פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
תאנים רקובות ורימון בוסר

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%21
אהבתי
%50
מעניין
%14
לא אהבתי
%14
שם:  תאנים רקובות ורימון בוסר
מחבר:  תחרות כתב 2009

תאור:

מאת:  תמרה אור סלילת

רזה, גרמי, מכונס, כמעט מכונף, עיניו המצומצמות משני צידי אפו הארוך בחנו את הנשים על החוף בעודו פורט ענבים ירוקים אל חריץ פיו שנפער בצמצום חסכני. הצצתי בו מבעד לעפעפי הסגורים למחצה. לחייו נחתכו בקמט אלכסוני עמוק, גרונו המצומק צמח מתוך תלתלי השיער האפור שעל חזהו והוא בחן את הנשים על החוף כנשר מקשיש התר אחר נבלה הראויה להתכבד בה. רגליו הארוכות והרזות חפנו את החול הרך בטופריהן והתכנסו לתוך זוג תחתונים גדולים ממידתו אשר גילו את אשכיו, חומים וחלקים כאגוזי לוז ענקיים, ואת הקו המהודק של עכוזו המצומק. משסיים לאכול את אשכול הענבים חיטט בשקית הניילון שלרגליו, הוציא רימון והחל לקלף אותו תוך כדי מלמול רוטן לאשה שישבה לידו.
"איזה רימון דפוק. זבל, זה מה שזה. קטפו אותו מוקדם מדי. ממש בוסר אני אומר לך. זבל, זה מה שאת מביאה. תאנים רקובות ורימון בוסר".
"אבל הוא לא נראה לי בוסר..." קולה גווע בנימה מתנצלת.
"בטח לא נראה לך, מה כן נראה לך? שום דבר לא נראה לך. כל היום רק מקטרת. זה לא טוב לך וזה לא טוב לך. עוד לא פגשתי מישהי כמוך שרק מקטרת ומייללת כל היום על כל דבר קטן. חם לך?"
"קצת חם", אמרה בנימה אגבית, כאילו שאל לשלומה.
"את רואה? מה אמרתי? כל היום רק מקטרת. בטח גם תרצי לאכול עוד מעט".
" בעצם כן, חשבתי שנלך למסעדה היום... אתה הבטחת שתיקח אותי".
"את תלכי למסעדה אם את רוצה. יש לך כסף, לא? הרי נתתי לך 30 ₪ אז את יכולה לקנות לך מה שבא לך".
"מה, לא תבוא אתי?" שאלה בקול שהתאמץ להישמע סתמי.
" אני?" הפטיר נחירת בוז, "לא... אני הולך לאכול תפוחי אדמה ובשר ומרק בורשט חם עם שמנת חמוצה באמצע... אחחחח... מרק כזה שבחיים לא תצליחי לעשות גם אם תיכנסי למטבח ליומיים. לא, אין מה לעשות", נקש בלשונו, "את לא יודעת להכין בורשט כמו שצריך, זה פשוט לא בגנים שלך. את יודעת מה אמא שלי היתה אומרת, 'יפתח, תיקח לך אישה משלנו שתכין לך את האוכל שאתה אוהב', אחחח, למה לא הקשבתי לה, למה..."
"אבל לא תשב אתי במסעדה לאכול בורשט?"
"זה תלוי, אם תזמיני אותי אבוא אתך. יש לך כסף להזמין אותי, לא?"
"יש לי 30 ₪..."
"זה הכל?"
"זה מה שנתת לי".
"שוב את מתלוננת? מה יש? לא מספיק 30 ₪? מה את רוצה? 300? 3000?"
"בכלל לא ביקשתי ממך, זה אתה שנתת לי, אז מה אתה מתעצבן עכשיו?"
"מי מתעצבן, מי? זו את שמתלוננת כל הזמן: תיקח אותי למסעדה, תיקח אותי למסעדה... רק מסעדות יש לך בראש".
"טוב, לא חייבים ללכת למסעדה. אפשר לבוא אלי הביתה".
"מה? עוד פעם תתני לי את האוכל מאתמול? ומה עם הבורשט שלי?"
"מה יש, לא היה לך טעים המרק אתמול? אכלת צלחת מלאה וביקשת עוד, אז סימן שהיה טעים" אמרה בהתנצחות.
"את צריכה ללמוד דבר אחד שעדיין לא הבנת: התפקיד שלך זה להכין לי אוכל והתפקיד שלי זה לספק אותך במיטה. תגידי ת'אמת:" הוא אפילו לא טרח להשפיל קולו שנימה של התחנפות התגנבה אליו, "אני מבצע את התפקיד שלי כמו שצריך?"
