|
|
תאור:
שפע של יופי
עטוף בבדידות מחוייכת,
מסתור לתקוות שנותרו,
תחת כובד פחדם של רבים.
כיסופין אל מחוז
ילדות נעלמת,
אל תמימות
אשר חולמת לחזור.
תמימות שפגעה,
בגאווה הבוערת,
ממנה הבנת
שמתחיל רק הכל.
קיבלת עוד כוח,
ללמוד איך לסלוח,
ואיך להשאיר עוד שפיות
גם אחרי התמסרות,
ללב האחר לצידך.
והבדיחה ממנה צחקת,
תאיר גם עכשיו על פניך חיוך,
זה הרגע שלך מפעם,
רגע שאתה חיי בעתיד.
|
