פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
המדרגות

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%17
אהבתי
%33
מעניין
%33
לא אהבתי
%17
שם:  המדרגות
מחבר:  תחרות כתב 2015 בנושא: חלום

תאור:

מאת: שרון מידד

והנה בחלומה,
שבע מדרגות מאבן שיש ממורטת ומחורצת, משופצת בטלאי טיח אפורים פה ושם. בצדן האחד מעקה ברזל מעוקם כאילו עומד להיקרע ממקומו, צבוע באפור מעורב בכתמי חלודה שהזמן גרמם. צדו השני של מעלה המדרגות אינו מגודר כלל, מועד לפורענות של נפילה באם העולה בו מוסט-תשומת-לב.
ובחלומה,
היא מניחה את רגלה על המדרגה הראשונה ואינה עולה. מכשול בלתי נראה לעין עוצר בעדה... היא מורידה את רגלה ומנסה שוב לעלות...
ומתעוררת.
היא מכירה היטב את גרם המדרגות הללו. אלה המדרגות לבניין המשרדים של בית הספר בו לימדה כאשר שהתה במנצ'סטר לפני שנים רבות. אז, אישּה, סטודנט במגמת 'יחסים בינלאומיים' באוניברסיטת מנצ'סטר והיא, מורה בחטיבה הצעירה בבית הספר. שני בניינים היו במקום עבודתה. בניין בית הספר שהיה בן שלוש קומות ובניין המשרדים בן קומה אחת ושבע מדרגות מובילות אליו. במשך שלוש שנות עבודתה שם, הייתה יכולה לספור על אצבעות ידה האחת את מספר הפעמים שעלתה בְּמדרגות אלו ובכל זאת, מזה שנים רבות מאז עזיבתה את אנגליה, הן הופיעו בחלומה שוב ושוב.
היא לא עלתה ולא ירדה בהן. אלה נגלו בחלומה לרגע ונעלמו וכאילו לא היו חלק מן החלום עצמו. החלום, אם היה כזה, לא נשמר בזיכרונה אולם את שבע המדרגות זכרה גם זכרה. מרגע בו נפקחו עפעפיה עד לעצימתם, לא הצליחה להסיח דעתה מהן.
היא לא ספרה עליהן לאף אחד.
בושה כסתה את ישותה. אפילו האשימה את עצמה בכך שהיא בכלל חושבת כי יש לאותן מדרגות, משמעות נסתרת שעליה להבין את פשרה...

"אני נוסע למנצ'סטר!" הכריז אישהּ יום אחד בשובו מעבודתו. הוא הוזמן לתת סדרת הרצאות באנגליה ובסקוטלנד, בשלוש ערים, לונדון, אדינבורו ומנצ'סטר. ברגע זה ניצבו 'המדרגות' מול עיניה. היא כלל לא הקשיבה לתיאור החוויה האדירה שנפלה בחלקו - להרצות במקומות חשובים כאלה.
"בת הזוג יכולה להצטרף?" שאלה בהיסוס.
הוא חייך, "כן, אפשר!" והוסיף, "ומה תעשי שם כל היום כשאני עסוק

בפגישות או בהכנות להרצאות?... ובכלל, לא תוכלי לקבל חופשה באמצע שנת הלימודים!"
ה'מדרגות' אטמו את הבנתה. " אני מצטרפת! אני חייבת!" התחננה.
הוא לא הבין מה מקומה של המילה 'חייבת' בעניין. "חייבת?" שאל.
"אני לא יכולה להסביר אבל אני מרגישה צורך חזק לחזור לשם."
לא רצה להתווכח בענייני תחושות משום שידע שידו תהיה על התחתונה. משהשכין שלום עם לבטיו, שוב חייך. "טוב! אם זה מה שאת רוצה."

בעודה מתכננת לבקש חופשה מיוחדת לשבוע אחד, ראתה מבעד למסך ה'מדרגות', כתובת על הקיר. 'נסיעה מיותרת לחלוטין'.

