פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
תאוות בשרים

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%0
אהבתי
%50
מעניין
%50
לא אהבתי
%0
שם:  תאוות בשרים
מחבר:  תחרות כתב 2017 בנושא: סיפורי אוכל

תאור:

מאת: אביבה אורטס

סבתא רבה שלי הרגה את שליט תורכיה. היא מעולם לא נתפסה.

בין ההרים , בכפר קטן ועני נולדה בשנת אלף שמונה מאות ושמונים תינוקת יפה וורודה לזוג הורים צעירים. התינוקת בכתה בלי קול, היא הונחה על בטנה של אימה ומיד החלה לינוק. במלאות לה שנה, הבינה האם כי הילדה אילמת . לעיתים השמיעה קולות מוזרים שבאו ממעמקי בטנה. האם נוחמה במחשבה כי ילדתה איננה חירשת , היא שמעה הכול והגיבה לסביבתה, חייכה , והגיבה למשפחתה. גופה היה חזק ופעיל.
הילדה נקראה אלמאס. היא גדלה להיות יפהפייה, עורה היה לבן כשמנת, לחייה ורודות, אפה קטן ככפתור ושפתיה אדומות , עיניה היו ענקיות ושחורות מעוטרות בריסים צפופים ומעוגלים, וראשה מלא בתלתלים רכים ושחורים.
האם שהמשיכה ללדת ילדים, לקחה את ילדתה אתה למטבח כדי להשגיח עליה בזמן הבישול או הניקיון. וזו ישבה בשקט והביטה בעניין בכל מה שאמה עשתה.
היא ראתה את אימה יושבת ובוררת את האורז בקערה ענקית, מדי פעם שלחה את ידה הקטנה ושלפה גרגר קטן וכהה כדי לעזור, היא אהבה לשחק עם העדשים האדומים ורותקה למראה הבשר.
פעם בחודש בחרו הגברים כבשה מהעדר ושחטו אותה, תלו אותה בחצר כדי שתגיר את דמה ואז פשטו את עורה וחילקו לשני חלקים, חצי אחד הגיע למטבחם והחצי השני הגיע למטבח של המשפחה שגרה בבית הסמוך ,שהיו קרובי משפחה מדרגה ראשונה. את מחצית הכבשה תלו על וו ברזל גבוה כדי שתמשיך להגיר את יתרת הדם, הדם נזל לרצפת האבן בשלוליות קטנות והאם הייתה שופכת מים ומטאטאה את הנוזל האדום לחצר. אחרי שהדם הפסיק לקלוח לקחה את הגוש הגדול של הבשר וחילקה לחלקים קטנים כשכל חלק מיועד למאכל אחר. חלק עבר לסיר הבישול והשאר הוכנס למזווה. מזג האוויר הקר שמר על הבשר זמן ארוך מבלי שיתקלקל.
אלמאס הייתה מוקסמת מתהליך הכנת הבשר ועקבה בעיניה הגדולות אחרי כל תנועה, היא הבחינה בסיבי הבשר ותנועת הסכין, היא נגעה בבשר כדי לבדוק את רכותו, ורחרחה כדי לדעת את מצבו, היא החלה לעשות זאת עם אימה בגיל שש.
בשכנות גרו ילדים נוספים. אלמאס הצטרפה מדי פעם למשחקם בשבילים החוליים והקרים, בין העצים שהקיפו את הבתים הקטנים והשחורים. מגג כל בית נישאה ארובה שחורה ועשן לבן היתמר ממנה כל שעות היממה.
נאזאן הייתה ילדה כעורה ושמנמנה, שכל הילדים התרחקו ממנה וסרבו לשתפה במשחקיהם, היא העריצה ושנאה בו זמנית את אלמאס בגלל יופייה ובגלל מתיקותה ובעיקר כיון שהייתה היחידה שהסכימה לשחק אתה ולהעניק לה מעט חיבה.
באחד הימים הוזמנה אלמאס לביתה של נאזאן, כדי לשתות חלב מתוק עם עוגיות דבש , היא ישבה במטבח עם חבריה למשחק ועקבה אחרי הבישול של שכנתם, זו לקחה גוש של בשר והניחה אותו בקערה על ערמה של מלח. הילדה הביטה בה בעיניים שואלות וזו הסבירה לה כי הבשר ישרה במלח כל הלילה.
היא הייתה בת תשע כשביקשה מאמה לטפל בגוש קטן של בשר. זו הסכימה. היא בחרה חלק קטן חתכה אותו בסכין והכניסה אותו למלח.
למחרת, כשבדקה ראתה כי המלח כולו ורוד אדום והבשר הרבה יותר רך מהרגיל, היא שטפה את שאריות המלח מהבשר והחלה לחתוך אותו לחתיכות קטנות , בלי לדעת בדיוק מה תעשה בהן. כשחתכה את הבשר הרגישה כי חמימות נעימה מתפשטת בגופה ונעה מכיוון חלציה לעבר בטנה וחזה. תחושה חדשה ומסעירה שמעולם לא הרגישה. היא אחזה את הבשר בידיה מעכה אותו מעט וקרבה אותו לפניה ואז לצווארה, ההתרגשות רק הלכה וגברה , היא הניחה את הבשר על שולחן העץ, נשענה בשתי ידיה על השולחן והצמידה את אזור חלציה לפינת השולחן, היא נעה קדימה ואחורה ותוך דקות כל גופה היטלטל בעונג שלא ידעה כמוהו.
היא מזגה לעצמה כוס חלב וישבה לשתות . פרסה לעצמה פרוסה עבה מהלחם שאימה אפתה ומרחה אותו בחמאה מחלב כבשים, ואכלה בתאוותנות. אחר כך חתכה חתיכה קטנה מהבשר הנא וצרפה אותו ללחם הוא ערב לחיכה.
מתכון לחמאה מחלב כבשים:
את החלב יש לסנן דרך רשת דקיקה לתוך כלי מזכוכית ולהניח למשך לילה או שתיים בקור מכוסה ברשת.
אחרי יום או יומיים יש לאסוף את כל השומן שהצטבר כקרום ולהניח אותו בעדינות בבד לבן ונקי. יש לקשור את ארבעת קצותיו של הבד ולתלות על וו כדי שיגיר את שאר הנוזלים.
אפשר לאכול אחרי יומיים.
אלמאס המשיכה בניסוי. היא קצצה את הבשר לחתיכות קטנות יותר הניחה אותו על האש בכלי קטן מברזל והוסיפה לו חמאה, היא ערבבה את הבשר והחמאה, הריח היה מהמם ומראה הבשר שקיבל גוון אפור מעט ושחום נראה מעורר תיאבון. היא הסירה אותו מהאש, בצעה חתיכה גדולה מהלחם והוציאה את כל תוכו הרך, את הקרום שנותר כקערה היא מלאה בבשר ובזקה מלח ופלפל, היא טעמה, נאנחה בהנאה והגישה את המאכל לאביה. הוא טעם בזהירות ואז החל לאכול בתאווה עד הפרור האחרון. כשסיים ליטף את לחייה של ילדתו והודה לה.
כאשר חזרה למטבח כדי להמשיך בניסוי, אימה עמדה ליד הסיר הקטן עם חלק מהלחם וניגבה את כל מה שנותר מהתבשיל. היא חיבקה את ביתה ונישקה אותה כשהיא מודה לאלוהים על הכישרון של בתה האילמת.
מאותו היום שהתה אלמאס רב הזמן במטבח . היא הכינה מתכונים שונים , אך תמיד חזרה לבשר הקצוץ בחמאה, היא רצתה להעשיר את המתכון, והחליטה למלא בצק בבשר ולאפות יחד בטבון , היא ישבה ולמדה איך להכין בצק מעודן.
בצק מעודן של אלמאס:
קמח חיטה לבן מנופה חמש פעמים, על כל קערית של קמח יש להוסיף שתי כפות של חמאה ,מעט מלח ומעט סוכר ואז ללוש, מדי פעם יש לטפטף מעט מים קרים לתוך הבצק.
לרדד את הבצק בעזרת ידיים משומנות, בעדינות, ואז למלא אותו בתפוחי אדמה מבושלים או גבינה מלוחה ולהניח בטבון , אחרי שמורחים עליו ביצה טרופה.
אחרי ששכללה את יכולתה בנושא הבצק, יצאה להר והחלה לחפש ירקות מיוחדים כדי לצרף למעדן, היא גילתה את המרווה והרוזמרין. סלק וגזר ושאר ירקות שורש וגם מעט פלפלים אדומים. באחד המקומות גילתה צמח שנראה כמו בצל ארוך ועבה, היה לו ריח שונה מבצל, אך הוא נראה בן לאותה משפחה. היא עקרה אחד והביאה אותו למטבח.
למחרת החלה להכין את המעדן המיוחד שלה בגרסה שונה ומשופרת:
גרסה נוספת למעדן
חותכים את הבצל העבה לאורכו ומסירים את החלקים הירוקים הכהים. את החלקים הלבנים חותכים לטבעות דקות ושוטפים עם הרבה מים.
מכינים את הבשר עם החמאה ומבשלים יחד מעט ואז מרוקנים לתוך קערה.
מכניסים את טבעות הבצל לאותו סיר עם חמאה ומערבבים עד שהוא מתרכך.
מרדדים בצק מעודן ועליו שוטחים תפוח אדמה מבושל בצורה שווה.
מערבבים את טבעות הבצל והבשר עם חמאה נוספת ומשטחים על תפוח האדמה.
יוצרים גליל עבה מהבצק. מורחים בביצה ואופים בטבון.
כל המשפחה ישבה סביב השולחן כאשר אלמאס חילקה את הגליל לפרוסות ולצלחות של כולם. הם אכלו בהנאה, צחקו והתרווחו לאחור. אביה רמז לאימה בעיניו והם נכנסו לקיטון שהיה חדרם וסגרו את הדלת לחצי שעה. רק ילדתם האילמת שמעה את אנחות העונג.
לקראת יום הולדתה החמש עשרה החליטו הוריה להצמיד אליה בת לויה שתשמור עליה כאשר יצאה לטיוליה בהר. אלמאס בחרה את נאזאן שהסכימה בלית ברירה, כיון שהוריה קיבלו בתמורה בשר ושאר מוצרי מזון.
אלמאס ביקשה כמתנה שני סכינים שאותם ציירה על נייר בעיפרון, היא ציירה את הלהבים שלהם היא זקוקה ובחרה ידיות שיהיו נוחות לאחיזה .היא הראתה את הציור עם הסכינים לאביה ואימה והם הלכו לאמן מתכת שייצר את הסכינים עבורה.
ביום הולדתה, יצאה להר לבושה בשמלה ורודה שסבתה תפרה לה, כששערה פזור על כתפיה כנחשים שחורים וארוכים ושתי צמות קטנות אחוזות בסיכה יפה, יוצאות מכוון רקותיה אל אחורי אזניה, היא טיילה להנאתה, קטפה פרחים וצמחים ריחניים, והגישה זר קטן של פרחים לנאזאן שהלכה לצידה בפנים עכורים. היא בחרה עשבים כדי להכין חליטות, ועברה מרחק די גדול מביתה. בהגיען למקום בו העצים צפופים יותר והשמש לא חודרת דרכם, נכנסה וישבה על מצע של עלים ליד עץ עבות. נאזאן נשארה במרחק מה ממנה, היא פחדה. חזיר בר שהיה במרחק חיטט ליד אחד הגזעים ואכל גושים חומים שמצא שם. נאזאן רצתה שהחזיר יתנפל על אלמאס כדי להפטר מעונשה, אולם הוא המשיך בשלו. אלמאס, החלה לחפור בידיה בין העלים ומצאה גושים חומים בעלי ריח מיוחד ומרקם שאינו דומה לשום דבר שהכירה עד אז. היא אספה כמה כאלה, נאזאן סירבה לבקשתה לשמור את הגושים בסינרה , ואלמאס אחזה אותם קרוב כשכל שמלתה מתמלאת בעפר. הן החלו את הדרך חזרה כשאלמאס מחייכת ומקפצת בהתרגשות של גלוי חדש, ונאזאן נשרכת אחריה.
היא נפרדה מחברתה , ונכנסה למטבח שם מצאה את מתנתה: שני סכיני פלדה עטופים ביריעת עור ומחבת יצוקה מברזל. היא חייכה אל מול העוגה לבנה שאימה הכינה לכבודה. אכלה מעט וניגשה לשולחן העבודה.
היא שטפה את החול מעל הגושים הקטנים חתכה אחד מהם וטעמה, זה דמה לפטריות שהייתה אוספת לעיתים אך היה שונה ובעל ארומה חזקה יותר. היא שמרה על הגושים במזווה .
הלילה ירד. כולם היו במיטותיהם. אלמאס ישבה במטבח ותכננה את המתכון הבא שתמציא, היא לקחה גוש חום קטן חתכה אותו בסכין החדשה והניחה על לשונה, היא החלה לחוש את החמימות שלמדה לזהות כאשר טיפלה בבשר, היא הסירה את כל בגדיה התחתונים והחלה ללטף את עצמה בין ירכיה היא פתחה את ערוותה בעזרת אצבעותיה והחלה לשפשף את המקום, הרגישה את התפיחה של שפתיה התחתונות והמשיכה עד להתנפצות ולרעד המטלטל. היא נחה מעט, אכלה עוד חתיכה קטנה מהגוש החום וחזרה שוב על הפעולה, העונג היה בל ישוער. היא נרדמה במטבח כשידה מונחת בין ירכיה.
בבוקר, התעוררה מהטלטול של אימה, "את צריכה להתחתן יקירתי". אמרה לה, אלמאס קמה, חייכה אל אימה, שטפה את ידיה ופניה והחביאה את הגושים החומים.

רוחות קרות של סתיו טלטלו את ענפי העצים. החורף עמד בפתח ואנשי הכפר התכוננו. הנשים מלאו את המזווה באוכל שיאוכסן שם כל החורף ויקיים את משפחתם. הגברים ערמו עצים וזרדים ליד קיר הבית למטרת חימום ובישול, והילדים קטפו את כל הפירות שנותרו על העצים או נשרו מהם והביאו אותם בסלסלות למטבח כדי לשמרם במשך החורף.
משפחתה של אלמאס ישבה במטבח ואכלה ארוחת ערב כשנשמעו דפיקות חזקות מכוון דלת הכניסה. האב פתח את הדלת לעלם צעיר, לבוש במעיל ארוך ושחור, עירוני למראה. שערו היה קצר ומטופח, נראה היה כי טעה בדרך. הוא הזמין אותו למטבח ואלמאס מזגה לו מרק שורשים חם ומהביל.
"קשרתי את סוסי וכרכרתי ליד הדיר, אני מקווה שזה לא מפריע" אמר בקול נעים.
"ברוך הבא לביתנו". ענה האב. האם חייכה והשפילה את עיניה.
"אני אמין!" אמר העלם "אני בדרכי לאנקרה לבית המושל".
"נראה כי תצטרך להתעכב כאן איזה יום יומיים" ענה האב, "הערב ירד שלג וכפור. אל תדאג. אנחנו נטפל בך ובסוסך, תמיד יש מקום בביתנו לאורח מכובד כמוך." המשיך האב .
"מה שמך עלמה צעירה?" הצעיר פנה לאלמאס.
"היא אילמת, שמה אלמאס." ענתה האם " והיא שומעת ".
אמין הושיט את ידו לנערה וזו הביטה באימה כדי לקבל אישור, האם הנהנה והיא הושיטה את ידה.
הוא אחז בידה ונשק את אצבעותיה, היא כופפה ברכיים כמו שסבתה לימדה אותה לעשות. היא לא רצתה לשחרר את ידה מאחיזתו, מגעו נעם לה ומגע שפתיו בידה ריגש אותה, היא רצתה עוד.
כולם נשארו לשבת ליד השולחן זמן ארוך מהרגיל, אמין סיפר להם על העבודה שמחכה לו אצל המושל, ועל סיוריו ברחבי טורקיה. הוא התנהל בחופשיות עם הילדים , חייך לכולם ושתה כמה כוסות של חליטות חמות עם יין.
אלמאס הלכה לחדר הקטן והכינה את מיטתו של האורח , היא פרשה סדין נקי ועליו שמיכות ופרוות כבש, הוא הגיע לחדר כאשר סיימה והביט בעיניה, "תודה עלמתי" אמר .

היא פרשה למטבח והחליטה להכין את המעדן ולצרף אליו את הגושים הקטנים והחומים. היא עמדה ליד שולחן העבודה והכינה את הבצק , קצצה את הבשר והבצל העבה ואת הגושים החומים וערבבה את הכול בחמאה בתוך המחבת החדש שקיבלה. על שולחן האוכל עמד קנקן עם יין אדום שאותו הכין אביה, היא לגמה מעט יין והחליטה להוסיף קצת לתוך המחבת. כל חלקי המעדן היו מוכנים. אלמאס, מסוחררת מהיין והבישול, פשטה את כל בגדיה ונכנסה לחדר של האורח, הוא ישן בשקט מתחת לכל השמיכות והיא נכנסה למיטתו.
אמין התעורר , הוא חייך אליה וליטף את פניה, בעירומה, היא נראתה צעירה יותר משש עשרה שנותיה. הוא חשש. בעדינות החל לנשק את פניה ואז את שפתיה שנענו לו , הוא טעם את פיה בלשונו והיא נסערה והוליכה את ידו לעבר ירכיה, הוא נגע בשיער ערוותה ובעדינות רבה החל ללטף את חלקיה המוצנעים כשהיא מתפתלת תחתיו מעונג, הוא עינג אותה אך לא חדר לתוכה, והורה לה איך לענג אותו בעזרת פיה וידיה.
הם נרדמו חבוקים. כשעלה השחר היא יצאה ממיטתו והלכה למטבח.
במשך כל הבוקר טרחה אלמאס על המעדן שיוגש בערב, על עוגיות דבש מיוחדות וכל מעדן אחר כדי לענג את חיכו של האורח.
לפני ארוחת הערב רחצה את עצמה והחליפה את שמלתה. היא בחרה שמלה בעלת צווארון לבן ואספה את שיערה בצורה נאה. אימה הבחינה בהכנות של ביתה וחייכה לעצמה. אמין נראה כבחירה לא רעה עבור ביתה המוכשרת.
השולחן נראה חגיגי באותו ערב, אלמאס סמוקה מהתרגשות והכנות, הגישה את פרוסות המעדן לכולם. הערב הסתיים מהר כפי שקיוותה, הוריה פרשו לחדרם. אמין הלך לחדרו וחיכה. היא הגיעה. עירומה ויפה. הפעם הוא הביט בה, הוא ראה את ניצני עופריה עם פטמות ורודות וזקורות, את עורה החלבי, את עגבותיה העגולים והמושלמים ואת ירכיה החזקות שנפגשו במשולש ערוותה המעודנת. הוא ישב על קצה המיטה והיא עמדה לפניו, הוא החל לנשק את בטנה וירד עם לשונו לעבר ערוותה, היא פיסקה את רגליה והוא החדיר את לשונו וליקק אותה עד שרעדה מרב עונג. היא ירדה על ברכיה ולקחה את אברו בידה, הביטה בו, נישקה אותו וליטפה את אשכיו היא הוקסמה מעדינותו של האיבר הזה, היא ליקקה אותו וכניסה אותו לפיה ואז התיישבה והחדירה אותו לתוכה, כמה טיפות של דם בתולים לא עצרו את העונג של החיבור ביניהם והם נעו האחד בתוך השנייה באהבה גדולה.
אמין התאהב באופן מוחלט, והנערה התמסרה אליו. ביום המחרת בארוחת הערב ביקש את ידה מאביה. החתונה נקבעה לאביב.
אמין נפרד ונסע לאדנה, ואז לאנקרה, הוא חזר באביב. כל הכפר התכונן לחגיגת הנישואין שנקבעה, הוא חיפש את אהובתו עם חבילות של מתנות ושמלה לבנה.
היא עמדה במטבח והכינה בצק. בטן קטנה בצבצה מתחת לשמלתה, הוא ניגש ונשק לה על ראשה , על לחייה ועל שפתיה והבטיח לה אהבת נצח. הוא ליטף את בטנה, אמר לה לא לדאוג הוא ישמור עליה ועל התינוק שייוולד.
היא חייכה אליו, ניגבה את ידיה ומשכה אותו לתוך החדר הקטן, פשטה את בגדיה התחתונים ונשכבה בפיסוק על המיטה מנחה את ראשו לעבר ערוותה, הוא עינג אותה בלשונו ובאצבעותיו, והיא לא ידעה שובע. היא אחזה באברו ומצצה אותו ואז החדירה אותו לתוכה, לפני שהגיע לפורקן היא שלפה אותו ומצצה אותו שוב כשהיא תוחבת את אצבעותיה בין עגבותיו, ואז הסתובבה כאשר ערוותה מול פיו , הוא ליקק אותה שוב והיא מצצה את אברו עד לפורקן מלא, את הזרע שמלא את פיה היא מרחה על בטנה וירכיה. אמין היה המום ומבוהל מעט מתאוותנותה של כלתו העתידית , אך היה מאושר מכדי להגיב.
החתונה התקיימה ביום שמשי, כשעננים מעטים מכסים את השמיים. שולחנות היו ערוכים בין העצים ועליהם מעדנים רבים שעל הכנתם פיקחה אלמאס.
השמלה הלבנה הייתה צרה מדי, וסבתה המוכשרת תיקנה אותה למידותיה הנוכחיות, את ראשה עיטר זר של מרגניות שנקטפו עם שחר, משולב בוורדים קטנים ורודים וצהובים, שיערה היה פזור והיא נראתה כמו פיה שיצאה מאגדה.
יומיים אחרי הטקס הודיע החתן לכולם כי הוא לוקח את כלתו לאנקרה, כדי להראות לה את העיר ולהכיר את שליט טורקיה.
בגדים ונעליים נארזו בארגזי מסע, מעדנים שונים נארזו אף הם, אלמאס הכינה מעדנים מיוחדים כדי להגישם כמנחה למושל.
כל תושבי הכפר הקטן ליוו את הזוג הצעיר שעלה לכרכרה בדרכם לעיר הגדולה. נאזאן הכעורה הצטרפה לכרכרה כדי לעזור לאלמאס לקראת הלידה ועם התינוק שיגיע.
