פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
עוגת חתן כלה

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%0
אהבתי
%50
מעניין
%50
לא אהבתי
%0
שם:  עוגת חתן כלה
מחבר:  תחרות כתב 2017 בנושא: סיפורי אוכל

תאור:

מאת: אלונה ספטון

נולדתי בתל אביב משנת 1951 עד 1978,והיינו משפחה מסורתית,
אשר חוגגים את החגים.
ציינתי את השנה כי בגלל הסיבה הידועה....בכל תקופה מסויימת המאכלים
משתנים לפי צו האופנה ממש כמו לבוש.
אני לא מצטנעת ולא משוויצה, אלה הם מאכלים מסורתיים שהיו
במשפחתי ועברו אלי מתאים לכל עקרת בית.כל מטבח וטעמו.
עד 1958 היתה תקופת צנע. קניות עם קופונים ותלושים מוקצבים.
המדינה לא עשירה במיוחד. והכל היה בצמצום ניכר.
החלב היה מגיע בבקבוק. והנפט עם סוס ועגלה צועק נפט..נפט...
גם האוכל והתבלינים לא קיימים מלבד בצל.. ולא היינו נוהגים לאכול במסעדות יקרות. ברם אין צורך לנסוע ולערוך טיולי אוכל באתונה ברודוס או באיים אחרים.
הים התיכון היה בשפע וחופשי.
בצפון תל אביב בשנות ה60. עדיין לא היו מסעדות פאר ולא ברים.
הקניות נערכו בשוק הכרמל מאז ועד היום.
הזמן לא היה כל כך רע. עובדה שאנו חוזרים לילדות ולמאכלים ולמנהגים של המשפחה.. ולמאכלים המיוחדים אשר אמא הכינה. ואני ממשיכה להכין כיום
הכל עובר במסורת המשפחתית.
בניגוד לאחרים לא גרתי במעברה ולא בפחונים. גרתי בצפון תל אביב.
אבל כמו כל הבנות הדתיות ,היינו רק במטבח כל היום.
את כל השמחות והעצב חילקנו במטבח הרחב בביתנו.
אמא היתה נכנסת ,ושואלת מה זה? למה הבלאגן במטבח????
הקמח מפוזר, המאכלים על השולחן. עוד מעט חג.
יא לה להכנת האוכל.
אז לא היה לי מושג שלכל אחד יש מאכלים משלה.
במשך השנים שמו דגש על כך. התבלינים התרבו.
19.6.1960 היום יום הפיקניק, תלכו לטייל בחורשות יערות,
כל המשפחה. אבל אבא בחנות כל היום אמרתי לאמא.
אין דבר אמרה אמא בלבביות הגלויה שלה. נלך לחורשה בירקון.
נהנו כולנו ביחד. לקחה איתה מטעמים מהמבטח.
בסל פלסטיק צבעוני אשר היה אז אופנתי. מילאה אותו בעוגיות
פרות ירקות סלטים. י.ללה לטייל ברגל. דרך יהודה המכבי.
זה ממש כאן . ברחוב המקביל לבית שלנו ומקביל לירקון.
היגענו אמא פרשה את השמיכה. והתישבנו עליה באנחה. אכלנו
נהנו. שטנו בסירה העפנו עפיפונים. הכנו בעצמנו לא קנינו בחנות.
התחלתי לשיר : איזה יום שמח לנו היום כולם שרו איתי ביחד.
באמת היתה לנו ילדות נעימה והיא נעלמה.
מצד ההורים של אמא ז"ל היו ההורים שלה ירושלמים.
כאן כן ברובע היהודי. כל האחים נולדו בישראל, עברו לחו"ל.
בתקופת השלטון התורכי בערך עד שנת 1914 .
כיום עורכים סיור ברובע היהודי בשווקים אני אערוך לכם סיור
משפחתי בטעמים ואוכל מסורתי שעובר אלי.
"ובא לציון גואל" אני והמתכונים....והסיפורים.....
הסבתא שלי היתה דוברת רק לאדינו ולא ידעה מילה בעברית
היתה אומרת לי: דאמה אונו פטטה אי אג'דו
המתכון
1תפוחי אדמה
1שן שום
1בצל
תבלינים:מלח ,פלפל, כמון, כורכום,
1 כף אבקת מרק
4 כבדים. מטגנים במחבת
אופן ההכנה.
אוכלים ביחד עם הכבד.
מבשלים תפוחי אדמה חתוכים מוסיפים כל התבלינים.

