פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
יצירות שונות

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


שם:  יצירות שונות
מחבר:  חדוה בכרך

תאור:
האנשים
המדברים אל עצמם
שבים בתשובה
ועולים לרגעי דו-שיח
 
האנשים
הנחבאים ברחובות
שואלים שאלה
מציצה ונסחפת
בין פסיעות מלהגות
הפורצות סבוכות לכל עבר
וחוזרות על טשטוש קוקוון
אל תחיליות היסוס
 
אל הזינוק
ופתע
 
ומתעולם וודאותו
שואל
ה ח ב ר ........??!!!


                                                                                    ***********


שְׁקִיפוּת שֶׁל זֶרֶם מִתֽנַגֵּן
אָלוֹן המַּיִם, תְּאֵנָה
וַחֲלוּקֵי נַחַל מִתְעַגְלִים, כִּשְׁדֵי הַאֲבָנִים
מַבָּט
- גַּם הוּא בַּמְנַגְנִים
 
שיחי הפטל אדומי שפתך
וגרגרי התות נופלים
 כהי - פטמתך
עץ דולב שח אל מים לתפוס גווך, חומך
וכף ידי ניטפת , לחפון ברק עינך
 
וכה רציתי לך לשיר עם רשרושי הסוף
כפות רגלייך יחפות, צחוקך נרסס,
חצוף
ולו היית כאבן זו, כעץ רוטט אוושות
יכולתי לחבק אותך
הן את רק שקיפויות
 
שקיפות זורמת זרם עז
ולי לוחשת שמך
ומבטך רק רגע קט ופתע התחמק
אך רחש , רטט וזרימה ועץ הנחלים
וגרגירי התות נושרים
נושרים
נושרים עסיסיים.


                                                                                ************

 
הָלַכְתִּי לִפְגוֹשׁ מִלְחָמָה
וּפָגַשְׁתִּי ..
 
 
יֶלֶד שֶׁאָמְרוּ לוֹ, לָחַשׁוּ לוֹ, וְאָמְרוּ וְאָמְרוּ וְדִבְּרוּ וְשׂוֹחֲחוּ וְצָרְחוּ וְצָעֲקוּ וְלָחֲשו וְאָמְרוּ...וְ                                                                                                            
 
וּפגַשְׁתִּי נַעַר שֶׁאָמְרוּ לוֹ, לָחַשׁוּ לוֹ, וְאָמְרוּ וְאָמְרוּ וְדִבְּרוּ וְדִבְּרוּ וְצָחָקוּ וְכָעֲסוּ וְצָרְחוּ וְשָׁרְקוּ וְ                                          
 
וּפגַשְׁתִּי גֶבֶר שֶכָּעַס חָמַקְמָק וְהִתְפַּתֵּל וְנִיצָב נוֹכָח וְאָמַר וְדִבֵּר וְצָרַח וְשָרַק וְלָחַש וְאָמַר....
 
יֶלֶד רוֹבֶה פּלַסְטִיק, נַעַר רוֹבֶה קַלַּצְ'נִיקוֹב וּפִגְיוֹן, גֶּבֶר טִיל כָּתֵף
 
,וּמְכַתֵּף וּמְכַתֵּב וּמֶכְתָּף וּמֶחְטָף בְּפִינוֹת עֲקַלְקָלוֹת, וּבְמַתֶּכֶת מוּצָקָה עוֹמֶדֶת וְגוֹרֶרֶת שַׁרְשְׁרוֹתֶיהָ וְגוֹרֶרֶת בִּפְנִים - יֶלֶד, נַעַר, גֶּבֶר...
כְּלוּאִים בְּכַד עֲלִי בָּאבָּא - לֹא מִחֶרֶס - כַּד מַתֶּכֶת...
 
