פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
מבחן קבלה קולינרי

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%43
אהבתי
%21
מעניין
%7
לא אהבתי
%29
שם:  מבחן קבלה קולינרי
מחבר:  תחרות כתב 2017 בנושא: סיפורי אוכל

תאור:

מאת: רבקה גבריאל, ראובן

"עד שרפאל יחזור את יכולה להיכנס למטבח אתנו, עוד יד תעזור לסיים מוקדם." פנתה אמירה, אחותו של רפאל, אל האורחת בחביבות כדי לקרבה ולתת לה הרגשה טובה. "היא נראית כל כך אבודה" חשבה. אמו של רפאל עקבה אחריה בחשדנות מהולה בקנאה. היא חשה שהבחורה הזרה שהגיעה לביתה מבקשת לגזול את בנה יחידה. רפאל הוא צעיר ילדיה. נולד לאחר שלוש בנות בפער של כשש שנים מלידת ביתה הצעירה. במהלך הריונה הרבתה להתפלל ולבקש מבורא עולם שיעניק לה בן זכר. בקשתה נענתה, והרך הנולד זכה לטיפוח מצד האם ובנותיה. חרף האהבה והדאגה שהורעפו עליו, רפאל גדל והיה ילד ממושמע מסור למשפחתו וכרוך אחר אמו. הוא סיים בהצטיינות את לימודיו בתיכון, עשה חייל במסגרת שירותו הצבאי ובלט כסטודנט במסגרת לימודי ההנדסה באוניברסיטה. בכל השנים הללו שיננה לו אמו – "רפאל אל תאפשר לבחורות לבלבל לך את המח. קודם כל תסיים את הלימודים." והוא כמצוות אמו נמנע מקשר מחייב עד לסיום לימודיו באוניברסיטה והשתלבותו בעבודה בחברת הייטק מבטיחה . השבוע הודיע רפאל להוריו ואחיותיו שהכיר בחורה נהדרת רצינית וחרוצה, והוא מבקש להזמינה לארוחת ערב ביום שישי. "היא תשמח לשמוע קידוש כדת וכדין כי בקיבוץ זה שונה."
אמירה הניחה את קערת הירקות ובקשה מענת, זה היה שמה, להכין סלט. "את יכולה לקצוץ את הירקות כרצונך". "לא צריך לבוא אליה בדרישות מופרזות, הסלט יכול להיות שונה ממה שאנחנו רגילים." הרהרה והביטה בה בחיבה. לענת היה ניסיון בכל עבודות המשק בקיבוץ וגם במטבח. אולם, דווקא מהתורנות במטבח לא התלהבה במיוחד. היא קצצה את הסלט בזהירות לקוביות גסות, וחשה כיצד הזעה מכסה את מצחה. אמו של רפאל שמה לב לתנועותיה וברגע שביתה יצאה מהמטבח פנתה אל האורחת, "את עם הידיים שלך לא יודעת מה זה להכין ארוחה. לכי לנוח נקרא לך כאשר רפאל יחזור והארוחה תהיה מוכנה." היא הוסיפה בגבה אליה, "אני בטוחה שלאכול את יודעת." פגועה עד עמקי נשמתה נגבה את ידיה, נטלה את צרור המפתחות ויצאה מהבית בשקט ללא אף מלה. היא התניעה את המכונית ונסעה בשביל עפר מחוץ לעיירה. זה היה ביקורה הראשון בבית הוריו של בן זוגה, רפאל, שהתחנן לפניה, "ענת את חייבת לפגוש את הורי, את אחיותיי הם יאהבו אותך." היא שחזרה את הרגע ההוא, בקשה לרצות את רפאל שאהבה מאוד. והיום לבה נסדק מהפגישה שכה צפתה לה.