ובפעם אחרת היתה אומרת דאמה אונה קומדה עם קול קון אורז
כאילו תני לי אורז עם כרוב ובשר טחון
כל אחד לפי טעמו.
אני כמובן לא ידעתי מילה בלאדינו. ואמא היתה מסבירה לי בעברית

כל המשפחה ירדו למצרים. חזרו לסיר הבשר של פעם.
אז בירושלים האוכל העיקרי היה סופריטו אוכל שהוא מבושל איטי.
עם תפוחי אדמה בשר אורז,בצל מלח כמון,וכל התבלינים המזרחיים.
מתכון
חצי קג בשר חתוך
3 תפוחי אדמה גדול
2 בצלים
2 שום
תבלינים
אורז
אפשרי גם עוף במקום בשר
קמצוץ מלח,כורכום כמון,פלפל שחור
שמן
מים
הערה: הכמות לפי גודל המשפחה.
אופן ההכנה:
גודל לפי הרצון ירח או עגול. מטגנים את הציפס מטובל במלח כורכום
במחבת בשמן עמוק.
מטגנים את הבשר עם הכורכום והמלח בשמן עמוק.
מטגנים את הבצל ומערבבים את הבשר.
יש כאלה ששמים את הכל ביחד.
אני מבשלת את האורז במיקרוגל כל אחד לפי רצונו.
אורז עם כורכום.
מכינים בסיר גדול ושמים בשר מעל את הבצל מעל תפוחי אדמה.
ומבשלים חצי שעה על אש קטנה. לאחר מכן מוסיפים עוד מים
ואת האורז. להשגיח שהאוכל לא נשרף ככה שעה וחצי.
לכן זה סופריטו....בישול איטי. יש כאלה שמחממים בתנור.
מצד אבא שלי ז"ל אבא שלו ירד למצריים מיוון לפני 1900 הרבה לפני שהשואה
התרחשה ביוון. ידוע במיתולוגיה היוונית ונוס היתה מאכילה את מאהביה.
בשלל ריבות. וציינה הדרך אל הגבר. זה המאכלים.
מרק אורז עם לוביה לפי הברכה שתלבבנו. שותים אוזו. משמיעים מוסיקה יוונית.יסו.
כמו בסרט זורבה היוונית.
לא. אני לא חיה בסרט. כיום אני שומעת מוסיקה יוונית ביוטיוב.
כן מנה עיקרית דגים אבל אני שונאת דגים בכל הטעמים
בשבת בצהריים ,,,,,סופלקי בשר בקר עם ירקות אורז תפוחי אדמה על השיפוד
קציצות פראסה הקציציות של סבתא לאה ז"ל אשר הפכו לקציצות שלי
סבתא אלונה, שממשיכה את המסורת.
אז נסענו ברכבת . לדודה שלי אשר גרה בחיפה. ליד הים.
ואצלה ערכנו את החג.
הבנות והנשים עשו בישול הגברים הלכו לבית הכנסת להתפלל.
בשבת בבוקר כולם הלכו לבית הכנסת .אנחנו הנשים נשארנו בבית.
הילדות היתה משחקים ,לא היה נייד,לא מחשב, .היה לי רדיו קטן
ואהבתי לשמוע מוסיקה. הזמר המועדף עלי אלביס פרסלי.
הוא אהב לאכול הרבה ג'אנק פוק שתה משקאות חריפים.
ערך מסיבות אוכל, לחברים שלו. אחד המאכלים האהובים עליו.
כריך חמאת בננות, אמא שלו הכינה לו בננה בקרם קרמל .
ובייקון עם חמאה ו3 ביצים לארוחת בוקר ,עוגות שוקולד ועוגיות בראוניז.
מאכלים די משמינים ,היה מאוד תאוותן .נהנה מהאוכל מאוד.
ולכן בגיל מאוחר התחיל להשמין.
באחוזת גרייסלנד היתה לאלביס פרסלית טבחית פרטית אחרי מות
אימו הכינה לו את המאכלים האלה. וגם הוציאה ספר
באנגלית בשם " האם את רעבה הלילה" במקום הלהיט הידוע שלו.
האם את בודדה הלילה?