עַד מַתֶּכֶת חָדְרָה לְעֵינֵיהֶם, לִידֵיהֶם, לְמוֹחָם... לְפִיתוּלֵי הַנוֹיירוֹנִים חָדְרָה הַמַּתֶּכֶת..   יְצוּרֵי חָלָל בָּיוֹנִים, סוּפֶּרְמֶנִים ... יְלִידֵי נוֹשׂאֵי מַתֶּכֶת.. מוּתָכִים...
 
וְנָעִים, וְנָעִים, בְּמִשְׁגָל מַתֶּכֶת וּבָשָׂר,   מִתְנוֹעֲעִים, מַטִּיחִים, זוֹרְקִים, מְכַוְונִים מְטַר זִרְעֵי מַתֶּ ת אֶל רָחוֹק אֶל הַרְחֵק אֶל רֶחֶם הַבָּשָׂר - אֶל הָאוֹפֶק שֶׁיִבְעָר     תַּאֲוָותוֹ... שְׁמָשׁוֹת מִתְפּוֹצְצוֹת
סוּפֶּר נוֹבָה – וְהֵם נִלְכָּדִים נִמְזָגִים בִּתְנוּעָה, בִּזְרִיקָה, בְּכִיווּן, זַרְעֵי גֶבֶר נוֹשְׂאֵי הָסוּפָה.. סוּפַת חֶלְקִיקֵי הָאָבָק הַדּוקֵר   וּבוֹעֵר וּבוֹעֵר ...

ולא שמעו בת הד רחוקה, מהדהדת בצו קדומים
 
 
"ואלוהי ברזל לא תעשה לך"!!
 
וְכָל שֶׁרָצָה הוּא שָׁדֶיהָ וללגום ניחוחות הרוח.......



                                                                            ************************

ס נ ו נ י ו ת
 
 
 
הסנוניות טפחו טפיחות עזות ומהירות ברוח הנוטה לכיוון ההר . מדי פעם שינו כיוון בשריקה חדה : צל כנפיים כהה נפל על צלע ההר האבני -צל כנפיים פרושות בדאייה . דממו....והתחבאו בסבך.
 
דרורים קטנים, בפספסים חומים-אפורים , קרטעו על מרפסת הבית - מנתרים ומחפשים פירורים בצלחות הרבות ,ואולי לא כה רבות ,שהשאירו האורחים עם גמר הלוויה.. קפואה הייתה וענתה, לפעמים אפילו חייכה.. שאלה מה שלום הבן ומה שלום הבת הנשואה והנכדה. דאגה שיהיה קפה.
 
קודם לכן, ליד הבור הפתוח וכאשר הורד הארון.. לא יכלה. עד שהשיגה את הארון.. הרבנות לא הסכימה, רק רב המקום הסכים סוף סוף , וברגע האחרון.. והנגר לא גמר לשייף.אבל לפחות ארון.
 