הייתה זו הפעם הראשונה שאלמאס יצאה מחוץ לגבולות הכפר ועיניה לא ידעו שובע, הנוף התחלף, הדרך הכפרית הסתיימה והם נכנסו לעיר, זו הייתה קיסרי, כשהגיעו למרכז העיר ירדו מהכרכרה וטיילו בה מעט , הערב החל לרדת, אמין מצא מלון קטן ושכר להם חדר. קיטון קטן שהיה מיועד לעובדי המלון שימש את נאזאן כמקום לינה. היה זה מבנה של אבן וחלונות זכוכית, הדלתות היו עשויות עץ חום אדמדם והמרצפות היו חלקות ולבנות. בעל המלון הציע להם להצטרף לארוחת הערב והם נכנסו לחדר האוכל, אלמאס עצרה את נשימתה למראה היופי. שולחנות ערוכים בכלים נוצצים מזכוכית וכסף, מפות לבנות , וזרי פרחים על כל שולחן.
האוכל הוגש. המרק לא דמה כלל לאוכל אותו הכינה בביתה, הוא היה חסר טעם בעיניה, הקציצות ותפוחי האדמה גם הם לא עמדו במבחן החך המעודן שלה. היא קמה ממקומה הלכה לחדר וחזרה עם כלי חרס, בתוכו היו חלק מהמעדנים שהכינה עבור המושל. היא ביקשה מבעלה לקחת אותה למטבח כדי לחמם את האוכל והם נכנסו למרות מחאתו של הטבח הנזוף. אמין ביקש לחמם את האוכל עבור אשתו ההרה, והטבח הנהן בחמיצות. אלמאס מזגה חלק מהתבשיל לקערית והגישה לטבח כשהיא מעודדת אותו לטעום, הוא טעם מעט ואז חיסל את כל מה שהיה בקערה בתאווה גדולה. היא מזגה מעט גם עבור נאזאן שישבה במטבח בפנים מכורכמים.
למחרת בבוקר, ביקש בעל המלון מאמין שיישארו, הוא רצה שאלמאס תלמד אותם איך להכין את התבשיל שטעמו אמש. והם נשארו בקיסרי, היא הורתה לטבח איך להכין מעדנים ופיקחה על איכות הבשר והירקות בהם השתמשו. היא ניסתה ללמד את נאזאן לעבוד יחד אתה במטבח ,אולם זו הייתה עסוקה רוב הזמן בכעסים וזממה להזיק לאלמאס ולקחת את מקומה. תוך כמה חדשים, אורחים החלו להגיע למלון רק על מנת לטעום מהמעדנים שיצאו ממטבחה ושמה נישא בפי כל.
כאשר הגיעה זמנה ללדת עובדי המלון התגייסו כדי להכין מקום לתינוק שיגיע ולאם הצעירה. בלילה חם של אמצע הקיץ, בקעו המים והצירים החלו. אלמאס הסתובבה בחדר עד שהרגישה כי הילד עומד להיוולד , נאזאן לא נמצאה בשום מקום, ואמין דאג למיילדת. היא כרעה על ארבע, דחפה את המיילדת ולחצה כשהיא נוהמת כחיה, מחלצת תינוק שמנמן ואדום מתוכה, הוא היה מחובר עדיין לחבל הטבור , אך הכאב פסק. היא הסכימה שרופא המלון יטפל בה רק אחרי שבדקה את התינוק ספרה את אצבעותיו ושמעה את בכיו. אמין התהלך בגאווה במסדרון המלון עד שהורשה לבקר את משפחתו הקטנה.
בסוף הקיץ הם יצאו לכיוון אנקרה. אמין שכר מינקת שתטפל בתינוק, כיוון שבכל מקום אליו הגיעו התבקשה אשתו להכין את המעדנים שעליהם שמעו. נאזאן הוכחה כבלתי יעילה, אך אלמאס בהרגשת אחריות כלפיה צרפה אותה למסע.
החורף הגיע כאשר הגיעו אמין ואלמאס לאחוזת המושל באנקרה. הם קיבלו מיד בית קטן שהיה בחצר האחוזה ואמין נפגש עם מעסיקו. נאזאן קיבלה חדר באגף המשרתים.
המושל היה איש נמוך עם רגלים עקומות ואף בולבוסי ואדום, שערו היה משומן ומסורק לאחור והבעתו הייתה חזירית במקצת. הוא הטיל את מוראו על כולם .