"כן..." היא הלחיצה את ה'כן' מבין שפתיה באי-רצון. לרגע נדמה כי רצתה להוסיף דבר-מה אך מיד התחרטה וקפצה שפתיה.
"את רואה?" הוא אמר בנימת ניצחון, "אני מבצע את התפקיד שלי, עכשיו את צריכה להשתפר בשלך".
"טוב", התרצתה, "היום תיקח אותי למסעדה ובשבת הבאה אבשל לך".
"מה עוד את רוצה?! אולי מכונית חדשה? אולי דירה חדשה? בשביל מה הבאת אותי לפה בכלל? איזה מקום דפוק", רטן, "החול הזה נכנס לי לכל חור".
"מה, לא נעים פה? דווקא הים כל כך שקט היום והמים נקיים, בלי מדוזות", היא דבררה את הים כפרסומאית מנוסה.
"סתאאאם, משעמם. בשביל מה הזמנת אותי בכלל? למה התקשרת אלי שאבוא? כל שבת את מתקשרת אלי, כל שבת מנדנדת לי: תבוא, תבוא. כל הזמן מתקשרת ורודפת אחרי. את יודעת מה?" הרים קולו בהתכעסות מתפנקת, "בשבת הבאה אל תתקשרי, אל תזמיני אותי בכלל".
"אם תמשיך לדבר ככה אני באמת לא אזמין אותך יותר", אמרה בשקט. "אתה זוכר את ברכה? זוכר איך היא ברחה ממך? בגלל הגישה הזאת שלך היא ברחה ממך".
קולה העדין שעד כה התנגן בטון סבלני ושלוו נסדק מעט וקצותיו הפכו חדים. האם סוף סוף נעלבה? תהיתי. ניכר היה בגבר שחש את אזהרת החדות בקולה.
"מה את בכלל יודעת על ברכה? סתם דפוקה אחת, אין לי כוח לדבר עליה", אמר, אך קולו היה רפה והלהט הרטנני נעלם ממנו. "משעמם לי, בואי נלך", הוסיף בטון כמעט מבקש.
"אבל רק עכשיו הגענו. אולי תיכנס קצת למים?" שידלה אותו, "יהיה לך הרבה יותר נעים".
"לא בא לי להתרחץ. בא לי ללכת".
"טוב, בסדר, אם אתה רוצה ללכת אז נלך. נתקלח, נלך אלי הביתה, ננוח..."
רכות ההבטחה לחמימות ביתית שצפן קולה העלתה דמעות בעיני. האפשרות שאישה יפה ועדינה כמוה תתמסר בפייסנות אינסופית למגעו של הקיפודן הרטנן ואף תחשוק בו נראתה לי דמיונית כמעט.
"רק צריך לעבור אצל יוסי ועדנה", הוסיפה בחטף כמבקשת להבליע במהירות את העניין בנימת הפייסנות הכללית, "הבטחתי להם שנעבור אצלם".
ההיסוס הקל בקולה עלה לה בעמדת השליטה שזכתה בה.
"עוד פעם את עם החברים הדפוקים שלך? לא רוצה ללכת אליהם".
"לי לפחות יש חברים... איזה חברים יש לך?" התגנב לקולה רוגז קל.
"יש לי הרבה חברים, המון חברים. יש לי את יגאל רוזנבאום, עליו את יודעת, וגם יש לי את... יש עוד, יש עוד המון שאת לא מכירה בכלל".
"אז מתי אני אכיר אותם?"
"אף פעם! אני לא לוקח אותך לחברים שלי. מה? שתנדנדי גם להם?"
"אתה רואה? אתה לא אוהב אנשים, אתה לא אוהב לצאת, אתה לא אוהב שום דבר", אמרה בהשלמה שקטה, כלל לא בנימת הניצחון שהייתי מצפה לה.
"בטח שאני אוהב אנשים, תלוי את מי. את החברים הדפוקים שלך אני לא אוהב".
"אז עם מי אנחנו יכולים להיפגש? לחברים שלך אתה לא רוצה להביא אותי ואת החברים שלי אתה לא רוצה לפגוש וככה אנחנו נשארים כל הזמן בבית".
"את רוצה לנסוע לאנשהו?" התפלא, ואני התפלאתי על נימת הפליאה בקולו שנשמעה כנה לחלוטין.
"כן, תתפלא. בא לי לנסוע קצת לטייל. מה דעתך לצאת לחיפה?"
"לא, לא בא לי. צפוף מדי. אולי לאכזיב הייתי מוכן. הרבה יותר טוב שם, גם החוף יותר טוב, הגלים יותר טובים, אפילו הערבים שם יותר טובים".
למראה גבתה המורמת הוא החווה בראשו לכיוון שתי הנשים ושני הגברים שהתיישבו מאחוריהם ושוחחו ביניהם בקול רם בערבית.
"הערבים של אכזיב תרבותיים, מנומסים, לא נופלים עליך כמו אלה פה שצועקים כמו פלחים".

