פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
פגישה מקרית

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%37
אהבתי
%37
מעניין
%16
לא אהבתי
%11
שם:  פגישה מקרית
מחבר:  תחרות כתב 2015 בנושא: חלום

תאור:

מאת: רבקה ראובן

מלכה הייתה נערה חילונית קיצונית. אחת שמובילה מחאות למען שוויון בין המינים, דואגת לשלומם של בעלי החיים וזועקת את זעקתם של המקופחים. היא פגשה בנחום ביום שטוף שמש בתחנת האוטובוס מקרית מלאכי ל קרית- גת. שם היכה בה מבטו. נחום, בחור ישיבה זקוף, גבה קומה, יפה תואר, עם מבט האומר בטחון וחוכמה. היא פגשה בחורי ישיבה, שונים ממנו - חיוורי פנים, רזים וחסרי בטחון. הוא נדמה בעיניה עוף מוזר, חריג בתוך החברה לה הוא שייך.
בשובה הביתה, שיתפה את סבתה במה שעבר עליה. "היום סבתא קרה לי מקרה מוזר." אמרה וחייכה, "פגשתי בחור ישיבה יפה, שונה מכל הבחורים שפגשתי לפניו. הוא פנה אלי, והזמין אותי לבוא לבית הכנסת לשמוע דרשה שלו. היה לו מבט מיוחד, מלא בביטחון ובקשה, כאילו התחנן שאגיע. ואני, את לא מאמינה סבתא... התרגשתי מהמבט שלו." "ומה את אמרת לו?" "שאשתדל להגיע." "אני חושבת יא בנתי, שאת צריכה ללכת. אולי זה החתן שאלוהים שלח לך." "לאן הגעת סבתא? אני בסך הכול מתייעצת אתך אם ללכת לבית הכנסת, ואת כבר חיתנת אותי, ולא סתם, אלא עם בחור ישיבה." "ומה רע בבחור ישיבה? הכול מהשמיים... אולי סבא שלך בחר בך לחזור בתשובה... להחזיר את המסורת למשפחה..." סבתא עזיזה נאנחה והוסיפה "את זוכרת כמה הוא אהב אותך? וגם את אהבת אותו." "כן סבתא, אני אהבתי את סבא ובמיוחד אהבתי לשמוע את הזמירות והמדרשים...אבל, אני לא מתכוונת להיכנס לחברה החרדית ולהפוך לאשה ולדנית ועקרת בית."
לילות רבים מאז אותה פגישה מקרית ושיחתה עם סבתה, הופיעה בחלומה סבה דויד , אבי אביה, עטור זקן ולראשו מגבעת, כפי שזכרה אותו מימי ילדותה. מחייך את חיוכו החם, ופונה אליה במתיקות, כאילו הייתה מלכה ילדה בת שש – "מלכ'לה, את ורק את מתאימה לדרכי השם." מושיט יד ללטף את ראשה ונעלם." והיא הייתה מתעוררת שטופת זיעה ומבולבלת.
בשבת התעוררה מוקדם שלא כהרגלה. הבית דמם. רק סבתא עזיזה ישבה בחצר ונמנמה על כיסאה. מלכה יצאה אליה סתורת שיער, ובלי לברכה בברכת בוקר טוב, אמרה, "אין לי אפילו מה ללבוש. איך אליך לבית הכנסת במכנסיים?"
סבתא בחיוך ממזרי השיבה, "את יכולה ללבוש חולצה ארוכה של אימא שלך על המכנסים. בלי מטפחת, את לא צריכה, את לא נשואה....נו מה את עומדת לכי, לכי, שלא תפסידי את הדרשה של החתן שלך." מלכה ניגשה לסבתה, נשקה לה ואמרה, "סבתא יקרה אני אוהבת אותך. אבל, יש לך לפעמים רעיונות מוזרים."

נחום הגיע לישיבה מתוח. הוא, שנחשב לעילוי בעיני רבו, וידוע כדרשן ממעלה ראשונה, נערץ על אלפי תלמידיו, התקשה הפעם בכתיבת הדרשה. לבסוף, החליט להכניס לדבריו סממנים חברתיים אוניברסאליים, כדי להתאימה גם לאוזניים חילוניות. הוא תמך את רעיונותיו במובאות מהכתובים.. כל אותו שבוע שב ושינה, הוסיף והשמיט. חברו לחדר פנה אליו משתהה, "במה הדרשה הזאת שונה מכול הדרשות, שאתה משקיע בה שעות כה רבות?" "שונה, שונה." השיב ולא פרש.
ביתי


