פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
בוקר טוב

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%45
אהבתי
%9
מעניין
%18
לא אהבתי
%27
שם:  בוקר טוב
מחבר:  תחרות כתב 2015 בנושא: חלום

תאור:

מאת: עומר ברי

מישהו פותח את הפה ויוצאים לו משם שני ילדים. אחד מהם ערבי. הוא יגדל יום אחד, אבל יישאר קרוב לבית. יכול להיות שהוא יעבוד במוסך, לא בטוח. יכול גם להיות שיעבוד במטבח.
הילד גדל ונהיה נער . קוראים לו ג'ועבי. כן, הוא מאמין באללה, כן הוא מאמין בשלום, כן הוא מאמין בישראל ,בפלסטין ובכלכלה חופשית.
ואני? אני מאמין בו.
בוקר בהיר אחד אנחנו יוצאים מהדלת הראשית של הבית שלי. אני הולך איתו ברחוב עיר המולדת שלי, מראה את לו בתי ספר שגדלתי בהם. כולם היו באותו רחוב. אותו רחוב שבו נמצא הבית של ההורים שלי. באותו רחוב גם נמצאת הכיכר- איך אהבתי אותה. כמה זמן העברתי שם, בכיכר הזאת, בנסיעה על סקטבורד עם חברים בנערותי. עד שהעיריה המזדיינת סגרה אותו, אבל לא ניכנס לזה עכשיו.
אנחנו עוצרים בכיכר וגו'עבי שותה מהברזייה בזמן שאני מספר לו מעשיות הוללות מתקופת הזוהר שלי בתיכון. "איך המים פה, על הכיפאק הא?" אני שואל אותו אחרי שהוא מסיים לשתות בזמן שאני יושב על הדשא . "אה..ככה ככה.", הוא אומר לי בזמן שהוא מנגב את פיו.
אני מרים את ידיי בתנועת מה לעשות. אנחנו ממשיכים בסיור ואני מראה לו את המספרה שאני מסתפר בה מאז גיל 15.
"ת'אמת ," אני אומר לו "לא נראה לי שאני יודע איך קוראים לספר פה. אבל כל פאקינג פעם שאני בא הוא מקבל אותי בחיוך. " ג'ועבי מהנהן ואנחנו ממשיכים במורד הרחוב.
"זאת.." אני מצביע על בניין מימיני. "חטיבת הביניים שלמדתי בה. אחלה של בית ספר. בתכלס אני שנאתי אותו, אבל זה כי אני הייתי מתוסבך עם עצמי באותה התקופה. יצאו מפה 4 בוגרי קורס טיס."
אנחנו ממשיכים ומגיעים לחומוסייה בסוף הרחוב.

"בוא, ניכנס , נאכל איזה משהו." ג'ועבי אומר לי כשאנחנו חולפים על פניה
"יאללה למה לא."
אנחנו מתיישבים ואני מזמין חומוס טחינה וגו'עבי מזמין מסבחה

"אחד מסבחה אחד חומוס טחינה!" נשמעת צעקה במבטא ערבי מהמטבח אחרי כמה דקות.
אני ממרפק את גו'עבי . "מכיר את מחמוד? אחלה חומוס שבעולם הוא דופק."
"וואלאק לא,יא מניאק, אני לא מכיר אותו. מה נראה לך, כל הערבים בארץ מכירים אחד את השני?"
אני מגחך. "צוחקים איתך גבר."
המלצרית מביאה את החומוס לשולחננו, מניחה אותו והולכת. אני לוקח חתיכת פיתה ומתחיל לנגב. גו'עבי עושה אותו דבר.
"אז מה ג'ועבי.." אני אומר בפה מלא טחינה, "מה ככה?"
"אההה... וואלאק.. תה יודע .. לא הרבה."
אני מנענע את ראשי. "מה קרה?"
"מה קרה?"
"לא יודע, פעם היית מספר הרבה דברים."
הוא נשען אחורה. "וואלאק, בעם היה מה לספר. "
אני מהנהן ולוקח מלפפון חמוץ.
"איך בכפר?"
"וואלאק, לא משהו ת'אמת. עוד בעם רצח. בחורה. צעירה."
אני מנענע את ראשי.
"לא מאמין לך. מה , עוד פעם כבוד המשפחה ? לא נמאס לכם מה מהכבוד הזה? לא הגיע הזמן שתתקדמו כבר עם המאה ה-21?!"
ג'ועבי מפסיק לאכול ומביט בי.
"חשבתי שאתה, מבין קצת עיניין. קצת, לא הרבה. אתה היית בעם בכפר שלי בכלל ?"

