פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
עגבניה

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%33
אהבתי
%0
מעניין
%67
לא אהבתי
%0
שם:  עגבניה
מחבר:  תחרות כתב 2017 בנושא: סיפורי אוכל

תאור:

מאת: אמבון ורנר 

- עגבנייה
נשמעה זעקתו של אברמ'לה שניצב על אחד הכיסאות בחדר האוכל ההומה. הוא האדים מעט, ניגב את זעמו הניגר מפיו והמשיך בקולו הצרוד:
- מה כבר בקשתי?... עגבנייה קטנה אחת...
אברהמ'לה שוב סקר את הקהל הרב שבאחת הפסיק מכל מלאכה. אצל רבים נתקעו בפה או על המזלג שנדם מתפקידו, מאכל זה או אחר. שקט שקע ממרומי ראשו של אברהמ'לה שגם כך נישא אל על, על ראשי החברים. גם הציוד הפונקציונלי המשמש את טקסי האכילה היומיים - נדם. אברהמל'ה, יש לדעת, הוא מוותיקי הקיבוץ וחבר מכובד. אמנם עקשן, אך גם איש עקרונות שלא פעם היה תקוע בלב הקיבוץ כמו להב של מחרשה הנתקע בסלע. הנאמנות לערכים יש בה הרבה יופי, אך לעיתים יש לה מחיר כבד. אולי מתת אלוהי ואולי דווקא גזרה משמיים – לך דע נפשו של אדם.
כל חייו בקיבוץ עברו עליו במאבקים עקרוניים. כבר ביום הראשון, כאשר הקיבוץ עלה על הקרקע ובנה את הצריף הראשון ומגדל מים מאולתר, הוא לא הסכים לבנית גדר מסביב לנקודה. אברהמל'ה טען בחום, 'הקיבוץ צריך להיות פתוח לכל... גם לשכנים הבדואים'. הכרזתו התקיפה הגיעה אפילו אליהם, רועי הצאן והגמלים, שהגיעו לחזות במחזה הנדיר במדבר הכמעט שומם. בהפסקת הצהרים, דרש לקיים אספת קיבוץ. שם העלה את טיעוניו המאוד משכנעים, אשר רק בקושי נדחו על ידי אנשי הביטחון. וכך לאורך כל שלושים וכמה שנות הישוב. אברהמל'ה היה חוזר שוב ושוב בכל פורום אפשרי ואף בפורומים בלתי-אפשריים, על טיעוניו העקרוניים. ואלה כללו את כל תחומי החיים, חינוך, עבודה, כלכלה, תרבות וכל היתר. 'לורד שומר החותם' אמרו עליו חברי הקיבוץ.
אולי יותר מכל זכורה לחברי הקיבוץ פרשת השמאלנים. קבוצת צעירים שביקשה למחוק את החובה להיות חבר בתנועה הציונית כתנאי לקבלתם לחברות. 'ללא האמונה בציונות לא היינו מקימים את קיבוצנו כאן בקצה העולם', הטיף לצעירים. אך הם התעקשו ועזבו וגרמו לזעזוע קשה הן במרקם החברתי והן בבתי הילדים שהתרוקנו לפתע.
בשנים האחרונות היה לצמחוני ואוי למי שלא הקשיב באיפוק לעיקרי תורתו. ואברהמל'ה שלבו ופיו שווים, נאה אומר – נאה מקיים. בוקר צהרים וערב – רק סלט ירקות. סלט שיש לו גבולות וחוקים ברורים. באותן שנים, עם גל ההפרטות שהעביר את האחריות על כלכלת הבית מהקיבוץ אל הפרט והמשפחה, את ארוחת הבוקר והערב היו החברים אוכלים בביתם ואילו לחדר האוכל, היו באים רק לארוחת הצהרים.
בחג ה-30 , הקיבוץ הוציא אלבום מתכונים חגיגי – 'כל מאכלי הגלויות בקיבוץ'. כל חבר התבקש לתרום לאלבום את המתכון האהוב במיוחד עליו. אברהמל'ה, כמובן הציע – סלט ירקות, שהיה יותר סלט עקרונות. סלט מדוד, מפורט ומחושב הכולל ביסוס תיאורטי – רעיוני. כך ההרכב היה חייב לכלול רק את הירקות – עגבניות, מלפפונים, בצל, פלפל צהוב, צנוניות, ופטרוזיליה – לא פחות ולא יותר. עניין ערבוב צבעי הירקות נפרש על פני עמודים רבים עם הפניות לספרות המקצועית שלא עניינה איש. אך אי אפשר היה להתעלם מהסבריו הראויים על אודות העגבנייה, כולל ההיסטוריה שלה, הזנים השונים ושהיא איננה כלל לא ירק אלא פרי... וחשיבותה בחומר שנקרא 'ליקופין' שהוא נוגד חמצון ומחלת הסרטן, גם יחד. ועוד הוסיף שאנו החיים במדבר מנועים מגידול עגבניות כיוון שהן לא יכולות להגיע להבשלה מיטבית בחום העולה על 35 מעלות צלסיוס. דבר זה העלה את חמתה של ענבל הגננת האחראית על גן הירק של משק הילדים. היא יצאה בהפגנת מחאה וזרעה ערוגה גדולה בזרעי עגבניות, לשמחתם של ילדי הגן שלא התאפקו וקטפו אותן בעודן ירוקות. 'אני אראה לחוכמולוג הזה שמוציא אותנו מדעתנו'. כך אמרה לכל מי שהיה מוכן להקשיב לה. באופן מפתיע קבע אברהמל'ה במתכון שכתב – ש'אין לקלף את המלפפונים. הם מכילים 95% מים... אך בקליפה, מרוכזים החומרים האנטי אוקסידנטים וגם אשלגן רב. וזאת תרומתו של המלפפון לבריאותנו'. המתכון אף כלל את מניעת שיתופם של ירקות אחרים בסלט. כך נכתב על הגזר, 'המרקם הקשה של הגזר איננו יכול להתחבר למרקם הרך של העגבנייה ולכן פסול לסלט' ומאידך נכתב, 'עלי החסה החייבים להיקרע ידנית ולא חס וחלילה להיחתך בסכין מתאימים לסלט מסוג אחר. הירקות בסלט צריכים להיחתך בדיוק באותו הגודל שלא יינתן לטעמו של האחד לגבור על האחר'. לגודל החיתוך, הקדיש אברהמל'ה – חצי עמוד. 'צריך שכל חתיכה לא תהיה גדולה מדי כי אז המזלג לא יוכל להכיל שני סוגי ירקות יחד, ורק כך סלט מקבל את ביטויו. ואילו חתיכות קטנות מדי, הופכות את הסלט לעיסה שלא לומר דייסת ירקות'. כך בדיוק נכתב באלבום המתכונים. על כך אמרו החברים – 'אברהמל'ה בוודאי מכין את הסלט בביתו בעזרת סרגל'. לבצל הקדיש אברהמל'ה דף שלם. ממקורו... 'משפחת השומים', דרך הרכבו ועד להיסטוריה... נזכר כבר בתורה, בספר 'דברים'. באופן מפתיע קיבל הבצל היתר בעניין גודל החיתוך. 'מאחר שהבצל הוא בבחינת תבלין, גודלן וכמותן של הפיסות, צריך שיהיה מצומצם... הגודל - 1/3 מגודלן של פיסות הירקות והכמות חייבת לעמוד על 10% בלבד מהמכלול'. לאחר מכן פרט את שאר התבלינים הזוטרים. כולם מפורטים ומבוארים. החל ב'שמיר, הלוא הוא 'השבת הריחני' , אחיו של 'אחשבת', שניהם ממשפחת הסוככיים, וכלה בפטרוזיליה שיש להיזהר בה מכיוון שהיא מכילה פסוראלן שהוא רעל מוחלט. כולם יחד 2-4 ענפים דקים לצלחת בת 200 גרם'. כך בדיוק פירט אברהמל'ה את המרכיבים ואת אופן ההכנה של סלט הירקות האולטימטיבי. איך לערבב ובמשך כמה זמן... תוך הדגשה - 'יש לחכות 20 דקות תמימות להטעמת כל המרכיבים, לפני ההגשה'. אך את כעסם של חברי הקיבוץ העלו דווקא דבריו בעניין הכוסברה 'היא אמנם ממשפחת הסוככיים אך היא איננה השורש של הפטרוזיליה' ואז הוסיף הערה ארסית בתוך המתכון. 