מלכה הגיעה לבית הכנסת. הנשים והנערות שלא הכירוה, הביטו בה בסקרנות. נערה נגשה אליה והגישה לה סידור פתוח, "הגענו לכאן." "מתי הדרשה?" שאלה מלכה. "בעוד כעשרים דקות." היא הוסיפה, "היום נושא דרשה הרב נחום, הוא נחשב לעילוי, כולם מחכים לשמוע אותו." כאשר נאמר משפט זה, מלכה הרגישה שעובר בה רטט קל. היא העיפה מבט לאולם התפילה, והתיישבה במקום היחיד שנותר פנוי בשורה הראשונה. "אולי גם זה מכוון מלמעלה," אמרה לעצמה וחייכה חיוך מאופק.
הרב זלצר, רבו של נחום, קם והכריז, "היום אנו זוכים לשמוע דרשה מפיו של נחום יקירנו." כאשר קם, העיף מבט חטוף לעזרת הנשים. נחום הבחין בנערה שפגש, שאת שמה לא ידע אך, הבין שגרמה למהפכה בקרבו. מלכה שתתה בצמא כל מילה שיצאה מפיו. כמורה לעתיד, הבחינה בעומק דבריו, בעריכה ובהצגה המעולות וביכולת להעביר את רעיונותיו בבהירות ובנועם. הרגש המוזר, שחשה בפגישתם, הרטט שעבר בה כאשר הנערה תארה אותו ותחושת הגאווה שהרגישה בסיום דרשתו, לא היו מובנים לה. "מה לי ולדוס הזה?" הרהרה. היא הרימה את עיניה ושמה לב, שעזרת הנשים התרוקנה. מלכה מהירה לקום, העיפה מבט אחרון לאולם התפילה. נחום היה מוקף בחבריו ותלמידיו, כולם בקשו ללחוץ את ידו ולשבחו על דבריו. הוא לא מהיר לצאת, כך נדמה היה לה. מלכה יצאה לרחוב נשמה עמוק, כדי להסדיר את נשימתה ומחשבותיה, והחלה לפסוע לאט לכיוון ביתה. מידי פעם הסבה את ראשה לראות האם יצא בעקבותיה.
נחום נפרד מרבו, חבריו ותלמידיו ויצא בעקבותיה באופן שלא תבחין בו. בהגיעה לשער ביתה, חיכה שתכנס הביתה. מיד נגש אל תיבת הדואר והבחין בשם "דהן", "הלו זה יצחק דהן, חבר מועצת העיר שדרכו ניסיתי לפתוח קורס מחשבים לתלמידי הישיבה." הוא מיהר להתרחק ורקם בראשו תוכנית, לגשת למר דהן ולממש את פרויקט המחשבים.
כאשר נכנסה הביתה, נדהמו בני המשפחה מהלבוש ומכך שמלכה עירה בשעה כה מוקדמת. "החלטת לחזור בתשובה?" קראו אחריה אחיה. לא, רק הוזמנתי לשבת חתן של חברה ולא יכולתי לא ללכת." שיקרה. "אם את כבר עירה הצטרפי לארוחה," הציעה אימה. "כן אימא, רק אליך להתפטר מהלבוש המצחיק הזה." מלכה ישבה לשולחן, לא נשאה מבט לסבתה, היא טעמה מעט מהאוכל ובקשה ללכת לחדרה. "אני חייבת להשלים שעות שינה." "את לא אכלת." "את יודעת אימא שבשבת אני לא מסוגלת לאכול בשעה הזאת." היא נשכבה על המיטה ועצמה את עיניה . דמותו של נחום שבה ונצבה לעיני רוחה בכל הדרו מוקף בחבריו ותלמידיו המעריצים ובכל הרבנים שכה אהבו אותו.
עברו מספר שבועות, מלכה לא פגשה בנחום. במכללה, היא שידרה רצינות יתרה וחוסר מעורבות בנושאים החברתיים, דבר שלא אפין אותה. לנועם, חברה זה חודשים רבים, הסבירה, שהיא מוטרדת מבעיות בבית ולא פרטה. בתום יום הלימודים, מהירה לתחנה בתקווה לפגוש את נחום, שבאחת שינה את חייה.