בהחלטיות פתאומית התרומם והלך לכיוון המים. הבטתי בדמותו המתרחקת וחשבתי לעצמי כי זו ההזדמנות שלי, אם אכן החלטתי שאני רוצה 'לדחוף את האף שלי לעסקים של אחרים', כמו שאמא שלי הייתה אומרת. השתוקקתי לדעת מדוע היא נשארת איתו למרות העלבונות הבלתי פוסקים והרטננות הבלתי נסבלת שלו. ממרחק שני מטר מהם, בעודי מעמידה פנים כי אני משתזפת לתומי, בחנתי אותה מבעד עיני הסגורות למחצה. היא נראתה כבת 50, גופה הנאה עדיין היה מחושק בביקיני וורוד בזוקה, בטנה השתפלה מעט מעל לקו התחתונים, עורה היה בהיר וחלק מאד, גונו חם, כמעט קורן בצל השמשייה. משקפי שמש גדולים הסתירו הבעת פניה, אך שפתיה נפשקו בחיוך מכניס-אורחים כשהתרוממתי אליה. כמעט שמעתי את אנחת הייאוש של אמי על נימוסי הגרועים כשביקשתי רשותה לשאול אותה משהו אישי. היא המשיכה לחייך והזמינה אותי לשבת לצידה. אזרתי עוז ושאלתי אותה מדוע היא מרשה לו לנהוג בה בזלזול כזה ולשלח בה עלבונות בשטף בלתי-פוסק. הופתעתי לשמוע שהיא הופתעה מהשאלה.
לא, היא לא ידעה שכך זה נראה לעיני זרים. ולא, היא לא מרגישה שהוא מתייחס אליה כמו לזבל. הוא בנאדם טוב, באמת, רק שליד אנשים הוא מרגיש צורך להפגין עליונות, זה בא מהאגו שלו, אתה מבינה, נו, גבר, מה יש לומר. היא מכירה אותו כבר הרבה זמן. הם לא חיים ביחד, היא ממש לא צריכה אותו על הראש שלה כל הזמן, נפגשים רק בסופי שבוע, בשביל לבלות קצת, ובמשך השבוע לכל אחד יש את החיים שלו. זה נוח לה ככה, בקיבוץ, היא עובדת במכבסה, יש לה בית משופץ שני חדרים והבנות באות לבקר. אם הם היו חיים ביחד היתה פורצת מלחמת עולם שלישית, אבל ככה אפשר לקחת את הטוב ממערכת היחסים הזאת. היא יודעת לקחת ממנו את הטוב שיש לו ולסנן את כל השאר. כן, כבר הרבה זמן שהיא מסננת. היא אלמנה, זה לא כמו גרושה, שמחפשת כל הזמן, זה ממש לא אותו דבר. היא ריאלית, יודעת שקשה למצוא מישהו מושלם, אולי בכלל לא קיים כזה דבר, רק בסינמה עם הנשיקות והשקיעות ולא רואים מה קורה אחר-כך, אחרי שחיים קצת ביחד ועוברים דברים, קשיים, יש קשיים בחיים. היא אף פעם לא היתה עם האף למעלה, חשוב לה לא להיות לבד, לכן היא יודעת להעריך מה שיש לה ביד. הוא באמת טוב במיטה, המתיקה לי בסוד מצחקק. זה עדיין חשוב לה, היא יודעת שיש נשים שזה כבר לא מהווה שיקול בשבילן אבל היא בכל זאת מכניסה את זה לשיקולים. והוא מעריך אותה, למרות שזה לא נראה כך, הוא יודע טוב מאד, תאמיני לי, טוב מאד הוא יודע שיש לו מזל גדול שהיא אתו. היא מבינה שמבחוץ זה אולי נראה אחרת. אבל אנשים שרואים אותם ככה מהצד לא מבינים. הם לא מכירים אותו כמוה. זה מעניין שגם אחותה אמרה לה וגם הבנות שלה העירו, אפילו יותר מפעם אחת, על היחס שלו כלפיה. אבל היא יודעת לסנן. לא מתייחסת לכל הקיטורים שלו. בסך הכל הוא אוהב אותה והיא יודעת את זה. ככה הוא מדבר, אין מה לעשות, במיוחד ליד אנשים זרים. כן, זה הכל בא מהאגו שלו, נו, גבר, מה אפשר לעשות, ככה הם בנויים...

