תאור:
השירים של יפה וגנר פרצו כמו זינוק מאושר של לבה רותחת, כשנדמה היה שהחיים נגמרו.
יפה מציירת את עצמה ואת סביבתה בתמונות נוקבות, מצחיקות, מצמררות, בלתי-נשכחות.
כל תמונה מלאה המצאות. בחיוך רך וממזרי, מלא תקווה, מוגשים לנו, בעיקר לנו הנשים, ייסורי החיים, יופיים הנוגע ללב. מה זה להיות אישה, בת, אם? השירה של יפה מוסיפה נדבך קורע לב בבניין החדש הזה. מעבר לכך זוהי שירה בעלת מבט קיומי, טוטלי:
"כשאדם פוגש עצמו / פתאום באמצע החיים/ הוא לא יודע /לאיזה כיוון למתוח את הצחוק".
המטפורות של יפה וגנר משגעות, מהימנות:
"אצבעות פעורות קיץ", "פתאום מתוך העננים מחייכים לבבות שלמים כמו קציצות אורז מלא", "אני ריס השמש הנופל על פניך כשאת ישֵנה",
אין ירושלים כמו ירושלים של יפה וגנר:
"ירושלים היא צרידות המשורר/ ירושלים היא כביסה אפורה/ תלויה על אצבעות השמיים (...) מגדל דוד שולח/ אצבע משולשת אל אלוהים".
יפה רואה לא רק את עצמה. היא מציירת בני אדם בתמונות שמאירות את העולם מבפנים באור החכמה, ההומור, הנדיבות. יפה היא ציירת, גם של היומיום, של "יד משתרבבת מחלון רכב" וגם של חזונות אפוקליפטיים ומיסטיים: "בחיים אחרים בזמן זקן/ נאחז בציצית נפשנו/ ונצבוט את הפרפרים/ של נשימתנו הקטנה/ נארוז את מותנו בקופסת פלסטיק ישנה/ ונמתין כמו שאנחנו/ צמאים". על כתיבת השירה של היא אומרת בעצמה: "הפה הקופץ שלך משיל מלים כתומות בכל פעם שאת צובתת שיר". איזו שליטה מדהימה בלשון!
חמוטל בר-יוסף