נחום קבע פגישה עם אביה של מלכה, יצחק דהן. בשיחה עמו בקש את עזרתו לממש את פרויקט המחשבים לבחורי הישיבה. "מר דהן, אני זקוק למקום ולמדריך." הסביר. "לגבי מקום לא קיימת בעיה, תוכלו להשתמש באחת הכתות במתנ"ס המקומי." "ומדריך?" "הייתי מציע את ביתי, היא מתמחה במחשבים במכללה. אבל, ברור לי שאתה מעוניין בבחור." נחום שתק רגע, בקושי יכול היה לכבוש את התרגשותו. הוא שאל, "ביתך תסכים להופיע בלבוש מתאים?" "אברר זאת ואתקשר אליך." כאשר יצחק שב הביתה והעלה את הנושא, עיניה של מלכה הבריקו. היא הבינה שזו יוזמתו של הבחור שפגשה. "את תסכימי להופיע לבושה כנערת אולפנה?" "מה לא עושים בשביל הכסף אבא!" השיבה בטבעיות. כך החלה מלכה את קורס המחשבים הראשון לבחורי הישיבה, תלמידיו של נחום.
באחד השיעורים נכנס נחום, פנה אל תלמידיו ואמר, "אני מקווה שאתם מתקדמים יפה. עליכם להשתדל כדי שהפרויקט ימשיך לפעול." הוא העיף מבט חטוף אל מלכה והשאיר לה פתק על השולחן. היא חכתה בקוצר רוח לסיום השיעור. בהגיעה לביתה נכנסה לחדרה וקראה שוב ושוב את דבריו של נחום. "מחר בשעה שש בתחנה בקריית מלאכי." מידי לילה בשכבה במיטתה שבה ועלתה לנגד עיניה דמותו של נחום בכל הדרה מוקף במוריו, חבריו ותלמידיו, והוא מאפיל על כולם ביופיו ובקומתו הזקופה. ברגעים אלה חשה רטט נעים בשיפולי בטנה, ורגשה גדולה בלבה. באותו לילה התקשתה להירדם. היא חכתה לפגישה. למכללה החלה מופיעה בבגדים צנועים. החברות והחברים לא הבינו. "מוזר מה שקורה למלכה." באותו יום היא נראתה מבולבלת וחסרת מנוחה. היא הקדימה לעזוב את המכללה והגיעה לפני נחום. הוא, שחשש שרק הוא עובר תהליך, נרגש מאוד לפגוש אותה, "לא חשבתי שתגיעי." "גם לבית הכנסת הגעתי, ואתה לא התייחסת אלי כלל." "את טועה. אני הבחנתי בך. את יודעת שבחברה שלנו הכול מתנהל אחרת. אסור היה לי לגלות סימנים שאני מכיר אותך." רגע שתק והוסיף, "מאותה שבת אני לא מסוגל להירגע. יצאתי בעקבותיך, וכאשר הבנתי שאת ביתו של מר דהן, חידשתי את פרויקט המחשבים." "למרבה הפלא זה תחום ההתמחות שלי." "את רואה הכול מכוון מהשמיים." "גם סבתא שלי אומרת זאת. היא היחידה שיודעת מה עובר עלי." "מה עובר עליך?" "אתה יודע." "אני מבקש לשמוע זאת ממך. זה חשוב לי." "אינך מכיר אותי, אני נערה חילונית, שייכת לחברה אחרת, מתירנית. יש לי חלומות רבים. יש ביננו פערים גדולים." "כולנו יהודים. על הפערים ניתן לגשר בעזרת השם ובכוחה של האהבה אם היא קיימת." "היא קיימת נחום. זה שמך והוא יפה בעיני ומנחם מאוד." "ואת מלכה, הוריך הטיבו לבחור, השם תואם את תוארך. "אם כך, לשנינו יש מטרה משותפת, להמשיך הלאה יחד. מה דעתך?" "אני מהרהרת בקשיים. מה יגידו המשפחות? איך הורי יקבלו את הקשר שלי עם בחור ישיבה? איך הוריך יגיבו על החלטתך לבחור בבחורה חילונית?" "גם לי לא יהיה קל עם ההורים ועם הרבנים. ניתן לזמן ולקדוש ברוך הוא לעשות את שלו." "הייתי אומרת, שבינתיים הוא לצדינו." "ברוך השם." "לעת עתה אני מציע שתקבלי שיעורים להכרת העולם החרדי מידידה שעובדת באוניברסיטת בר-אילן. שמה ד"ר שלומציון." "ואיך בדיוק אממן את השיעורים הללו?" "השיעורים יינתנו בחינם." כך החלה מלכה להיפגש עם נחום בתחנה בקרית מלאכי והשיחות ביניהם הלכו והתארכו, הלכו וקלחו. וככל שהתארכו השיחות התעצמה אהבתם.


במכללה בה למדה, לא יכלו לעכל את השינוי הקיצוני שחל במלכה. "מי היה מאמין?" אמרו חברותיה, "שמלכה, אהבת חיו של נועם, הבחור העדין והרגיש, שהרעיף עליה אהבה כה גדולה ועשה כל דבר כדי לרצותה, תחליט ביום בהיר אחד לנתק עמו את הקשר ולחזור בתשובה?!" "הכול התחיל משיעורי התלמוד, היא לא החמיצה אף שיעור. ישבה בשורה הראשונה ושאבה לקרבה כול מילה שיצאה מפיו של המרצה." אמרה זיווה, חברתה הטובה. 'מה את מוצאת בשיעוריו של ירחמיאל?' " שאלתי אותה." "ומה היא השיבה?" שאלה מזל. "שירחמיאל בהרצאותיו מחזיר אותה לילדותה, לתקופה שסבא שלה חיי איתם והקפיד על המסורת. 'אני זוכרת' היא אמרה, 'שהיה מושיב אותי לידו ומספר לי כל מיני אגדות ומדרשים. לכן, אהבתי מאוד את השבתות והחגים. אלה היו מבחינתי הימים המאושרים שלי עם סבא.' כאשר דברה העיניים הבריקו לה."


