פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
הסיפור על דודתי

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%38
אהבתי
%0
מעניין
%50
לא אהבתי
%12
שם:  הסיפור על דודתי
מחבר:  תחרות כתב 2017 בנושא: סיפורי אוכל

תאור:

מאת: ניצן ריבלין

דודה קרני היא הדודה האהובה עלי. היא גרה הרחק בצפון החורפי, בישוב נידח המונה לא יותר מ50 משפחות. השתכנה לה בבית גמדים קטן, עשוי אבן חשופה עם גג רעפים אדום ועליית גג עשויה עץ אלון. שם, בין עצי החורש, היא חיה לבדה. היא, הגחלים הלוחשות באח וקולו העמוק של פול רובסון. כזאת היא דודה קרני, אישה של צלילים, רחשים ותווים. מתעסקת בכל הבא ליד, אך בינתיים מתפרנסת מלימודי פסנתר. מדריכה את האצבעות הקטנות לשוטט על הקלידים, ללחוץ בעוצמות הנכונות ולשמור על המפתח המתאים. בשמיעתה המוזיקלית היא קולטת כל ציוץ חולף, כל פסיעה שחולפת על שביל האש מאחורי ביתה וכל ירייה מרוחקת מאחד הכפרים באזור. סופגת את הרמוניית הצלילים ומשדרת מעין מקצב משלה. כל קול עובר מתקבל אצלה בברכה, מוזמן להיכנס, להתכבד במי גשם ושקדים קלויים, להתחמם בסלונה המרופד ולמצוא נחמה בפניה השלוות.
אך קול אחד אינו מוזמן לביתה אף פעם. טרטורי מקרר המטבח אותו היא מחזיקה מחוץ לדלת הכניסה ומשגיחה שלא יעזו להסתנן דרך המשקוף.
היא קמה כל בוקר, אוכלת דייסת סולת וחצי אשכולית אדומה, משקה את העציצים ומתיישבת לנגן. סימפוניות של ורדי וסונטות של רחמנינוף. היא כבר ניגנה בכל העולם, בכנס פסנתרנים בהולנד ובתזמורת הקלאסית של בוסטון. היא ניגנה עם מוזיקאים מגאורגיה ויפן וביקרה באינספור אקדמיות למוזיקה. אך עם השנים היא גילתה את המקום היחידי לפסנתר הכנף הישן שלה, שם בעליית הגג המאובקת. רק שם היא מאפשרת לעצמה להישאב בנגינה, מן טרנס כזה ששיך רק לה. מידי פעם אנשים נעצרים על השביל להקשיב לנגינתה המקסימה אך לא משנה כמה יאזינו, הם לעולם לא ישמעו את הצלילים שמתנגנים בראשה וממלאים את ליבה.
הבדידות לא כואבת לדודתי האהובה. היא אמנם נהנית מחברה ושמחה לביקורים בכל עת, אך היא מן טיפוס כזה שזקוק לפרטיות, לחופש מהתלות האינסופית באנשים. את החום האנושי היא החליפה באותן מנגינות שעוטפות אותה ומחזיקות את נשמתה.
רק ליצור אחד יש זכות קיומית קבועה בבית של דודה קרני, וזו כלבתה האהובה והשמנה, לולו. לברדורית זקנה שמזמן מיצתה את תענוגות הנעורים ומסתפקת בשטיח מרופט, שאיריות ארוחה וליטוף או שניים ביום.
בערבים דודתי יושבת על מדרגות הכניסה לבית ומעשנת, פינוק שהיא שומרת לעצמה רק כשיורד הלילה. כשעשן הסיגריה מסתלסל בין ערפילי החושך ועולה השמימה כרוח מסתורית. המיטה קוראת לה רק כשמגיעות להן השעות הקטנות. אז, היא מחליפה לכותנת מלמלה דקיקה, ירושה מאימה שהלכה לעולמה לפני שנים רבות ומאחלת לתמונתה שעל יד מיטתה, ליל מנוחה. מעין טקס פרטי משלה.
