הדבר הראשון שאנה חושבת עליו כשהיא מתעוררת בבוקר הוא שהיא כישלון.

אם להיות כנים, הדבר היחיד שהיא הצליחה בו הוא להיכשל. היא עשתה את כל הבחירות הלא נכונות, הלכה בכל הדרכים הלא נכונות, שכבה עם כל הגברים הלא נכונים, אמרה את כל הדברים הלא נכונים, ובאופן כללי היא התחילה לחשוב ששום דבר לא נכון בחיים שלה. היא לא רואה את עצמה כטיפוס פסימי בדרך-כלל, רק שלפעמים היא אוהבת לרחם על עצמה ובעצם מי לא. אז הבוקר הזה לא היה שונה משום בוקר שקדם לו. גם הבוקר היא התעוררה עם השעון המעורר ואמרה לעצמה בוקר טוב אנה, את כישלון. היא עוד לא קמה לצחצח שיניים אבל כבר הספיקה להבהיר לעצמה את מקומה בעולם. שיהיה.

היא מתחה יד לכבות את השעון המטריד ומשכה את השמיכה מעל הראש. הגשם לא הפסיק לרדת מאז הלילה והדבר האחרון שבא לה הוא לצאת עכשיו מהמיטה. היא אוהבת חורף, היא מוכנה שיהיה חורף כל השנה, אבל לצאת מהמיטה בבוקר כזה זה פשוט פשע נגד האנושות, לא? אז היא לוקחת את הנייד שמונח ליד מיטתה ושולחת הודעת טקסט לבוס שלה, אני חולה ולא אגיע היום לעבודה, אנה. עוד מוקדם אבל היא יודעת שהוא ער ובמשרד ואכן לא עוברות יותר משתי דקות כשהנייד שלה מאותת לה שיש לה הודעה חדשה, אין בעיה, תרגישי טוב, אבנר.