מלכה הקפידה מידי יום שלישי בשבוע, להגיע לחדרה של הרבנית שלומציון וללמוד ביסודיות את ההלכות והדינים הקשורים לדת. היא שדבקה במטרה להיכנס לעולם זה, הצטיינה בלימודים, והייתה בקיאה בכל האיסורים ואורחות החיים. בביתה היו לה ויכוחים חוזרים ונשנים עם הוריה ושני אחיה. "מה בדיוק עובר עליך?" שאלה אמה, שבחלה בעולם החרדי. "מה את מוצאת בעלוקות הללו, שהחלטת לחזור בתשובה." "אימא הם לא עלוקות, וחלק לא מבוטל מהם מתגייס לצבא." "כמו נחום, למשל?" שאל אביה. "כן אבא, כמו נחום, מה רע בנחום? בחור מבריק, התחיל דוקטורט באונ' בר-אילן ועובד למחייתו. הוא לא עלוקה ואתה שמכיר אותו היטב, יודע זאת." "מה לך ולנחום?" אביה היכה על השולחן ופניו האדימו. מלכה, שהייתה בבת עינו של דהן, נדהמה והזילה דמעות. היא לא ענתה... נאלמה מולו מוכה ושבורה, בתחושה שבזה הרגע, החל להיווצר קרע בינה לבין אביה, שכה אהבה. "את יודעת שכל העיר מדברת על כך, שאת נפגשת עם בחור ישיבה. על מה יש לך לדבר אתו?" "אני אוהבת אותו אבא." אמרה בתחינה ובעניים דומעות. אמה, עליזה, אחזה בכיסא, הביטה בה בזעם ושאלה, "אם כך, את בחרת להפוך אישה חרדית ולדנית ועקרת בית מתוסכלת?" "לא אימא. אין בדעתי לוותר על חלומותיי, בעזרת השם אקים משפחה עם נחום, ואמשיך לעבוד וללמוד." "אני מבינה שזה סופי, ואת החלטת לוותר עלינו, על משפחתך?" "לא אימא, עליכם לא אוותר, אמשיך לאהוב, לכבד ולהוקיר אתכם על כל מה שהענקתם לי. ולגבי הקשר עם נחום, בעזרת השם לאחר הגישור בין המשפחות, נתקדם הלאה למיסודו של הקשר." סבתה שישבה בצד, עצמה את עיניה ולא העזה להתערב בשיחה. עליזה, הסבה אליה את ראשה ופנתה אליה בצעקה, "זו רק את ששיגעת את ביתי, את ידעת הכול ולא שיתפת אותנו." "אימא, לסבתא אין שום קשר לחזרה שלי בתשובה. הסברתי לך, שזה התחיל בשעורי התלמוד, שהזכירו לי את סבא." כך עברו הימים בשתיקות מתוחות וויכוחים במשפחת דהן.
הוריו של נחום, שהיה בן יחיד, קבלו את הידיעה בזעזוע גמור. "למה חילונית נחום? ראה אילו בנות נפלאות יש בתוכנו." "גם מלכה היא משלנו, והיא מקסימה לא פחות. היא גדלה עם סבא וסבתא שהקפידו בדבקות על המסורת. והיום סבתה עוזרת לה להמשיך ולשמור על הדינים." "וההורים?" "מלכה שייכת למשפחה טובה, אמה מנהלת בית-ספר, ואביה חבר מועצה, מחזיק בתיק החינוך והתרבות בעיר. גם למלכה קשה איתם. גם הם לא מעוניינים להשתדך למשפחה חרדית. אבל, מה שקובע היא האהבה ביני לבין מלכה."


נחום החליט לשתף את רבו בהחלטתו. כאשר הרב זלצר הבין שאת הנעשה אין להשיב, ברך את נחום ואמר, "הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשישה ימים, ומאז הוא יושב למעלה ומזווג זיווגים. מזל טוב בני, מזל טוב." "כבוד הרב, אני זקוק לעזרתך, בשתי המשפחות יש התנגדות ומתח רב. האם תוכל ל לרכך אותם בבקשה?" "הסר דאגה מלבך נחום, בעזרת השם הכול יבוא על מקומו בשלום."
כמצופה פרויקט המחשבים הופסק. מלכה סיימה את לימודיה בהצטיינות ולא פגשה יותר את נחום. היא הסתגרה בחדרה, פניה החווירו. היא נראתה כרוח רפאים בין כותלי ביתה. בין בני משפחתה, שכה אהבה.
אביה, שדאג לשלומה ביקש מעליזה, רעייתו, "אנא עליזה, השלימי עם הבחירה של מלכה. אני מודאג, הילדה הולכת ודועכת." "לעולם לא אשלים עם בחירה מטורפת זו. אתה יכול לשתף פעולה, מבחינתי מלכה מוחרמת." "את יודעת שהיום הרב זלצר נכנס אלי למשרד ודבר ארוכות על גורלות, ונסה לתת לי להבין, שהקשר בין נחום ומלכה הוא בחירת השם." עליזה לא השיבה. רק נשאה אליו מבט מלא בוז, ונכנסה לחדרה, והתאבלה על אובדנה של ביתה היחידה.
בביקורו של הרב בבית משפחת שוורץ, הוריו של נחום, הגישה הייתה שונה. הוא הבהיר להם שמדובר בנערה ייחודית, "היא סיימה את לימודיה בהצטיינות. מלכה, זה שמה, תשמש מורה למחשבים ותמשיך ללמוד." "מי צריך מחשבים, מה עם ילדים, משפחה?" השיבה אמו של נחום. "אנחנו שרדנו את השואה כדי להקים יד וזיכרון למשפחות שאיבדנו שם, ואתה כבוד הרב מדבר על מחשבים ולימודים," אמר אביו של נחום . "בעזרת השם, גם זה יגיע. רק תנו לקשר הזה להתממש." נחום התהלך בבית הוריו דומם. הוא מיעט לאכול, הוא רזה ופניו החווירו. ביקוריו בבית הלכו ופחתו. אביו פנה לרב בדאגה, וביקש שנחום יגיע הביתה. "הוא הפסיק לבקר אותנו." "אני אדבר אתו. רק זכרו את דברי, הקשר של נחום ומלכה זה קשר משמים. ואם בשמים הוחלט כך, מי אנחנו שנתנגד." בשובו הביתה, הבחין נחום שהוריו התרככו. "נחום, החלטנו לקבל את מלכה ככלתנו בבתינו. אנחנו מקווים שהיא לא תאכזב אותנו. היא צריכה להבין שאין לנו ילדים נוספים." "אימא, אבא, אני מבטיח לכם בעזרת השם, שמלכה לא תאכזב אתכם."


