פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
Club M.D.

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%36
אהבתי
%14
מעניין
%7
לא אהבתי
%43
שם:  Club M.D.
מחבר:  תחרות כתב 2014 בנושא: סיפורי מסע

תאור:

מאת: מורן חיימוביץ'

עומר התרגש לקראת הטיסה לחופשת סקי לבדו. בשנה שעברה, הוא פספס את החופשה המשפחתית בגלל תקופת המבחנים באוניברסיטה והשנה לא היה מוכן לוותר. המשפחה שלו טסה כבר בתחילת ינואר ולו נשאר בדיוק שבוע לפני תחילת הסמסטר השני. הוא לא רצה לטוס לבד אבל לא הייתה לו ברירה. לכל חבריו היו עוד מבחנים או שהם בכלל לא ידעו לגלוש. סליחה, מעולם לא ניסו ללמוד אפילו. לא משנה כמה ניסה לשכנע אותם לחוות את האדרנלין והריגוש שבגלישה במהירות של 80 קמ"ש על צלע הר מושלג, זה לא עזר. התירוץ הקבוע שלהם היה שאף אחד לא רצה לבזבז 1,200 יורו על שבוע של נפילות ושרירים תפוסים בזמן לימודי הגלישה רק כדי להעריך את זה בחופשה בשנה הבאה. עומר פשוט רצה חֵבְרה קרובה, טיעון שהוא לא העז לחשוף. במקום סיפר להם פעם אחר פעם על מלון הכול כלול פלוס אלכוהול חופשי והנוף הלבן והשלו של האלפים אך זה לא שכנע אותם. גם לא הסיפורים על המסיבות בכל ערב ביחד עם קהל אירופאיות בלונדיניות וסמוקות לחיים ולא אחד מתיאוריו של עומר את הגלישה כשילוב מושלם של פחד ושליטה, כאשר קרש עץ קטן הוא האמצעי היחיד שמאפשר לך גם לנווט במורד ההר במהירות שיא. אין טיעון שעזר לשכנוע. כשאופציית החרמון הועלתה כתחליף לאירופה לא הועילו לו תיאורי האימה הנגדיים, שבהם קטרג על איכות השלג הירודה בחרמון, אם אפשר לקרוא לזה שלג, או על המנהג הישראלי של 'קודם עולים, אחר כך לומדים איך לרדת'. מנהג שמאפשר לרוב הגולשים בחרמון לשכור ציוד ולהשתמש בשאר הגולשים כפינים במסלול באולינג.
בסוף טס לבד. הוא חשש שהחוויה לא תהיה שלמה בלי לחלוק אותה עם חבר קרוב. בלי השיחות בזמן ארוחת הצהריים על המסלולים המשוגעים שהמדריך לקח אותם או השלג הטרי שנחצה לראשונה. אבל הוא לא רצה להפסיד עוד שנה.
אחרי שבע שנות גלישה, את הרוטינה של קלאב מד הוא כבר ידע בעל פה: ארוחת בוקר, קוקטייל, הדרכת סנובורד, ארוחת צהריים, הדרכה שנייה, קוקטייל ומתיחות, אפריטיף, ארוחת ערב, דג'יסטיף, בר פתוח, הופעה מטומטמת של צוות הקלאב ואז מסיבה או לישון. השנה המצב היה קשה ונראה שכל האורחים בקלאב היו מעל גיל חמישים או הורים לילדים. כנראה שיצטרך להתחבר עם עובדי הקלאב, חשב, כפי שעשה בכל פעם שלא מצא עוד נופשים בני גילו. רק שהפעם אין לו רשת ביטחון משפחתית לחבור אליה בשעות הפנאי ובארוחות.
היו שם כמה משפחות של ישראלים, אך הוא נמנע מלדבר איתן כדי שלא יאמצו אותו אוטומטית. הוא רצה ליצור את הקשרים שלו בעצמו מתוך רצון ולא מתוך שיוך אוטומטי למעמד הגולשים הישראלים. כך שאת ארוחת הערב הראשונה אכל לבד ואת המילים היחידות שאמר החליף עם הטבחים בעמדות ההגשה ועם צוות המלצרים שפינה את השולחן שבו ישב. הוא העדיף לא להיראות ולכן ישב בשולחן פינתי והסתכל בשתיקה על קבוצות החברים והזוגות שבאו ביחד ולעס באיטיות שהדגישה כמה אין לו חשק לאכול.
