השירים של יפה וגנר עזים ועדינים, חושניים ורחבי מבט, פראיים ורגישים. הם כתובים באומץ רב ובסלחנות נדיבה. הם מציירים בדייקנות את נוף נפשה הסוערת, הפראית ועתירת החוכמה של המשוררת כפי שהוא משתקף ומשתבר ונולד מחדש בצבעים, במאכלים, בחדרי הבית וברחובות ירושלים. השירים לוחשים הדי מצוקות שהפכו את המשוררת שקופה, זרה לעצמה. הם צועקים את התשוקה לפרוץ, לנוע, להיות חלק מכוחות הטבע, לנגוע  בנקודות החיבור של הפיסי והמטאפיסי. חושפים את נקודות השבירה של ההיגיון בהומור מיוחד.

כוח ההמצאה המטאפורית והלשונית של יפה וגנר הוא מדהים: "השמש קורצת לאבטיח את קיומו", "כשנים פוריות סורגות אהבה היא זולגת בין הרגליים". הקריאה בספר היא חוויה מטלטלת, מענגת, פותחת אופקים.
                                                                                                       חמוטל בר-יוסף