לונדון אינה כתמול שלשום.
היא חשה זאת עוד בדרכם למלונם המהודר במרכז לונדון. עם ערב כאשר יצאו השניים למסעדה נתקלו עיניהם כמעט מיד בכתובות נאצה נגד הכיבוש הישראלי ונגד היהודים בכלל. דפי הסברה על פשעיהם של הציונים בישראל, נוּפנפו מול עיניהם ועיני העוברים ושבים. בבוקר למחרת נקלעו להפגנה רבת משתתפים שצעדה עם דגלי פלסטין וכרזות מודפסות, 'מוות לישראל!' ו'מוות ליהודים!' הוא אמר לה שהובטחה להם שמירה מיוחדת ליד אולמי ההרצאות ואין מקום לדאגה. הם שהו שם יומיים. הוא בענייניו והיא בטיולים ברחובותיה של לונדון. בערב התענגה על סעודה מפוארת לכבודם וכאשר שבו ללינת הלילה במלון, ידעה, היא שוב תנסה לעלות במדרגות ולא יעלה הדבר ברגלה.
למחרת, טסו לאדינבורו. הוא בענייניו והיא בטיול לקאסל-רוק וטירת אדינבורו. בטפסה על ההר וברדתה ממנו חשבה על המדרגות. חשה שנאה ורתיעה כלפיהן.
ביום הרביעי נסעו למנצ'סטר לקראת ההרצאה השלישית והאחרונה.
"אני הולכת לבקר חברות-מורות משכבר הימים." הודיעה לו.
למחרת בשעת בקר מוקדמת, הזמינה מונית ונסעה לבית הספר להזין את עיניה במדרגות.
וכמו בחלומה,
הן היו שם. אותן מדרגות מטולאות באפור, אותו מעקה מעוקם שלא נצבע במשך השנים והחלודה איכלה בברזל ופצעה אותו קשות.
היא עמדה שם, מהססת. לרגע חשה מטופשת ביותר. 'בשביל זה שילמנו אלפי שקלים, בשבילי?' חרטה נוראה עברה בה אך מיד החליטה 'מה שהיה היה!...' לצורך החוויה היא תעלה פעם אחת על המדרגות ותרד... ואולי פעמיים, אם אף אחד לא יראה אותה ב'קלקלתה'... אז תיכנס פנימה ואולי תפגוש לרגע מישהי ממכרותיה ואולי תירגע מעט מחוויית המדרגות. היא עלתה ושהתה דקות ספורות בראש גרם המדרגות ואז ירדה ונעמדה בתחתיתן, מפזמת את 'שיר המעלות' ללא קול.
נכאות רוחה חלפה. את מקומה תפס רגש אשם. 'מה הייתי צריכה את זה?'
היא הביטה בחוסר עניין בעשבייה הגבוהה למדי שצמחה מתחת למדרגות. כנראה, מכסחת הדשא לא הצליחה לדחוק את עצמה לשם.
לפתע,
קלטו עיניה תיק כחול... כמו תיק של תלמיד-בית-ספר.... מוחבא בין העשבים הגבוהים שמתחת למדרגות... מיד עברה בה המחשבה שהרי אין זו כניסה לילדי בית הספר. זו הכניסה לבניין המשרדים ועל כן, ילקוט בית ספר - אין מקומו שם! חרדה ומוּדעת לפיגועים וטרור, טיפסה במהירות במעלה שבע המדרגות, נכנסה למשרד המזכירות ויִידעה את המזכירה על הילקוט שמונח במקום שאינו אמור להיות בו. מיד הוכרז בכריזת בית הספר שנמצא תיק סמוך למדרגות בנין-המשרדים ובעליו נקרא לבוא מיד ולקחתו. עברו דקות מספר ואף אחד לא קיבל על עצמו את הבעלות על התיק.
המשטרה הוזעקה ומהר מאוד הופיעו שוטרים -חבלנים עם כלבם. הכלב נשלח לרחרח את החפץ החשוד. תגובתו הייתה סימן לחבלן המשטרה שאכן, מדובר בחומר נפץ ובפצצה מתקתקת. הבניין רוּקן מיושביו והרובוט החשמלי פוצץ במבוּקר את התיק.
באותו ערב היא הייתה גיבורת היום.
מאות אנשים באו להרצאה, רבים מעבר ליכולת האולם להכיל אך הם הגיעו ולו רק כדי להזין את עיניהם באשתו של המרצה הישראלי אשר ערנותה ויתר-תשומת-לבה נודעו ברבים.
בבוקר המחרת, הופיעה תמונתה בעיתון המקומי כַּגיבורה מישראל שהצילה את ילדי בית הספר היהודי מאסון כבד. אפילו לא שמה לב מתי צילמו אותה. חשבה על כך שהתמונה מחמיאה לה וזה היה חשוב לה לא פחות מהאירוע הגדול. כמעט שכחה ממנו כשבחנה את פניה הנשקפים אליה מן העיתון.
מאז חלפו עשרים שנה ו'המדרגות' לא הופיעו עוד בחלומה...
אף לא פעם אחת!

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
3. That's more than sel Livia 4/21/2016 1:37:45 PM
2. Reading this makes m Jase 4/20/2016 3:17:15 PM
1. I can already tell t Tangela 4/19/2016 8:30:24 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ בניית אתרים ע"י ekdesign