את הלילה העביר בהחלפת תנוחות ומחשבות טורדניות על חופשות סקי בשנים שעברו. כמו תמיד, נזכר בשנה הראשונה שלו בקלאב, כשהיה בן 16 וטס בפעם הראשונה. הוא הכיר אז נערה ישראלית בת 14. זאת הפעם ראשונה בחייו שבאמת התחיל עם מישהי ללא היכרות מוקדמת. הוא לא זוכר אם נהנה יותר מלימוד הגלישה עצמו או מההתרגשות שבלראות אותה בכל פעם כשירד לארוחה בחדר האוכל, כשעבר לידה מול דוכני המזון או בערב כאשר קראה לו להצטרף אליה ואל חבריה שהגיעו לחופשה ביחד. הוא חשש מהקושי שבלהתחבר למישהי חדשה בתוך פרק זמן של שבוע. מדוע שמישהי מצפון הארץ תטרח לבזבז זמן חופשה יקר כדי להכיר מישהו ממרכז הארץ שגדול ממנה בשנתיים והיא כנראה לא תראה אותו שוב. הבטן שלו התהפכה במשך כל השבוע, הוא התאהב בחיוך שלא ירד לה מהפנים ובקמטים העדינים שנוצרו לה בצידי העיניים בזמן שחייכה. עומר לא ידע אם האווירה השמחה והמשוחררת היא שפועלת לטובתו או שהנערה מרגישה כמותו.
ביום האחרון אזר אומץ ונישק אותה על הכורסאות שמאחורי הבר, היא נישקה חזרה. החיבור נוצר ואף לא התפוגג לאחר שיצאו מבועת החופשה. הקשר ביניהם נמשך לסירוגין במשך כמה שנים עד אחרי הצבא. החופשה הזאת נחרטה במוחו כשילוב המושלם של הנאה גופנית ורגשית. המיתוס המכונן של אהבה בשלג נצרב לתוך תת המודע שלו.. את ההצלחה הזאת מעולם לא הצליח לשחזר בחופשה אחרת.
בבוקר הראשון קם עומר מוקדם ועשה מתיחות על המיטה. לאחר ארוחת הבוקר, התייצב על משטח השלג והכיר את המדריך ואת שאר חברי קבוצת הסנובורד למתקדמים: מלבדו, היו שם עוד ארבעה גברים מבלגיה, צ'כיה, רוסיה וצרפת ועוד ילד צרפתי בן 12 שנראה כאילו הוא נולד עם סנובורד מחובר לרגליו ובא להדרכה רק כי ההורים שלו הכריחו אותו, כי כך לא יעשה שטויות לבדו. תוך כמה דקות, כשעלו ברכבל, המדריך התחיל לשבור את הקרח כשסיפר ברצף שתי בדיחות גסות על נשים צרפתיות והירכיים השמנות שלהן. כששאל את עומר לשמו ומניין הוא הגיע, הוא זרק גם הערה על הנשים הישראליות, שהן קשוחות וחצופות. עומר צחק והסכים כדי לרצות את המדריך. הסטריאוטיפים הישראליים הכי נמוכים מגיעים אפילו לפסגת האלפים הכי גבוהה. הוא חשב שתחת ניהולו של המדריך הוא יוכל להתגבש עם חברי הקבוצה אבל הגברים לא ידעו לדבר אנגלית טובה ולכן גם את זמן העלייה ברכבל הם בילו בשתיקות מביכות. ובכל מקרה, לאחר שעות הגלישה אף אחד לא מזהה את השני ללא כל הציוד על ראשו שכן הם לא באמת רואים זה את פניו של זה מתחת למשקפת, הקסדה וכיסוי הצוואר.
כדי לחזור לכושר, עומר גלש ראשון בטור, מיד אחרי המדריך, מה שאפשר לו לשמור על מהירות קבועה ולחקות במדויק את תנועותיו. אחרי שעתיים, כשחזרו לאכול צהריים, כל שריר בגוף שלו היה תפוס. בחדר האוכל, לא ידע עם מי לשבת והוא לא זיהה את חברי הקבוצה אז הוא הצטרף לשולחן עם כיסאות פנויים שבו אכלה משפחה צרפתית. בהתחלה הבחין בסבא, שהיה לבוש בצווארון גולף ופניו נפוחות ואדומות מהשמש. לידו ישבה הסבתא, שזופה במידה חשודה, עם שיניים לבנות מדי וסימנים של מתיחת פנים. הם ישבו עם מי שנראו כנכדים שלהם, שני בנים, בעלי מראה אסיאתי מסוים. כנראה שההורים הם זוג מעורב, שנשאר לעבוד בעיר הגדולה בזמן שסבא וסבתא שומרים על הבנים.
חוץ מכמה מילות נימוס שידע בצרפתית, עומר לא הצליח לדבר איתם ואת רוב הזמן העביר בבהייה בצלחת ובחיוכים מאולצים. צרפת הייתה אמנם המדינה בה ביקר הכי הרבה לצורך סקי, אך מעולם לא הצליח לתפוס את השפה, חוץ מכמה מילים בסיסיות וביטויים קלישאתיים כמו "סה לה וי" "קומסי קומסה" "בונז'ור" ו"בון אפטיט". שוב, כמו בכל שנה, הוא כעס על עצמו שלא טרח ללמוד צרפתית במשך הזמן בין החופשה הקודמת לנוכחית.
אם הוא רוצה להתחיל עם מישהי הוא חייב להתחמם גם בדיבור ולכן החליט לפתוח בשיחת חולין כפי שעושים זרים שאוכלים זה עם זה והחל לדבר עם זוג הזקנים. מאיפה אתם? ניס? אה, זה בדרום לא? כן איך ידעת? הכרתי פעם מישהי שעברה לגור שם. אז זאת נסיעה ארוכה או שטסתם? טסנו. ואתם שומרים על הילדים? כן ההורים עסוקים. הילדים הקטנים לא הפסיקו למשוך את תשומת ליבם של הזקנים והשיחה נקטעה בכל כמה שניות עד שהסתיימה והזוג החליט לקחת את הילדים למנוחת צהריים. בון אפטי.
בהדרכה השנייה באותו יום, כשהגיעו לפסגת אחד ההרים, המדריך חילק לכולם משדרי רדיו קטנים למקרה חירום. זאת אמנם לא הפעם הראשונה שעומר הצטרף לקבוצת המתקדמים אבל עדיין לא נתקל בנוהל הזה.
"אנחנו הולכים לאזור שאין בו פיצוצים מבוקרים כל בוקר, אז יש סיכוי גבוה למפולות", אמר המדריך באנגלית ואז חזר על עצמו בצרפתית לטובת הצרפתים שלא היו חזקים באנגלית והילד הגולש המחונן. לפי התגובות שלהם הרגיש עומר כאילו דבריו בצרפתית הרבה יותר מצחיקים ומשעשעים לעומת התרגום האנגלי והיבש, ושוב התבאס שלא היה יכול להבין את המדריך שמשקיע יותר למען הקהל המקומי.
"למרות שזה רק היום הראשון שלכם, השלג מעולה וחבל לפספס את ההזדמנות. אז אני רוצה שתשימו לב בדיוק למה שאני עושה ולא תסטו מהמסלול".
המדריך הוציא בקבוק פלסק מתכת והעביר בין חברי הקבוצה כולל לילד בן ה-12 שויתר על ההזדמנות ונראה רגוע לחלוטין.
"למקרה שזאת תהיה הפעם האחרונה, כן?" אמר המדריך.
כולם צחקו וקשרו את המשדרים לגופם. עומר שתה מהוויסקי שבפלסק והרגיש את החום מתחיל להציף את גופו רק מהמחשבה על הגלישה הקרבה. השרירים שלו כאבו כשקם והוא ידע שהירידה למטה לא תהיה הנאה צרופה. הוא חייב לנתק את הראש מהכאב ולהיות מרוכז בחוויה עצמה. וכמובן לנתק את המחשבות מהפחד שיקשה את גופו עוד יותר. הוא לא ציפה לעליה ברמת הקושי על היום הראשון כשהוא עוד לא חזר לכושר הרגיל שלו. תחילת הגלישה נראתה כמו גלישה ב-90 מעלות למטה ולאחר כמה מטרים נראה שחייבים לשנות כיוון במהירות, אחרת נכנסים בסלע גדול שהזדקר מצלע ההר. הגוף חייב להיות מוכן, גמיש וללא פחד.

הפעם, עומר נשאר בסוף הטור. הוא עדיין היה עייף מעיכול ארוחת הצהריים ולא רצה לעכב את השאר. הוא העדיף להשתרך מאחור, בלי שאף אחד ינשוף בצווארו, מאשר להיכשל בשמירה על הקצב. האירופאים האלה, חשב, איך הם שומרים על כושר כל השנה, בטח הם נוסעים לפחות לשתי חופשות סקי בשנה, נוסעים באופניים לעבודה כל יום. מטיילים בהרים בקיץ ואחרי הכל גם שותים 2 ליטר בירה בכל ערב וזה עדיין לא מזיז להם.
הקבוצה גלשה אחרי המדריך וירדה לכיוון מדרון שלג בתולי שהתקמר לימינם. מדי פעם, עומר גרם למפולת קטנה בשל שיווי משקל רעוע והשענות יתר על הרגל האחורית. התחיל להיפתח פער בינו לבין הקבוצה. ירכיו כאבו והוא לא הצליח לשנות תנוחה בגלל השיפוע התלול, שלא אפשר גמישות בתמרון. האחרים המשיכו והצליחו לעבור את הוואדי, אבל עומר לא לקח מספיק תנופה וגלש נמוך יותר מתוואי המסלול שהשאירו אחריהם. המדריך הסתכל עליו במבט מודאג וסימן לו שימשיך מהמקום שבו נעצר, כי ממילא הם יפגשו בהמשך. אך מאחורי הקימור של ההר, עומר גילה סלע גדול שחסם את דרכו ואילץ אותו לרדת עוד יותר נמוך. לא היה לו סיכוי לטפס למעלה בשלג העמוק מבלי לקבל התקף לב. בעודו גולש למטה באיטיות, ציפה לראות את המדריך והקבוצה מחכים לו בצד השני. להפתעתו, מצא את עצמו מחליק על סלע מכוסה קרח ונופל.

עומר התעורר במסוק, בדרך למרפאה של העיירה. הדבר הראשון שהרגיש היה שראשו פועם בעצמה לקצב הדופק המהיר ברקותיו ומנסה לפרוץ את הקסדה שחבש. לקחו לו מספר שניות להבין איפה הוא נמצא ושכנראה קרה לו משהו חמור. ידיו ורגליו היו מקובעות לצידי גופו והוא היה עטוף בשמיכה תֵרמית. יופי, חשב, עכשיו הוריו יהיו מודאגים והוא יצטרך לסיים את החופשה לפני שבכלל הספיק להכיר מישהי ולשפר את הגלישה שלו. איזה זין. הוא שאל באנגלית לאן לוקחים אותו אבל רעש המסוק גבר על מילותיו. החובש המוטס הסתכל עליו ואמר Don't Worry והמשיך להסתכל על הנוף שנפרש מול המסוק.

עומר הובהל למרפאה והוכנס ישירות לחדר הרנטגן. בשונה מהמרפאות בארץ, המרפאה הזאת נראתה מקצועית יותר. על הקירות נתלו תמונות של מחלצי הרים בתנוחות מסוכנות ונועזות של חילוץ בסנפלינג ובמסוק, תמונות של סמלי רפואה וסימוני קירות בצבעים זוהרים כמו אלו שמסמנים אמבולנסים באירופה. הכאב המשיך לפעום בראשו ופעפע לידיו ולגבו. הוא נשם נשימות שטחיות ומהירות כדי לא להתרכז בו. רופא בעל פנים צרות בדק את הרפלקסים, רוחב האישונים, תנועת העיניים והמדדים שלו.
"איך קוראים לך?"
"עומר ברשבסקי".
"אתה יודע מה התאריך המלא היום?"
"העשירי או משהו בפברואר, 2008?"
" אתה יודע מי נשיא צרפת?"
"ברלוסקוני? אה לא, סרקוזי".
"עברת נפילה קשה. תודה לאל שחבשת קסדה. שברת שלוש צלעות וגם את שתי הידיים במקומות שונים. אנחנו עדיין לא בטוחים לגבי עצם הזנב שלך".
לאחר הדיאגנוזה, חבשו את צלעותיו של עומר והתחילו לגבס את ידיו לפי צילומי הרנטגן. לא היה צריך תואר ברפואה כדי להבין את פשר השבר האנכי שחצה כל אחת מידיו. הרופא הזריק לו חומר הרדמה שניפח את ידיו ואלחש את תחושתו. לאחר מכן, ביקש ממנו לעצום עיניים ומשך את ידיו כדי שיחזרו למקומן הטבעי. עומר המשיך לנשום נשימות שטחיות וכעס על עצמו שלא ניסה יותר לשמור על הקצב של שאר הקבוצה. חופשה שלמה נהרסה, אלף מאתיים יורו נזרקו לפח. חבריו יראו את התוצאה ויירתעו עוד יותר מלהצטרף אליו בעתיד. ועכשיו הוא גם יצטרך לבקש סיכומים מסטודנטים אחרים באוניברסיטה כי לא יוכל לכתוב או להקליד בעצמו במשך כמה שבועות.
כשסיימו לטפל בו, ידיו היו מגובסות ומקובעות לגופו בעזרת קביים. רגליו היו חופשיות אבל ברכיו כאבו. הוא הרגיש כמו בובה של קוף מחזיק במצילתיים, בלי יכולת למתוח את הקפיץ בגבו. הובילו אותו לחדר מנוחה בו שהתה בחורה ג'ינג'ית יפה שקראה מגזין צרפתי. אחות שמנמנה כבת שלושים חיברה לו אינפוזיה עם משכך כאבים ולא היה לו ספק שהוא נראה מגוחך לחלוטין. פתאום חמק מפיו גרעפס קולני.
"סליחה", סינן עומר והג'ינג'ית היפה חייכה אליו.
"אתה בסדר?"
"לא כל כך".
"ראיתי איך הביאו אותך, נראית יותר גרוע". היא אמרה באנגלית מושלמת במבטא הולנדי.
לחדר נכנסה האחות השמנמנה עם מגש ועליו קנקן מים וכוס. היא הניחה אותו ליד המיטה של עומר ויצאה.
"מה קרה לךָ?"
"שברתי את שתי הידיים ושלוש צלעות וחושבים שאולי שברתי גם את עצם הזנב. אני מחכה לתוצאות".
"אני מקווה שלא, זאת פציעה ממש חמורה".
"אני עדיין מרגיש את הרגליים, אז כנראה שזה לא רציני".
"שום דבר? שברת את הצלעות והידיים..."
"התכוונתי שאני לא אהיה משותק או משהו כזה".
"אז יש לך הרבה מזל. כבר שמעתי על אנשים שנפלו בסקי ונהרסו להם כל החיים".
"כן, אני יודע".
"אז איך זה קרה? "
"סנובורד".
"היו לי מחשבות על לעבור לסנובורד, אבל אחרי שראיתי אותך ועוד כמה פצועי סנובורד כמוך בימים האחרונים אני כבר לא בטוחה".
"מזל שהמציאו סקי לנכים".
הבחורה הרימה את המגזין כדי להמשיך לקרוא, אך עומר רצה להמשיך את השיחה.
"יש לך אנגלית ממש טובה. מאיפה את?"
"אוטרכט".
"מדרום לאמסטרדם, לא?"
"נכון מאוד, היית?" היא הניחה את המגזין על המיטה.
"רק באמסטרדם, אבל שמעתי את השם".
הרופא נכנס לחדר. הוא מסר לעומר "שלום" ואז פנה אל הג'ינג'ית ודיבר איתה בצרפתית. החיוך שלה נמחק והיא נראתה מאוכזבת. המילה היחידה שהצליח להבין מדבריו הייתה hôpital. לאחר שסיים, הג'ינג'ית התקשרה למישהו בפלאפון שלה ודיברה בהולנדית.
"מה איתי?" שאל עומר את הרופא באנגלית.
"החדשות הטובות הן שלא שברת את עצם הזנב, אבל כנראה שיכאב לך לשבת בשבועות הקרובים. אתה תישאר כאן להשגחה לפחות עשרים וארבע שעות".
"אני צריך להתקשר להורים שלי".
"האחות תעזור לך בעוד כמה דקות. בינתיים, חשוב מאוד שתישאר סטטי ולא תזוז".
עומר העדיף שלא להתקשר להוריו ופשוט להופיע בעוד כמה ימים מגובס בדלת ביתו, אבל הוא היה צריך עזרה בסידור ההתקשרות עם הביטוח הרפואי והחזרה הביתה. חוסר היכולת שלו לזוז דרש ממנו להיעזר בהוריו כדי שימשכו בחוטים מאחורי הקלעים בזמן שהוא מתבאס לו במרפאה. הוא לא הפסיק לחשוב כמה מגוחך ייראה כאשר אחד מעובדי שדה התעופה ידחוף אותו על כסא גלגלים לעבר המטוס. כל הישראלים האחרים בטיסה בטח יסתכלו וירחמו עליו. הנה זה שלא נזהר, הנה הישראלי המשוגע שחושב שפעם בשנה הוא צריך לעלות להרים הכי גבוהים ולקפוץ מהרמפות הכי מסוכנות רק כדי שיוכל להחשיב את החופשה כחופשה. אבל הכי גרוע הם המבטים המזלזלים של: הנה עוד אחד שלא יודע לגלוש ובזבז חופשה.
הג'ינג'ית סיימה את השיחה. הרופא בדק את טבלת הנתונים, המוניטור ואת טפטוף משכך הכאבים באינפוזיה של עומר ופנה בחזרה אליה. הוא אמר לה עוד משהו בצרפתית ולאחר מכן דחף את המיטה שלה מחוץ לחדר.
"תרגישי טוב".
"היה נעים", היא עשתה תנועה של לחיצת יד באוויר.
עומר לא הספיק לענות וכבר נשאר לבדו בחדר.
הוא הסתכל סביב ככל שהגבס התיר לו. כל תזוזת צוואר מתחה את צלעותיו והכאב היה חד. הוא אפילו לא היה מסוגל למזוג לעצמו מהמים שהונחו ליד מיטתו. הוא ויתר מראש על לנסות להדליק את הטלוויזיה בכוחות עצמו. הוא חשב שבטח כך הרגיש סבו במחלקה הסיעודית בכל יום כל היום. ביקור של אנשים מבחוץ רק מזכיר לך כמה אתה חסר אונים.
כעבור כמה דקות, נכנסה האחות עם טלפון אלחוטי.
Quel est le numéro à appeler?
"מה?"
Sorry, what number? אמרה באיטיות ומבטא צרפתי כבד.
"My parents are in Israel not in the hotel."
Quoi?
"Phone Israel not club med."
"ok"
עומר לא זכר את מספרי הפלאפון של הוריו בעל פה ובגלל הפרשי השעות, היה סיכוי קלוש שמישהו מהם יהיה בבית בשעה כזו באמצע היום.
"97298874651+". הוא אמר כל מספר לאט ווידא שלחצה על הספרה הנכונה.
האחות חייגה וקרבה את הטלפון לאוזנו של עומר. צליל החיוג המונוטוני אישש את השערתו שאף אחד לא בבית. הוא השאיר הודעה במשיבון.
"היי, זה אני. התקשרתי להגיד שהייתה לי פה איזו פציעה קלה. אבל הכול בסדר, אני במרפאה ודואגים לי. אני כנראה אדע מה קורה איתי מחר. תתקשרו בבקשה לטלפון שממנו חייגתי, אם אתם רוצים להגיע אליי. אני גם אנסה שוב מאוחר יותר".
מיד לאחר מכן נזכר שמספרי הפלאפון של הוריו נמצאים בחיוגים האחרונים בחשבון הסקייפ שלו.
עומר פנה אל האחות וביקש, "לפטופ?", "computer?". האחות הנהנה, יצאה וחזרה עם לפטופ ישן.
"wi-fi?"
"Non."
עומר הסתכל אליה במבט מאוכזב ומעט מזלזל.
"כוסאמק כאילו מה קשה שיהיה פה ויי-פיי מסריח לכל קיוסק בעזה יש ויי-פי."
"I need to call my parents, understand?" הייתה לו הרגשה שהיא לא תבין.
איך יכול להיות שאין אינטרנט אלחוטי במרפאה באירופה? כמה הצרפתים האלה מאוהבים בעצמם שהם לא צריכים אינטרנט במרפאה? מיד לאחר מכן, האחות מצאה פיתרון ופתחה חיבור דרך הסמארטפון שלה. עומר נרגע במקצת.
"Open Skype please. Skype."
היא פתחה בשבילו את התוכנה ולאחר שנתן לה את שם המשתמש והסיסמה שלו, ניסה לתפוס את הוריו בסלולרי ללא הצלחה.
"Open Google translate."
האחות פתחה את המתרגם של גוגל והחזיקה את המחשב מתחת לידו הימנית של עומר. הוא הקליד באיטיות מכיוון שגילה שמקשי האותיות במחשבים צרפתיים מסודרים בצורה שונה מאנגלית. היא שמה לב לכך ושינתה את השפה מצרפתית לאנגלית כדי שיהיה לו יותר נוח.
"You can leave the computer here in case they call?"
האחות קראה את המשפט בצרפתית וכתבה לו בחזרה.
"No, I have it and my phone."
עומר הניח שהיא התכוונה להגיד שהיא צריכה את הלפטופ והתרגום של גוגל לא עבר כמו שצריך.
"So you can leave your Skype turned on?"
"Yes, I'll check what your situation soon."
עומר הסתכל על אצבעותיה הדקות של האחות. ללא ציפורניים, ללא לק, טבעיות ועדינות.
האחות עזבה את החדר בחיוך קטן שהפנתה לעבר עומר.
הפעילות הזאת הייתה מאוד לא נוחה והכאיבה לו ביד ובצלעות. הוא עצם את עיניו וניסה להירדם, כדי להעביר את הזמן עד לשיחה הבלתי נמנעת עם הוריו. זמן מה לאחר מכן, האחות שבה עם הלפטופ ומגזין Elle בידה וכתבה לו במתרגם:
"No other patients at the moment, so I'll stay here for you to use on your computer…"
היא הניחה את המחשב על מדף נייד מתחת ליד של עומר, כדי שיהיה לו נוח להקליד. היא הדליקה את הטלוויזיה והעבירה לערוץ מוזיקה צרפתי.
"Merci." ענה עומר ובהה בטלוויזיה המרצדת.
"Do you like French bands?"
"Just a little, I prefer music in English."
"Me too."
האחות הנהנה והמשיכה לעלעל במגזין. השירים בצרפתית שיעממו את עומר למרות שהיה לחלקם קצב טוב. מדי פעם עלה שיר באנגלית.
"Which bands do you like?"
"Sound Garden, Arctic Monkeys, Placebo."
"Placebo? I never thought I would find someone else who likes to placebo."
"Why not?"
עומר הרגיש שהאחות רק רוצה לקרוא את העיתון בשקט, אבל העובדה שהיא אוהבת את הלהקה הכי אהובה עליו בכל הזמנים תפסה אותו לא מוכן.
"Because no one in Israel know them."
"I know them."
"I heard all their albums many times."
"Yes, they are good. But not the first album".
"They are great."
"Yes. Israel has good bands? "
"Once there were, in the nineties when I was a kid. Today there are not any good new bands."
"So lucky to have MTV."
האחות המשיכה לקרוא במגזין ועומר ניסה ליהנות מהשירים בצרפתית או יותר נכון חיכה לשמוע שיר באנגלית מדי פעם.
כעבור שעה, הוריו חייגו אליו דרך הסקייפ. האחות הצביעה על כפתור המצלמה והסתכלה עליו, ממתינה לתשובה. עומר הניד בראשו לחיוב והיא הפעילה את חיבור הוידאו. הוריו ראו אותו ונבהלו. אביו התעשת במהרה, אבל אמו נכנסה ללחץ.
"ידעתי שזה יקרה, כל שנה אני מזהירה אותך שאתה מסתכן יותר מדי ואתה לא מקשיב לי".
עומר גלגל עיניים.
"לא הסתכנתי. זאת הייתה מפולת. היינו עם המדריך".
האחות השתדלה להסיט את מבטה מהמסך אבל התקשתה לעשות זאת לנוכח ההיסטריה המופגנת של אמו. עומר שם לב למבטים ששלחה ושמח שלפחות היא לא מבינה עברית. לא משנה כמה פעמים ראה את אמו נכנסת ללחץ, זה תמיד הצליח להלחיץ אותו בחזרה. כאילו שהיא לא תירגע אם האדם שמולה לא יהיה לחוץ כמוה. למזלו, משכך הכאבים שבדמו שמר עליו רגוע.
"אם המדריך היה שם זה לא היה קורה, בטח הלכת מחוץ למסלול שוב".
"זה לא קשור".
"יש כל כך הרבה מסלולים. מה לא בסדר במסלולים?"
"די, תעזבי את הילד".
"תראה מה הוא עשה לעצמו".
"העיקר שהכול בסדר".
"מה בסדר? הוא נראה חצי מת".
"עומר, אנחנו נדבר עם הביטוח שיסדרו לך הטסה לארץ וכל מה שצריך. איפה שמרת את המספר של הפוליסה?" אביו ניסה להרגיע את האווירה.
"על השולחן שלי בחדר".
"בסדר, אנחנו נדבר איתם. איך אתה מרגיש?"
"כואב לי, אבל בסדר".
"אז מה שברת חוץ מהידיים?"
"שלוש צלעות".
"אתה מבין? הוא חושב שאם יש לו קסדה אז הוא מוגן ואז הוא הולך ועושה שטויות", התפרצה אמו.
"אבל הלכנו אחרי המדריך אני אומר לך!"
"מי זה המדריך הזה? תן לי את השם שלו כדי שאני אדווח עליו".
"א-ב-ל ז-א-ת ל-א א-ש-מ-ת-ו".
"בסדר, אנחנו נדבר עם הביטוח. אל תדאג. תודיע לנו מתי משחררים אותך", אמר אביו.
"אוקיי, יש לכם את הטלפון של המרפאה בתא הקולי בבית, למקרה שאני לא אהיה זמין בסקייפ".
"כן, רשמתי אותו. אל תדאג יהיה בסדר. נדבר אחר כך".
"ביי".
"ביי, תדאג שיטפלו בך כמו שצריך ותשמור את כל הטפסים והצילומים", הוסיפה אמו.
"ביי".
"ביי".
עומר הרגיש מותש אחרי שסיימו את השיחה. הוא פנה אל האחות בחיפוש רחמים.
"Family, huh?" אמר באנגלית.
היא ענתה לו דרך המתרגם,
"For me it backwards. My mother hippie and father nervous".
שניהם חייכו.
"What is your name"?
"Lindsey"
"Omer."
השמש עמדה לשקוע וצבעה את השלג מחוץ למרפאה בכתום זוהר שהרגיע את עומר. הוא בהה בחלון ולינדסי לקחה את הלפטופ ועזבה את החדר.

מעט לאחר מכן, לינדסי נכנסה שוב עם מגש ארוחת הערב. היא הניחה אותו על המיטה הריקה שבחדר. היא הצביעה לכיוון השירותים שבחדר. עומר החוויר ואמר "לא" מתחמק. בתגובה, היא הרימה את מגש האוכל והתחילה להאכיל אותו בשלל מטעמי מרפאת האלפים: גבינת קממבר שמנה, ירקות תפלים בקופסת פלסטיק, נקניקים מלוחים מדי, ו'מנה חמה' צרפתית. נראה היה שהמצרכים נקנו בסופרמרקט המקומי, לאחר שסיים לאכול ולשתות, עומר התאפק במשך רבע שעה וכשלא היה יכול יותר, קרא ללינדסי לחזור. היא אמרה משהו לא מובן בצרפתית ואז עזרה לו לרדת מהמיטה ולדדות לכיוון השירותים, יחד עם האינפוזיה. התא היה גדול דיו כדי שיוכל לעבור בדלת למרות המפתח הרחב של ידיו המגובסות. עומר חשב שלינדסי נראתה נבוכה בדיוק כמוהו, אבל הוא היה תלוי בה. היא כיוונה אותו פנימה. הורידה לו את המכנסיים והתחתונים. סובבה אותו בעדינות כדי שידיו לא יתקלו בקירות, עזרה לו להתיישב וחיכתה בחוץ עד שקרא לה פנימה.
ניגוב התחת שלו היה המגע האינטימי היחיד שהרגיש כבר תקופה ארוכה. כשרכנה מעבר לגבו הוא יכול היה להריח את ריח הבושם שלה ולהרגיש את שדיה נחים על כתפו. כשסיימה, זרקה את כפפות הגומי לפח ושטפה ידיים. עומר נמנע מליצור איתה קשר עין אבל אחרי שעזרה לו לשכב במיטה, עיניהם נפגשו והם התפוצצו מצחוק עד שהצלעות כאבו לו מדי.
"I'm sorry."
"It is okay."
"Now I know how my grandpa feels".
לינדסי לא הבינה את עומר והוא כתב לה את המשפט במתרגם של גוגל.
הם שוב פרצו בצחוק משותף.
"I never thought this can happen to me."
"You are lucky".
"why?"
"Sometimes hospitals would put a diaper like this. But we do not have here."
"I can't believe this is the lucky situation. I'll try to resist."
"It's not healthy to resist. Do not worry. I think tomorrow will fly home."
"But then if I put a diaper on the plane?"
"Yes, I think".
עומר עיכל את המסר ועצם עיניים. לינדסי הבינה את הרמז והשאירה אותו לבד. אם לא מספיקה הסיבה שבגללה החופשה שלו נפסקה, עכשיו כולם גם ידעו איך הוא חזר לארץ. אפילו אם לא יספק לאף אחד שום פרט מפליל, אח שלו יהיה אנליטי מספיק כדי להסיק את המסקנה הנכונה. משהו כמו 'רגע, אבל אם הידיים שלך היו מקובעות איך ניגבת את התחת לבד?' ואז עומר ישתוק וירצין מבט ואח שלו יסיק את המסקנות המתבקשות. ואחרי שאח שלו יידע, כולם כבר יידעו. בטח גם לינדסי תספר לכל החברים הצרפתים שלה והם יצחקו שנים על הישראלי בחיתול עד שישכחו לצחוק עליה בתפקיד המנגבת הראשית.
