פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
דיפלומטיית הבוסר

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


שם:  דיפלומטיית הבוסר
מחבר:  גיא דויטש

תאור:
תוכן העניינים
מבוא                                                                                                                            3
פרק א: הזדמנויות מוחמצות להסכמה בין מדינות, בשלות ותיווך                                      10
פרק ב: רקע היסטורי                                                                                                     23
פרק ג: לידתה של יוזמת סאדאת, תגובות והיערכויות ראשוניות                                        43
פרק ד: פעילות התיווך של מחמ"ד, מאי-אוגוסט 1971                                                       62
פרק ה: גוויעתו של רעיון הסדר הביניים והדרך למלחמה                                                  81
סיכום ומסקנות                                                                                                             106
 
נספחים
נספח א: מפת חצי-האי סיני                                                                                            114
נספח ב: הסכם העקרונות ("general working principles"), 28 במאי 1972                         115
 
ביבליוגרפיה                                                                                                                  116      
 
 
 
 

מבוא
התקופה בת כשש-השנים שבין שתי המלחמות שהתרחשו בין ישראל ושכנותיה ב-1967 וב-1973 ידעה רצף של יוזמות מדיניות שונות במטרה ליישב את הסכסוך הישראלי-ערבי או למצער להפחית את הסיכון לאלימות נוספת באזור. בין היוזמות הללו והמסלולים הדיפלומטיים שצמחו מהן – שליחות התיווך של נציג האו"ם גונאר יארינג (Jarring), תכניותיו של מזכיר המדינה האמריקני ויליאם רוג'רס (Rogers) ועוד – בולט מקומם של מאמצי מחלקת המדינה האמריקנית (להלן מחמ"ד) להביא להסדר ביניים בין ישראל ומצרים בין השנים 1972-1971. מאמצים אלה התבססו על יוזמה מדינית של הנשיא המצרי החדש אנור אל-סאדאת, שאותה הציג בפומבי ב-4 בפברואר 1971, ולפיה תהיה מצרים מוכנה לפתיחת תעלת סואץ הסגורה לשיט בתמורה לנסיגה ישראלית חלקית מגדתה המזרחית, אשר תהווה צעד ראשון במסגרת לוח זמנים מוסכם ליישום מלא של החלטה מספר 242 של מועצת הביטחון של האו"ם (להלן מועה"ב).[1] זמן קצר אחר-כך, ב-15 בפברואר, הבהיר סאדאת את נכונותו להסדר שלום סופי עם ישראל אם תיושם החלטה 242 במלואה ותיושב הסוגיה הפלסטינית.
            יוזמתו של סאדאת ומאמצי מחמ"ד הסתכמו בלא-כלום, מה שהניב לימים ויכוח בישראל, בתוך חוגי האקדמיה ומחוץ לה, סביב השאלה האם בכך "הוחמצה הזדמנות" שהייתה עשויה למנוע את המלחמה שאסרו מצרים וסוריה על ישראל באוקטובר 1973.[2] סאדאת עצמו טען בזיכרונותיו כי אילו ישראל וארה"ב "גילו עניין מספק" ביוזמה, ניתן היה להימנע ממלחמה ולהתחיל במשא ומתן לשלום בין ישראל ומצרים כבר בפברואר או מרץ 1971.[3]


[1] החלטה זו, מ-22 בנובמבר 1967, קראה לכינון שלום במזרח התיכון שיכלול נסיגה של ישראל משטחים שכבשה במלחמת 1967, והכרה בריבונות, בשלמות הטריטוריאלית ובעצמאות של כל מדינות האזור, ובזכותן לחיות בשלום בתוך גבולות בטוחים ומוכרים . כמו כן קראה ההחלטה ליישוב בעיית הפליטים הפלסטיניים באופן צודק.
United Nations Security Council Resolution 242, November 22, 1967, http://www.yale.edu/lawweb/avalon/un/un242.htm [accessed: July 27, 2010].
[2] עם הבולטים שבמבקרי המדיניות הישראלית נמנים גד יעקבי, באותם ימים חבר-כנסת מטעם מפלגת "העבודה" ומנובמבר 1972 סגן שר התחבורה, בספרו כחוט השערה: איך הוחמץ הסדר בין ישראל למצרים ולא נמנעה מלחמת יום-הכיפורים (תל-אביב: עידנים/ידיעות אחרונות, תש"ן), ויוסי ביילין, באותה עת כתב העיתון בעל האוריינטציה השמאלית "דבר" ולימים ממנהיגי השמאל הפוליטי הישראלי, בספרו מחירו של איחוד: מפלגת העבודה עד מלחמת יום הכיפורים (רמת-גן: רביבים, 1985). ראייה ביקורתית של המדיניות הישראלית בסוגיה זו מופיעה גם אצל Avi Shlaim, The Iron Wall: Israel and the Arab World (London: Allen Lane, 2000), ch.7 ולאחרונה אצל Zeev Maoz, Defending the Holy Land: A Critical Analysis of Israel's Security and Foreign Policy, 2nd ed. (Ann Arbor, MI: The University of Michigan Press, 2009), ch. 10. להגנתה של ממשלת גולדה מאיר נחלץ מרדכי גזית, מי ששימש עד 1972 כסגן המנהל הכללי של משרד החוץ לענייני ארה"ב וצפון-אמריקה, ומ-1973 כמנהל הכללי של משרד ראש הממשלה, בספרו תהליךהשלום 1969 - 1973 (תל-אביב: יד טבנקין/הקיבוץ המאוחד, תשמ"ד). קיימת גם גרסה אנגלית של ספר זה: The Peace Process, 1969-1973: Efforts and Contacts (Jerusalem: Magness Press, 1983). ראה גם את מאמרו המאוחר יותר:"Egypt and Israel – Was There a Peace Opportunity Missed in 1971?" Journal of Contemporary History 32, no. 1 (1997). גם הביוגרף של מאיר, מירון מדזיני, מגונן על התנהלותה בספרו גולדה: ביוגרפיהפוליטית (תל-אביב: משכל, 2008), פרק 16.
[3] Anwar el-Sadat, In Search of Identity: An Autobiography (London: Harper & Row Publishers, 1978), 280-281.
 .גזית סבור כי דבריו של סאדאת בזיכרונותיו תרמו לצמיחת "טענת ההחמצה". Gazit, "Egypt and Israel,"99.
 

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
3. Boom shaklaaka boom Magdalovelene 12/15/2015 10:55:38 PM
2. Do you have more gre Rosana 12/12/2015 2:58:38 AM
1. Me dull. You smart. Bicky 9/12/2015 11:10:13 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ בניית אתרים ע"י ekdesign