כמה ימים לאחר שהגיעו, הזמין אותם המושל לארוחת ערב חגיגית , שליט טורקיה הגיע מאיסטנבול לביקור, המקום רחש וגעש לקראת הערב. אמין לבש חליפה שחורה וחולצה לבנה בעלת צווארון מסולסל, וחגר אבנט משי למתניו. אלמאס לבשה שמלה אותה קנה בעלה במיוחד עבור האירוע. כחולה כסופה, בעלת מחשוף שהבליט את כתפיה הלבנות , וחצאית מלאה בבד מרשרש. תלתליה נאספו על קדקודה ,אמין ענד לה עגילים כסופים עם אבן כחולה. היא נראתה מלכותית. שלובי זרוע נכנסו לסעודה עם השליט.
איש לא יכול היה להתיק את עיניו מהצעירה היפהפייה. השליט אחז בידה ונשק לה, והיא כופפה את ברכיה בקידה. מאכלים הוגשו לכולם ואז שאל השליט האם תואיל אלמאס לבשל עבורו את המעדן שעליו שמע. היא הנהנה, אחרי שהביטה בבעלה וקבלה את אישורו.
למחרת עם שחר היא נכנסה למטבח הארמון. המקום נראה כחלומו של כל טבח, סירים ומחבתות נחושת, אלפסים וכפות גדולות, ערמות של צלחות לבנות וגביעים מזכוכית. סכינים מזלגות וכפות מכסף כבד.
המזווה היה מלא בירקות בשר קמח ושמן היא גילתה גם כמה גושים חומים בכלי, ואז מצאה גם חמאה ועשבי תיבול. היא ניגשה למלאכה והחלה לקצוץ את הבשר ואת הבצל הארוך, המטבח היה שקט , היא הייתה לבדה והתרכזה בהכנות. כאשר רידדה את הבצק על שולחן העבודה, הרגישה כי מישהו נצמד לגופה מאחור ואוחז בשדיה בגסות, היא הסתובבה וגילתה את השליט, סטרה לו, אך הוא רק חייך ונשאר צמוד אליה כאשר תפיחת מכנסיו לוחצת על עגבותיה, והוא מתחכך בה, בהיותה גבוהה ממנו ניסתה לחנוק אותו אך זה רק הגביר את תאוותו והוא המשיך להתחכך בה עד שהגיע לפורקן.
"אני לא הייתי פה, ואת לא ראית אותי, מרגע זה והלאה את תעמדי לשירותי מתי שאבקש. אני מצווה עליך להגיע לחדרי הלילה" אמר לה בפנים סמוקות ונעלם.
אלמאס ידעה כי לא תוכל לספר על כך, היא הרגישה כלואה. היא החליטה להביס אותו. באותו בוקר חיפשה את צמח הבלדונה בין צמחי הגן וצרפה אותו לתבשילים. היא הוציאה מהמטבח את הסכין הכי חדה וקטנה וחיכתה.
אחרי הארוחה כולם פרשו לחדריהם ונרדמו תוך דקות, אלמאס חמקה מחדרה כשהסכין בין קפלי שמלתה. צל לא ברור חלף מולה אך היא הייתה חדורת מטרה והמשיכה בדרכה.
נאזאן שהסתתרה מאחורי שיח שעמד בכניסה נכנסה לביתה של אלמאס בשקט . אמין ישן. התינוק נם בעריסתו, נאזאן הסירה את שמלתה ונכנסה למיטה והחלה ללטף את אמין , הוא החל להיענות לה מתוך שנתו, אך ברגע שהניח את שפתיו על צווארה, פקח את עיניו, נאזאן חבטה בו עם ספר עבה והוא התמוטט.

דלת חדרו של השליט הייתה פתוחה מעט, אלמאס נכנסה. הוא שכב על כריות לבנות, נים ולא נים, חייך אליה בלאות והזמין אותה בתנועת יד, היא נגשה למיטתו והחלה להרים את שמלתה, הוא חייך ועצם את עיניו בצפייה.
אבחת סכין אחת על העורק הראשי, הכרית התמלאה בדם ואלמאס יצאה במרוצה, שטפה את הסכין בשוקת הגינה , ונכנסה לביתה. היא שמעה את הדלת נפתחת ונסגרת במהירות, ושוב ראתה את הצל חולף מבעד לחלון. במהירות פשטה ושרפה את שמלתה ובגדיה התחתונים באש הקמין הדולק ונכנסה למיטה במערומיה כשהיא נצמדת לאמין, המעולף.
למחרת, היה המקום כמרקחה, אף אחד לא ידע מי הרג את השליט, הסדר התפרק. שוטרים החלו להגיע מדי יום כדי לחקור את כל העובדים. הם הגיעו גם לאלמאס אך בשל היותה אילמת הניחו לה.
נאזאן הגיעה לגינה בה ישבה אלמאס עם תינוקה, הביטה בה בחשדנות ואמרה: "היה דם בשוקת הגינה". זו הביטה בה בפנים חתומים.
נאזאן פחדה להסגיר את עצמה ,ושדבר ביקורה הלילי בביתה של אלמאס יתגלה, היא התנהלה בזהירות, כשהיא ממששת בכיס סינרה את העגילים היקרים שגנבה משולחנה של אלמאס. "אלה הפיצוי שלי". חשבה וחייכה לעצמה.
"היית בלילה במטבח"? "הכנת משהו חדש?"
אלמאס הביטה בה בגבות מורמות.
נאזאן שתקה.

שלושה ימים חלפו, אמין עשה את עבודתו והיא טיפלה בתינוק. כשברקע מגפי השוטרים הצועדים בארמון, הופכים כל חדר וגורמים לכולם לרעוד בפחד. הם היו אחוזי אימה מפני השליט הבא שיגיע וימלא את מקום קודמו. והמושל לא ידע להיכן להוליך את הבושה על הרצח שבוצע באחוזתו.
בבוקר כאשר עמדה מול המראה גילתה אלמאס כי עגיליה היקרים נעלמו. היא פנתה לאמין , והוא הרים את כתפיו. היא בכתה והוא הלך והתלונן על הגניבה.
כעבור יומיים כאשר ישבו בגינת האחוזה , הגיע שוטר עם נאזאן כשהיא אזוקה. הוא הגיש לאלמאס את העגילים והודיע לה כי מחר בשעת הבוקר הראשונה, נאזאן תוצא להורג באשמת גניבה.
אלמאס הקשיבה. הניחה את התינוק בעריסתו בהשגחת המטפלת. ועמדה בזקיפות מול השוטר, היא טלטלה את ראשה בתנועת לא כשדמעות זולגות על לחייה. השוטר התעלם אחז בכתפה של נאזאן והוליך אותה לחדר המעצר.
אלמאס ראתה בעיני רוחה את נאזן עומדת כפותה מול כיתת יורים ונופלת לתוך שלולית של דם מנוקבת כמסננת. היא ראתה אותה תלויה בכיכר העיר שגופה מטלטל ופניה כחולות מחנק. היא נתקפה חרדה ולא הפסיקה לבכות.
בבוקר המחרת עם אור ראשון היא הגיעה לחדר המעצר עם אמין וחיכתה. כאשר הגיע השוטר שאמור להוציא את נאזאן להורג, אלמאס החלה להוציא קולות משונים מגופה ולא אפשרה לו לפתוח את תא המעצר.
השוטר פנה לאמין: "זו פקודה, היא תוצא להורג באשמת גניבה".
אלמאס נשכבה על הרצפה צמודה לדלת והחזיקה במגפיו של השוטר כשהיא ממררת בבכי.
נאזאן ישבה בתא, לא שולטת בהפרשות גופה, פניה ירוקים וצחוק מר מטלטל את ראשה.
אמין פנה לשוטר: "זו המשפחה היחידה של אשתי, היא תמות מצער, אם תוציא אותה להורג"
"אני מצטער אדוני, זו פקודה"
"בבקשה!" אמין דחף שטרות מגולגלים לכיסו של השוטר. "בבקשה. אחרת תצטרך לקבור שתי גופות."
אלמאס חיוורת על סף עילפון שוכבת על הרצפה כשידיה אוחזת במגפי השוטר.
"בבקשה. היא מוכנה למות יחד אתה."

עשרים שנה אחרי:
גבר צעיר ויפה תואר מגיע בכרכרתו לכיכר העיר קיסרי, הוא יורד ושם פעמיו לכיוון המלון, על ספסל ברחוב יושבת אישה כעורה ומוזנחת, היא מביטה בגבר היפה מבלי להסיר את המבט, הבחור מרגיש לא נוח ומכניס את ידו לכיס מקטורנו כדי לשלוף משם כמה מטבעות . היא מושיטה את ידה לעברו ועדיין נועצת בו מבטים : "אתה הבן של אלמאס!?" היא קובעת, שואלת, בקול חלוד.
"כן גברתי." הוא עונה בנימוס ונפנה ללכת.
"אלמאס הרגה את שליט תורכיה. אבל לא הסכימה שיהרגו אותי. אלמאס הרגה את שליט תורכיה ולא הסכימה......"קולה גווע לתוך שיעול טורדני.

( כל הזכויות שמורות )

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
1. תאוות בשרים ק. 12/16/2017 3:22:04 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ בניית אתרים ע"י ekdesign