לאחר השיחה עם הרב, פנה יצחק לביתו, "מלכה הרב זלצר דבר איתי. אנחנו משלימים עם בחירתך, ולא נערים קשיים." לאחר הרהור ביקש, "אל תוותרי על המשך הלימודים, את צעירה, המשיכי לבנות את עתידך האקדמי." "אבא יקר, אינני מתכוונת לוותר על הלימודים. אני מבינה, שאימא לא תשתף פעולה, אתה יכול למסור לה שאני שלמה ומאושרת עם בחירתי, הייתי שמחה אילו גם היא הייתה משתפת פעולה. היא תחסר לי מאוד. תודה לך אבא יקר על ההבנה... התמיכה שלך חשובה לי." "יצחק נתן את ברכתו לקשר בין מלכה ונחום, ומלכה בשיתוף פעולה של סבתה והרבנית שלומציון הכינה את כל הדרוש לקראת נישואיה לנחום.
ביום שלישי באמצע החורף, נישאו נחום ומלכה בבית הכנסת הגדול בירושלים. את מלכה ליוו לחופה סבתא עזיזה והרבנית שלומציון. הנברשת הגדולה האירה את פניה הזוהרות של הכלה, והעצימה את יופייה. "ישתבח שמו, כמה יפה מלכתי." הרהר נחום והתרגשות אחזה בו. הרב זלצר קידש אותם. סוניה לא הפסיקה לבכות. עליזה, אימה של מלכה נעדרה מהאירוע, דבר שהעיב על שמחתה.


מיום שנישאה, השתדלה מלכה לרצות את הוריו של נחום. היא פנתה לסוניה בכינוי כבוד, "אימא", פניה זו רגשה אותה מאוד. אביו של נחום פנה אליו ואמר, "נחום יקירי, בחרת לך כלה יפה וחכמה. תבורך בני." השמחה במשפחת שוורץ בלטה לעין. נחום ומלכה גרו בביתם. מלכה המשיכה ללמוד, ונחום עבד כמרצה באונ' בר אילן. כעבור שנה, משלא הרתה מלכה, החלו הוריו של נחום להביע את דאגתם, "מלכ'לה," פנתה סוניה לכלתה," את יודעת שנחום הוא בן יחיד, ואנחנו איבדנו את המשפחות שלנו בשואה. זה סיפור ארוך ועצוב. אני לא אכביד עליך. רק בקשה אחת לי אליך ואל נחום, שתחשבו על ילד...אנחנו רוצים המשך, זיכרון. את מבינה ילדתי." "בוודאי שאני מבינה. בעזרת השם גם זה יבוא, אל תדאגי. ראי אנחנו אוהבים ומאושרים, אלוהים ידאג גם לכל היתר." סוניה יצאה נרגשת ומלאת תקווה לאחר שיחתה עם כלתה. ומלכה, חשה מחויבות להוריו של נחום. ברגע זה החליטה שלא תמנע יותר את התעברותה, צעד שנקטה בו ללא ידיעת נחום.