היא רוצה שאחכה עד שהוא יחזור מהמים, רוצה להציג אותי בפניו. אולי גם תספר לו מה שאמרתי, רק כדי לראות מה יגיד על זה. אני מנסה להניא אותה מכך, אמי מתנשפת בכעס באוזני. הוא מגיע, נוטף מים, גופו ארוך וצר, מתנשא מעלי, עכשיו הוא נראה עוד יותר סוסי ומגויד.
תכיר מישהי נחמדה, היא אומרת לו. הוא מעיף בי מבט אלכסוני, שותק.
אני מחייכת: "נעים מאד, תמרה".
הוא מושך בכתפיו. "לפחות השם יפה..." ואחרי רגע מוסיף: "היתה לי סוסה בשם תמרה, הסוסה הכי מעצבנת והכי עקשנית שהכרתי מימי".

© כל הזכויות שמורות למחבר

הנכם מתבקשים להצביע על ידי הוספת תגובה
נבקשכם לדרג את הסיפור בין אחד (לא טוב) לעשר(הכי טוב)
וכן לנמק במשפט או שניים את הצבעתכם

 במסך הוספת תגובה יש שדה אימייל. רק תגובות בהן תציינו את כתובת האימייל תילקחנה בחשבון בשקלול התוצאות.
אין צורך להרשם לאתר כדי להוסיף תגובה/להצביע.
האימייל לא יוצג באתר (אלא אם כן תסמנו אחרת), לא יעשה בו שימוש לכל מטרה אחרת והוא לא יועבר לכל גורם אחר


 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
66. vbgvnoillBrtroamnznp bdxemusa 11/7/2018 3:19:53 AM
65. bsdxnalayBrtroamnqcf kkmAdvef 10/7/2018 3:11:01 PM
64. nftjLousyBtjruirekeqo vnhFlign 9/7/2018 6:42:21 AM
63. bsaQueekBrtSoacksle befErync 8/7/2018 10:58:37 PM
62. jsddgfbenalTBtjruirev ggwhycle 7/27/2018 10:08:10 AM
61. poclhEsticBrtSoackwpr munDrilA 7/26/2018 9:00:17 AM
60. djddffvnoillBrtroamnkbp fgjemusa 7/26/2018 12:51:12 AM
59. jsdgfbenalTBtjruirem kqqhycle 7/24/2018 12:01:25 PM
58. fhvihjLousyBtjruirepoer nyheasex 7/22/2018 1:43:55 AM
57. xgtnxuhwmv bafEncat 6/5/2018 2:19:21 PM
56. ljfbtrryhf bsddruire 5/22/2018 2:01:22 PM
55. btubfgvukj vdxanisk 5/14/2018 7:22:39 AM
54. almmncijlplzk lqzHeine 3/26/2018 11:27:14 PM
53. qruosnqxvc bsgpycle 2/5/2018 1:52:38 AM
52. dcoetvhvcp EcfvEmaine 1/28/2018 9:56:22 PM
51. euknbahkug EcfvEmaine 1/26/2018 10:14:42 PM
50. uoqerivojk lrmcapate 1/5/2018 3:51:51 PM
49. wsgnvbiafp bnsIntapy 1/5/2018 1:40:30 AM
48. Keep it coming, wrst Pepe 12/15/2015 10:57:54 PM
47. All of these article Sonia 12/12/2015 3:01:15 AM
46. Now that's subetl! G Stella 10/12/2015 4:14:52 AM
45. jgbtqfyvH Frenchy 12/8/2013 4:07:04 AM
44. rVZpgYFCCHlZMIdypN Kathreen 11/7/2013 11:05:41 AM
43. IWNmBckQJCDRAIavmcJ Joni 11/7/2013 4:36:48 AM
42. pzeQzrNZ Tailynn 10/7/2013 11:31:42 AM
41. tjGrmyRWFPug Kailee 9/7/2013 10:58:03 PM
40. sLHOeETgWVb Jolyn 9/7/2013 10:58:02 PM
39. WVhixVjGgKetyJzceL Buddy 9/7/2013 10:58:02 PM
38. zulznjeIngWe Karess 9/7/2013 10:58:01 PM
37. AuEymmBLoe Turk 8/7/2013 5:52:40 AM
36. KjgwGnPfzzrncoutbUg Datherine 7/29/2013 7:39:28 PM
35. hTcuUXUMqhHwLv Raynoch 7/29/2013 7:12:12 AM
34. vVgzgqQT Neveah 7/26/2013 4:33:58 PM
33. oUJvsTvGHzNKtMdI Roseanna 7/25/2013 11:07:14 AM
32. XuFiGCKswnbmVE Jorja 7/24/2013 11:50:54 AM
31. eutbKnbVPPJ Candy 7/23/2013 3:59:07 PM
30. bZtsMUgcc Chelsia 7/22/2013 9:06:36 AM
29. xJlkOWbLzmqiiZcAHo Lillah 7/21/2013 6:02:14 PM
28. udBBopWld Dillanger 7/20/2013 4:55:45 PM
27. onsKjdXgUUOrLOOriD Lena 7/20/2013 4:55:40 PM
26. pJWjvteFAo Maryland 7/19/2013 8:26:32 PM
25. xpQYJclxKNs Starly 7/18/2013 8:31:43 AM
24. CbJXgbyCCCoUQpoLE Ice 7/17/2013 4:48:28 PM
23. sjKJwYXgZyOJSFz Augustina 7/17/2013 4:48:27 PM
22. JtyTFmRysOqABloC Magdelina 7/17/2013 4:48:24 PM
21. KwjTrBWEdZEDEajcuK Lesa 7/17/2013 4:48:20 PM
20. ScxEuJrLWHxg Jakayla 7/17/2013 4:48:11 PM
19. PuBZgirW Jeanne 7/14/2013 4:51:27 PM
18. ltNAJMotUsslMyqN Lenna 7/14/2013 4:51:23 PM
17. qkyhEuDwWGYvwlqTBh Julz 7/13/2013 5:27:01 PM
16. jqMGRxWS Hank 7/13/2013 5:26:59 PM
15. kaLvOsxpVKXbdMtasfr Marden 7/13/2013 2:52:33 AM
14. cjrxnJdfhbeLhwvVe Maralynn 6/7/2013 11:47:25 PM
13. APSDnlRykRH Gracye 5/7/2013 7:56:33 PM
12. ZzdEqIAxXWQQIAZ Lorraine 5/7/2013 8:32:34 AM
11. pCVqpRXhqV Randi 4/8/2013 2:35:17 PM
10. WIerDXXpuilOo Capatin 4/7/2013 6:06:31 AM
9. XyWNxoemQpfuripied Lovie 2/8/2013 8:21:27 PM
8. nOANeOEXK Melly 2/8/2013 8:21:26 PM
7. תגובה אורי 6/28/2011 7:39:00 PM
6. חות דעת שלום 10/13/2009 12:08:04 AM
5. תגובה איציק טהורי 10/10/2009 8:11:10 PM
4. סיפור מהחיים joee 8/10/2009 12:17:39 AM
3. הסיום פוגם תנא 6/10/2009 11:56:15 PM
2. אהבתי, אך לא מעבר לזה נחום ונגרוב 6/10/2009 1:37:32 AM
1. תחרות כתב 2009 מירי אפריאט סולימני 5/10/2009 9:06:09 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ בניית אתרים ע"י ekdesign