שם:	התפלספות אחרונה באפוקליפסה מדומה
מחבר:

תאור:
שלום,התחלתי לכתוב יומן זה בתור הנציג האחרון,ככל הידוע לי,של המין האנושי.
למען הכנות,אין בי את גבורת המעמד הזה ואפילו לא כל כך מעניין אותי אם ימצאו את דברי או לא ותיעוד האירועים ואם איזה גזע אחר ימצא את מה שכתבתי.
אני פשוט חייב להרגיש כאילו אני מדבר עם מישהו.
זה כבר שנה בערך שאני לבד.
אני מניח שבשלב כלשהו אני פשוט אאבד את שפיות דעתי או אתאבד או משהו.
את תוחלת החיים המלאה של שמונים שנה פשוט אין לי כוח לקיים.
תמיד דמיינתי מצב כזה.אני בטוח,האמת,שכל אחד כמעט עושה את זה אם כסיוט או אם כסתם פנטזיה מופרעת או רומנטית-מלנכולית.
לא האמנתי,כמובן,שזה באמת יקרה.
אפילו בשלב הזה,שאיכשהו אפשר לומר שהתרגלתי,אחרי הכל-שנה זה די הרבה זמן,בייחוד כשהיא עוברת כמו נצח,יש לי בעיה לדבר עם עצמי.דיאלוג פורה לא יוצא מזה ואני מרגיש ממש מטומטם כשאני עושה זאת אפילו שאין אף אחד שיצחק ממני.
כנראה שלעולם לא אצא מהמוסכמות והנורמות החברתיות האלו אפילו שאין כבר חברה.
כל העושר החומרי שבעולם נמצא ברשותי.
אני אוכל,שותה,מעשן,שובר והורס כל מה שאני רוצה בכל בית אליו אני נכנס,בכל חנות,בכל משרד.
בכל אלו שנשארו פתוחים,בכל אופן.