אני חושב לכמה רגעים.
"וואלה.. לא נראה לי. אבל מה זה קשור."
"בעם אחת תבוא, תבוא לראות בעינייים שלך איך אנשים חיים שם. אין ביוב. אין תשתיות. אין כביש. אין כלום. אף אחד לא אכפת. אף אחד!! בחרא אנשים שם חיים. בתוך החרא שזורם ברחובות. איך אתה רוצה שהם ייתקדמו. הם חיים איך שלימדו אותם הורים שלהם והם יודעים מה שהורים שלהם לימדו. אתם, לא נותנים להם אפשרות בכלל להתקדם. אתם היהודים רוצים שהם יישארו שם תקועים בחרא רחוק מעיניים שלכם. אני ועוד הרבה כמוני רוצים לחיות בכבוד, בכיף, עם לשמור על מורשת שלנו, שורשים שלנו.. בדיוק כמוכם. אבל, לא נותנים לנו."
"עוד פעם אנחנו אשמים ?, תראה מה קרה כל פעם שניסינו קצת ללכת לקראתכם ..מה קיבלנו?! זין קיבלנו. זין עם מסמרים."
ג'ועבי נאנח.
אני מנסה לקחת עוד פיתה. אני קולט שנגמרו הפיתות.
"די. מספיק." ג'ועבי נאנח ומביט סביבו. "אין לי כוח עוד בעם לוויכוחים האינסופיים האלה." אני מהנהן.
אני מסמן למלצרית . היא מתקרבת אליי ואני מבקש עוד פיתות.
היא חוזרת עם הפיתות ואנחנו ממשיכים לאכול
"וויי..." ג'ועבי אומר אחרי כמה דקות של שקט. "איזה חלום מטורף היה לי אתמול. אתה חייב לשמוע. "
אני מרים את העיניים מהחומוס ומביט בו.
"הקיצור, אני נמצא באיזה גינה כן? ויש שם מלא גמדים. אה. לא גמדים. אנשים קטנים כאלה. תינוקות אולי . תינוקות עם בגדים . משהו כזה. בקיצור , התינוקות האלה כולם עומדים מסביבי במעגל..."
בזמן שאני מביט בג'ועבי מדבר אני נזכר ששכחתי לשים את האוטו במוסך. הלכו המגבים. כוס של רב רבאק. המכונית המזדיינת הזאת. היא כל הזמן מתקלקלת. כל חודש משהו אחר. למה אני ממשיך ליסוע איתה. בתכלס אני אוהב אותה מסיבה לא ברורה. פאק. טוב. נקווה רק שלא יירד גשם.
"סעעמקק. " אני מסנן. "מה קרה?" ג'ועבי עוצר. "אהה.. כלום. מה אמרת?"

ג'ועבי מנענע את ראשו. "בקיצור , ואז השועל אומר לי , אתה, חתיכת בנזונה שובב אתה. אז אמא שלי באה עם הקנאפה ואז התעוררתי ."
אני מהנהן. "אשכרה."
"כן. " ג'ועבי לוקח קיסם ,מכניס אותו לפיו ונשען אחורה בכיסא. "משהו מטורף. "

"קיצר נעוף?" אני אומר. "יאללה ."
אנחנו מזמינים חשבון , משלמים וקמים .
"סאלאם עליכום מחמוד" אני שומע את ג'ועבי צועק לעבר המטבח בזמן שאני עומד בחוץ. אני מביט בו ומגחך בזמן שהוא יוצא החוצה. הוא מרים את ידיו בתנועת מה לעשות.

"אז מה עכשיו?" הוא שואל בזמן שאנחנו יושבים על ספסל ומעשנים סיגריה.
"וואלה .. לא יודע.. מה בא לך לעשות?"
"המממ.."
"אה. " אני אומר ומכבה את הסיגריה על הרצפה. "וואלה.. צחוקים.פתאום נזכרתי. זכיתי אתמול בשני כרטיסים חינם למימדיון. "
"אשכרה?"
"כן. איזה הגרלה של החברת כרטיסי אשראי או משהו. מה אתה אומר?"
ג'ועבי מפנה מבטו הצידה.
"אה שיט. ” אני ממשיך. "שכחתי שערבים מפחדים ממים."
הוא מחזיר מבטו אליי.
"יאללה יאללה סתום ת'פה."
"אז הולכים?"
:יאללללההה."
"יאללללללהההה בלגן."