כך עוברים עליה חייה והיא כבר בסוף שנות החמישים. חיה את השגרה השלווה אותה בנתה ללא הפרעות. אך בלי ששמה לב, החל ליבה לצפות למשהו, משהו מסעיר ומטלטל.
ואז יום אחד הוא הגיע. בתחילה כמעט שלא הבחינה בנוכחותו. בדממה הזדחל לחייה.
כשאדם חיי לבדו הוא מבחין בכל גרגר שאינו במקומו וכל זלזל לא שייך. כך, יום אחד הבחינה בהיעלמותה של ביצה טרייה. בכדי להסביר את התופעה, קבעה בינה לבין עצמה שכנראה ספרה לא נכון את כמות הביצים כשהייתה בחנות המצרכים. כיומיים לאחר מכן, נעלמו שאריות ארוחת הערב, מרק עוף וירקות, מהיום שלפני. בטח נתתי אותם לכלבה בלי לשים לב, חשבה והוציאה שאריות תבשיל חצילים משבוע שעבר, לא מרגישה בחסרונם של שאריות המרק. ושוב היא ממלאת את המקרר, ממציאה תירוצים כהוכחה לעצמה שאינה משתגעת. עד שיום אחד, לאחר היעלמות מסתורית של חצי צנצנת ריבה ושלושה גזרים, כבר לא יכלה להתכחש לעובדה. מישהו גונב אוכל מהמקרר שלה.
כדי למנוע שערורייה, היא שמרה את המידע הזה לעצמה, אך בלילה שלמחרת, לאחר שסיימה את פינוק הסיגריה, נכנסה פנימה והתייצבה למול חלון המטבח מציצה לאזור המקרר שבחוץ. עמדה וחיכתה, הרגישה מגוחכת, וכשהחליטה שהגיע הזמן לוותר על ההרפתקה הלילית, הבחינה בדמות, מתחמקת בין הצללים בגמלוניות אך בתנועות מהירות. כשהתרחקה הדמות ראתה דודתי בפרוסת גבינה צהובה מבריקה בתוך יד מלוכלכת ושחורה.
בבוקר שלמחרת, זיכרון הלילה הבהב במחשבותיה ולא נתן לה מנוחה, אפילו לנגן לא הצליחה. איך שלא הפכה בדבר, נראה לה העניין חסר פתרון. ולבסוף לאחר שהתפוגג לו הבוקר ושעות אחר הצהריים כבר התחילו להזדחל פנימה, הגיעה להחלטה.
באותו ערב הכינה דודתי את תבשיל הכבש המפורסם שלה. עם רוטב חרדל ודבש לצד בטטה אפויה ושעועית ירוקה. היא ארזה מנה מכובדת במקרר וכשסיימה את הסיגריה היומית, הלכה לישון בלב שקט, מרוצה ממעשיה אך קצת מפקפקת בתוצאותיו. למחרת, בוקר נובמבר קריר קיבל את פניה, ניגשה למקרר ובחנה את ארוחת הערב שבישלה. צלחת עמוסה כל טוב מונחת על המדף העליון, אף גרגר לא חסר בה. כשבחנה את המקרר לעומק, גילתה כי נעלמו שני תפוחים ירוקים ולפחות רבע כיכר לחם. היא חזרה למטבח, מהרהרת בדבר בזמן הכנת הדייסה וניסתה להחליט מה לעשות. במשך שלושה ימים השאירה דודתי את הצלחת בשלמותה באותו מיקום במקרר ובזמן שמוצרים אחרים נעלמו בהדרגה, הצלחת נותרה ללא פגע. רק ביומה הרביעי של הצלחת, נראה כי הושחתה הארוחה. כשבחנה את השאריות לעומק למדה כי האוכל שהונח על הצלחת נחטף כנראה באמצעות ידיה של הדמות, לפיכך שמה לעצמה תזכורת להשאיר במקרר בפעם הבאה מזלג וסכין. ואכן, באותו ערב השאירה קערה גדושה של מרק פטריות מוקרם והניחה לצידה כף גדולה. למחרת בבוקר, שביעת רצון מהתוצאה, מצאה במקרר קערה ריקה לחלוטין.
