מאת: מיכאל מריונובסקי   

-אשתך סובלת מסיבוך נדיר אחרי הלידה.ללא ניתוח היא לא תשרוד.
-מהו הסיבוך?
-משהו בתוך הבטן שלה.
סטורנינו לא שאל מהו הסיבוך, הרי מה הוא כבר מבין ברפואה.
-והניתוח יבריא אותה?
-למזלך אנו מעסיקים כאן את אחד המומחים הגדולים בתחום, סיכויי ההצלחה גבוהים.
-אז ננתח כמה שיותר מהר, האל יעזור גם.
-מחר בשעה תשע אתה מוכרח להגיע להנהלת החשבונות לסדר את התשלום.
-אבל...כמה יעלה הניתוח, דוקטור?
-ראה, אתה יכול לפנות לבית החולים הכללי, שם הניתוחים הם בחינם-אבל סיכויי ההצלחה אפסיים, כידוע לך.
כאן התעריף הוא מיליון פראנקים מרכז אפריקאים. אני מוכן לחתוך את המחיר לרבע, מתוך חמלה.חצי מהסכום תעביר לבית החולים וחצי ישירות אלי ליד. כשתגיע עם הכסף אחתום על מסמך המאשר את ההנחה המיוחדת.
-אבל, זהו סכום עתק בשבילי..איך אשיג זאת?
-תמיד תוכל לפנות לבית החולים הכללי, שם הניתוחים בחינם. בכל מקרה, את הניתוח יכול לבצע רק דוקטור טריאני. הוא המומחה למקרים כאלה, מנתח אחר ספק רב אם יצליח. הוא כעת בחופשה במולדתו, הוא ישוב לכאן בעוד יומיים. יש זמן, אשתך יכולה לחיות גם עוד ארבעה-חמישה ימים ללא הניתוח. בנתיים תוכל לארגן את הכסף ושלושה קרובי משפחה שיגיעו לתרום בשבילה דם. את התורמים תביא במהרה, יש לבדוק שהם מתאימים, לא חולים בוירוס האיידס או בדלקת הכבד.

השיחה עם מנהל בית החולים לה-פס שבעיר בטה שעל קו המשווה האפריקאי, מתנגנת שוב ושוב בראשו של סטורנינו, דיבורו הקר של המנהל המלמד ששיחות מעין אלו הן דבר שבשיגרה בשבילו, הרג אצלו אפילו את התקווה הרגעית לישועת התחנונים.
אין טעם לנסות לבקש חמלה או רחמים. הדרך היחידה להציל את אשתו האהובה בלן היא להשיג את הכסף. אבל איך? רבע ממליון! הרי כל חסכונותיו מעבודתו במונית לא מגיעות אפילו למחצית הסכום. איך ישיג ארבע מאות אלף, איך? אם יצליח להשיג אפילו שלוש מאות אלף...יתן אותם ביד למנהל בית החולים, עם כמה מילים בשפת הפאנג והדוקטור לבטח יסכים לניתוח בהבטחת תשלום מאוחר יותר, אחר כך כבר יברחו מבית החולים, וזהו!
אבל גם להשיג שלוש מאות אלף ניראה כמשימה בלתי אפשרית, אפילו ימכור בחשאי ובחטף את המונית אותה הוא משכיר מחברו הטוב לואיס, ולעזאזל עם לואיס...הכסף לא יספיק. הוא חישב כמה יקבל אם ימכור את כל רכושו: שני מזרונים, מאוורר, בלון גז, טלפון נייד- בסביבות 15 אלף פראנקים. הוא מנסה לחבר את 15 אלף פראנקים לסכומים אחרים, זה לא מצליח לו. איך לחבר, למה לחבר? יש לו בעיה גדולה של כסף. איך לפתור אותה? הפחד, הבילבול, חוסר האונים- כל אלה מחלישים את סטורנינו ופוגעים עוד יותר בסיכוי להשיג את הכסף להצלת אהובתו.

סטורנינו יושב ליד מיטתה של אישתו הצעירה ומסתכל עליה בסוג של כאב עצום אשר רק אהבה עזה יכולה להזין. הוא משפיל את מבטו שמא בלן תשים לב שמשהו לא כשורה- הוא לא היה רוצה לגרום לה לאי-נחת בימים אלה, העלולים להיות האחרונים שלה.
היא מניקה את הרך הנולד, וניכר בה שהיא עושה זאת מתוך מאמץ גדול...אבל בכל זאת היא מחייכת בחום אשר מעניקים לה נעוריה ותחושת האושר של לידת בכורה.
על מצבה הקשה אף אחד לא סיפר לה.
הגבר ראה את צלחת האוכל המלאה אשר הגיש מלצר בית החולים.
-לא אכלת כלום..את צריכה לאכול, הרי את מניקה, צריכה לחדש כוחות.
-אני ממש לא רעבה, לא יודעת למה...תתכבד אתה. אומרים שהאורז והדג טעימים כאן...ושלא תקנה לך איזו בירה בחוץ, אנו צריכים לשמור על כל פראנק בשביל המסיבה שנעשה בבית! אתה צריך כבר לקנות יוקה, אורז, בוטנים, דגים...בעצם, רק תן כסף לאמא, היא כבר תדאג לכל...- אמרה בלן בחיוך אוהב אך לאה.
שיחתם נקטעה על ידי בקשתה של האחות לסיים את הביקור, היא צריכה לקחת את הרך הנולד לבדיקות ולאמבטיה.
סטורנינו לא יכול להרדם, הוא נוסע בלילות הריקים של רחובות העיר בטה, מקווה תקווה מופרכת לאסוף נוסעים אשר יתרמו ולו במעט לקופתו הדלה. אולי אם יעבוד יומיים ללא הפסקה, יגיש סכום מסויים כמיקדמה למנהל...מי יודע! תקווה חדשה נולדה בליבו אך גוועה במהרה כאשר החיילים במחסום הפתע טענו בפניו שהם רעבים, הם צריכים משהו לאכול...סטורנינו למוד נסיון ממקרים מעין אלה, וידע שאין טעם לנסות להתחמק, הוא הוציא ביאוש שטר של אלפיים פראנק מכיסו ונתן לחיילים אשר הניחו לו להמשיך בנסיעתו. אך הנה מיכל הדלק הולך ומתרוקן ונוסעים אין בשעה כה מאוחרת.
הוא שב לביתו, נשכב על המיטה. יש לו עוד יומיים על-מנת להשיג את הכסף, עד שיגיע אותו דוקטור טריאני.
צריך לישון, לאגור כוחות על מנת לחשוב בבהירות, מבלי שאותה שיחה עם המנהל תחזור ותענה את נפשו שוב ושוב, מבלי שפניה היפות של בלן יתגלו במחשבותיו בעוררן תערובת של ערגה, אהבה וכאב גם יחד. אבל דבר מה נוסף מונע ממנו להרדם, לא רק המחשבות המנקרות ללא הרף. כעת הוא מבחין ברעש הגנרטור מבית השכנים, הוא מהסס האם לקום ולבקש מהם להפסיק את הרעש, הרי ניראה שלא יצליח להרדם אפילו אם הרעש היחיד שישמע יהיה רשרוש מעוף העטלפים בין עצי המנגו עמוסי הפרי. הוא מחליט לקום בכל זאת ובצאתו מהבית הדל הבחין בנערה מקומית עם גבר לבן הפוסעים בשביל בין עצי הפלטנוס והפפאיה. לרגע חש בדחף עז לרוץ אליהם, להכות בגבר וליטול את כל מה שיש לו. מצפונו לא יציק לו, הרי ללבנים יש הרבה, וכספו יציל את חיי אשתו, חוץ מזה- הרי האדם הלבן בא לעשוק ולנצל את ארצו, הם מרוויחים סכומי עתק, עשרות מונים ממה שמרוויח גינאני שזו ארצו שלו. חישוב קר הניא אותו מכוונתו הנחפזת, הלבנים נזהרים ולא נוהגים לשאת איתם סכומים גדולים. עליו למצא פתרון אחר.
גם נסיונות השמאן של הכפר להוציא את הקללה והרע מבלן לא הועילו, אולי מעורב גם כישוף חזק ביותר. בבית החולים אומרים שמצבה מוסיף להיות כשהיה, אפילו לאחר שהאחות הגישה לה את המשקה האפור אשר רופא האליל רקח עבורה. גם פרוות חתול הבר שהמכשף ביקש לשים מתחת לכרית, לא עוזרת.

הזמן דוחק, סטורנינו שב למיטתו מבלי לגשת לבית השכנים, מוחו המותש כבר שכח מזה לגמרי ומחשבותיו נודדות לפינות של עצב וכאב. הוא גם מאוד עייף, למרות שאינו מודע לכך.
כך עברו עליו יום וחצי של נסיעות במונית ושל ביקורים בבית החולים. הוא נוסע בלי הרף ברחובות העיר בטה, אותם רחובות חשוכים שבעי התאונות הקטלניות, מלאי הבורות והמהמורות מהם יש להתחמק בתמרונים זריזים, כמו שיש להתחמק מאותן גרוטאות הנהוגות על ידי נהגים ללא רישיון; בלתי מנוסים והבזים לחיי אדם בהיותם בטוחים שמותר לנהוג כמו שבא להם; גרוטאות שאינן מבשרות לנהגים ממולן על המצאותן על הכביש-ללא אורות דולקים בגלל רשלנות הנהג או בגלל שהנורות או חוטי-החשמל שרופים זה מזמן. סטורנינו עייף. מדי פעם בעוברו ליד שדה התעופה בזמן נחיתת מטוס הוא מנסה לאסוף נוסעים לבנים, מהם אפשר לדרוש תשלום גדול יותר מהמקובל לגבות מהמקומיים.
במהלך נסיעתו הוא חש געגוע וערגה לבלן...הוא רוצה לראות אותה כמה שיותר, לשהות בקרבה, ללטף אותה, לנשק, לשמע. מי יודע אם מחר היא עדיין תהיה איתו ועם התינוק. עיניו מתלאות לחלוחית וגרונו מתמלא במין פקעת של כאב עצום.
יחכה עוד קצת עד שיגש לבקרה בבית החולים, חשוב עכשיו לעבוד, לאסוף נוסעים. אחר כך יגש גם למנהל ויבקש ממנו להכין את כל הדרוש לניתוח. יבטיח לו להביא את הכסף מוקדם בבוקר. אלהים יעזור.
סטורנינו סופר את כל הונו: הצליח לצבור עד עכשיו רק מאתיים וחמישים אלף פראנקים מרכז אפריקאיים, היאוש אוחז בו. איך ישלים לארבע מאות אלף, רבע ממיליון?
השעה כבר אחת אחר חצות, עיניו של סטורנינו נסגרות מעצמן תוך כדי נהיגה. רחובות העיר כמעט ריקים, אבל לשדה התעופה הגיע מטוס, לבטח ימצאו נוסעים שישלמו מעט יותר.
כן, הנה אחד נושא מזוודה יקרה מעור, ניתן יהיה לקחת ממנו מחיר טוב, אולי יתן למנהל מאתיים וחמישים אלף עם הבטחה לשלם את היתרה במהרה...אולי זה יסכים ולא יניח לאהובתו למות ולהשאיר אותו ואת התינוק גלמודים...מי יודע? אולי ואולי ואולי...סטורנינו עייף, מאוד עייף.
הוא עצר את המונית ליד הנוסע המחייך ועוזר לו להעמיס את מזוודתו בתא המטען. המכונית יצאה לדרכה, מזגזגת. מפאת עייפותו סטורנינו מאבד אט-אט את השליטה עליה, מבלי לשים לב לכך.
"כמה לצרוך לשלם אני עד שכונת ביאנדם?" שאל הנוסע היושב לידו בספרדית עילגת ובמבטא כבד, מודאג מנהיגתו הלא זהירה של מסיעו ומהמצב המכאני המפוקפק של הרכב, אבל עדיין עם חיוך על פניו.
"שלושים אלף."
"קצת לא מעט, לא?"-התאמץ הנוסע לבנות משפט בר-הבנה.
"אלו הם המחירים באפריקה, כאן זו לא ארצך".
החיוך נמחק מפניו של הנוסע, אשר בכל זאת הוציא את ארנקו, הרי המכונית כבר נוסעת ויצאה מגבולות שדה התעופה, אין ברירה- עדיף לשתוק. אולי יטלפן למישהו בבית החולים? אבל זה לבטח יכעיס את הנהג, ומי יודע מה תהיה תגובתו.
סטורנינו מביט בחופן שטרות הדולרים והיורו, אשר הנוסע בחוסר זהירותו לא טרח להחביא או אפילו להסתיר, ורואה בתוך הארנק לא כסף אלא את אהובתו הצועקת לו :"הנה הזדמנות, הצל את חיי!".
עכשיו יעצור לצד הדרך ויקח מהלבן הזה את כספו. הוא פונה לסמטה צדדית וחשוכה.
הנוסע כבר מזיע , ולא רק בגלל החום הלח של קו-המשווה. הוא מוציא את הטלפון שלו מהכיס, בזמן שהוא שואל בקול מודאג:
"זה לא דרך...איפה לנסע אתה?"
"תסתום כבר, מה חשבת? שתבא לארץ לא שלך ותגנוב את כל הכסף שלנו? תן מהר את הארנק, בן כלב."
סטורנינו אוחז במפתח הגלגלים ומאיים לחבוט בראשו של הנוסע.
"לא"...
סטורנינו לא מחכה לשמע יותר, ה"לא" הזה הספיק לו.
דוקטור טריאני לא הספיק לומר "לא תפגע בי, בבקשה-קח לך הכל שיש לי", המכה בראשו קטעה את המשפט בתחילתו וגרמה לו לאבד את הכרתו ולזעה שעל פניו להתערבב בדם הניגר מהמצח. הדם הדאיג את סטורנינו, כיוון שלפתע נזכר שלא ביקש מקרוביו לגשת לתרום את המנות הדרושות עבור אשתו. מה יעשה כעת? הזמן דוחק.
אחרי שזרק את הנוסע מהאוטו בתעלה מצחינה וחשוכה, מעונם הרטוב של יתושי המלריה ושל נחשי הממבה, התפנה סטורנינו לספור את הכסף.
יש די והותר!!! עיניו חשכו כאשר ראה בתוך הארנק את תג הרופא של הנוסע הנושא את השם טריאני...הוא מיהר להעמיס את האיש המחרחר במושב האחורי ודהר במונית אל המקום אשר התכוונו להגיע אליו מלכתחילה, כל אחד מסיבותיו שלו :בית החולים לה פס אשר בשכונת ביאנדם בעיר בטה, גינאה המשוונית, כדור הארץ מהדורת 2016 .