|
|
תאור:
מבטך מביט אל דרך
שאינה פוגשת בדרכי,
ובאבן יקרות, שעשוייה מזמן
נחקק אור זכרונך
שביקשתי כה לשכוח.
המפרשים שוב מניעים אותך קדימה,
אל אופק הים הנצחי,
מכוונים דרכך אל תבל השמחה
אל מזעור זכרונות חלומך.
על ספינת הגורל, אל השקט,
אל אור יקרות החיים,
תמצא במזמור הגלים, ייעודך
בין סער לבין עומק שלווה.
ובסוף שביל של חלומות,
בסוף סיפור
אתה תביט מבלי לברוח
לא תעצום אלי עייניך, כצל לפחדייך
ותבין שלאורך כל דרך הייתי איתך.
גם כשיצאת לחפש זהותך,
ליבי חלק את כל דרכייך,
ושמע את קול הספינה, בחזרה
לאחר ששנינו השתנינו
וכשהחיים יפגישו מבטינו
אומר לך בשקט בחיוך
אני איתך.
|