אנחנו מגיעים למימדיון.


אחרי אכילת נקניקיות מפוקפקות ושהייה בבריכת גלים (ג'ועבי נשאר ברדודים) , הצלחתי לשכנע את ג'ועבי לנסות את המגלשות המפחידות .
אנחנו מטפסים במדרגות למגלשה הכי תלולה. פאק איזה גובה זה. איך אף לא נפל פה למטה בין החריצים, אני חושב לעצמי בזמן שאנחנו מטפסים.
אנחנו מגיעים לתור ועומדים כמה ילדים מלפנינו. אחרי כמה דקות התור שלנו מגיע. אני מביט בג'ועבי וקולט שהוא מזיע מלחץ. אני טופח לו על הכתף. "תירגע כפרה כולה מגלשה." הוא לא מתייחס אלי.
"אללה הוא אכבר.. אללה הוא אכבר" ג'ועבי ממלמל תוך כדי שהוא מתקדם . הוא מגיע לקצה התור ונעמד . השומר יושב בכניסה למגלשה עם הרגל חוסמת את כניסתה. הוא מרים מבטו ומבחין בגו'עבי עם עיניים עצומות מלמלמל .
"מצטער. מסיבה פרטית היום. " הוא מפטיר.
ג'ועבי פותח את עיניו. "מה מסיבה פרטית?"
"היום הזמינו את המגלצ'ה מראש. רק אורחים ספציפיים יכולים להתגלץ'. יש פה עוד מגלצ'ות הרבה אתה מוזמן. "
"אני לא מאמין לך." גו'עבי מסתובב אליי.
"אתה שומע את זה?!"
הוא מסתובב חזרה אל השומר.
"איך אתה לא מתבייש. זה בגלל שאני ערבי "
"לא. היום זה מסיבה פרטית. "
"איפה מנהל שלך!?!? אני רוצה עכשיו לדבר איתו. עכשיו!! "
"מה הבעיות?" אני פונה לשומר.
"אין בעיות."
"עכשיו!!!!!"



אנחנו מחכים מחוץ למשרד של מנהל המימדיון.
אני נאנח ונשען אחורה על ספסל העץ.
"אתה מאמין?! אתה מאמין לבן זונה הגזען הזה?!. ישראל 2014. לא מאמין לך."
אני מהנהן.
גו'עבי מוציא סיגריה ונשען אחורה.
"כוס עמק."
"תירגע כפרה. תירגע , ניכנס למנהל פה נסדר את העיניין. "
"ג'ועבי לוקח שכטה.
אנחנו יושבים בשקט לכמה רגעים.
"בואנה איזה חלום מטורף היה לי . פתאום נזכרתי. " אני אומר ורוכן קדימה. ג'ועבי מפנו מבטו אליי.
"אוקיי אז אני הולך בדרך לעבודה כן. ויש מלא חמניות בדרך. מכל חמנייה יוצאת תולעת . אז אני הולך והולך ברגיל צחוקים וזה.. פתאום תולעת אחת צורחת עלייייי תתכופף !! אז אני...
הדלת של המנהל נפתחת
ג'ועבי קם מכיסאו "אוו כמה זמן יא אלללה. איך אתם לא מתביישים..." הוא אומר ונכנס אל המשרד.
אני נשאר יושב על הכיסא.
איזה מניאק . אני חושב לעצמי. אני נשען אחורה ומביט סביבי. המוכר נקניקיות עומד בדוכן שלו לידי. הוא מביט בי ומחייך.
אני מחזיר אליו מבט תמוה.



"אף אחד לא מעניין אותו לשמוע את החלומות שלך ."
הוא נשען על הדוכן ומכניס קיסם לפיו.
"אלא אם כן הם הופיעו בחלום. אבל זה לא משנה. ספר להם בכל זאת. תמציא אם צריך. תמציא תוך כדי... "

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
6. We've arrveid at the Danice 4/21/2016 1:28:03 PM
5. You've really imesrs Hetty 4/20/2016 3:05:24 PM
4. This is exactly what Mattingly 4/19/2016 3:48:53 PM
3. That adersesds sever Sagi 4/19/2016 12:05:12 PM
2. מהמם דנה 12/29/2015 6:14:44 PM
1. סיפור יפה - אהבתי יוני 12/20/2015 4:57:23 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ בניית אתרים ע"י ekdesign