פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
התבשיל האחרון

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%14
אהבתי
%29
מעניין
%43
לא אהבתי
%14
שם:  התבשיל האחרון
מחבר:  תחרות כתב 2017 בנושא: סיפורי אוכל

תאור:

מאת: ורדה גנזך

קטנה ושברירית הייתה, שְׂערה לבן־כחלחל ובטנה קטנה ותפוחה מעט. מדי יום ביומו הייתה עומדת אצל שתי הפתיליות בקיטונהּ הזעיר ובוחשת בסירים שאגמו בתוכם ריחות מבושלים האופייניים רק לה. שתי ידיה הצנומות שכלאו ורידים בולטים בכחול־משהו נעו באטיות רבה – זו בוחשת בכף עץ משופשפת וסדוקה וזו אוחזת במטלית לחה דהויה אך נקייה ומנגבת כל טיפה שקיפצה לה תוך כדי הבחישה אל חזית הפתיליות האפורות.
"יה אלי הטוב," מלמלה, "עזור לי לסיים. יודעת שכוחי הולך ודל."
ברגע מסוים כיסתה את הסירים, הנמיכה את האש ושׂרכה רגליה הקטנות הנעולות בנעלי הבית הרקומות גבוהות העקב שכה אהבה להתהלך בהן כי הן זקפו קומתה.
עוד היא קרבה אל שולחן האוכל ארוך הממדים כדי לבדוק עריכתו המוקדמת הרימה את מבטה אל שעון הקיר הגדול, ובדיוק מופתי נשמעו צעדיו של יוסף אישהּ מעבר לדלת, שׂורך רגל אחר רגל ונעזר במקל ההליכה. סגר את דלת הכניסה, סר אל חדר הרחצה נטל ידיו וישב אצל השולחן.
"ואַת אישה," פנה אליה לראשונה מאז נכנס, "איך עברו שעותיך?"
וכמו ידעה שזה בדיוק הזמן והתבשילים מוכנים להגשה, חייכה אליו כאומרת, "הרי יודע אתה התנהלותי לאחרונה." לקחה שתי צלחות ופנתה אל קיטונה. כיבתה את האש בפתיליות, הרימה המכסים ומילאה צלחת ראשונה באורז הלבן ועליו יצקה את תבשיל הבשר הרך עם הירקות, שדי היה בצבעו וריחו בלבד כדי להשביע. נשאה צלחת אחת בכל פעם אל השולחן וישבה לידו בצדו האחד של השולחן הארוך, שחלקו הריק "זעק" את השקט והדגיש את הקולות והמצהלות שהיו כאן בעבר.
מיקד מבטו בצלחת ולא נטל מזלגו בטרם נטל ידה המצומקת ונשק לה, והיא הרגישה את שפמו מתחכך בגב כף ידה. בעודם לועסים בדממה ששררה, עצר לרגע ואמר לה:
"לא הגיע זמננו לשבת אצל הילדים? שם תוכלי לתת מנוח לידייך העייפות."
אבל היא לא שעתה עתה להצעה כמו שלא שעתה קודם. לא עלה בדעתה שאת ארוחותיו לא היא תבשל.
כזו הייתה סבתי עד שעתה האחרונה .
ביום ההוא חזר סבי כהרגלו מהטיול הרגלי שלו עם מחרוזתו ומקל ההליכה שלו. התבשילים רחשו על הפתיליות שאף אותן מיאנה להחליף.
האורלוגין טרם הראה את השעה והיא הייתה כבר ישובה לשולחן בתנוחה מוזרה – ראשה נטה שמוט לפנים וידה הצנומה שנהג לנשק, שמוטה אף היא וכף העץ מונחת דוממת על הרצפה.
ורק כשנאספו ילדיה, נכדיה וניניה ומילאו את הבית בנוכחותם, הבחינו שהאש בשתי הפתיליות עדיין בוערת והסירים מבעבעים.

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
4. התבשיל האחרון חיה בנצל 1/15/2018 7:50:03 PM
3. התבשיל האחרון רינת מצליח 11/12/2017 10:28:50 AM
2. התבשיל האחרון שוש יונגרמן 6/12/2017 6:03:07 PM
1. התבשיל האחרון שרה אהרונוביץ קרפנוס 6/12/2017 4:27:55 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign