פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
שכנים

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%73
אהבתי
%20
מעניין
%3
לא אהבתי
%4
שם:  שכנים
מחבר:  תחרות סיפורים 2018 סנושא: סיפורי עשור

תאור:

מאת: אפי הלפרין

-כבוד הרב... כבוד הרב!
-כן כן, הנני.
-הגיע תורך.
-אני מתנצל, לא שמתי לב. כנראה התנמנמתי קצת. הטיפולים האלה מאד מעייפים, את יודעת.
-כולנו יודעים, כבוד הרב. שאכין לך כוס קפה?
-תודה, אין צורך. ותחילה ברצוני לנצל את ההזדמנות הזאת להודות לךְ ולשאר העובדות הסוציאליות החביבות והמסורות על פועלכן בקבוצת התמיכה הזאת. קרן אור זוהרת בין חשכת התרופות הכמותרפיות לבין אפלת ההקרנות שאותן אנחנו נאלצים לקבל בהכנעה ובהשלמה שוב ושוב. מה שמזכיר לי את דבריו של הנביא ישעיהו 'וְאֶל אֶרֶץ נַבִּיט וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה מְעוּף צוּקָה וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח', ובזכותכן גם כי 'הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל ויֹשְׁבֵי אֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם'. ויש כמובן את הפסוק... אבל עוד פעם אני סוטה מהנושא. אולי אפשר מים קרים?
-בבקשה, כבוד הרב.
-אם הבנתי נכון, המשימה שלנו היום היא לספר משהו אישי שיעניין את כל המשתתפים, והייתי שמח אם דברַיי היו מעלים איזה חיוך קטן על השפתיים של כל אחת ואחד מכם. אבל חוששני שהסיפור שהתגבש במשך זמן כה ממושך בלִבי, מתגעש עכשיו בקיבתי ומתעקש לפרוץ אליכם מתוך גרוני איננו משעשע במיוחד. וגם לא מעורר השראה.
-זה בסדר, כבוד הרב.
-אני לגמרי לא בטוח; אך מוטב שאתחיל.

באחת משכונותיה של ירושלים, מאלו החדשות שנבנו בחופזה על ההרים שמסביב לה לאחר מלחמת ששת הימים, חיה אשה כבת שלושים ושבע שבעלה, החולני והמבוגר ממנה בהרבה, הלך לעולמו כדרך הטבע.
אלמנה זו היתה אדוקה באמונתה, השתדלה מאד לקיים את כל מצוות התורה החלות על נשים יהודיות כמותה, והקפידה גם על הלכות חז"ל, דיני השולחן-ערוך ופסיקות גדולי הדור שליט"א. וכאשר נבצר ממנה לקיים מצווה כלשהי, קלה כחמורה, הצטערה על כך עד בלי די והתפללה בדבקות לשם יתברך שיתן לה הזדמנות נוספת.
זכתה אותה צָדֶקֶת שחנן אותה האל הטוב גם ביופי רב. לו חיינו לפני ג' אלפי שנים, עת מספרי הסיפורים היו חופשיים בלשונותיהם ולא פחדו מתביעות בגין הפרת זכויות יוצרים, הייתי מתאר בפניכם לפחות את מה שמותר היה לראות: את עיניה כיונים, את אפה כמגדל הלבנון הצופה פני דמשק, את שפתותיה כחוט השני ואת שיניה, בעת שחייכה, כעדר הקְּצוּבוֹת שעלו מן הרחצה. אלא שכיום מקובל לנהוג בזהירות ולקמץ במילים ולכן אסתפק בכך שאומר כי ללא ספק היא היתה בת הל"ז היפה ביותר בכל רחבי הארץ. אך מחמת צניעותה דאגה תמיד לאסוף את שערה במטפחת בד רחבה, ואת גפיה וגווה הסתירה היטב בתוך חולצת שרוולים שחורה וחצאית ארוכה ועבה.
אולי בשל מראה פניה שובה העין והלב, אולי בזכות דירתה הנאה שהייתה כולה בבעלותה וכללה גם מרפסת סוכה קטנה, אולי בגלל נועם הליכותיה ואולי עקב שלוש הסיבות הללו גם יחד, רבים היו הגברים יראי השמיים שחיפשו את קרבתה. ובתום שנת האבל אף ביקשו חלק מהם להשתדך אליה בעזרתה של רבנית ידועה ומכובדת שהתאמצה לשכנע את האלמנה הנאמנה שלא טוב היות האשה לבדה ושעליה להתגבר על מותו של אלוף נעוריה ז"ל ולפתוח דף חדש. אלא שהיא לא נחפזה להכניס אדם נוסף לתוך חייה: נוח היה לה בינתיים להסתגר בד' אמותיה או לבלות בחיק משפחתה הענפה, לגדל לבדה את בנה ובתה המתבגרים, ולסמוך על בורא עולם שישמור עליה וידאג, במועד המתאים, גם לזיווגה.
יום אחד עבר להתגורר ליד אותה אלמנה שכן חדש, כבן גילה: מורֶה לביולוגיה במקצועו, משורר חובב בשעותיו הפנויות וחילוני מאד באורח חייו. הוא היה גבה קומה ובעל גוף שרירי שאותו דאג לשמר הן במכון כושר והן בעזרת ריצות בוקר מוקדמות ברחובות השכונה ההררית. כגרוש טרי ללא ילדים הוא גם מיהר לחדש את ימיו כרווק מבוקש, הקפיד לטפח לעצמו תדמית של בליין-אינטלקטואל והיה מוכר הייטב באירועי הספרות והשירה, ובסצנת חיי הלילה התוססים של הבירה. מטבע הדברים, ראה המורה את שכנתו זו מדי פעם כשהם נכנסו או יצאו מבית הדירות המשותף, ולמרות מלבושה הפשוט והמיושן שבמבט ראשון דחה והרתיע אותו, החלה דמותה החריגה מושכת את תשומת לבו. 'לא אתפלא אם מתחת לכל שכבות הביגוד האטומות הללו מסתתרת לה חתולה סקסית לוהטת' הרהר בחטף וחזר לעניניו, אבל בהמשך מצא עצמו חושב עליה יותר ויותר. ולאחר שחקר ולמד שמדובר במישהי פנויה, הוא ניסה באחד המפגשים האקראיים הללו לפתוח עמה בשיחה קלילה, אך ללא הצלחה: האשה אפילו נמנעה מלהישיר אליו את מבטה! ובמקרה אחר היא סרבה בנחרצות להִכנס אתו לבד למעלית הבנין כדי להימנע מלעבור על איסור הייחוד, והעדיפה לעלות לדירתה שבקומה השביעית ברגל. גם את המתנות הקטנות שהוא שלח אליה בשלוש הזדמנויות שונות- פעם ספרון עם שירי אהבה סינים, פעם בושם יוקרתי ופעם זוג עגילים מזהב, דחתה האלמנה בנחישות והשאירה את החבילות המיותמות על ארונית הדואר שבכניסה לבניין מבלי לפתוח אותן.
"מה עלי לעשות כדי שהיא תסכים להפגש אתי?" התיעץ המורה המתוסכל עם אחד מידידיו שהיה חוזר בשאלה ובעל ידע רב בכל הקשור ליחסים שבינו לבינה בעולם החרדי.
"לפי דבריך לא נראה לי שהשכנה הזאת שלך תקח ברצינות אדם שאיננו שומר מצוות," הסביר לו הידיד, "כך שכדי שהיא תשים לב אליך, כגבר, יהיה עליך להפוך לדתי."
"אבל אינני מאמין ב... כלומר אתה הרי יודע שאני חילוני גמור שאפילו לא צם ביום כיפור."
"בתור התחלה אין צורך שתהיה חוזר בתשובה אמיתי. חשוב רק שלא תראה ככופר," הבטיח לו החבר שהתפקר.
"ואחר כך?"
"אחר כך? אלוהים גדול!"
המורה ההרפתקן נענה לאתגר ובתוך מספר ימים טִפֵּחַ זקן קטן ושינה לחלוטין את חזותו בעת ששהה בקרבת ביתו: חבש על ראשו כובע קְנֵייטְש מהודר, לבש מכנסיים ארוכים כהים, ודאג שמתחת לשולי חליפתו התואמת ישתלשלו לראווה ארבע ציציות ושמכיסו יבצבץ ספר תנ"ך קטן עטוף כריכת עור מוזהבת.
וכך, במוצאי תענית אסתר צלצל בפעמון דירתה של שכנתו באמתלא שהוא אוסף תרומות לזוג יתומים חולים שזקוקים לניתוח דחוף בחוץ לארץ. משפתחה את הדלת ונתגלתה לפניו מקרוב ובמלוא הדרה נעתקה נשימתו, לבו החיש את פעימותיו, ראשו הסתחרר, ברכיו פקו והוא החל מגמגם... אבל דווקא היא לא התבלבלה, נתנה לו שטר של עשרים שקלים ואיחלה לו חג שמח בקול פעמונים רך וענוג שעוד יותר הגביר את תשוקתו אליה.
"ומה עכשיו?" חזר נרעש ומבולבל אל איש סודו, וזה הבהיר לו שאם הוא מתאווה כל כך להשיג את האשה הזאת יהיה עליו להפגין הרבה יותר רצינות, ולא להסתפק רק בהחלפת בגדיו לאחרי שהוא חוזר מעבודתו בבית הספר או שב לביתו מבילוי לילי סוער.
"מה כוונתך במילה 'רצינות'?"
"אני חושש שתצטרך להתחיל לחשוב במונחים של חופה וקידושין, היות ומפגש שלך אתה בארבע עיניים לכל מטרה אחרת יהיה בלתי אפשרי."
"נישואים?" הזדעק הבחור, "אתה השתגעת? אמנם אינני מצליח להפסיק לחשוב עליה אבל לא באמת מכיר אותה, והיא בכלל לא מכירה אותי. ובכל מקרה, אני עדיין לא מוכן להתמסד שוב."
"אני לא מתכוון שתיגש אליה ותציע לה להתחתן אתך מחר," פרץ חברו בצחוק, "אבל תצטרך להתכונן לכך שכל דֵייט שלכם, אם וכאשר הוא יצא לפועל, יוגדר כ'מוכְוָן נישואין' ולא יתקיים אצלך או אצלה בבית וגם לא בקולנוע או בפאב. מן הסתם אתם תִפָּגשו בפרהסיה בלובי של איזה בית מלון מפואר במרכז העיר, תשתו קפה ותאכלו מאפה כלשהו. והכי חשוב, אתה חייב להבין שמדובר בביזנס ולא בפְּלֶזֶ'ר: להכיר קצת אחד את השני, לבחון אם יש ביניכם כימיה ולהחליט האם תוכלו לחיות ביחד כבעל ואשה. זה או תַּכְלֶס או כלום."
"ואחר כך?"
"אחר כך? אלוהים גדול!"
"ואיך קובעים פגישה כזאת?" נראה היה שהבחור הנואש, שלא היה רגיל שנשים מתעלמות ממנו, מתחיל להשלים עם הרעיון שמן הסתם נשמע לאחדים מכם מעט קיצוני בשלב כה מוקדם של הההתרחשויות.
"תאלץ לגשת למישהי מקצועית שמתמחה בשידוכים במגזר ולבקש ממנה לתאר את מעלותייך בפני האלמנה ולהיות לך למליץ יושר," המשיך בן שיחו בהסבריו, "אך עליך לדעת שבטרם תסכים אותה שָדְכֵנְטֵע לעשות זאת היא תֶתַחקר בדקדקנות לא רק אותך אלא גם את החברים והמכרים שלך. הבעיה היא שכל עוד אינך בן תורה יהיה זה בלתי אפשרי לשכנע מישהי כל כך דוסית לראות בך חתן פוטנציאלי. במילים אחרות, תצטרך להתחיל ללמוד בישיבה לחוזרים בתשובה."
במשך כמה לילות התהפך המורֶה הצעיר על משכבו בנסיון לברר לעצמו האם יהיה זה נכון לבחור בדרך חתחתים ארוכה וקשה שכזו- דרך שהיא גם כל כך מנוגדת לתפיסת עולמו. אך משהבין כי המחשבות על שכנתו המסתורית אינן מרפות ממנו, שכמיהתו אליה מתעצמת מיום ליום ושלא מדובר בסתם עוד איזו התאהבות חולפת אלא באהבה של ממש, הוא פנה לאחד מהמוסדות הרבים שצצו בעיר כפטריות אחר הגשם עבור מתחזקים ובעלי תשובה. ולאחר שהתקבל ללימודים היה מגיע, אחרי שעות העבודה, בעיקר כדי להפגין נוכחות ולחקות את התנהגותם של הסובבים אותו. אחרי הכל אי אפשר באמת, בכמה שיעורי ערב, להפוך אתאיסט מושבע שכמותו למאמין, הלוא כן? כל מה שהוא רצה היה ליצור לעצמו רקע דתי מתאים ולרכוש כמה כלים שיאפשרו לו לשכנע את האלמנה שבה חשק להפגש אתו מספר פעמים. את כל השאר, כך האמין, יעשו מראהו הנאה, קסמו האישי המפורסם ונסיונו רב השנים עם נשים. בסופו של דבר היא תלמד לקבל אותו כמות שהוא ואהבתם העזה תצליח לגשר על תהום האמונה המפרידה ביניהם. בנוגע לכך הוא גם שאב עידוד מסוים מבן בריתו שסיפר לו על מישהו מבין מכריו הדוסים שהתחתן לא מזמן עם איזו קיבוצניקית שמאלנית והם חיים יחדיו בהרמוניה מלאה.
כצפוי, במהלך השבועות הראשונים של לימודיו נשמעו לו שיחות החיזוק של המשגיחים והרבנים מייגעות ומוזרות, וההתפלפלויות האינסופיות בגמרא של חבריו במתיבתא- משעממות ומיותרות. במיוחד הוא התקשה להבין למה כולם מתעקשים להתרכז בעיקר בששת הספרים עבי הכרס שנכתבו על ידי האמוראים לפני למעלה מאלף וחמש מאות שנה? שהרי למי אכפת, במאה העשרים ואחת, האם תנור החרס של איזה עכנאי, שפורק לחתיכות והודבק מחדש באמצעות טיט, יכול לקבל טומאה או שהוא נחשב ככלי שבור שנותר בטהרתו?... ומדוע לעזאזל דורשת התורה מכל היהודים שומרי המצוות להתאכזר כל כך אל ציפורים הדוגרות בשלווה על ביציהן או המטפלות באהבה בגוזליהן, לשלֵח אותן מהקִנים שלהן ולקחת לעצמם את הביצים והגוזלים שבם אין להם כל צורך?...
אך אט אט, לנוכח ההתלהבות של חבריו ללימודים, הצליח גם אותו חילוני מושבע למצוא עניין מסוים בכמה מבין הדיונים המסובכים הללו, ואף הושפע הלכה למעשה מאֹרַח החיים הזר והמשונה של הסובבים אותו. 'אולי בכל זאת יש בה משהו' חשב והלך נבוך ומהוסס בלווית החברותא שלו אל חנותו של סופר סת"ם מוכָּר כדי להחליף את מגילת הקלף הישנה במזוזה שבפתח ביתו. בהדרגה הוא החל לשמור את השבת, לרכוש רק מאכלים כשרים, להניח תפילין ולהתפלל גם כשהיה לבדו- שמתוך שלא לשמה בא לשמה. גם צורת לבושו השתנתה, ובגדים שאליהם הוא התייחס בעבר בגיחוך רב הפכו להיות חלק בלתי נפרד ממלתחתו החדשה: טלית קטן צמוד לגוף, חולצה לבנה ששוליה מוכנסים בקפידה לתוך המכנסיים, וכיפת קטיפה שחורה מתחת למגבעתו רחבת השוליים. וכל אותה תקופה המשיך להגות לא רק בתורה אלא גם באשת החַיִל הממתינה לו שימצא אותה: היפה כלבנה ששערה השחור - הוא דִמיֵן לעצמו - גולש כעדר עיזים מהרי הגלעד, צוארה כמגדל השן, שדיה כשני עֳפָרִים, בִּטנה- ערימת חיטים סוגה בשושנים, וחמוקי ירכיה כמו חֲלָאִים מעשה ידי אמן; הבָּרה כחמה שגופה החטוב - כך המשיך דמיונו להשתולל - משתרע לתפארה בין צווארה הבנוי לתלפיות לבין קרסוליה הדקים והעדינים; זו המוסתרת היטב בתוך מטפחת ראש רחבה, חולצת שרוולים אטומה וחצאית בד ארוכה ועבה, שמדי פעם מרפרפת על פניו כמשב רוח חמקמק במבואה של בית הדירות המשותף.
וכך הוא חכה, בקוצר רוח, להזדמנות המתאימה להוכיח לה כי הוא ראוי.
כמעט שנה חלפה עד שזכה החוזר בתשובה השָקדן לקבל את ברכתו של רבו להקים בית כשר ונאמן בישראל; ומיד באותו ערב- ראש חודש אדר, כשזוגות ראשונים של סיסֵי חומות נלהבים כבר חגו מעל רחבת הכותל המערבי ומלאו אותה בציוצי חיזור ערֵבים, הוא שלח שדכנית מנוסה אל מושא חלומותיו. דָּא עָקָא, כפי שחלקכם יודעים, נפלאות מאתנו דרכי האל ואותן לא נדע: עם שובה של השליחה ממשימתה היא עדכנה אותו בעיניניות ששכנתו נכנעה בינתיים לבדידותה, ללחצי הסובבים אותה ולחיזורו העקשן של איזה קבלן חרדי אמיד ובַּר אֲבָהָן, ועומדת להנשא בקרוב ולעקור מדירת השיכון הקטנה שלה אל חווילתו המרווחת של בעלה הטרי.
תחילה סרב בַּר האוֹרְיָן להאמין לבשורת האיוב הזו: הרי לא יתכן שכל אותם ימי הלימוד ולילות השינון שעברו עליו רק למענה יסתיימו במפח נפש שכזה! אולי פנתה השדכנית בטעות אל מישהי אחרת? או שמא היא לא הבינה את הסבריה של האלמנה?
לאחר מכן החל הכעס לפעפע בקרבו: מדוע זה קרה דווקא לו, ובמיוחד לאחר שהוא החל לעבוד את אלוקיו בכל לבבו, בכל נפשו ובכל מאדו? הייתכן שמפני שבתחילת הדרך נִפְתָּה לבו רק להשתעשע עם אותה אשה הגונה עליו להענש עתה באובדנה? ואולי היא זו שבסופו של דבר תדרש לשלם את המחיר הכבד יותר בעקבות בחירתה בחיי עושר במקום באהבת אמת? תהא תשובתכם לשאלותיו הרבות אשר תהיה, במשך תקופה ארוכה התקשה המורה המאוכזב לקום ממיטתו בבקרים ונאלץ לוותר זמנית על הפרנסה, וגם נסיעותיו היומיומית לישיבה נראו לו לפתע כמטרד מיותר וכמעמסה. ברם בחלוף הימים הוא השלים עם הגזירה המרה והסכין לכך שהכל בידי שמיים ושעליו לשוב לשגרה ולדרך התורה.
עם לב שבור ופאות לחיים ארוכות שבהן כבר נשזרו כמה שערות כסופות, שקע האיש עמוק עוד יותר בלימודי הקודש ואף הוסמך לרבנות. לימים הוא התחתן עם אחת מבנותיו החסודות של ראש הישיבה, הקים משפחה והחל לפעול במרץ להחזרתם של נערים תוהים ותועים לדרך הישר. אולם אִתְּרַע מזלו של הרב ולאחרונה נגזר עליו לא רק לאבד בתאונת דרכים איומה את רעייתו ובתו הצעירה, אלא גם... גם... להתבשר מפי הרופאים שבגופו שלו אובחנה מחלה קשה ו... ארורה...
חברַי היקרים, נראה לי שזמני הקצר תם ולכן אסיים בכך ש... שגַ... שגַחְ.............

-הנה, כבוד הרב, קח עוד כוס מים.
-תודה רבה. תזכי למצוות.

אז איפה הייתי? כן, לסיום אני חייב... כלומר חשוב לי שתדעו שגחלת אהבתו של אותו בעל תשובה לשכנתו האלמנה לשעבר ממשיכה לבעור בקִרְבּו ללא הפסקה עד עצם היום הזה, ואפילו... אפילו מֵי המִקווה הצוננים שבהם אני מקפיד, מדי בוקר בבוקרו, לטבול את גופי המתכלה לא מצליחים לכבותה.

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
6. שכנים סוניה 12/31/2018 4:29:38 PM
5. שכנים דוד היכל 12/15/2018 8:59:08 AM
4. שכנים רננה 12/14/2018 7:41:19 AM
3. שכנים גדעון סביר 12/11/2018 4:57:02 PM
2. שכנים מרים אלמגור 11/27/2018 6:57:32 PM
1. שכנים יוסי כהן 8/11/2018 8:48:45 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign