מוטי נחת בנמל התעופה שרמטבו 2, כשלושים ק"מ מצפון-מערב למרכז מוסקבה. ביקורת הדרכונים שגזלה זמן רב הוציאה אותו מדעתו, כמו גם העובדה שחיכה למעלה משעתיים לשתי המזוודות ששלח למטוס, עד שהגיעו אלו למסועים. במהלך הזמן שהזדחל בחוסר תושייה, ניסה לפתח שיחה עם אנשים סביבו, מבקש לתרגל את הרוסית שבפיו. הוא הבין את אשר דיברו אליו והיה מובן לשומעים אותו, מה שגרם לו לקורת רוח ושיכך משהו את חמתו שעלתה בשל התנהלות נחיתתו. לא שוכחים שפת אם, גם אם משפחתו עלתה לארץ כשהיה בן שמונה והם התגוררו בחולון, שם התחבר לילד מבוגר ממנו בשנתיים, הבוס, שגם הוא הגיע לארץ עם משפחתו מרוסיה. אחרי שיצא הזמין מונית שתיקח אותו למלון "בודפסט". הוא דאג להפקיד בכספת את רוב המזומנים שהביא עמו וכמות רבה של המחאות נוסעים, שהבוס ניצל את נסיעתו של מוטי כדי להימנע מלפדות אותן בארץ, ובכך נזהר מרישום כלשהו. לאחר מכן, פרק את שתי המזוודות וסידר בקפידה את הבגדים בארון, התקלח, התגלח ונשכב במיטה.

בזמן האחרון מצב רוחו אינו טוב. הוא שפוף. מקננת בו ההרגשה שהתפתחה לידיעה שהבוס מסתיר ממנו את תוכניותיו. עברו שנים מאז הבוס ומוטי ביצעו ביחד מעשי שוד מתוחכמים והתחלקו בכסף. הוא מתגעגע לאותם זמנים. הוא אינו נוטר טינה לבוס. הוא לא היה מסוגל להקים ארגון ולנהל אותו. אבל אם הבוס לא ישתף אותו, לא יבטח בו וימעיט בסמכויותיו, הוא יסבול, ואין לכך קשר לכסף. הוא חרד שהבוס נשמט ממנו ושחברותם מתפוגגת. הוא חייב לשנות את יחסו של הבוס אליו, כמו להתחיל מחדש מה שהיה פעם.