כך התחילה לה שגרה חדשה. דודתי הייתה מתנסה בבישולים שונים, מנסה לנחש את טעמו של האורח המסתורי. היא חזתה כיצד נעלמה לחלוטין מנת תפוחי האדמה בשמנת שהשאירה, אך תבשיל הסלק נותר ללא פגע. כשרצתה לפנק את הסועד הלילי, הכינה סוכריות קוואקר, כמו שהכינה אמה בילדותה ובאחד הערבים אף השאירה סיגריה על המדרגה העליונה ואת המצית האהובה שלה לצידה. להפתעתה גילתה למחרת כי אורחה היקר אינו מעשן.
"מי שגונב אוכל ממקרר כנראה זקוק לו" אמרה דודתי כמצדיקה את מעשיה אך למרות שפחדה להודות בכך, היא נהנתה מחברתה של הצללית הנעלמת, מהתירוץ לבשל לא רק לעצמה ומהשמחה כשמאכליה התקבלו בברכה.
מערכת היחסים המשונה הזאת המשיכה להתקיים לאורך כל החורף. בזמן שדודתי התעטפה בצעיפים ועליוניות, היא דאגה לאומלל שבחוץ ואף החלה להשאיר עבורו מלבושים חמים ושמיכות צמר שנעלמו יחד עם העלמות הירח.
והינה חלפו ימי הסערה, האביב החל להפציע ויחד עימו גם פרחים מלבלבים ושמש חמימה. בוקר אחד, נותרה ארוחת הערב שבמקרר בעינה. מופתעת ומעט מאוכזבת המשיכה דודתי בשלה והפעם השקיעה במוקפץ תאילנדי עם בוטנים קלויים ורוטב צ'ילי. אך שוב אף לא סימן אחד מהאכלן האהוב עליה. כשעברו שלושה ימים, הודתה דודתי בדכדוך שהדמות עזבה, בלי לומר דבר, ללא פרידה או סימן הכרת תודה. את הביגוד החם לא החזיר אך לא בגלל זה נפלה רוחה של דודתי.
היא חזרה לשגרתה הרגילה עם הפסנתר והכלבה לולו. נהנית מציוץ הציפורים ואוושת ענפי החורש. ממשיכה לדבוק בחייה הבודדים אך עם זיכרון חמוץ-מתוק בליבה. על אדם שהכניסה לחייה, היחיד שגרם לה לפתח ציפיות ואולי אף תקווה לחברתו השקטה, זאת בלי שפגשה בו מעולם.
אני יודעת שחייה של דודתי, על אף שלעיתים יראו לי משונים, עושים אותה מאושרת. אני יודעת שכך בחרה לחיות, אני יודעת שכך טוב לה. אני יודעת שהיא עושה זאת מתוך אהבה ולא מתוך פחד. למרות זאת, אני מקווה שלפעמים אף היא פותחת את ליבה לאפשרויות אחרות, לצורת חיים אחרת.

סלט סלק ותפוחי עץ.
מצרכים:
• 4-5 יחידות סלק גודל בינוני.
• 1 שן שום פרוסה
• 1-2 תפוחי גרנד סמיט קלופים וחתוכים לקוביות.
• כוס שברי אגוזי מלך.
לרוטב:
• 1-2 כפות חומץ יין אדום איכותי
• 2 כפות דבש או 2 כפות סוכר חום
• 2 כפות שמן תירס
• 2 כפות שמן זית
• מלח ופלפל שחור גרוס לפי טעם.
אופן הכנה: מבשלים את הסלקים עד התרככות ואז מקלפים. חותכים לקוביות ומערבבים עם השום, התפוחים ואגוזי המלך. מערבבים את חומי הרוטב בקערה נפרדת ואז מזלפים על הסלט. מערבבים ומגישים.

 תגובות

אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ בניית אתרים ע"י ekdesign