המכונית נסעה בשביל בלב יער מוצל. ענת שמעה רחש של מים זורמים ונעה לעבר הקול עד שהגיעה לגדת נחל. היא עצרה יצאה מהמכונית, התיישבה על אבן בסמוך למים, תבלה את רגליה וניסתה להרגיע את נפשה הנסערת. היא הרהרה, "איך אשוב לבית הוריו של רפאל; איך אוכל להביט אל אמו; מה אספר לו? כך ישבה מהורהרת שעה ארוכה בצל האורנים מאזינה לזרימתם המרגיעה של המים. לבסוף החליטה, "לא אקלקל לרפאל, ארגע ואשוב לשם."
אמירה שבה והבחינה בהיעדרותה של ענת "אימא איפה ענת?" "אני לא יודעת...צחקתי אתה והיא יצאה." "מה זאת אומרת צחקת אתה, מה אמרת לה אימא?" "היא לא יודעת איך מכינים ארוחה שתלך לנוח וכאשר הכול יהיה מוכן נזמין אותה." "השתגעת! איך יכולת להגיד לה דבר כזה...רפאל אוהב אותה, מה נגיד לו?" "מזה לא צריך להיפגע." "האמת אימא אני בטוחה שזה לא המשפט היחיד שאמרת לה. ורק שתדעי שכל השנים את מנעת ממנו לצאת עם בחורות. ועכשיו שסוף סוף הוא פגש בחורה שהוא מרוצה ממנה..." האם קטעה את דבריה ואמרה בהחלטיות, "היא לא מתאימה לנו!" "לנו!? היא לא צריכה להתאים לך ולי. היא צריכה להתאים לרפאל." "תראי את בעצמך איזה סלט היא הכינה! ןזה לקח לה כמעט חצי שעה." "זה מה שקובע אם בחורה היא טובה או לא, אם היא יודעת להכין סלט!? מבחינתי היא יכולה לא להכנס למטבח בכלל." "ומי יכין ארוחות , אח שלך שהשקענו בו את הנשמה!?" "אם מבחינתו זה בסדר למה לא?" האם נכנסה לטירוף וצעקה, "ואצלך מי בדיוק מבשל, מי נכנס למטבח?" "אנחנו שייכים לדור אחר. אני נכנסת למטבח כי כך חונכתי, זה מה שראיתי בבית אימא! וחוץ מזה אני אוהבת לבשל, ולכן אין שום בעיה." "בגלל זה בעלך מרוצה והכל בסדר אצלכם." "לא אימא שום דבר לא בסדר אצלנו, זה שאני יודעת לבשל לא עושה אותי למיוחדת בעיניו. והעצוב בכל זה, שאתמול הוא התפרץ ואמר לי – 'חוץ מלבשל את לא יודעת כלום'. " "אז מה אם הוא אמר, זוגות לפעמים רבים. זה נורמאלי." "אימא את לא מבינה, לא רבנו. אני מנסה להוכיח לך שהאוכל הוא לא העיקר בקשר בין בני זוג. אוכל אפשר לקנות ... אהבה לא. ורפאל שלנו מצא סוף סוף אהבה ואת קלקלת, מה נעשה עכשיו?" השיחה הסתיימה בשתיקתה של האם, שבתוך תוכה ידעה שביתה צודקת.
ענת הגיעה הביתה ושמעה את דבריה האחרונים של אמירה. היא נשארה לשבת במכונית שהגיעה לחנייה, אך השתיים לא שמעו בגלל שיחתן הקולנית. היא פתחה את הדלת בשקט, ופנתה לחדר שהוקצה לה מבלי שיבחינו בה. הן המשיכו במלאכתן בשתיקה רועמת. כל אישה בתוך מערבולת מחשבותיה ורגשותיה. "אני חייבת לפגוש את ענת ולדבר אתה" הרהרה אמירה. "להסביר לה מאיזה מקום נבעו מילותיה של אימא. "אבל, לאן היא הלכה? הייתכן שהיא שבה לקיבוץ?" נחרדת מהרה לסיים את עבודות המטבח, ערכה את השולחן לקראת הערב הכול בטוב טעם כהרגלה. כאשר חלפה על פני החדר הפתוח הבחינה שענת בבית, ישנה בחדרה. דמעות של שמחה הציפו את עיניה. "תודה לך אלוהים העיקר שהיא פה. ואם היא אוהבת כפי שרפאל ספר, היא ודאי תבליג על הערתה המרושעת של אימא.

*

רפאל לא היה מרוכז בעבודתו. מחשבותיו נדדו לבית הוריו בכפר. פעמים אחדות פנו אליו והוא לא הגיב עד שנערו אותו במגע יד. "מה קורה רפי, לא ישנת הלילה?" החברים בעבודה נהגו לכנותו רפי. הם אהבו והעריכו אותו מאוד. הוא היה חביב ונעים הליכות, נכון תמיד לעזור לכולם, קשוב ונאמן לעבודתו ולחבריו. "אני מקווה שענת כבר הגיעה ...אני משוכנע שהיא תסתדר עם אימא, הרי היא אישה חמה ונהדרת." הרהר. העיף מבט לשעון ושמח שיום העבודה הגיעה לקיצו. בדרך כלל אהב את מקום עבודתו, את חבריו ואת תפקידו אלא, שהיום צפה בקוצר רוח לסיים ולהגיע הביתה.
כאשר פתח את הדלת, דממה שררה בבית הוריו, רק אביו כהרגלו התעסק בחצר בתחביבו הידוע - טיפול בצמחי התבלין. הוא נגש בהתרגשות אל אביו, ושאל, "פגשת את ענת אבא?" "לא בני, לא הספקתי כשחזרתי הביתה היה שקט, כולם ישנו." "ענת היא בת קיבוץ, בחורה שקטה ועדינה, אין לה מושג רב במסורת, והיא מעוניינת לדעת וללמוד הכול. אני מבקש שתקפיד לעשות הערב הכול כתמיד – קידוש, פיוטים, דרשה". האב ניגש לבנו ובהתרגשות חבק את כתפיו והשיב, "רפאל אעשה זאת בשמחה. שנים אני מחכה לרגע שתגיע לביתנו בחורה שאתה אוהב ומכבד." האב הדגיש את המלה מכבד, הוא עצמו היה ידוע כגבר המוקיר, מעריך ומכבד את אשתו. הוא נהג לשנן לילדיו בעודם קטנים, "זכרו אימא היא מלכת הבית." "אתה תראה אבא, לא תתאכזב, אתה תאהב את ענת." "רפאל אין לי ספק שבחרת נכון." האב סיים את עבודתו ונכנס הביתה להתכונן לקראת קבלת השבת. רפאל נכנס לחדר שבו ישנה ענת, סגר את הדלת וישב בקצה המיטה. ענת שחשה במגע ידו הסבה אליו פנים מחייכות. "כמה טוב לראות אותך!" רפאל קרב את פניו אליה ונשק לה ארוכות. הוא חש בדמעותיה, הרפה מבוהל..."ענת מה קרה, הכול בסדר!?" "בוודאי, אני פשוט נרגשת מהביקור. הספקתי להכיר את אחותך אמירה, היא מקסימה. עם אמך לא יצא לי לדבר." "אני מבטיח לך שגם היא לא תאכזב." ענת שתקה ובקשה מרפאל, "אולי תנוח אני כבר נחתי, אצא לקנות יין לארוחת הערב." "את לא צריכה ענתי, בואי ננוח יחד." "אני מרגישה צורך, בבקשה רפי." ענת יצאה והוא שקע בשינה.

