מאת:  שאול הדדי

חזרתי מהפאב בשלוש בלילה וכשראיתי חתלתול רובץ באמצע הכביש, טעיתי לחשוב שהוא מכיר את הנהלים ויזוז הצידה. אך הטמבל לא זז ממקומו ואילץ אותי לעקוף את זנבו הלבן בזהירות.
נעצרתי לצפות בו מרחוק והתפלאתי לראות שהוא חזר לרבוץ באותו מקום בדיוק. התנהגותו המוזרה הפתיעה אותי ולא יכולתי לחזור הביתה, מבלי שאדע מדוע הוא נצמד אל המקום המסוים ההוא.
התלבטתי תוך כדי נסיעה וכשהתקרבתי לקצה הרחוב, מצאתי מקום פנוי ליד הבניין שלנו. החניתי את המכונית, נעלתי את הדלת ומצאתי את עצמי צועד במעלה הרחוב לעבר הבית. כשהגעתי וראיתי מבחוץ שהבית חשוך והיא אינה מחכה לי כמו פעם, נכמרו רחמיי והחלטתי לשוב על עקבותיי.
כשהגעתי אל המקום, חלפה מכונית שהניסה את החתלתול. נעמדתי בצד וראיתי אותו מוציא את הראש מתחת למכונית חונה. הוא שלח מבטים זהירים ימינה ושמאלה, וכשהתקרבו פנסי מכונית נוספת, חזר להסתתר, כנראה קרא בינתיים את הנהלים.
כשחלפה המכונית חזר השקט אל הרחוב, החתלתול הגיח מתחת למכונית וכשהציץ אל הכביש, העיניים שלנו הצטלבו, הוא נרתע ממני ולא המשיך, אלא לאחר שהתרחקתי קצת לאחור והשפלתי מבט.
לבי נכמר כשצפיתי בו מתרפק על שרידי פרוות חתולה שנדרסה זה מכבר. אפו הקטנטן הריח אותה, כאילו היא עדיין חמה ונושמת. אם הייתה לי מצלמה, הייתי מנציח את הרגע גם בתמונה ולא רק במחשבותיי.
מאות מכוניות מחצו בוודאי את החתולה מאז שנדרסה ורק פרווה דקיקה ומלוכלכת נותרה על הכביש. הכתם הכהה שמסביב, העיד על הדם ועל האיברים הפנימיים שהתפזרו והתייבשו זה מכבר על האספלט, אבל הדבר לא הפריע לחתלתול לרחרח ולהתמרח על שרידי הפרווה ששרדה את גלגלי המכוניות.
פתאום התחיל גשם לטפטף ואני חשבתי שצריך להרחיק את החתלתול מהכביש, כדי שלא יירטב. אמרתי לעצמי שכאשר תתקרב מכונית נוספת והחתלתול ימצא שוב מסתור מתחת למכונית הסמוכה, אבעט בשרידי הפרווה, אדחף אותה מתחת למקום המסתור שלו וכך הוא יהיה מוגן מפני הגשם.
משאית הזבל הגיחה מתחילת הרחוב, ריח הדיזל קלקל את ריחו הנפלא של הגשם, החתלתול לא זז ממקומו ואני התלבטתי כיצד לבצע את התוכנית מבלי לעורר תמיהות אצל פועלי הניקיון אשר עלולים לגרד כלאחר יד את הפרווה הצמודה אל הכביש ולהשליך אותה אל המשאית, כאילו זו אשפה.
המשאית התקדמה ועצרה לסירוגין, סנטימטרים ספורים הפרידו עתה בין הגלגל הקדמי לבין החתלתול. הרגשתי שהטמבל עלול לפרש לא נכון את הנסיעה האיטית, הוא עלול להתרשם כי נהג המשאית יתחשב בו ויעקוף אותו, כפי שעשיתי אני.
רגע לפני שזינקתי אל הכביש, לסמן לנהג לעצור, התרצה הסולטאן המדוכדך והרגשתי שהוא כאילו 'עושה לי טובה' כשקם מרבצו. רגלי עופרת הרימו אותו בקושי ממקומו, הוא התקדם בצעדים כבדים אל מקום המסתור הקבוע שלו, מתחת למכונית הסמוכה.
לא יכולתי להישאר אדיש למראה החתלתול שגעגועיו לאמו גרמו לו לאבד את שמחת החיים. רציתי לצעוק עליו, לנער אותו, לזעזע את הטיפש אשר נצמד אל שרידי אמו בשעת לילה מאוחרת, בניסיון מכמיר לב להשיבה לחיים.
כשחזר השקט אל הרחוב והגשם שטף את צחנת האשפה והדיזל, חזרתי הבית. תחושה כבדה השתלטה עלי כשעליתי במדרגות, נכנסתי בשקט אל הבית, הדלקתי את הבוילר וישבתי במטבח עם בקבוק ערק, מנסה למלא חורים שחורים ולהשלים חלקי פאזל אשר לא ניתן באמת להשלימם.