'חברים ימניים שתומכים בגרוש ערביי ישראל, בבקשה שלא ישתמשו בשם הערבי 'כוסברה' אלא בשם העברי הכשר למהדרין 'גד השדה'.' המלח קיבל הסבר מעט מפורט יותר שכלל את מוצאו, הרכבו, תרומתו לעומת נזקיו, סוגיו השונים וסיים במשפט מנצח – הכמות לפי הטעם'. מי שאיננו מסוגל לעמוד במרשם המדויק של סלט הירקות... 'מוטב שיפנה להכנת חביתה או מרק שקל יותר להכינם'. פרק מיוחד הוקדש לשמן. כמובן אך ורק- שמן זית ובשום אופן שלא יהיה בעל חמיצות גבוהה מ- 0.5 'רק שמן מעולה שכזה ראוי לרבד את הסלט', פסק בפסקנות של מומחה לשמני מאכל. ועוד הוסיף, 'יש לדייק ולטפטף בדיוק 4 כפיות לצלחת בת 200 גרם.' בעניין הכפית , עוד זכורה פרשה עלומה של העלמות 200 כפיות חדשות אשר נרכשו על ידי המטבח לקראת אחד מחגי הפסח. יעל מרכזת המטבח, דרשה בוועדת המשק לערב את המשטרה בתעלומה הזאת. אברהמל'ה חזר באמצע חופשתו השנתית כדי להתנגד להצעה. 'לערב את המשטרה בחיינו השיתופיים זה הרס הסולידריות שהיא יסוד מסד חיינו. האם כל מהות קיומנו תמלא רק כפית קטנה?' כך שאל בפתוס מהדהד. 'ולעניין עצמו, העלמות הכפיות... מי שעשה זאת יבורך, רק חובבן יכול היה לרכוש כפיות שהן למעשה מיני-כפיות. כפית צריכה להכיל 5 מיליליטר ומה קנתה יעל?...כפיתונים שאינם עומדים בתקן ואחר כך מתפלאים מהתוצאות שאינן תואמות לאלבום המרשמים המפואר שהוצאנו רק לפני שנה.'
חשוב לציין. לא היו גבולות לנכונותו של אברהמל'ה לשוחח ולהרצות ולהדריך בנושא 'סלט הירקות'. בקיץ בקייטנה לילדים, בחורף בשבוע 'קיבוץ לומד', בימי עיון האזוריים בנושא 'מהו קיבוץ', במפגשי מתנדבים ונוער עולה... תנו לאברהמל'ה קהל כלשהו והוא כבר ימצא את הדרך לעניין אותו בכל סודות ומכמני סלט הירקות.
בחג השבועות וביום העצמאות, לא היה מוכן לקבל עזרה. 'תודה, העוזרים רק מקלקלים. אצלי זה עניין עקרוני – סלט חייב להיעשות גם באהבה וגם בשום-שכל ודייקנות', היה ממש מעליב ומכין לבדו סלט ירקות ענקי. הוא היה משקיע בסלט את כל מאודו כדת וכדין המרשם. התוצאה - תחרות אולטימטיבית בסטיקים השרופים של 'על האש' שהיוו את תמצית החגים.
בקיץ האחרון, הוקם בקיבוץ - חוג לציור. אברהמל'ה הצטרף ועד מהרה, כוסה הנוף המקומי בציורי ירקות. על כל המה והמי, הודבקו ציורי ירקות. על הבתים ועל העצים, ברפת ובלול, על המגדל ועל השער ואפילו על הטרקטורים והמכוניות - כולם הפכו לגן ירק... אך רק ירקות לסלט ירקות תקני. לסיום עבודת החוג, התקיימה תערוכה גדולה. ציור סלט הירקות של אברהמל'ה משך כל עין. חברים התגודדו סביב הציור וכרגיל נחלקו הדעות. זה אומר – אימפרסיוניזם במיטבו והאחר טוען - שטותיזם בעליבותו. זה שואל עם הברק הקורן מהציור הוא תוצאה של שימוש בשמן זית בעל חומציות נמוכה מ- 0.5 וזאת עונה לו שהחומציות הנישאת באוויר מסביב הציור היא של חומץ לימונים. בקיצור הצלחה נוספת לסלט הירקות של אברהמל'ה.