כעבור מספר חודשים בשרה מלכה לנחום, "נחום שלי אני הרה." לרגע השתררה שתיקה ואז, החל נחום רוקד ומפזם. הוא עצר הביט באשתו ולחש, "מלכתי בכל יום מעצים הקדוש ברוך הוא את יופייך שבעתים." היא חייכה אליו באהבה גדולה. "כאשר נחום בישר להוריו על הריונה של מלכה, שניהם פרצו בבכי של אושר ותודה לאלוהים שזיכה אותם בהמשכיות.
"נחום," פנתה סוניה לבנה, "יש לנו בקשה, שאם מלכה בעזרת השם, תלד בן, לתת לו את השם של דודך, אחי אביך, זלמן. היה לו אח אחד, שניהם נותרו לבד בגיטו...אחיו הקטן ממנו גווע ברעב. והוא החליט להישאר בחיים כדי שיהיה המשך למשפחתו." "אימא, אני מבין את חשיבות הדבר אבל, הילד יהיה אומלל עם שם כזה." "נחום דבר עם מלכה." נחום הבטיח לאמו לשוחח עם מלכה אולם בקשתה הכבידה עליו. כאשר העלה את העניין בפני מלכה, היא חשבה רגע והשיבה, "ברור לך שהילד יהיה אומלל עם שם כזה?" "כמובן מלכתי, זה מה שניסיתי להסביר להם." מלכה הרהרה רגע, זכרה את דברי חמותה ואמרה, " עם זאת, ניתן להעניק לו שני שמות בתעודת הזהות – זלמן וזבולון. נחום רכן נשק לבטנה של אשתו, אחז בשתי ידיה והודה לאלוהים ,שנפל בחלקו להינשא לאשה כה נבונה ומתחשבת. "מלכתי," הוא אמר, "אלוהים העניק לך הכול – חכמה, רוחב לב ויופי מלכותי." כאשר מסר להוריו את תשובתה של מלכה, הם היו אסירי תודה לכלתם והכפילו את אהבתם אליה. סוניה פינקה אותה במיני מאכלים ומאפים. ומר שוורץ, הרעיף עליה מידי יום תשורות למיניהן לשמחה. היו אלה ימים מאושרים לכולם.



בן זכר נולד לנחום ולמלכה והשמחה בשתי המשפחות הייתה גדולה. אולם, שמחה זו לא האריכה זמן רב. מלכה לא לקחה בה חלק. לאחר הלידה סירבה לראות את התינוק, שקעה בעצבות ובשתיקה. גם עם נחום מעטה לדבר. הוא דאג לה לחדר נפרד מיתר היולדות וביקש מהרבנית שלומציון לבקרה. ד"ר שלומציון הגיעה ,נכנסה לחדרה, ומצאה אותה ישנה. כאשר מלכה פקחה את עיניה, חיבקה אותה הרבנית, חייכה אליה חיוך אימהי ואמרה לה בחום, "מזל טוב ילדתי, ילדת בן לתפארת." "אני לא ראיתי אותו." "למה יקירה? את יודעת ודאי שיש נשים שכמהות להרות וללדת ומצפות שנים לכך, ואלוהים מונע זאת מהן. ואת, ילדת בן בריא, שמאחד ומשמח את שתי המשפחות. עליך להיות גאה ומאושרת ולהודות לאלוהים." מלכה שתקה. רק הדמעות זלגו בשטף, כאילו חיכו למישהו שייתן את האות לצאת לדרך. "את יכולה לבכות, זה טוב ומשחרר. ועכשיו נראה יחד, את ואני את התינוק." כאשר האחות הכניסה את התינוק לחדר התהפכה מלכה על בטנה ולא הפסיקה לבכות. היא סירבה להביט בו, וסירבה להניק אותו. האחות הסבירה, "היולדת בדיכאון שלאחר לידה, זה קורה. מצב זה יכול להמשך מספר שבועות ויש מקרים גם חודשים. לעת עתה יש לדאוג לטיפול, ולאפשר לה לנוח. נחום הסביר את המצב להוריו. הרב זלצר מל את התינוק בחוג המשפחה בלבד, בבית הורי נחום וברך את היולדת. היא הייתה מנותקת לחלוטין מהנעשה סביבה.



מלכה סירבה לקבל טיפול. מידי לילה חלמה על עברה, על ימי ילדותה ונעוריה, על אימה שנטשה והחרימה אותה, והכר ספג את דמעותיה ואנחותיה. "אוי סבתא טעה אלוהים בזיווג הזה. אוי סבא, קשה המשימה שהטלת עלי." לילה אחד חלמה חלום נורא. היא מצאה את עצמה בתוך מנהרה אפלולית, היא רצה כדי להיחלץ ממנה. מאחור שמעה צעדי ריצה בעקבותיה. רעש שהגיע מרחוק קטע את חלומה. היא התעוררה שטופת זיעה ועייפה. לפני שנרדמה שוב בקשה, "אלוהים עשה שהחלום יפקוד אותי שוב. אני חייבת לדעת מי רודף אותי." ברגע שנרדמה, שוב שמעה צעדים והיא באותה מנהרה רצה בכל כוחותיה, מבקשת להיחלץ מתוך המנהרה האפלה שלא אפשרה לה לראות מי הרודף אחריה. כאשר הגיעה אל הקצה, הפנתה את ראשה והבחינה בפניו של נועם, אהבת נעוריה הולכים ומתרחקים עד שנמוגו כליל. היא התעוררה בבכי קורע לב. נחום מיהר אל חדרה חיבק אותה ושאל, "מלכתי, מה קרה, איך אוכל לעזור לך?" היא הדפה אותו מעליה והמשיכה לישון בתקווה לשוב ולהיכנס לאותו חלום ולנסות לעמוד מול נועם. אולם, החלום לא פקד אותה יותר, רק הותירה מבולבלת, חרדה ועם רגשות אשם קשים. "עשייתי עוול נורא לנועם, הייתי אהבתו הראשונה, הוא העניק לי כל מה שיכל להעניק, ואני, בעטתי בכל זה ברגל גסה ובקלות, בגדתי בו ללא כול ייסורי מצפון. הותרתי אותו פגוע, מדמם. חשבתי רק על עצמי ואלוהים העניש אותי.



מלכה לא הסכימה לקבל טיפול תרופתי, "לא אקח סמים." פסקה. לאחר לילות ללא שינה גמלה בליבה ההחלטה, לפגוש את נועם ולבקש את סליחתו, "הוא רודף אותי, לכן נענשתי קשות." עם שחר יצאה מהבית תחילה נסעה לבית הוריה, לבשה את שמלת סבתה שנותרה בחדרה למזכרת, ונסעה ליבנה, לבית הוריו של נועם. הדירה הייתה נעולה. שכנה שהכירה את המשפחה הסבירה, "הם עברו לתל-אביב, הדירה מושכרת." מלכה נסעה לתל-אביב, שכרה חדר במלון צנוע, וניסתה לאתר את כתובת הוריו. לאחר שחייגה עשרות מספרים שענו על שם משפחתו של נועם, נשמע מהעבר השני קול מוכר, קולה של אמו , "מי שם?" "מדברים מהמכללה," שיקרה, "אנחנו מכנסים פגישת מחזור, אני מבקשת את מס' הפלאפון של נועם." "בבקשה," השיבה האם באדיבות. מלכה מיהרה לרשום את המספר, "תודה." אמרה וניתקה. כאשר נרגעה מלמלה, "סלח לי אלוהים על השקר, אני מחפשת מרגוע לנפשי הרדופה." ביד רועדת חייגה. נועם ענה, "כן" לרגע הייתה שתיקה הוא חזר ושאל, "מי שם?" "מדברת מלכה, מלכה מהמכללה." נועם שמע את קולה של אהבת נעוריו לאחר שנים של נתק. הוא היה בהלם. "לא שכחתי את קולך..." שוב שתיקה. "נועם... אני מבקשת לפגוש אותך במקום צנוע, רק לכמה דקות. זה חשוב מאוד." "למי זה חשוב מלכה?" "לי נועם, לי... אני במצב לא טוב. אני זקוקה לעזרתך." הוא לא הגיב. מלכה, שחששה שלא יסכים להיפגש עמה, התחננה, "נועם, אנא ממך אל תנתק, עוברים עלי ימים קשים אני זקוקה לך." "איפה את נמצאת?" מלכה מסרה לו את שם המלון וכתובתו. "אגיע מיד אני נמצא בקרבת מקום." מראהו של נועם היכה בה כברק, כל ימיה עמו עברו ביעף לנגד עיניה כסרט נע . הם ישבו בפינה מוצנעת ואפלולית במלון. מלכה פתחה ואמרה, "באתי לבקש את סליחתך. פגעתי בך קשות ואלוהים העניש אותי." "ועכשיו את בוגדת באלוהיך?" "לא נועם, עכשיו שעוברים עלי ימים נוראיים אני מבקשת שתסלח לי. ילדתי ילד מקסים, ואני נתונה בדיכאון עמוק, לא מסוגלת לראות אותו ולטפל בו." "מלכה, הילד הזה יכול היה להיות הילד שלנו." "אני יודעת, סלח לי, סלח לי." "אני סולח לך מלכה לזכר הימים היפים שהיו לנו יחד, אני סולח לך, כי לימדת אותי לאהוב. אבל, עלי להגיד לך עד כמה פגעת בי – את גזלת ממני את היכולת לאהוב. היית ונשארת אהבתי היחידה." מלכה בכתה. נועם אמר את דברו הסב את גבו ויצא לדרכו.


בבוקר כאשר נחום גילה שמלכה לא בבית, נחרד. הוא שיקר להוריו, "מלכה הקדימה לצאת, היא הסכימה לקבל טיפול." "למה הסכמת לה לצאת לבד? במצבה זה מסוכן מאוד." "אימא בעזרת השם הכול בסדר." השיב קצרות ויצא.
הוא פרץ למשרדו של דהן ושאל, "מר דהן, מלכה הגיעה אליכם הבוקר?" "אינני יודע, יצאתי מוקדם מאוד מהבית." "גם היא יצאה מוקדם מאוד, אחרי תקופה ארוכה, שלא יצאה מפתח בתינו. ולא השאירה שום הודעה." "הרגע נחום, יכול להיות שהיא אצלנו." בהגיעם הביתה, מיהרו לחפש בכול החדרים ובחצר הבית. מלכה לא הייתה שם. רק, בגדיה היו מונחים על הכיסא בחדר נעוריה. "מר דהן, משהו נורא קרה למלכה שלנו." נחום נשבר הוא בכה על כתפו של חמו. "נחום, בוא ניסע לרבנית שלומציון, היא כאישה תוכל לייעץ לנו מה לעשות."
כאשר ד"ר שלומציון שמעה את הסיפור, בקושי רב הצליחה לשמור על איפוק. היא חששה מאוד לשלומה של מלכה. אולם, כאשר הבחינה במצוקתם של שני הגברים, ניסתה להרגיעם. "ראשית, עליכם לחפש בבית הקברות, ייתכן ומלכה התרחצה ולבשה את שמלתה הנקייה של סבתה, שכה אהבה ועלתה לקברה. או פשוט החליטה לטפל בעצמה, ופנתה באופן פרטי לפסיכולוגית לקבל שיחות."
יצחק ונחום שבו לקרית- גת וקיוו, שמלכה יצאה הבוקר כדי לפקוד את קברה של סבתה עזיזה. בהגיעם שאלו את השומר אם הבחין הבוקר באישה צעירה דתייה. "מצטער, אני נמצא כאן מהשעה חמש, לא ראיתי שום אישה." הם מיהרו אל הקבר, גם שם לא גילו שום סימן. איש לא הגיע ולא הדליק נר במקום. הפעם יצחק נשבר ונפל על קברה של אמו והתחנן בבקשה אימא שמרי על מלכה שלנו.



קודרת ועייפה שבה מלכה לבית הוריה, נכנסה לחדרה של סבתה ובכתה חרש, תוך שהיא ממלמלת, "הו סבא דוד, קשה המשימה שהטלת עלי." כך נרדמה.
נחום ודוד הגיעו הביתה ושוב עברו מחדר לחדר. "מר דהן!" אחז בחמו ולחש לו, "מלכה ישנה בחדרה." השנים נפלו זה על כתפו של זה בוכים ומודים לאלוהים שהשיב להם את מלכה ללא פגע. נחום ישב על כיסא סמוך למיטתה של מלכה. כאשר התעוררה הבחינה בראשו השמוט, בפניו החיוורות והמיוסרות. היא לחשה, "הו נחום מה עוללתי לך!" נחום קפץ, כרע למרגלות המיטה, אחז בשתי ידי אשתו ונשק להן. "תודה לאל, כמה טוב לשמוע את קולך מלכתי, הצלחת להבהיל אותנו, היה עליך לשתף אותי ולא לצאת לבד." "הכול בסדר נחום. בוא ניסע הביתה. בעזרת השם הטיפול יעזור." מלכה לא פרטה מהו הטיפול שקבלה, מהו הדבר שהשפיע עליה לטובה. ונחום לא שאל, סמך על מלכה והודה לאלוהיו. "מר דהן, מלכה התעוררה!" "הו אבא יקר, כמה צרות גרמתי לך!" "העיקר שאת בסדר." "בעזרת השם מעכשיו הכול יבוא על מקומו בשלום."
מלכה לא שיתפה אף אחד במה שעבר עליה ביומיים שנעדרה מהבית. ואיש מבני המשפחה לא העז לשאול. כולם שמחו שמלכה החלה לתפקד. הם ראו ביציאה שלה את הבית ראשיתו של טיפול וראשיתה של החלמה. היא טיפלה בבנה והרעיפה עליו אהבה גדולה. שימשה רעיה מסורה לנחום והמשיכה לכבד ולהוקיר את הוריו. אך, בלילות חלמה על אהבתה הראשונה. חייה הפכו למטוטלת חסרת מנוח שנעה בין נחום האהוב והמסור, לבין נועם שעיניו ודבריו רדפו אותה כל חייה. היא החליטה, "לא אלד יותר ילדים לנחום, קיימתי את חובתי כלפי הוריו. לא אבגוד בשנית בנועם."

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
13. מדהים אסף 7/2/2016 2:20:23 PM
12. Why does this have t Minnie 4/21/2016 1:18:58 PM
11. Pecreft answer! That Lovie 4/20/2016 2:54:11 PM
10. This artilce keeps i Essy 4/19/2016 10:24:21 AM
9. פגישה מקרית חיים יוסף 1/26/2016 9:47:15 PM
8. פגישה מקרית מרים יוסף 1/26/2016 9:43:42 PM
7. פגישה מקרית - רבקה ראובן דוד קהירי 1/24/2016 4:14:52 PM
6. פגישה מקרית נ.א 1/19/2016 2:42:08 PM
5. נ.א 1/19/2016 2:37:49 PM
4. פגישה מקרית - רבקה ראובן דליה פיטל 12/26/2015 5:43:08 PM
3. פגישה מקרית יצחקי רחל 10/12/2015 7:33:14 PM
2. שבחות לסיפור אהרון 6/12/2015 1:37:04 PM
1. תגובה לסיפור של רבקה היקרה רותי ג. קרוטקוב 3/12/2015 10:45:50 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ בניית אתרים ע"י ekdesign