*
בדרכה למרכז הכפר חשה שהתרוקנה מעול כבד שרבץ עליה. היא שמחה הפעם לא לשתף את אהובה במעידה של אמו שכה העריך ואהב. "אסור לי ליצור קרע ביניהם, אעשה הכול להבליג ולהמשיך הלאה כאילו לא קרה דבר." חשבה. שמחה בהחלטתה נכנסה לסופר המקומי וקנתה בקבוק יין מובחר והוסיפה שוקולד שידעה שרפי אוהב מאוד, ארזה והצמידה כרטיס ברכה עליו רשמה, "תודה על האירוח משפחה יקרה." מופתעת מעצמה שבה בצעדים מהירים. בהגיעה, אמירה יצאה לקראתה וחבקה אותה, "בואי נשתה קפה עד שכולם יתארגנו ואבא ישוב מבית הכנסת." "בשמחה, זה בשבילכם לארוחת הערב." "תודה." אמירה הכינה קפה ושתיהן יצאו לגינה שעצי פרי שונים גדלו בה. "זו הממלכה של אבא, את רוב זמנו הפנוי הוא מקדיש לגינה. הן התיישבו מתחת לעץ התאנה העבות. "איזה כיף! זה מזכיר לי את הקיבוץ, העוגה והשתיה עם ההורים בשעות המעטות שהיינו אתם אחי ואני...אבל כאן, יש משהו נוסף, אווירה של משפחה, זה היה חסר לי תמיד." "אני מקווה שכאן אצלנו תחושי תמיד חלק מהמשפחה ו...." היא שתקה רגע והוסיפה, "אימא שלנו קשורה מאוד לרפאל, אל תסיקי מסקנות מדבריה בצהרים. זה מתוך דאגה וחשש... עולם המושגים שלה בנושא זוגיות מיושן." "זה בסדר אמירה, אני מבינה וסולחת ואינני מתכוונת לעשות מזה עניין. ואת יכולה להיות שקטה לא ספרתי לרפי." אמירה חבקה שוב את ענת בהתרגשות עד דמעות, "את מקסימה. עכשיו אני מבינה את אחי, את בהחלט מתאימה לו, שני אנשים טובים ורגישים. ממש נפשות תאומות." דמעותיה של אמירה נגעו ללבה הרגיש של ענת, והיא שוב חשה בדמעות המתפרצות והפעם נוסף להן חיוך של תודה . הייתה לה תחושה שהיא רכשה לה חברה ואחות. "תודה אמירה, אני כבר מרגישה חלק מהמשפחה."

*

ענת שלא כהרגלה לבשה שמלה ארוכת שרוולים, אספה את שערה הארוך הפחמי, עטתה על פניה הבהירים חיוך קל וסומק של התרגשות הוסיף חן לפניה. עיניה השחורות ברקו. רפי חש ברעד קל בידיה. "מה קורה ענתי, ממה את פוחדת?" "אני סתם מתרגשת, עדיין לא פגשתי את אביך." "אותו את ממש תאהבי. הוא איש שמחובר לאדמה, לצמחים, מתנדב בחברה להגנת הטבע, אדם פשוט ושמח בחלקו." "נהניתי היום מהגינה שלו, שתיתי קפה עם אמירה מתחת לעץ התאנה." "נהדר. בואי נכיר לך את אבא." כאשר הגיעו אל השולחן, המשפחה נעמדה נפעמת מיופייה והופעתה של ענת. האב אליקים, נגש אליהם אחז בשתי ידיה של ענת ובחיוך אבהי ברך אותה, "ברוכה הבאה לביתנו ולמשפחתנו." "בואו שבו בבקשה." ענת לא יכלה להשיב. היא פסעה לכיסא שרפאל הציע לה והתיישבה בעניים מושפלות. נמנעת לישר מבט שמא תתקל במבטה של האם, דבר העלול לגרום לה להזיל דמעות. בקול ערב ובכוונה גדולה זמרו רפאל ואביו את הפיוט "שלום עליכם מלאכי השלום...". שתי דמעות גדולות הסתמנו בזוויות עיניה של ענת כאשר אמירה הגישה לה את גביע היין ונשקה לה. רפי הוביל אותה אל אמו "שבת שלום אימא יקרה," היא חבקה אותו ארוכות ונשקה לו. נגשה לענת וברכה אותה, "שבת שלום ענת, אני מקווה שתרגישי כאן כמו בת, חלק מהמשפחה." "תודה, שבת שלום," השיבה ענת עדיין בעיניים מושפלות. במהלך הארוחה הדהדו בראשה של ענת מילותיה של האם...."אני בטוחה שלאכול את יודעת." היא חשה שגרונה מכווץ. אכלה מעט מכל דבר ושבחה את בעלת הבית, "הכול כל כך טעים." "את אוכלת כמו ציפור." "האמת, ששבעתי מהעוגה שאכלתי עם אמירה." "פרוסת עוגה מלאה אותך!?" "בפעם הבאה אסתפק רק בקפה, כדי שאוכל ליהנות מהמטעמים שאת מכינה." רפאל חבק את ענת ולחש לה, "אל תתביישי תהיני מהארוחה." "אני באמת לא כל כך רעבה, ומעדיפה לטעום מכל מנה."

