פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
דייוויד

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%34
אהבתי
%4
מעניין
%2
לא אהבתי
%60
שם:  דייוויד
מחבר:  תחרות כתב 2015 בנושא: חלום

תאור:

מאת: יובל דותן

 כשהייתי נשאר לבד בסלון עד מאוחר, היו מראים את סיוט ברחוב אלם בטלוויזיה. היה שם את פרדי קרוגר, שהיה נכנס לחלומות של ילדים והורג אותם. ידעתי שזה לא משהו שאני אמור לראות, אבל בכל זאת ראיתי. הוא היה מפחיד אבל גם קצת מצחיק, וחשבתי שאולי ההורים שלי לא מתערבים בגלל שזה גם מצחיק. מדי פעם אבא שלי היה עובר לידי, בדרך למשרד שלו, לוקח משם משהו ומעיף מבט בטלוויזיה. "זה לגילך?", הוא שאל אותי פעם. אמרתי לו שכן. פעם אחרת בבוקר, אחרי שראיתי את סיוט ברחוב אלם שלוש, אמא שלי אמרה שהיא לא אוהבת שאני רואה את זה. אז התחלתי לקום מאוחר בלילה, אחרי שכולם הלכו כבר לישון, ורואה את פרדי קרוגר חותך ילדים עם הציפורניים הארוכות שלו, בלי שזה יפריע לאמא שלי.
ככה ראיתי את כל הסרטים של סיוט ברחוב אלם במשך הקיץ. לפעמים הייתי עייף מאוד בבקרים ולא היה לי כוח ללכת לבית ספר, אבל בכל זאת הלכתי. לא רציתי שאמא שלי תחשוד במשהו.
כשהגיע החורף, נסענו לירושלים לראות שלג.
אבא שלי אמר שמאוד נדיר שיורד שלג בירושלים ושזאת הזדמנות שאסור לפספס. אחותי אמרה שזה לא מעניין אותה ושהיא מעדיפה ללמוד עם חברות ביום שבת. שנאתי את החברות שלה, בעיקר את נופר שגרה בהולנד הרבה שנים ודיברה כל הזמן אנגלית. לא רציתי להיות איתן בבית. אבל גם לא אהבתי במיוחד לנסוע לירושלים, כי זאת היתה נסיעה ארוכה. פעם נסענו לשם כי דודים של אבא שלי באו מניו יורק ורצו לראות את הכותל וכל הדברים האלה, ואני נורא השתעממתי. היה להם נכד שהיה בגילי וקראו לו דייוויד, כל הזמן הוא צחק וחיבק אותי חזק עד שכאב לי. רציתי להרביץ לו אבל לא ממש יכולתי כי בעצם, הוא לא עשה שום דבר רע. בגללו ובעיקר בגלל הנסיעה, שהיתה מאוד ארוכה, כבר החלטתי פעם שאני לא רוצה לנסוע לשם שוב. אבל בכל זאת נסעתי.
כל הדרך ירד גשם חזק ואבא שלי נסע לאט. אמא שלי אמרה לו מדי פעם שיזהר והוא אמר לה שהוא כבר נזהר ונוסע לאט, ומה עוד הוא אמור לעשות.
"אתה עוד רואה את הסרטים האלה?", היא שאלה אותי פתאום.
"איזה סרטים?", עשיתי את עצמי.
היא לא ענתה ואז אבא שלי אמר: "נו, הוא כבר ראה את הכל, לא נשאר לו יותר מה לראות".
הסתכלתי על טיפה גדולה של מים שהתנדנדה על החלון, עד שהתחברה לטיפה אחרת ושתיהן נזלו למטה. כבר כמעט ולא נסענו כי היה פקק ארוך, בחדשות אמרו שהוא נמשך עד הכניסה לירושלים.
פתאום הרגשתי שאני הולך להירדם. העיניים נהיו כל כך כבדות. התחלתי להזיז את הרגליים ולשפשף את הפנים מהר.
"לך לישון," אבא שלי אמר, "בטח יקח עוד הרבה זמן עד שנגיע".
"אני לא עייף", עניתי לו.
נזכרתי שפרדי קרוגר תמיד נכנס לחלומות דווקא כשנרדמים באמצע היום, לא בלילה. הגשם נעשה חזק יותר וניסיתי לספור את הטיפות שנחתו על הגג של האוטו, אבל זה רק עייף אותי עוד יותר ובכלל היה בלתי אפשרי לספור כל כך מהר. לא ידעתי מה לעשות.
"אבא," הפה שלי נפתח כמעט בלי ששמתי לב, "תגיד, מה עם דייוויד?".
"דייוויד!" הוא אמר בשמחה, כאילו רק חיכה שאזכיר את השם שלו, "מה קרה שנזכרת בו עכשיו? בדיוק דיברתי עם ארנולד בשבוע שעבר, הוא אמר לי שדייוויד כל הזמן שואל עליך... מאוד מצאת חן בעיניו!".
"כן..." מלמלתי, "מה, מה שלומו?".
קיללתי את עצמי מבפנים. לא הבנתי למה הייתי צריך לשאול דווקא על הילד הזה, מכל הדברים שיכולתי לשאול. אבא שלי נראה כל כך מרוצה.
"דייוויד עכשיו בכיתה ג', ממש כמוך. סבא שלו מספר שהוא מאוד מתעניין במחשבים, ממש מוכשר, אפילו מתקן להורים שלו כל מני דברים שמתקלקלים במחשב... והוא גם מאוד טוב באיות, בארצות הברית יש כל מני תחרויות כאלה שצריכים לאיית מילים באנגלית, והוא זכה כבר בכמה תחרויות... כן, הוא ילד מיוחד, דייוויד...".
הרכב שעמד מלפנינו התחיל לנסוע ואבא שלי התקדם אחריו במבט מלא תקווה.
"הנה, נראה לי שאנחנו מתקדמים", הוא אמר ואז לחץ שוב על הבלמים. רציתי לשאול אותו מה אמר לארנולד עלי, אבל לא שאלתי. רציתי להפסיק לדבר, אבל פחדתי נורא שארדם ולא הצלחתי לחשוב על שום נושא אחר.
"אבא, דייוויד יהיה בישראל עוד פעם?", שאלתי ואבא שלי התעצבן כי ניסה לעבור נתיב ולא נתנו לו.
"מה, לא יודע...", הוא אמר בחוסר סבלנות, "כן, כן. ארנולד אמר שכנראה הם יבואו שוב לקראת פסח. כעיקרון הם יהיו הפעם בצפון, אבל אם מאוד תרצה לפגוש את דייוויד נוכל לנסוע... נו, זה בלתי אפשרי! הנהגים בארץ, חיות אדם!".
"אל תצעק", אמא שלי אמרה והוא רק התעצבן עוד יותר ושאל אותה אם היא רוצה לנהוג במקומו.
היא לא ענתה. תמיד הוא היה משתיק אותה ככה, ואז הם לא היו מדברים במשך המון זמן. התחלנו קצת לנסוע, אבל עדיין לאט. אף אחד לא אמר כלום. הסתכלתי קדימה וראיתי שלט שכתוב עליו: "לשדה התעופה". ספרתי כמה אותיות היו שם, אחר כך הפכתי בראש את המילים, אבל לא יצאה שום מילה חדשה עם משמעות. העיניים היו כבדות מדי.
בסוף נרדמתי. פרדי קרוגר לא בא בכלל, וכשהתעוררתי גיליתי שאנחנו בדרך חזרה הביתה. כבר נהיה מאוחר מדי ואבא שלי אמר שזה בלתי אפשרי.
ככה יצא שלא ראיתי בכלל שלג בירושלים. זה לא היה כל כך נורא, כי כבר הייתי רגיל שכל הטיולים האלה נגמרו בריבים וכמעט תמיד חזרנו באמצע הביתה. מה שבאמת היה לי עצוב, זה שפרדי קרוגר לא בא אלי בחלום. נכון שפחדתי ממנו, אבל גם הייתי סקרן לראות איך הוא נראה, אם זה כמו שרואים בסרטים.
לא רק שהוא לא בא, בגללו הייתי צריך לנסוע עד ראש פינה בחופשת הפסח, כי אבא שלי חשב שאני נורא רוצה לראות את דייוויד.
בדרך לראש פינה, אחותי זרקה לו משהו על הראש והוא צרח עליה וקרא לה חיית אדם, ואז אמא שלי ביקשה שיעצור בצד, אבל הוא לא עצר. דווקא הפעם לא חזרנו הביתה וכן פגשתי את דייוויד, שקפץ בהתלהבות כמו צפרדע איך שנכנסנו ורץ ישר אלי.
כמה ששנאתי את הילד הזה.
בזמן שהוא רץ דמיינתי שהוא נופל ופותח את הראש. הוא התחיל לקשקש באנגלית ולחבק אותי. שוב חזק מדי, כואב. אבל לא הפסקתי אותו.
אחרי כמה שניות, אפילו חיבקתי בחזרה.

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
8. I much prefer inaovm Jeanette 4/21/2016 1:47:06 PM
7. Thanks for your thht Koyie 4/21/2016 12:19:44 AM
6. A minute saved is a Starr 4/20/2016 12:17:39 AM
5. הסיפור דייויד גל 11/23/2015 7:43:28 PM
4. סיפור מאוד מרגש מירי 11/21/2015 11:19:33 AM
3. סיפור מרגש מאד נדב בונדר 11/20/2015 9:37:46 AM
2. דייויד מאת יובל דותן אוריון רבקה 11/19/2015 12:49:27 PM
1. דיוויד איה אלכסנדר 2/12/2015 10:55:31 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ בניית אתרים ע"י ekdesign