כבר התרגלה לסדר היום של המחלה. החל בקטנות.   צריך היה לצאת לעתים תכופות יותר.לשירותים. בהתחלה היה סוגר בשקט את הדלת לא להעירה, ומנסה להדליק את האור הקטן במסדרון. משגברו היציאות בלילה נשמעה מדי פעם חריקת דלת השירותים,והיא שוכבת בעיניים פקוחות. בהתחלה נוהגת הייתה לשאול בקול רם – "הכל בסדר?? הכל בסדר??כן, תמשיכי לישון.. נענתה ברוך, בפעמים הראשונות. אחר כך איבד סבלנותו. תשני כבר, מה את מתעוררת כל רגע ! מאז הפסיקה לשאול. החל לטרוק את הדלת.. וקול פסיעותיו במסדרון נוקש.. כי מיהר אל השירותים. כבר הפסיק להדליק את האור הקטן, הכיר כל בלט בלטה במסדרון… והיא מקשיבה לצלילים… מהליכה מדודה, אל הליכה מהירה, אל ריצה, אל דידוי בפסיעות ענק,שקטנו.. שקטנו….אל טפיחות הכף על הקירות… אל הצמדת כף יד ימין,או שמא שמאל הייתה והוא מנסה ביד השנייה לפתוח את כפתורי או רוכסן הפיז'מה, בשקט קנתה לו פיז'מות ללא כפתורים,סתם בשרוכים שיפתחו בקלות… בלילות   שתכפו, לילה אחר לילה, שמעה והנה ציפורניו שורטות בטיח, נאחז וכמעט כשל..וכף הרגל, כל כך הכירה את הפסיעות, לא הוצבה כראוי… והנה נתקל בבוהן בקצה הבלטה הבולטת, שם בפתח הכניסה לשירותים. כבר לא שמעה טפיחות,רק שריטות.. והם מחלחלות ונוקבות באזנייה ובמוחה… וכשפעם לא שמעה … קפצה בבהלה…. ונתקלה בו יושב עלה אסלה… התפרץ בזעם… "מה את מתעוררת בכל רגע". שכח להוריד את המים  ולא היה נועל את הדלת – והריח מתפשט בדירה.. כל כך הרבה חומרי ניקוי וריחנים קנתה,וסתם מלאה את הבית בפרחים,לבנים,וורודים, זהובים… ממש זהב...הייתה מגישה את הפרחים לאפו להריח, ומלטפת את שערותיו הדלילות – הפכו לפלומה דקה. זכרה את רעמת השער שממש מתעופפת הייתה ברוח צפונית . משחה אותן במשחה ריחנית , לעבותן, וגם ניסתה שמן זית והוא חובט בידה. הלילות לילות חורף היו, והעננים מסתירים את הכוכבים… הבית החשיך, והפסקות החשמל… הביאה מנורות חרום… שם מצחיק , מנורה למצב חרום.. הדליקה את הגז, ואש הלהבות וריח התבשילים והעוגות שאפתה , עוגות קינמון, עוגות וניל … ואורז בחלב עם צימוקים –כמו שאימא שלה הייתה עושה, עם סוכר חום.. ושקדים וקשטה את מנת האורז בכל מני ציורי ציפורים ופרפרים מסוכרים.      נוהגת הייתה לחמם בתנורי הגז,והתלונן על הריח והעדיף….ורצה….עצי הסקה… ורצה    אל אחד השכנים לעזור לה לבקוע את גזרי
העץ העבים שקנתה.. אנשי הצפון היו… אהבה להירדם תוך שהיא מתבוננת בלהבות האש הבוערת באח ומאזינה לפצפוצי הגחלים. ואילו הוא התלונן על העשן הממלא נחיריו בלילות כשפתח את עיניו דמע,והכל מטושטש..
 
לפעמים היה משלשל במכנסיו בין חברים, והיא תופסת בטנה ומתאוננת על האוכל - "גזים, סליחה… ". כשגברו שלשוליו והיו צוחקים עליו: " יותר מדי פירות." ו אחר נמנעו מלשבת לידו. בגן היו עצי פרי, עוד לפני שקנו את הבית , שנבנה   וחזר ונבנה מתחילות קורותיה של המושבה. נאלץ היה להבריח את הציפורים שנקרו כמעט בכל פרי. אהב את הסנוניות וקרא לה בכל עת שראה אחת בחצר. ידע את סדר זמני השנה לפי מעוף הסנוניות שנתחבטו.. נחבטו.. בסבך אלוני הפרא, לא רחוק מן החצר. ("יודעות לנווט יותר טוב מאווירונים ותראי את הטפיחות העזות בזרמי האוויר. יודעות את הדרך הקטנטנות האלה" ))..
 
בלעו את הפירורים .כשנגמרו עפו האחת לצד השנייה עד שחשו בצל הדואה מלמעלה.. שרקו וטסו אל הסבך .
 
לא היה לו זמן לנסוע לבתי החולים - אין זמן להעדר מן העבודה.. עד שהכאבים גברו. בלילות אהבה התאפק בכל כוחו לא לפרוץ בגניחת כאב. כשהרגישה ולא ידעה איך לומר.. לא להעליב.. ובכל זאת,לא בדיוק הבינו מאין הדימום ואמרו: יעבור.. יעבור. לפעמים זה קורה. עד שהגיעו אל המומחה. הרבה כסף לקח.. קבל אותם בשעות הערב המאוחרות. הביט אל הצילומים ואמר הנה - כאן רואים. איך זה שלא ראו ?? אני רואה ! פסק. ומיד אושפז..
 
 
ברחובות המושבה האנשים התקרבו וברכו אותה... השכנים נכנסו .. נדו בראשם ובקשו לשמוע פרטים..(תמיד רוצים לשמוע פרטים )... התעייפה והתחילה להתעסק בניקיון הבית,אובססיבית.. דאגה לאפות.. וגם צריך היה לטפל בבנות ובבן, דוקא טוב שכולם באו. והקטנים.
 
 תמהו שיצאה למכולת באמצע השבעה ,אחרי ההלוויה - "להתאוורר"   - הילדים יכולים להביא ... אסור לה לזוז... עד שרב המקום נכנס באחד הערבים והסביר: "לפי הדין" ימי אבל ימי זיכרון הם. ימי קדושה ..
 
ולמה הדבר דומה "משום הטעם שביום הקדוש אין אומרים נחם בערבית ושחרית עד המנחה, כי עד המנחה הרי הוא כמו שמתו מוטל לפניו ואין ראוי לקבל תנחומים עד המנחה שהוא כנסתם הגולל " ועוד אמר "לשון מנחה הרי הוא מלשון נחמה -נחם בבניין ירושלם.. ומלשון מנחם שהוא משיח ". משום מה לא יכלה לענות.. לא הבינה מה פירוש "משיח" .. מה פתאום "משיח!!". מי בכלל מחכה למשיח !!" נתישבה על כריות הענק בפינה ולפנות הערב החליטה עוד פעם לצאת..."לעזאזל" !! יצאה אל חלקת הקבר.. עם הדשא הירוק..מצחיק. כל כך מצחיק איזו ,שלווה הייתה נסוכה במקום   ורק ציוץ הציפורים נשמע.. תלולית העפר וריח השושנים הנבולות הבריחוה.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פגשה את רחל : על המדרכה. ולא הבינה מדוע נחפזה חברתה לעבור אל המדרכה השנייה . נבהלה ,כי רחל העיפה בה מבט. בלילה,שהתהפכה בפעם המי יודע כמה על המיטה וגיששה בכר הריק לידה.. פתאום נדהמה - רחל... מבט שנאה... על מה ולמה...ומה פתאום "משיח!! השתגע מרוב קריאה בתלמוד.. שיקרא קצת עיתונים ויראה איך אנשים חיים !! חיים...
 
באסם היה צריך לבוא בבוקר. מדי בוקר נהגה לקחת אותו מן הגדר הטובה. השכנים התחלקו ביניהם, גנן מעולה היה...
 
 
הפעם היה תורה. וחמדה צלצלה ושאלה אם היא רוצה שתחליפה.. אמרה לא.. היא צריכה להמשיך כרגיל. באסם הביא את בתו... טאטאה בתו של באסם את הפינה מלאת הפירורים והבריקה את זכוכית השולחן.. צמאה הייתה. כשהבנות ,שהיו עדיין בבית,יקומו מן השולחן תוכל אולי לקחת את הקהווה.. צריך הרבה להספיק עד הערב ואביה מנכש את העשבים בחוץ... ירדה והביאה לו קהווה והם עומדים מתחת לגגון לוחשים בהברה גרונית..
 
"איש טוב היה" , אמר באסם." דיבר יותר מדי..."
 
לא ענתה.ועלתה להמשיך .. לשטוף את כלי ארוחת הבוקר..
 
 
עברו כבר כמה חודשים. לא נזקקה לבתו של באסם בכל יום, רק פעם או פעמיים בשבוע .. שלחה אותה לקניות למכלת , וכבר הכירו. בטחה בה כמו בבת.. בתו של באסם.. כל כך הרבה שנים.
 
ההיא תמיד הייתה מביאה את העודף חזרה , אפילו החזירה פרוטות. נתנה לה בגדים לילדים.. בגדים חמים.. ופעם נתנה לבאסם את הטלוויזיה הישנה.. "בשביל הנכדים" ! "יש טלוויזיה בבית,יא סידי! אמר.. דחקה בו.. ונסחב עם הטלוויזיה,נדמה היה לה והוא זעוף.. אך מיהרה להכניס לבגאז' באוטו ובקשה להביא אותו מעט פנימה מן הגדר הטובה, אל המוצבים.. "יש לו לסחוב -הסבירה לחיילים...
 
בתחילה נהגה ללכת כל יום לחלקת הקבר.. בקשה גם מבאסם לנכש עשבים ולשתול פרחי אמנון ותמר... כה אהב צבעים... חשבה לפעמים גם אפילו על שובך, ליד הקבר.
הן היה בקיא בציפורים. אבל מי ירשה לה.. הביקורים פחתו ואפילו הבנות ,שצלצלו כל יום הצטלצלו פעם בשבוע ובאו פעם בחודש . התעוררה לא פעם מן הרוח....הרוח שרקה מאוד...ולעתים הרעמים לא היו רעמים... קולות הבומים הקפיצוה באמצע הלילה...
 
 
פעם בקשה מבאסם אם יוכל.. רק פעם פעמיים בשבוע... בחדר האורחים...בין כה קשה לחזור והעיירה רחוקה מן הגדר ומסוכן... שתק... אחר הביט בעיניה ,דרוך, ואמר בקול שוקט ,ובקושי נשמע... "יא סידי, הבעל שלך מת.. ולא טוב גבר אחר בבית ! " לא בקשה יותר... רק פעם אחת נשארו הוא והבת.. כש"הבומים " גברו...
בחלקת הקברות ראתה פעם את רחל... הביאה פרחים... ובקשה להתקרב.. רחל הפנתה לה את הגב ונסתלקה. נדהמה. במהרה הוסחה דעתה - צל גדול ריחף ,רודף אחר סנונית.. השמיעה קולות צריחה דקים וחדים... לא ידעה מה היה הצל.. אולי דיה.. אולי בז... אולי נשר מן ההרים הסמוכים .. אך הדיות את מצויות הן בצפון
 העמק ונודדות הן.. לעתים יחד עם עקבי חורף מעל לחופי ימת המלח אל הדרום.. נזכרה במהירות בדברי הרבי
.. מצב טיפשי.. דיה אינה למאכל.. "ולא תאכלו מהם הנשר והפר..." ומה עוד התקשקש שם.? ". ואת האיה ואת הדיה למינה" .. מי בכלל רוצה לאכול דיה ?"
לפעמים דמיינה והנה מישהו... משהו אפלולי .. מרחף למעלה, על הדיה. אולי שערה הארוך המתנופף של נסיכה... עתים ראתה עצמה בין כנפי הדיה ,מלטפת פלומותיה. ומה אם הציפור רחוקה מלהיות יפה.. הרי היא נושאת נסיכה... או אולי מלך..
 
אז למה הדיה רודפת את הסנונית ?????, ואולי אינה דיה אלא נשר מקנן בהרים הגבוהים ליד.. רוצה את הסנונית לגוזלו. ניסתה להתבונן בשמיים וראשה מוטה כלפי מעלה.. הצל גדול מאוד .. האם צבעיו חום ואפור.. וראשו לבן... וזנבו שחור...?? ואולי מאוד שחור, ללא אור.. אי אפשר היה לראות בגלל   המרחק... רק שריקה חדה וקול פצפוץ נתפזרו בכל החלל והסנונית נפלה אל הקרקע.. לא רחוק מן הקבר.
 
 
רקדה, צעקה מנופפת את הידיים להבריח... להבריח.. להבריח.. להבריח את הצל.! להבריח את הצל הגדול! לקחה את הסנונית ,עוטפת אותה בסוודר ומחזיקה אותה צמוד לחזה: ראשה היה חום-אדמדם וזהוב , כצבעי האדמה. בקושי הבחינה בה על הקרקע .בבית האכילה אותה,בזהירות,יושבת בלילה ליד שמיכת הפוך, של הילד..בזמנו. השכיבה עליה את הסנונית ואפילו כסתה אותה במטפחת.
 
שמחה. קמה כמה פעמים בלילה לראות מה שלום הציפור.
 
הימים עברו.. והציפור לאט לאט החלימה.. מדדה במרפסת ולוקטת בעצמה אפילו פירורי עוגה. הצטערה על הציפור ולא ידעה בדיוק אם הייתה מן המקום או אולי .. כנראה חלק מלהקה גדולה החולפת בדרכה אל אפריקה.... הוא תמיד ידע את השמות.. נדמה לה שפעם אמר שיש הבדל בין סנוניות אורחות לסנוניות המערות הקטנות המקננות בארץ בחדשי הקיץ... קיוותה שאולי תמצא הציפור להקת סנוניות מערות-לא באמת גרות במערות רק בונות קנים סגורים עם מעין "פרוזדורים צינוריים - כדי להגן על הקן מפני כל רע וכל טורף". חכמות הציפורים.. הסנונית הזאת אמנם יותר גדולה מהאחרות. כל כך שמחה שכבר יכלה ,אחרי הפציעה הגדולה, לטוס אל הסבך הקרוב ועוד יותר שמחה כשחזרה.. ללקוט פירורים במרפסת.. הראתה את הציפור בגאווה לשני נכדיה שבאו לבקרה... אחרי חודשים .
 
 
ביום ה' בשבוע, הלכה עם באסם ובתו אל המכולת. הלכה לשלם את החוב קבלה כסף מחברת הביטוח . עמדה במכולת,ולא הבינה למה , פנתה ריטה אל הלקוחות האחרים...
 
חכתה בסבלנות... רחל ,גם היא עמדה בתור, כשניסתה לדבר הזדעמה ריטה ופנתה אליה בטון תקיף : "שהוא "(הצביעה על באסם ) " לא יכנס לחנות שלי !!"
 
- "מה פתאום! הרי את באסם את מכירה. בשנה שעברה הביא לך את שתילי הצפצפות."
 
- "אם את רוצה להתעסק אתו שתתעסקי אתו בבית, לא אצלי. חוץ מזה מה אני יודעת....
 
נדהמה .. נבהלה.. "השתגעת ריטה, על מה את מדברת!!   לא לפני חצי שנה הלך בעלי... את מטורפת !!
 
- "כן, ואיך השארת תכף את הגנן במיטה. כולם יודעים שנשאר אצלך בערב פורים.!".
 
"בערב פורים כולם היו במקלטים.. חוץ מזה הוא נשאר אצלי עם בתו. הם לא יכלו לחזור בגלל ההפצצות.. שתתביישי לך.".
 
"כל כך אהבתי את בעלי... אני מתפוצצת שהוא הלך לי.!!"..
 
- " את לא היחידה שהלכו לה... הצטרחה פתע רחל.. לפחות שלך היה כמעט זקן.. יורם שלי הלך בגיל 20! התפוצץ לחתיכות בזחל"ם...
 
לא הבינה. ניסתה להסביר. ..משום מה פנתה אל ריטה..
 
-" הוא היה עדיין צעיר.. "
 
 -   "לא כל כך נורא שהתפגר "       השתוללה רחל..            בין כה וכה היה מת, לא היה מחזיק מעמד.. לך לפחות יש נכדים... איפה הנכדים שלי !!!! איפה הנכדים שלי.. !!!!!!! התנפלה על יה הולמת ודוחפת את כתפיה .. התחילה למרוט בשערה, והיא צווחת ..
 
" חתיכות מצאו אותו...!!!!!!!!!!!!!!             היו צריכים לאסוף אותו. התלתלים שלו.. היו לו כאלה תלתלים יפים, מאז שהיה ילד... ומנחם    משתגע.. כל הזמן מחליף את הפרחים בחלקה... ואיפה הפרח שלי... ?????????????????!!! איפוא הוא !!!!      ואת עוד מעיזה לדבר... למי איכפת ".
 
-" אני יודעת מה עבר עליך .. אבל גם אני ..המלים נתקעו בגרונה .( הם בוודאי לא התנסו ולא יודעים ).. ועכשיו אני לא יודעת איך אוכל להחזיק מעמד, הכל כל כך יקר ונשארו לי פרוטות מהביטוח. המשיכה לדבר אל עצמה .כמעט בלחש .. אני מתגעגעת לפטפוטים הטיפשיים שלו. לדיבורים הבלתי פוסקים ובעצם לא ידע לסדר דבר בחיים. . רק לדבר.. נחנקה ..אני מחבקת דובי בלילה... דובי... בגיל שלי...".
 
-עיניה של רחל היו מזוגגות. קבעה מבטה, ממוקדת .. ונרתעו הקונים. סננה מלה אחר מלה כמו ירתה צרורות הברות בחלל, בקצב אחיד...
 
 ----" החברה שלו התחילה ללכת עם אחר... התביישו להזמין אותי לחתונה... הילד היפה שלי..הילד היפה שלי.... שברנו את הראש כבר ,מנחם ואני, איך נוכל להשיג להם דירה... חשבנו למכור את הבית , לעבור לדירת 3 חדרים העיקר שיתחתנו ותהיה להם דירה, כאן במושבה.... הוא רצה ללמוד.... ולחזור למושבה... הוא רצה ללמוד להתחתן ולנסוע ללמוד... ועכשיו הוא לא יחזור.. הוא לא יחזור... אפילו אם המשיח יבוא הוא לא יחזור... שמעת.. שמעת...??!!!
 
 
-"רחל .. הפסיקי... "בקשה לעצור בזרועה, מתגוננת ביד אחת , וביד השנייה בקשה ללטף.... ורחל מושכת ומושכת בשערה... צעקה והדפה את רחל..לכיוון דוכן השימורים . הפילה את כל הדוכן ונפלה, כבדה ,נחבטת בישבנה ויושבת המומה בין קופסאות השימורים.. לקול צווחותיה של ריטה..
 
לא ידעה את נפשה.. הכל חזר אליה... רגבי העפר החום הנופלים על הארון הבלתי מהוקצע... הגשם הכבד היורד והיא בפנים   לא יודעת מה קורה...לא יודעת מה קורה... בפנים.. בפנים......היא צריכה משהו.. משהו שיחזיק אותה... משהו שיעשה שתשכח את הרגעים האלה.. ואת הקדיש.. ואת הרב שמקשקש על הדשא הירוק... מישהו שיעצור את הגשם המרטיב אותה לגמרי    .................ואת הרוח..ואת הרוח הקרה... תחילת החורף.... ובין העצים והמצבות אין סוכך.. אי אפשר לברוח לאף מקום   !!!     היא צריכה !!!   
 
עמדה.. ועיניה פקוחות לרווחה.. בשנאה תהומית.. אל המכולת ואל השימורים ואל פני התדהמה של ריטה ואל כולם.. כל הפנים היטשטשו נגד עיניה... והיא לוחשת בצרידות .. לוחשת...
 
- " אני רוצה שינשק את שדי...פתחה את חולצתה לרווחה. את רואה.. אתם רואים.. השדים שלי מצטמקות... אני רוצה לחבק אותו.. והרופאים הארורים האלה... יכלו להצילו... מצאו מאוחר מדי... זלזלו.. אמרו שזה לא כלום.. מצאו מאוחר מדי.. במערכת הרפואית הנכבדה הזאת.. שבאים אליה מכל העולם.. ואחר כך הניירת.. הניירות.. זה מה שכולם יודעים לשלוח..    ואני לא יכולה כבר למשש אותו... לא יכולה !
 
וכולם בעיתונים כותבים על דברים חשובים.. חשובים מאוד.. על הממשלה.. על הממשלה ועל הבחירות... דברים חשובים מאוד .   ויש בנקים . ויש גנבים.. ויש הפגנות.. ויש דיבורים... ויש. ויש.. ומי יודע משהו.. ומי מבין משהו.. ומי מבין איזשהו דבר !!!!!!.
 
 
 התחילה לקרוע את חולצתה - " את רוצה להרביץ.. בואי הרביצי.   בין כה אני לא יודעת כלום . אני כבר לא יודעת כלום.. כולכם נבלות.. ואני לא יודעת כלום מה שקורה.. קרעה את חולצתה. החלה להוריד את החזייה .
 
 
אנשים במכולת החזיקו בכוח את ידיה. הצמידו את החולצה הקרועה והאחרים
מחזיקים את רחל, מסייעים לה לקום ומרחיקים אותה.
 
וריטה המגלגלת בידיה קופסת שימורים, מתעשתת ומתחילה בריטון זועף לאסוף את הקופסאות .
 
 
קפאו.         צחוק גדול נשמע בפתח החנות.. צחוק היסטרי   בהברה גרונית... הבת של באסם.. עמדה בדלת צורחת מצחוק..
שוקראן.!! .שוקראן.!! איזה הצגה.. יאהוד.. .. הלוואי שימותו עוד..   שימותו כולם.. השבאב כבר ידאגו.. צחקה   מחזיקה מותניה.. מתפוצצת מצחוק עד נקטע צחוקה בסטירת אדירים
 
באסם סטר לבתו.. והסטירה הדהדה.
 
נמלטה . דוחפת במנוסתה , ובאסם רץ אחריה. יא סידי. פרנסה. אל תשימי לב .. בחורה טיפשה    לא אביא יותר.    יא סידי, תחשבי..
 
רצה בכל הכוח ברחוב הראשי של המושבה.. מחזיקה את החולצה הקרועה הדוקה אל שדיה.. הגיעה אל הבית ולא מצאה את המפתחות. חפשה את המפתח הרזרבי מתחת למחצלת. נכנסה ונשתטחה על המיטה, מזוהמת ומלוכלכת ,עם הנעלים.. על הסדינים..
 
ונרדמה. ישנה שינה עמוקה וטרופה..
 
                                               *****************
 
לפנות ערב ירדה אל בית הקברות במושבה.. רחל הייתה שם.
 
עמדו שותקות... רחל לא דברה ,היססה ואח"כ התקרבה וחבקה את כתפיה.. עמדו והתבוננו בצמרות, בעננים השטים ,בצללי הענן וההר הנופלים על השדות ומטעי התפוחים ,למטה בעמק..
 
להקות להקות ציפורים התעופפו ברוח.. מניעות בכנפיהן ומשיקות . ציפורים קטנות וגדולות,בלהקות..האחת ליד השנייה , פורשות כנף ומרפרפות בזרמי האוויר…
 
"את יודעת.". שחה לרחל..". הציפור שלי".. אני צריכה לצפות אם תעבור בקרוב להקת סנוניות ולשחרר את הציפור.. את יודעת..היא נפצעה קשה..ובודאי יכאב לה מאוד עוד הרבה זמן.. אבל היא כבר מסוגלת לעוף אל הסבך.. ואף פעם אינני יודעת אם לא יבואו בז, דיה או נשר ההרים לקנן בסביבה


זו אינה סנונית רפתות.. אמרה לרחל... זו סנונית שעפה ברוח.....
 

 תגובות

אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ בניית אתרים ע"י ekdesign