וגם המבורגר בכמויות אני אימצתי לי רק המבורגר אחד.
אז שמעתי את דודה שלי ואחותי מדברים בצרפתית חשבו שלא
הבנתי. הדודה תכננה שאחותי תהיה איתה במטבח.
ואני אשטוף את הכלים היינו איזה 10 אנשים כפול 3 =30 כלים.
עם סירים גדולים של פעם. אני שונאת תורנות מטבח.
במיוחד ניקיון כלים. סבתא שלי ז"ל דיברה לאדינו והסתכלה עלי.
ושאלה אותי טודו בווינו. קרידה. הכל בסדר חמודה. סי מוי בווינו. עניתי..
והיה גם מטלות של הבית. לא אהבתי שמסדרים אותי.
ואז עשיתי את עצמי שאני צריכה שרותים.
ולא יצאתי. אחרי כמה זמן הרגישו שנעדרתי.
התחילו לקרוא לי. ואז יצאתי מהר והלכתי לחצר לשחק עם השכנה.
אחרי חצי שעה שגמרו הכל. חזרתי כאילו כלום לא קרה.
שאלו אותי איפה היית אמרתי אצל השכנה שיחקתי בגינה שלה.
אז אמרו לי את רוצה לעשות איתנו את הקינוח בטח אמרתי.טעים.
והקינוח ימ.. מיה איזה כיף,כמה נעים ,,,סורבה.
רוצים גלידה תכינו מסורבה בטעם תות.
כמה אני אוהבת תותים.
זהירות, זה משמין, זה ממכר, יותר גרוע מאלכוהל או מסמים.
סורבה תותים. מתכון להכנה
100 גרם סוכר
200 מל מים
500 גרם תותים
מיץ לימון
ג'לטין
מבשלים את המים והסוכר עד שמגיע לסירופ. מוסיפים את התותים
ומועכים. מערבבים במערבל ומקפיאים. יאסו ממש גלידה טעם שאין כמוהו.

דת למדתי בבית ספר דתי. ושם הבנות לומדות כלכלת בית לא משנה באיזה מגמה. ובנוסף בישול.
בימים אלו לא היה מיקסר. הכל היה ידני.
היינו מקציפים בכל השעה של הלימוד וככה העוגה היתה מוכנה.
אז בשיעור הראשון למדנו להכין עוגת טורט.
היא התשתית לכל העוגות...הכל על קצפת וקרמים.
אני חולה על קרמים,קרם בורלה, קרם בווריה קרם שוקולד ,ומה לא.
קציפתי כמו גלידה.
בדיוק בגיל הזה הבנות חולמות על חתן וכל אחד מביעה את דעתה.
ואמרתי כאשר אגדל. אהפה את עוגת הכלה בעצמי.
עוגת הכלה בעלת 3 קומות מבוססת על עוגת טורט.
כאשר כל קומה מכינים בתבנית יותר קטנה. ובראשה שמים
בובה חתן כלה וקישוטים אחרים.
שרתי לעצמי ..בזמזום..מי היפה בכל העיר העוגה שלי.
מי היא המתוקה בכל העיר ...... אחר כך
הימשכתי..איפה איפה ..איפה העוגה??להלה.
גם רציתי ללמוד בישול ואפים. להתמחות בכך אבל הלימודים
היו בהרצליה בבית מלון תדמור. וזה לא מתאים לבחורה דתייה.
כל פעם רציתי להיות משהו אחר במשך השנים.



חג הפסח ההורים שלי היו חוגגים כל השנים את יציאת מצרים
פעמיים. אחד הרגילה של הגדת פסח. ובשנייה מספרים את
יציאת מצרים שלהם ועלייתם לארץ ישראל. הם התחתנו,
נסעו לצרפת לירח דבש. ובאו לישראל וגרו כאן עד מותם.
בכל חג הדג הוא המנה העיקרית.
אין בית שבו המנה העיקרית הוא דג בתנור.
לכל העדות בטעם אחר אין מתכון אבל יש סיפור.
אני לא אוהבת דגים. אלרגיה גדולה. ראיתי סרט של חיות,
שם דב הים אוהב דגים. חי ליד הים ו מחכה לגאות אחרי סערה.
הגלים מגיעים לסלע ויחד איתם הדגים.
הדב משחיל לפה דג אחרי דג. בלי בישול ,מרסק בשיניים
לחתיכות, ובולע אותם בבת אחת.
דב הים ממש לא חית מחמד רק בסיפורי ילדים.
זאת המציאות האמיתית.
אם כבר בחיות מדובר. החיות אוכלות מהכל הבא ליד. כל הזמן
מחפשות אחרי האוכל. החזק מנצח.
גם השועל הערמומי. מתואר בסיפור מחכה ליד כרם ענבים,

ברם במציאות הוא ממש חי ליד הי מחכה שהדב יסיים לאכול
ואז הוא מגיע לחוף הים, חוטף כמה שיותר דגים.
לא תאמינו חופר בור ושומר אותם שם. יש –פתגם :
"לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם". אז זה אותו דבר על השועל...
הנה הקוף גם נחשב כמו חיית מחמד . יש קופים אשר מתוארים
כאוכלי בננות ובוטנים. אבל הם אוכלים גם תמרים.
גם מה שזוחל על שפת הים סרטנים וצדפים.
אני נחרדת לגלות שבאוכל הקרבונרי הצרפתית אוכלים
מאכלים כאלה שנקראים מאכלי ים.
שנה עברה אחרי זה אמא שלי נפטרה מסרטן אז לו היו טיפולים.
בבית עשינו שבעה
אכלנו את בורקיטס שלה שדודה שלי הכינה.
נשארו רק הזכרונות והריחות והטעמים במטבח הישן.
אמא שלי לא רשמה מתכונים עשתה הכל מהזיכרון.
אז לא היו ספרי בישול הכל עבר מפה לפה.
אני נשארתי בבית לטפל באחים שלי. ואבא היה מטלפן מהחנות
ומלמד אותי מתכונים אותם רשמתי ואומר לי מה להכין
לארוחת צהריים.
בין השאר אמר לי להכין פאתאתה חאמד שזה הכי קל
אופן ההכנה
חומרים
כנפיים
תפוחי אדמה
סלרי קצוץ
כוסברה קצוצה
תבלינים
בצל שום כורכום מלח
מבשלים הכל ביחד על אש קטנה.אחרי חצי שעה מוסיפים תפוח אדמה.

יש כאלה שמוסיפים לימון אני לא אוהבת~~~


את הכל שובר קושארי בסגנון יהודי מצרים
אורז עם איטריות מטוגנות ועל זה מניחים עדשים
אפון ההכנה
החומרים
אורז
מקרוני דקים מאוד
בצל
עדשים
שמן
מים
מרק עוף
תבלינים,מלח, כורכום,פלפל שחור,
אופן ההכנה
מבשלים את האורז לחוד
את המקרונים מטגנים עד להשחמה קלה
בצל קצוץ מטוגן
את העדשים משרים קצת במים ומבשלים כמו כל הקיטניות
מערבבים את כל החומרים
למעלה מניחים את העדשים.

שרות צבאי -1971
השרות הצבאי זה לא פיקניק ובטח לא האוכל הצבאי. זה נורא ואיום.
אין כאן תוגנית של כבקשתך,מבקשים פינוק של אוכל כמו בבית.
אין פינוק של אמא ואבא.
אין מסורת.
אין שבתות וחגים.
בשטח אש. במחנה צבאי. בשדה פתוח תשכחו מזה.
יש מנות קרב. יש כלי אוכל צבאיים. יש לחמניות יבשות ביצים קשות.
לא על הלוף לבדו,אך לצערי הרב במטבח נתנו לוף וסלט בלי תבלינים.
אם היו מטבלים יכול להיות שזה היה טעים אז אכלתי בשקם מצופים. וטוסט.
במיוחד ציינתי שנה זאת. כי עברנו מרמלה לירושלים ,לשועפט,
כן אז לא היה מחנה פליטים, ולא חומות, אני תוהה מאיפה התרבו.
היו ממש מעטים. ברור שהיו איסורים לנסוע בטרמפים
לא להתחבר עם הערבים לא לקנות שוק שלהם כלום.
גם אז רצחו חייל שהיה שומר בבסיס ליד. לא דיווחו בחדשות.
בהרחבה כיום. גם היינו מגיעים בהסעה לטרמפיאדה.
ומשם הביתה באוטובוס. למזלי לא .....לא נפגעתי בשום פיגוע..
בבסיס היה לנו תורנות במטבח.
כל בת שבוע אחר. ממש הכריחו אותנו כמו עבדים.
אז סירים ענקיים. כל הכיור מלא צלחות וכוסות, סכום של כל החיילים
הקצינים בבסיס. כל היום עובדים במרץ.
מגישים אוכל כמו מלצרים.
היה חדר אוכל לחיילים לחוד ולקצינים לחוד.
ברור שהקצינים היו אוכלים מאכלים דליגטיס הכי טובים.
נראה לי שאחרי זה כבר לא רציתי להיות שפית או טבחית.
או לעבוד במטבח.
יצא לי מאף מכל הכיוונים. פשוט בכיתי כל השבוע בחדר.
איך אני התגייסתי לצבא ועובדת במטבח. דבר הכי גרוע ומביש.
1973
מלחמת יום הכיפורים פרצה. אני קיבלתי צו 8. צו מילואים
טלפוני. חודש וחצי במילואים בסיני. מילואים זה לא פיקניק.
כל החיילים היו מוצבים בבסיס ליד התעלה.
לא היה מטבח. ואכלתי בשקם. חייתי על טוסט וקולה וקפה.
ומצופים ודברי גבינה.
אכלתי בשעות הערב מצופים בכמות.
ביום השחרור התקשרתי לאבא שלי ואמרתי :תכין לי קושארי!!!
אני מתה מרעב.
גם פה שרדתי את המלחמה ולא היה לי אפילו שריטה.
מבחינה נפשית עד היום לא שוכחת את המקלט שינו בו.
אזעקות ושריקת הפגזים

השתתפתי בתחרות של לאישה . בשנת 2001.
גם התחרות היתה מבוססת על עדות. ברור שרק התבלינים שונים.
כמובן שהתקבלתי לתחרות.

אני בחרתי קוסקוס עם מרק ירקות.
את הקוסקוס אני מכינה במיקרוגל הכל מקורי.
ירקות מה שאוהבים.

פרס ראשון כמובן היה מנת דגים.

ים גדול מפריד מהילדות ועד עתה נותרו רק זכרונות.ניחוחות וטעמים.
אני מנסה לבשל כמו פעם. כן 50 שנה יובל....
לא נורא אמרתי לעצמית שפית אני לא אהיה.
שוב היה תחרות בישול בשופרסל. ישראל מבשלת עם שופרסל.
שוב קיבלו אותי לתחרות.
8.12.2011
בישלתי פלפלים ממולאים.
ארשום רק את המילוי
בשר טחון 500 גרם
1 כוס אורז
בצל.
תבלינים .רסק עגבניות,מלח,פפריקה,כמון,שמיר
מערבבים את הכל לתערובת אחידה וממלאים.
בתחתית מניחים עלה של כרוב ועליו את הפלפלים
המתכונים מפורסמים
באוכל טוב.
קיבלתי הרבה מחמאות..היגעתי למקום שלישי זה די מכובד.
בערוץ 2 הראו חלקים מהתחרות לפני מאסטר שף כפרסומת.
בשביל זה התאמצתי מהבוקר לבשל ולהכין את הכל כמו שצריך.
מה אני דוגמנית??? לא יתכן ככה.
וכל פעם הראו רק את היד שלי העטויה טבעות מחזיקה את הפלפל.
אז שוב החלטית לא להיות שפית. לא לפתוח מסעדה.היום אפילו הגברים שפים מטבלים הכל בשתיה. בכמויות אינסופיות..
ואין גבול לתחרות .מסעדות הכי יקרות מנות קטנות ,,חה בבית אני מכינה כמות יותר גדולה בפחות מהמחיר.



בטיולים אני לא הולכת למסעדות יוקרה. מכינה אוכל בבית
ולוקחת בתיק גם שתייה ואבטיח לקינוח.
לוקחים סלטים שעושים בבית
סלט כבד או סלט חצילים ,סלט פול ,חומוס ופיתה
בשום אופן אני לא מכינה פול משימורים. ראיתי במאסטר שף
איך אחד הכין משימורים וממש הצחיק אותי .
פול מכינים מקיטניות, ממש כל קיטנית כמו עדשים שעושי תוכו.
אופן ההכנה: הכי פשוט שיש ,,,,משרים במים,מבשלים במים.
לאחר מכן מועכים את הפול מוסיפים שמן מלח לימון פלפל שחור,
בשום אופן לא שמים בבלנדר נהפך לדייסה נזיליתי.
ארוחה הכי מזינה.
אוכל בייתי קל להכנה כי זה בכמויות קטנות.
במציאות זה שונה, לעבוד במסעדה או במאפייה עם תבניות גדולות.
קשה מאוד.
זה סיפור אמיתי אשר קרה לי בלשכת עבודה הכריחו אותי לעבוד
בכל דבר למרות שיש לי מקצוע מוגד. נתנו לי עבודה במאפייה
ב ח ו ל ו ן.
בהתחלה נתנו לי להכין את הבצקים של העוגית ואת המילוי.
ראו שאני רצינית בעבודה ומתמידה. אחרי שעה אמרו לי:
שימי הכל בתבנית גדולה....
זה היה השיא בשבילי, הנחתי את הכל בתבנית הגדולה
מקיר לקיר. הרמתי אותה בשתי ידי. באתי להניח בתוך התנור.
התבנית נפלה על הריצפה וכל העוגיות התפזרו.
מה את עושה צעק עלי המנהל. ככה מניחים תבנית. לכי מכאן. גרש אותי.
היגעתי שוב להחלטה שונה.
לא לעסוק בבישול בשום אופן זה גורם לי רק אכזבות.
לקח לי שעתיים להבין זאת והיגעתי לתובנה עמוקה אני לא שפית.
וזאת היתה החלטה טובה. ואני מאושרת שהיגעתי להבנה שוב.

אני אעסוק בכתיבה בשבילי זה הכי טוב.
אז התחילה אופנה חדשה, טראנד של דיאטה ואוכל בריא.
עפו בחלל האוויר. מילים ומשפטים נגד עוף ובשר שזה טמא,
מלא שומנים ומשמין ולא בריא. גורם למחלות מספר אחד.
תאכלו אוכל בריא מן הצומח.
קיטניות הם תחליף לבשר ומכילים ויטמינים בריאים.
אז חוזרים למכל יווני
ציזיקי
או יוגורט או גבינה.
גבינה עם מלפפון,
כמון,מלח, קצת בצל
מאכל מעדן שאין כמוהו.
זה סוחף.
כמובן שכעת יש טרנד נוסף אסור לאכול עוגות. ממתקים. וופלים.
שוקולדים, פסטות תפוחי אדמה,הרבה ביצים,גלידות,,,,,
שום נשנושים. מקור למחלות לב והשמנה כמו דוב פנדה.
אז המציאו משחקים עם אוכל ,הידוע ביותר קנדי קראש.אומר לי באנגלית
דלישס.... סליחה מה זה סתם משחק . אז נזכרתי לא זה ממתקים.
אז
אז יש שיר מאכל לאומי : שלנו פלאפל
לכל מדינה יש מאכל לאומי ולנו יש פלאפל.........

 תגובות

אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ בניית אתרים ע"י ekdesign