*
לאחר שתית הכוס הראשונה, החל אליקים בפיוטים ורפאל האטרף אליו. האווירה הייתה חגיגית. בדרשה שנשא פנה האב אל הזוג, "ענת ורפאל, אם הקדוש ברוך הוא מצא אתכם ראויים זה לזו, אני נותן הערב את ברכתי." הוא מילא בשנית את כוסו וקרא באושר "לחיים!" כאשר סיים את דבריו התמוטט. "רפאל" בקשה ענת, "הבא לי את התיק מהמכונית!" היא נגשה אל אליקים פתחה את חולצתו, וביצעה בו תרגילי החייאה. כעבור מספר רגעים הוא שב להכרה. היא ישבה ליד מיטתו ולחשה, "הייתה לך חולשה קלה, שנגרמה כנראה מהתרגשות. אני אבדוק אותך ברשותך." היא הצמידה את הסטטוסקופ לאוזניה, האזינה לדופק ולנשימות ופסקה, "נצטרך לעבור בדיקות יותר רציניות. ביום ראשון אדאג לך לאשפוז בבית החולים בו אני עובדת ."
"לא ידעתי שלבני יש רופאה צמודה!" "אני רק מתחילה, יש לי עוד הרבה מה ללמוד. אבל, אדאג שפרופ' ירחמיאל יקבל אותך. בינתיים אנחנו לא שותים שום משקה חריף ולא מעשנים כמובן." "אני לא מעשן." "מצוין!"
אמו של רפאל עמדה בצד מוכת הלם. אמירה נגשה לענת חיבקה אותה, "תודה לך הצלת את אבא. ואתה רפאל לא ספרת לנו שענת רופאה, איך מסתרים דבר כזה!?" "עכשיו את יודעת."
בעיניים מושפלות פסעה אמו של רפאל אל ענת, אחזה בשתי ידיה, התבוננה בהן בשתיקה ולבסוף אמרה, "אלוהים לא יודע להכין סלט, הוא מעניק חיים. גם את ענת לא צריכה להכין סלט."

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
15. תגובה נ.א 7/1/2018 11:11:21 AM
14. מבחן קבלה קולינרי מרים יוסף 4/1/2018 9:58:37 PM
13. מבחן קבלה קולינרי לירז סלבי 1/22/2018 1:53:07 PM
12. שמחה שרפי 1/18/2018 1:30:04 PM
11. מבחן קולינרי אסף 1/16/2018 3:38:37 PM
10. מבחן קבלה קולינרי לאה דאלי 12/31/2017 4:26:32 PM
9. מבחן קבלה קולינרי לאה דאלי 12/31/2017 4:22:10 PM
8. מבחן קבלה קולינרי שוש 12/27/2017 7:56:45 PM
7. מבחן קבלה קולינרי אהרון ראובן 12/20/2017 11:23:48 AM
6. מבחן קבלה קולינרי ריקי 12/17/2017 8:07:39 PM
5. מבחן קבלה קולינרי ק. 12/16/2017 3:08:39 PM
4. מבחן קבלה קולינרי טל 12/14/2017 5:10:47 PM
3. מבחן קבלה קולינרי רחל 12/14/2017 5:04:48 PM
2. סיפור מרגש, כתוב יפה מאוד שאול הדדי 12/13/2017 2:26:38 PM
1. מדהים מאור 12/12/2017 9:30:09 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign