה."
"ואחותך, תמי, מה אתה?" לאחר שתיקה השיב, "היא עזבה את הבית בגיל שש-עשרה, ומאז לא ראיתי אותה."
"המשטרה מעורבת?"
"לא, אימא לא הסכימה לערב אותה. ועכשיו כשאימא נפטרה, נשארתי בלי משפחה, אני חייב למצוא אותה."
"לאימא לא היו קרובי משפחה?"
"היו לה, אבל אנחנו לא פגשנו אותם ולא הכרנו אותם. היא נהגה לאמר, 'אני לבד בעולם.' פעם שאלתי אותה 'ואיפה אבא?' 'הוא מת,' אמרה בזעם, 'ואל תשאל עליו יותר.' הייתי ילד קטן. אימא אמרה את דבריה באיום. אני לא שאלתי ולא התעניינתי יותר. כאשר אחותי נעלמה, הרגשתי אבוד. הסתובבתי ברחובות שעות רבות בתקווה להיתקל בה. היא, לא השאירה שום עקבות, ולא שבה הביתה."
"ניסית לברר באמצעות חברות?"
"היא הייתה כמוני, לא היו לה חברות. אף חברה לא הגיעה לביתנו, והיא לא הלכה לאף חברה. לכן, כאשר היא הודיעה שיום אחד היא לא תשוב הביתה, קבלנו את דבריה בלגלוג, ידענו שאין לה לאן ללכת.
"ואמך לא דברה אתך לפני מותה?" יורם השפיל את עיניו והשיב, "תמיד ידעתי שאני יתום מאב." רגע שתק, ידעתי שקשה לו, "יומיים לפני מותה, מסרה לי פתק ועליו רשומים שלושה שמות של גברים. 'אחד מהם הוא אביך.' במשך יומיים ניסיתי לדובב אותה, לברר פרטים נוספים. היא נאלמה, נשמה יום נוסף ונפטרה. כעסתי עליה ולא יכולתי לבכות.
"אני מבקש לדעת האם יש לך פרטים נוספים על משפחתי?"
"לצערי, אין לי שום אינפורמציה נוספת, מלבד מה שידוע לך. לכן, יש לך כעת עבודת בילוש כפולה."
"לגבי אחותי, איבדתי תקווה, בעניין אבי, אני חייב למצוא את האיש, ולהבין למה לא הכיר בנו ולא דאג לנו."
"השאלה היא האם שם משפחתך הוא שמה הראשון של אמך?"
"באף אחד מהשמות שמסרה, לא מופיע השם בוזגלו. מה את מציעה לעשות?"
"ראשית, לגבי אחותך, אל תוותר, גש למשטרה למסור פרטים.
לגבי אבא, רצוי שתחשוב היטב, האם כדאי לך להיכנס להרפתקה, שאין לדעת לאן תוביל."
"אני חייב למצוא את האיש." אמר נחרצות.
"אם כן, התחל בטלפונים לשם איתור הגברים. עליך לקבוע פגישה רק אם יישמעו לך נעימים, אל תגיב בקיצוניות , גם אם יגיבו בכעס ולא ישתפו פעולה." יורם לחץ את ידי, הודה לי בחיוך עצוב והלך לדרכו.

פרק ב'
יועצת ביה"ס לא הועילה לי הרבה לגבי החיפוש אחר אבי. בעניין אחותי, קבלתי את עצתה. ניגשתי למשטרה ומסרתי פרטים.
"למה חיכת זמן רב כל כך?"
"אמי לא הסכמה לערב אתכם."
"לחכות שבע שנים ולא לפעול, זה לחרוץ את גורלה של הנעלמת.. לא נוכל לעשות הרבה. אנחנו מבטיחים שאם יגיע לידינו מידע כלשהו, ניצור אתך קשר." יצאתי משם בתחושת אובדן והחמצה.
הרגשתי רגשי אשם. לא יכולתי להשלים עם אובדנה של אחותי – "איך לעזאזל, לא עשיתי דבר!" בבניין בו אני גר, חי זוג מעורב – אישה יהודייה עם גבר ערבי מוסלמי. עובדה זו עוררה בי מחשבה נוספת – "ייתכן ותמי ברחה עם גבר ערבי וחיה אתו בשטחים, או באחת מארצות ערב." נבהלתי מעצם האפשרות. ידעתי שבמקרה כזה, אין כל סיכוי שאמצא אותה. שכנתי, שהפכה לידידתי, הייתה שותפה לסבך הבעיות שלי. היא הרגיעה אותי, "ולמה אינך חושב על אפשרות, שאחותך נשואה לגבר חרדי וחיה בשכונת מאה שערים, או בבני-ברק?"
"יהיה נחמד מאוד לגלות שיש לי מספר אחיינים עם פאות. אני מוכן לשלם מחיר ולחזור בתשובה."
כך החל המסע הכפול שלי בעקבות אבי ואחותי האבודה. ימי החלו להיות גדושים ומלאי עניין. במהלך עבודתי רשמתי מספרי טלפונים של רשויות שונות, ניסיתי לברר אם במרשם התושבים מופיעה בחורה בשם תמי בוזגלו. במקביל פניתי לאחותי בתוכנית חיפוש קרובים ברדיו, "לאחותי תמי בוזגלו, אימא נפטרה ואני נשארתי לבד. מצפה לרגע שנפגש שוב, מאחיך היחיד יורם."
מסרתי את מספר הטלפון , ומאז כל צלצול הקפיץ אותי. חייתי במתח.

פרק ג'
כשבוע לאחר פגישתי עם היועצת, החל מסעי בעקבות אבי הנעלם. בחרתי בגבר הראשון , רגב שמעון, עברתי על כל השמות המתחילים ברגב, ולשמחתי הופיע בתוך הרשימה הארוכה רק רגב שמעון אחד.. מכאן המלאכה הייתה קלה. חייגתי, האיש שענה לי מהעבר השני, נשמע לי נעים, עם שפה רהוטה, "במה אוכל לעזור לך?" שאל
"אני מבקש להיפגש, הנושא רגיש מדי, לא אוכל לעשות זאת בטלפון."
"מי אתה אם אפשר לדעת?"
"זאת בדיוק הבעיה, אני צריך את עזרתך כדי לברר זאת."
"זה נשמע מוזר, לא ברור לי כיצד אוכל לעזור לך. אולם, מתוך סקרנות אפגש אתך. תוכל להגיע למשרדי מחר בשמונה, לפני שאני מקבל לקוחות. זה משרד לעורכי דין ברחוב הרצל 8. להתראות." לא הספקתי להודות לו, האיש הניח את השפופרת. חכיתי בקוצר רוח לפגישה עם אחד ממאהביה של אמי.
בבוקר הקדמתי לקום, לבשתי את הטובים בבגדי, התגלחתי ויצאתי. בהגיעי למקום, המשרד היה סגור, המתנתי בסבלנות. כעבור כעשרים דקות הגיע איש נאה, לבוש חליפה עם תיק גדוש מסמכים מתחת לזרועו.
"בוקר טוב," פנה אלי, "אתה הבחור שביקש להיפגש עמי? הכנס, הכנס. אתה רואה אני ממשיך את עבודתי בבית." רמז על התיק שהניח על השולחן. לאחר היסוס פתחתי – "שמי יורם, יורם בוזגלו. גדלתי עם אחותי ואמי, שכל השנים ספרה לנו שאנו יתומים מאב....לפני חודש היא חלתה ונפטרה. יומיים לפני מותה היא מסרה לי פתק ובו שלושה שמות של גברים, 'אחד מהם צריך להיות אביך.' עצמה את עיניה ולא שבה לדבר." האיש היה המום. לאחר שתיקה שארכה רגע ארוך מאוד, הוא שאל – "מה היה שמה של אמך?"
"שרה בוזגלו." הוא קם ניגש לכרטסת, דפדף והוציא מתוכה כרטיס, שהתברר שהיה כרטיס העובד של אמי. "כן." הנהן בראשו. אמך הייתה העובדת שלי. היא עבדה חצי משרה במיון ותיוק מסמכים. הקשר בינינו היה טוב. אישה נאה ומטופחת, עבדה בחריצות ויעילות." לאחר שתיקה הוסיף, "חיבבתי אותה ואפילו יותר מזה. אך, לא יכולתי לפרק משפחה למענה. ליבה נשבר. היא עזבה את העבודה וחיפשה את מזלה במקום אחר. מאז, לא פגשתי בה. אני מבין, שאתה מחפש את אביך. אני יכול להבטיח לך נחרצות, שאני לא אביך. אולם, למען ההגינות ולזכרה של אמך, אסכים לעשות בדיקת אבהות." נפרדתי מהאיש בתודה ובלחיצת יד חמה.
חיכיתי בקוצר רוח לתוצאות הבדיקות, וכאשר הגיעו, התברר לי שהאיש צדק. רגב שמעון אהב את אמי, אבל היה מספיק נבון לא להסתבך בהריון לא רצוי מבחינתו. הוא לא אבי. עלי להמשיך במסעי לאיתורם של השניים האחרים.
השם השני צלצל כשם צרפתי – פייר סימון. בספר הטלפונים של עירי לא הופיע שם כזה. גם בקטלוגים של חיפה וירושלים לא מצאתי את השם . חיפשתי בזה של מחוז הדרום. ואכן, בעיר באר-שבע הופיע השם פייר סימון. צלצלתי. קול צרוד ונמוך ענה בקוצר רוח,
"מי שם?"
"שמי יורם, אני קרוב משפחה שלך."
"לי חבוב אין משפחה ואין קרובים." הוא התכוון לסגור. הצלחתי לעצור בעדו ואמרתי, "אני מבקש רק לפגוש אותך ולדבר, בבקשה." התחננתי. האיש, שכנראה רגיש ביסודו, ענה מיד, "טוב ילד, טוב." קבענו להיפגש בבית הקפה שהכרתי מתקופת שרותי הצבאי. הפעם חששתי מהפגישה.

" הגעתי למקום. כעבור מספר דקות, הבחנתי באיש גדול ממדים, עטור זקן ושער פרוע ובבגדים מרושלים קרב לבית הקפה. המראה תאם לקול, לכן, קמתי לקראתו ואמרתי, "אתה ודאי מר סימון." הוא חייך והשיב,
""איזה מר, על מה אתה מדבר, אני פייר המתוק." הוא התיישב, צחק, נגע קלות בלחיי ואמר שוב, "פייר המתוק, אתה מבין ילד?" חשתי שהתחבבתי עליו. לא ידעתי מה לאמר, האיש עורר בי רגשות מעורבים – מצד אחד, הייתי סקרן לדעת כיצד אמי התקשרה אליו, ומי הוא בדיוק האיש. ומצד שני, הוא עורר בי סלידה. בסתר לבי קיוויתי שהוא לא אבי.
משראה שאני שותק ומהרהר שאל – "אז איך בדיוק אתה קשור אלי?"
"השם שרה בוזגלו אומר לך משהו?"
"שרה בוזגלו... מי לא הכיר בעיר הזאת את הבת של משה בוזגלו."
השבתי בהתרגשות, "אני הבן שלה."
"אני שמח שהיא הקימה משפחה."
"מה אתה יודע על אימא שלי?"
"היא הייתה הנערה היפה ביותר שהכרתי." עיניו הצטעפו, "כל החבר'ה רצו אותה. והיא, בחרה בי, בפייר המתוק אבל,... " שוב שתק ופניו השתנו, חשתי שהוא עומד להתפקע. "אבל פייר לא ידע לשמור עליה, לא ידע להעריך אותה. היא החליטה להתגייס לצבא, עזבה את העיר, ולא שבה יותר לבאר-שבע, כי לא היה לה לאן לשוב.
"אמרת," התפרצתי לדבריו, "שיש לה משפחה כאן?"
"בוודאי, משפחה גדולה – הורים, אחים, אחיות. אבל, כולם החרימו אותה בגללי, בגלל שהיא בחרה בפייר המתוק." הפעם הוא חייך בעצבות.
"מה ידוע לך על משפחתה?"
"הוריה עדיין חיים באותה שכונה, בבית בו גדלה. שניים מאחיה ואחות אחת הקימו משפחות וגרים בבאר-שבע. יש לי את הכתובת של ההורים, תוכל לבקר אותם."
"ולא פגשת את אמי מאז?"
שוב שתק, הרגשתי שלא ציפה לשאלה. "יש לך שאלות קשות ילד." אמר ונאנח.
"אני לא ויתרתי בקלות על אמך. לאחר חיפושים הצלחתי להגיע אליה. היא הייתה שונה – בוגרת, יפה יותר, בטוחה בעצמה. היא סיימה את השרות הצבאי, ונדמה לי שעבדה במשרד של עורכי דין. אמרתי לה שאני רוצה לחדש את הקשר. היא לא הסכימה, הזמינה אותי לבלות אצלה מספר ימים ונפרדנו. הבטחתי לא להטריד אותה יותר. מאז לא ראיתי אותה."
הייתי נרגש. לא ידעתי אם להעלות בפניו את עניין האבהות. החלטתי, שלעת עתה עדיף שלא להיכנס לזה, עד לפגישה עם הגבר השלישי. רשמתי את כתובתם של הורי אמי, ונפרדתי מהאיש שייתכן והוא אבי.

פרק ד'
צלצול טלפון העיר אותי בשעת בוקר מוקדמת. קול בלתי מוכר אמר - "אני מכיר את אחותך ומוכן למסור לך מידע עליה, אם תבטיח לי שתאפשר לה להמשיך בחייה ולא להתערב בהם." מיהרתי להשיב בהתרגשות,"אין בעיה, רק עליך להפגיש בינינו אני חייב לראות אותה.
קבענו להיפגש מיד במקום מוצנע, שאיש לא יוכל להבחין בנו.
חיכיתי לו כולי מתוח. הוא הגיע, התיישב לידי בלי לאמר מילה. אני פתחתי - "לא ראיתי את אחותי שבע שנים. אני מתגעגע אליה, עליך להבין, היינו קשורים מאוד ודומים בהתנהגות.
לשנינו לא היו חברים, היא הייתה החברה שלי. לא עלה בדעתי שיום אחד היא תקום ותלך, תעזוב אותי בלי ליצור קשר, בלי לערב אותי.
"איך בדיוק הגעת אלי?"
"אחותך תמי שמעה את ההודעה שלך בתוכנית חיפוש קרובים ברדיו. היא רשמה את המספר. תדע לך, כל השנים האלה היא לא הפסיקה לדבר עליך, היא חיכתה לרגע שתוכל להיפגש אתך. גם לאמך היא התגעגעה. לאחר שנודע לה שהיא מתה, היא בכתה במשך יומיים, לא יכולנו להרגיע אותה."
"אני לא מבין למה היא לא חזרה, ומי אתה בשבילה?"
"נתחיל מזה שהיא חייה בקומונה, וחברי הקומונה מחויבים בשבועה לא ליצור קשר עם משפחותיהם."
"אתה בעצם מפר את השבועה."
"אתה צודק. אם ייוודע שפגשתי בן משפחה של אחד החברים, זה עלול לסכן את חיי."
"ובכל זאת למה?"
"אני ותמי מקורבים מאוד, כמו אח ואחות. היא אומרת לי תמיד, 'איציק אלוהים שלח לי אותך במקום יורם.' אחרי המשפט הזה היא בוכה. לאחר ששמעה את ההודעה שלך, ראיתי שהיא סובלת, והחלטתי להיפגש אתך בלי לערב אותה."
"כמה אתם בקומונה; מיהם חבריה; מי מנהיג אתכם; ממה אתם מתפרנסים?"
"נתחיל מזה שהמנהיג שלנו הוא איש העולם התחתון. קוראים לו 'רמבו', איש גדול ושרירי מאוד. כל גופו מכוסה בקעקועים של נחשים, דרקונים, איש מפחיד"
"איך נוצרה הקומונה שלכם?"
"האיש ניצל את מצבם של נערות ונערים שברחו ואין להם לאן ללכת. אחותך הייתה החברה הראשונה בקומונה. הוא פיתה אותה בהבטחות שונות."
"זה ברור, היא חיפשה את האבא שלא היה לנו. הרי אנחנו יתומים מאב?"
"כן, היא ספרה לי הכול."
"מידי שבוע נוספו חברים. היום אנחנו ארבעה עשר חברים בקומונה. שאלת במה אנחנו עוסקים?" הוא שתק. הבנתי שזה החלק הבעייתי בחיי הקבוצה.
"העיסוק שלנו לא מקובל בחברה. אנחנו נמצאים בתחתית, 'עלובי החיים,' כמו שאומרים. הבנות חייבות לעסוק בזנות ולשלשל את הכסף לידיו של רמבו." זעקה נפלטה מגרוני, "אחותי התמימה, הביישנית, איך נתתי לזה להגיע למצב הזה; למה לא ניגשתי למשטרה מיד כשעזבה את הבית; איך יכולתי להמשיך הלאה בלעדיה?" איציק ניסה להרגיע אותי, "עליך להבין, היא לא אשמה, היא נתונה במלכודת. גם אנחנו הגברים שפוטים שלו."
"במה אתם עוסקים?"
"אנחנו מוכרים סמים שהוא מספק לנו. חיינו בסכנה יומיומית, תנאי החיים קשים. רמבו הנבלה מנצל את כולנו, את החולשה שלנו, והוא חי כמו מלך בלי להתאמץ."
לבי התכווץ מדאגה לשלומה של אחותי. חששתי שגם היא נכנסה לקטע של הסמים.
"תשמע," אמרתי, "אל תספר לתמי שפגשת אותי כדי ששניכם לא תפגעו. עליך למסור לי את מיקומה המדויק של הקומונה. אדאג שהמשטרה תגיע אליו." תחילה איציק נבהל והחוויר. "לא, עשה לי טובה, הבטחת לי לא להתערב..."
"אל תדאג איציק, אתה לא תהיה מעורב כלל. אני מבטיח לך אישית לדאוג לך ולתמי. תוכלו להתחיל חיים חדשים. אינני יכול להמשיך בחיי כאשר אחותי נמצאת בתחתית שבתחתית וחייה בסכנה." נפרדתי מאיציק בלב כבד, החלטתי לשקול את צעדי ולנקוט בזהירות.

במשטרה עיינו בתיק שפתחתי, ונדהמו לשמוע שאחותי בחיים. ספרתי להם אודות הקומונה והעומד בראשה רמבו.
"הקומונה נמצאת בתל-אביב, קרוב מאוד לתחנה המרכזית הישנה. אני לא הייתי שם. אינני רוצה לסכן את חייהם של אחותי וחבריה."
הם גילו רצון עז לעזור. הבינו שמדובר בצעירים שנתונים תחת איום של איש העולם התחתון וחייהם בסכנה. רשמו את כל הפרטים שמסרתי ואת מיקומה המדויק של הקומונה.
"עליך להתאזר בסבלנות, העניין דורש זהירות רבה." אמר השוטר והבטיח, "העניין יטופל." עבר חודש ולא שמעתי מאיציק. לי אסור היה לפנות אליו. למשטרה הבטחתי לא לגשת עד שהם יפנו אלי.
בוקר אחד, לאחר ארבעים ימי מתח וציפייה, הפעמון בדלת צלצל. הייתי עייף, אחרי יום עבודה, שכוב על הספה בסלון. עניתי ברפיון – "אפשר להיכנס, הדלת פתוחה." הדלת נפתחה בהיסוס, שני ראשים הציצו אלי, תמי ואיציק עמדו לפני. קפצתי וחבקתי את שניהם. הובלתי אותם לספה והתבוננתי בהם. אמרתי, "איבדתי אחות, ומצאתי אח ואחות." שניהם הביטו בי באהבה. תמי נאלמה, רק הדמעות זלגו שעה ארוכה.
לאחר מנוחה וארוחה טובה, בקשתי לדעת רק דבר אחד, "האם לא נשקפת יותר סכנה מצדו של רמבו?"
"לא, לא," השיבו מיד. "אין לך מה לדאוג. המשטרה כלאה אותו, הוא היה מבוקש שנים רבות על פשעים חמורים יותר."
במהדורת החדשות של הערב הודיעו על לכידתו של איש העולם התחתון המכונה "רמבו" והבטיחו – "אנחנו נדאג שהאיש לא יצא מכלאו ולא ישוב לפעול." נרדמתי בשלווה, לאחר שלילות רבים שנתי נדדה.



פרק ה'
סיפרתי לתמי על פיסת הנייר עם שמותיהם של הגברים, שאמנו מסרה לי לפני מותה. היא הגיבה נדהמת, "מה! אנחנו לא יתומים, יש לנו אבא?"
"כן תמי, יש לנו אבא, שאני במסע חיפושים אחריו. עד כה נפגשתי עם שני גברים. הראשון, אדם מרשים מאוד, עורך דין. הוא לא אבינו לצערי. מהשני התרשמותי הייתה רעה. לכן, לא העליתי את עניין האבהות. הוא סיפק לי אינפורמציה רבה על משפחתה של אימא. תמי, לא תאמיני, יש לנו סבא וסבתא, דודים, דודות ודודנים. משפחה ענפה." תמי שוב בכתה ושאלה, "ואתה ראית אותם?"
"לא, החלטתי קודם לפגוש את הגבר השלישי. רק אחרי שאדע מיהו אבי אחליט על צעדי."
"אני אבוא אתך." קפצה בהתרגשות .
"תמי, אין לי עדיין שום מידע, תחילה עלי לאתר את האיש." בערב עברנו על ספרי הטלפונים, ומצאנו במחוז ירושלים שני שמות הזהים לשמו של הגבר השלישי – עמיקם ורדי. זה מסובך הפעם." החלטנו שכל אחד ייקח על עצמו להיפגש עם אחד מהם.
תמי שהייתה להוטה מאוד לפגוש את האיש, צלצלה והציגה את עצמה, "שמי תמי, אינך מכיר אותי, אני מבקשת להיפגש אתך בעניין אישי חשוב." הוא שאל, "ואיך הגעת למספר שלי?"
"זה מסובך, לא אוכל להסביר בטלפון, אני מבקשת להיפגש, ומבטיחה שלא אגזול זמן רב מזמנך."
"את נשמעת צעירה."
"כן, אני בחורה צעירה."
"אם זה כל כך חשוב, נוכל להיפגש הערב."
"לא, אני מעדיפה בשעות היום." נזהרה לאחר הניסיון עם רמבו.
תמי הגיעה לביתו של עמיקם, הקישה בהיסוס, כולה מפוחדת. בדרכה לביתו החליטה שתבקש ממנו לעזור לה בחיפושיה אחר אמה שנעלמה והשאירה שני מספרי טלפונים. האחד שלו והשני של גבר נוסף.
האיש שפתח בפניה את הדלת היה בחור צעיר כבן שלושים. "אני עמיקם, היכנסי בבקשה." היא נעמדה, הבינה שהבחור בן השלושים לא יכול להיות אביה. התנצלה הודתה ובקשה ללכת.
"היכנסי, ספרי לי במה מדובר, ייתכן ואוכל לעזור לך."
"לא, לא, ברור לי בוודאות שלא תוכל לעזור. אתה צעיר מידי." הוסיפה ומיהרה לרדת במדרגות, ושבה הביתה בתחושת החמצה.
יורם היה מרוצה מתוצאות הפגישה של תמי עם עמיקם הראשון. "עכשיו יהיה קל אם כך," חייכה, "יכול להיות שעמיקם הצעיר הוא אחינו." שנינו צחקנו משועשעים מהרעיון.
"אחותי, קבעתי עם עמיקם, הוא נשמע לי נחמד ורציני. אני חושב שהוא עוסק בייעוץ בתחום כלשהו. הוא לא שאל שאלות לגבי נושא הפגישה, רק ביקש לרשום את שמי ושאל, האם אני יודע מה התעריפים לכל פגישה."
"ומה אמרת?"
"שלא, אבל אין שום בעיה בעניין התשלום."
תמי הקדימה לקום, הכינה ארוחת בוקר מיוחדת ואמרה – "אחי, יש לי תחושה שאתה הולך לפגוש את אבא. לכן, החלטתי לחגוג, אתה יודע, למזל טוב." חייכתי לאחותי ואכלתי בהנאה.
עמיקם קבל אותי במשרדו והורה לי לשבת.
"אני מבין שאתה מעוניין לפתוח עסק, והגעת לכאן לקבל ייעוץ כיצד עושים זאת."
"למען האמת," השפלתי את עיני והשבתי, "אינני פותח עסק ואני לא כאן לשם קבלת ייעוץ."
"במה אוכל לעזור לך, אם כן?" ספרתי לאיש על אודות אמי והפתק. הוא זז בכיסאו באי-נוחות ושאל, "ומי הייתה אמך?"
"שרה בוזגלו."
עמיקם החוויר, קם, שתה מים וחזר לשבת מולי. יישר מבט ואמר ברצינות רבה: "הכרתי את אמך, שרתנו יחד בצבא, תכננו להתחתן לאחר השירות הצבאי." רגע הוא שתק והוסיף, "ערב אחד היא נגשה אלי ואמרה, 'עמיקם, אנחנו צעירים מידי, עדיף שנדחה את החתונה.' החלטתי לא ללחוץ עליה. אהבתי אותה והבנתי אותה, הרי היא רק השתחררה מהצבא. שרה התחילה לעבוד במשרד לעורכי דין. המשכנו להיפגש. אני למדתי ועבדתי. הפגישות אתה הלכו והתמעטו. לא היה לי זמן, והיא לא כעסה. המשיכה להיות נחמדה, לא הרגשתי בשום שינוי אצלה.
"עברה שנה נוספת. סיימתי את למודי ופתחתי משרד לייעוץ עסקי. כבר בתחילת הדרך העסק שגשג. התחלתי לפנק אותה במתנות יקרות ערך. והיא, להפתעתי, לא גלתה שום התלהבות.
באחד הערבים הגעתי הביתה ומצאתי את שרה ישובה בחושך. הדלקתי אור, והבחנתי בעיניה האדומות מבכי. 'מה קרה?' נחרדת. נגשתי חבקתי אותה ובקשתי שתספר לי הכול. אולם, לה היה קשה לדבר. הגשתי לה מעט יין, 'זה יעזור לך להירגע' אמרתי, וחיכיתי בסבלנות עד שהעזה לדבר. 'עמיקם, אני מצטערת...' היא שוב בכתה. 'על מה את מצטערת שרה?'
'לא נוכל להתחתן, אני לא אוהבת אותך.' היא קמה והלכה. עולמי חרב עלי. ידעתי, שזה סופי. לכן, לא ניסיתי לשדל אותה."
"שרה הייתה אהבתי האחת והיחידה. הצלחתי, אומנם, להקים עסק משגשג, אך נותרתי ללא אהבה וללא משפחה. אמך חסמה לי את הרגש."
השפלתי את עיני ונאנחתי. כאב צרב אותי על הטעויות שאמי עשתה. אמרתי לאיש הפגוע שישב מולי – "גם מזלה של אמי לא שפר עליה. היא גידלה אותי ואת אחותי לבד, כל ימיה חייה במחסור."
"אני מצדי מוכן לעשות הכול כדי לעזור לך."
"אני מחפש את אבי." השבתי. "פגשתי את הגבר הראשון, בבדיקות האבהות שערכנו, התברר שהוא לא אבי. פגשתי גם בשני אולם, העדפתי לחכות ולא לשתף אותו בעניין האבהות."
"אם-כן, אתה מבקש לבדוק אם אני הוא אביך?"
"כן, בבקשה ממך, אני ואחותי נותרנו לבד."
"עמיקם שמח לשתף פעולה. הרגשתי שתקווה חדשה ניצתה בעיניו." קבענו להיפגש שוב, והפעם בביתו יחד עם תמי.
כאשר פתח את דלת ביתו, נעמד מוכה הלם. "את דומה לאמך, ממש העתק שלה, וטוב שכך.. היא הייתה אישה יפה." תמי הסמיקה, השפילה את עיניה ואמרה, "תודה לך." היא אמרה זאת כמי שלא מודעת ליופייה.
התוצאות לא אחרו להגיע. עמיקם לא היה אבי. הוא היה אביה של תמי. כאשר בישר לה את הבשורה, שהיא ביתו, פניו נהרו. לי הוא אמר, "אתה יורם מבחינתי בן לכל דבר אתה רשאי לקרוא לי אבא."
תמי ואני זכינו לאב מסור ואוהב. איש שלא חסך מאתנו דבר. היינו משפחה. החלטתי לא לשוב לבאר-שבע, אל האיש שהסתבר שהוא, הוא אבי. כמו-כן, החלטתי לא ליצור קשר עם משפחתה של אמי, שהחרימה אותה, ולא בקשה לדעת מה עלה בגורלה.

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
12. Begun, the great int Boss 4/21/2016 1:37:50 PM
11. If inritmafoon were Demelza 4/20/2016 3:17:21 PM
10. This forum needed sh Tasmine 4/19/2016 8:33:54 PM
9. נוגה 12/30/2014 8:36:24 PM
8. הנעדרים לאה דאלי 12/21/2014 7:59:33 AM
7. מקסים!!! אורלי 12/17/2014 8:02:07 PM
6. ציון אייל 12/13/2014 3:37:33 PM
5. סיפור מעניין אייל 12/13/2014 3:14:54 PM
4. סיפור מתאים לערוץ ויוה אורי שפירא 12/11/2014 3:47:55 PM
3. מצא חן בעיניי דוד קהירי 11/25/2014 3:30:52 PM
2. סיפור מצויין אסף 11/11/2014 10:08:49 AM
1. הנעדרים יצחקי רחל 11/11/2014 12:00:12 AM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ בניית אתרים ע"י ekdesign