הוא התעורר מספר פעמים במהלך הלילה בגלל התנוחה המוזרה של ידיו. בכל פעם שכמעט התגלגל הצידה מתוך שינה, נבהל ונזכר שאסור לו לזוז. למחרת בבוקר, התעורר עייף למדי וחש כאבים בעצם הזנב, ודאי בגלל שלא יכול היה לשנות תנוחה. לינדסי עזרה לו להשתין בעמידה בבוקר, ידיה התחככו בצידי הירכיים שלו.היא הרימה את מכנסיו ופנתה לסידורים עוד לפני שהסתובב בחזרה אליה. לאחר מכן, הוא ביקש ממנה לקחת אותו לסיבוב על כיסא גלגלים מחוץ למרפאה כדי שינשום אויר פסגות נקי מריח של חומרי ניקוי ויוכל להביט על השלג. הם אכלו את ארוחת הבוקר בחוץ ועומר טעם מגבינת הרוקפור שהביאה מהסופר. עומר עיקם את אפו כשהריח את הגבינה והיא התבוננה בו בזמן שנתנה לו לאכול ביס קטן.
"comme ci comme ça", הצהיר עומר.
לינדסי גלגלה עיניים ואכלה מהגבינה בעצמה.
הרופא בעל הפנים הצרות יצא אליהם ופנה אל עומר באנגלית
"חברת הביטוח הודיעו לנו שכבר בצהריים נעביר אותך לבית החולים בעמק ואתה תטוס הביתה מחר בצהריים".
עומר הביט בו כמה שניות וחשב על תשובה.
"אני רוצה להישאר".
הרופא גיחך ואמר ללינדסי משהו בצרפתית.
"אנשים באים לכאן כי הם שברו יד או רגל ואנחנו משחררים אותם תוך שעה במהירות האפשרית. אנחנו לא ערוכים להחזיק אותך פה".
"אבל הביטוח שלי מכסה אשפוז ארוך. אתם תקבלו את הכסף".
"כסף זאת לא הבעיה. אין לנו מי שיבשל שלוש ארוחות ביום ולינדסי היא לא אחות סיעודית".
"רק ליום אחד?"
"אלה ההוראות מהביטוח, אני חייב לעבוד לפי הנהלים".
עומר הסתכל על לינדסי שבתגובה משכה את כתפיה למעלה בהבעה של אין ברירה.
לינדסי ועומר נשארו בחוץ עד לצהריים. היא עטפה אותו בשמיכות והניחה על ראשו את כובע הצמר שלו ואת כפפות הסנובורד שלו על ידיו. הם גילו את האפשרות להפוך דיבור לטקסט דרך הסמארטפון של לינדסי וכך להשתמש במתרגם ללא צורך בהקלדה. האפשרות הזאת שיבשה אף יותר את התרגום אבל הם הצליחו לתקשר.
"I hope that my parents would let me ski next year ."
"Just be careful, yes? ."
"If I break something, I'll know who to call ."
"So I think next year I will retire from this profession ."
עומר חייך.
You think I can have your facebook so I can write you sometimes?
"Yes why not, maybe you will come to see Placebo in the summer"
"What do you mean?"
"They are probably performing in festivals in France, I usually go with friends if you want to come."
כשהאמבולנס הגיע, נציג של קלאב מד ניגש כדי לעזור להעמיס לתוכו את המזוודה של עומר. הוא נפרד ממנו בברכת החלמה מהירה ונתראה בשנה הבאה. עומר הודה לו ופנה להיפרד מלינדסי. הוא הפנה את צידו הימני אליה והטה את גופו כדי שיוכל ללחוץ את ידה. לינדסי לחצה את ידו בעדינות כדי לא להכאיב לו והם חייכו אחד לשנייה.
"Give me your phone to translate please".
עומר השאיר לה משפט אחרון במתרגם של גוגל לצרפתית:
"Merci de ne pas me laisser sentir seul".

כשירד מהמטוס בנתב"ג ראה את הוריו מחכים לו על מסלול הנחיתה ליד אמבולנס. כבר לא היה אכפת לו מהבושה או האומללות. הוא ברח במחשבותיו לפסטיבל קיץ בצרפת וראה את עצמו הולך ליד לינדסי בין דוכני המזון, האלכוהול והשירותיים הכימיים, תופס בידה ושואל אותה אם היא רוצה להיכנס איתו ושניהם פורצים בצחוק.



 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
3. The hotnesy of your Caro 12/15/2015 10:57:30 PM
2. I seacrhed a bunch o Rucel 12/12/2015 3:00:50 AM
1. Apatceiprion for thi Pilar 10/12/2015 1:58:06 AM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ בניית אתרים ע"י ekdesign