זהו אברהמל'ה. ואז הגיע אותו יום ובארוחת הצהרים לא נמצאו עגבניות לסלט. הצעקות והמבוכה הביאו עד מהרה לחדר-האוכל, את אביב רכז ההנהלה השכיר, שזה עתה התחיל בתפקיד.
- אני מבקש שתרד מהכיסא ותפסיק לצעוק, פה אוכלים...
- אני אברהמל'ה מוותיקי הקיבוץ, מי אתה שתגיד לי מה מותר ומה אסור, ענה לו רותח מכעס
- אני יודע מי אתה, ענה אביב בשקט, עניינים שכאלה יש לברר במשרד בשקט
- למה שקט? איזה שקט? כולה שתי עגבניות, ואז פנה אברהמל'ה לקהל שעדיין לא עיכל הן את אשר בפיו והן את הסיטואציה הבלתי רגילה, שמעתם? המנהל החדש רוצה שקט... ואני רוצה שתי עגבניות...
- עם כל הכבוד ויש לי כבוד לך כמי שייסד את הקיבוץ, אני מבקש לומר, שהשנה העגבניות פשוט התייקרו מ-או-דדד, מ-או-דדד. תוך שהוא מאריך ומדגיש את 'המאוד'.
- לכל אחד לפי צרכיו אומר תקנון הקיבוץ
- הקיבוץ בינתיים הופרט
- אני לא הדיוט, כמובן שאני יודע... אני הרי משלם עבור הארוחה
הדיון הזה יכול היה להימשך ללא קץ, אלא שאז הגיעה יעל ובידיה שתי עגבניות
- הא לך שתי עגבניות ואפשר יהיה להמשיך את החיים
- לא. כך אי אפשר להמשיך את החיים. זה עניין עקרוני, הבעיה איננה העגבניות שחסרות במקרה לי, אלא אלה שחסרות לשאר חברי הקיבוץ, קיבוץ שהופרט עדיין הוא קיבוץ ויש לדאוג לצרכי חבריו...
- העגבניות נורא יקרות ואף אחד לא יהיה מוכן לשלם את מחירן
- מאין לך? שאלת? בררת?
יעל הסתובבה וחזרה למטבח עם שתי העגבניות בידיה כשהיא כנראה כלל לא מרוגשת. פני הפוקר שלה לא הסגירו דבר. ורק אמרה לרז המחסנאי, 'המלפפון הזה חולה בסידרום עגבניות?' דגנית נזכרה שפעם השניים, יעל ואברהמל'ה, היו זוג שרבו בקולניות יום וליל עד שנפרדו... והיא לחשה בקול:
- עוד פעם הם רבים
אברהמל'ה סקר את הקהל שהחל אט-אט להפעיל את כלי העבודה ולהמשיך ללעוס ולגרוס ולכרסם את הארוחה שנראתה כעת כלא מושלמת ולא רק בעיני אברהמל'ה. הוא ירד מהכיסא וצעד אל היציאה. אברהמל'ה יותר לא פקד את חדר האוכל ומכיוון שמעולם לא נישא וענייני שלומם ורווחתם של החברים ירד מעט לאחר ההפרטה, החיים נמשכו, לא בשקיקה והמולה אלא בזרימה שקטה... למה לא, מה קרה?
לאחר כחודש, כשאברהמל'ה לא הגיע לעבודתו בהנהלת החשבונות, שלח אביב את רון מרכז 'משאבי אנוש' לבדוק מה קרה לו. החדר היה נעול וריח מוזר עלה ממנו. מסגר שהגיע בדחיפות מהעיירה הסמוכה פרץ את מנעול הדלת. אברהמל'ה נמצא שרוע על המרצפות ללא רוח חיים. על השולחן היו מונחים לצד צלחת וסכין כל החומרים לסלט. רק עגבנייה הייתה חסרה.
- רצח. לחשה דגנית בקול כשהיא עוברת משביל אלי שביל בחוצות הקיבוץ
המשטרה הוזמנה. כבר לא היה מי שיתנגד להזעקתה.
- לא מדובר כאן ברצח, החדר היה נעול מבפנים וצריך לבדוק.
הגופה נשלחה לבדיקה מעבדתית. שם נקבע באופן עקרוני - אברהמל'ה מת מחנק. מיני-עגבנייה קטנה, נתקעה בגרונו וקיפחה את חייו.

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
1. דירוג סיפור אוכל דגנית 12/30/2017 12:22:11 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign