פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
יום הולדת של שימחה

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%40
אהבתי
%20
מעניין
%20
לא אהבתי
%20
שם:  יום הולדת של שימחה
מחבר:  תחרות סיפורים 2018 סנושא: סיפורי עשור

תאור:

מאת: ורדה סמול

שימחה לא ידעה מה העיר אותה בשעה כל כך מוקדמת בבוקר. כעוסה ונרגזת התהפכה לצד השני, מסתירה את ראשה במעמקי שמיכת הפוך שתפרה בעצמה. נו באמת, מי מרעיש את העולם בשעה מוקדמת כל כך בבוקר? לא נותנים פה לישון! קורי שינה מנומנמים החלו שוב לתפור ולסגור את עפעפיה. לא עברו שניות מעטות והרעש שוב נישמע. הפעם חזק יותר. בחטף פרם את החוטים והפעם העיר אותה סופית. מה זה ומי זה? שומו שמיים? משאית הזבל! למה, איזה יום היום? כבר עבר שבוע? איך שהזמן רץ! ואז נזכרה בתאריך וליבה החסיר פעימה. לא רק שבוע! חמישים ותשע שנים מחייה רצו נסו! היום יום הולדת שישים שלה! נזכרה וכמעט שקיבלה התקפת לב מרוב בהלה. וטוב שכמעט, משום שזה באמת לא מתאים למות דוקא וממש ביום ההולדת. בת שישים! איך זה קרה לי? מה פתאום? רק אתמול היתה בת חמישים ורק שלשום ארבעים ורק לפני שלשום היו ילדיה תינוקות. לא מתאים לה להיות בת שישים, החליטה. ובכלל, בלב היא מרגישה לא יותר מחמישים ו...שבע!
לא ידעה אם למשוך את השמיכה לעל לראשה ולהעמיד פנים ישנה עד יעבור הזעם או לקפוץ החוצה ולברוח מהבית כדי שיום ההולדת הזה לא יתפוס אותה. היא הבחינה שצידה השמאלי של המיטה הזוגית לא מאוכלס כבר. בעלה יצא לעבודה. מוקדם כהרגלו. איש חרוץ ויקר, חשבה. אבל מזמן הוא לא שם לב. בא והולך מהבית כאילו היה בית מלון. והיא? החדרנית, הטבחית, המלצרית ובסוף גם המנקה. ביוני הם יהיו נשואים שלושים ותשע שנים. הכירו בצבא והתחתנו שניה לפני מלאו לה עשרים. אהבה בוערת היתה להם אז. אהה, נאנחה. איפה הרומנטיקה של אז? וכמה היא אוהבת רומנטיקה! איפה הוא ובעיקר איפה היא? לאן נעלמו שניהם? ניזכרה כיצד תיאמו רגילה באותו תאריך ויצאו ביחד לחופשה לחוף ים מרוחק ומבודד בצפון. לא אמרה להורים דבר על כך. בשביל מה? הרגישה נועזת. זכרה איך טיילו על חוף הים בליל קיץ מהביל וקסום. איך הוא חילץ מהתרמיל גב שלו שתי שמיכות צבאיות, חומות, קוצניות. את האחת פרש על החול שעדיין היה חם, ועם השנייה כיסה את שניהם. זכרה כיצד שלף לחם שחור, חמאה גבינה מלוחה וזתים ירוקים, ענבים, ואפילו בקבוקון קטן של יין והאכיל אותה במו ידיו.
״את המלכה שלי. היום ולעולם. את ליבי וכל מה שתרצי אתן לך״. לחש לה באוזנה דיברי מתיקה למינהם. כל כך מאוהבים היו שהתחתנו כעבור שנה. צעירים ויפים היו והיא היתה עדיין מלאה בחלומות אבל, לא בדיוק של חיתולים ובקבוקים. לא כל כך מהר. שימחה חלמה לסיים את השירות הצבאי, להירשם לאוניברסיטה וללמוד ציור. כן... ציירת רצתה להיות כשתיגדל.
״איזה מן מקצוע זה? ציירת? מה תעשי עם זה?״ שאל אביה. ״ חוץ מזה, בשביל מה בכלל ללכת לאוניברסיטה? הרי תתחתני, תלדי ילדים ותשבי בבית כדי לגדל אותם!״ שמעה שוב ושוב. וכך במקום ללמוד... התחתנה. ואז נולדו הילדים אחד אחרי השני. זוגותיים. שני בנים שתי בנות אותם גידלה בשימחה והרבה אהבה. ואת החלום, גנזה בבוידעם. לצייר לא למדה וציירת לא היתה. רק לפעמים בהיחבא, כשכולם היו ישנים ובעלה מרעיד את הבית בנחירותיו, היתה מוציאה מתחת למיטה דפי ציור מיוחדים לצבעי מים והיתה מציירת על שולחן המטבח. ציירה בעיקר פרפרים וציפורים. בכלוב. איפה החלומות איפה? נאנחה והתהפכה לצד שני...לגנוב עוד כמה דקות שקטות של זיכרונות כל עוד היא עדיין בת חמישים ותשע.
בסוף החליטה שדי עם הזכרונות ושיותר טוב לקום ולהסתכל ביומולדת הזה ישר בעיניים. אני אראה לו שאני לא פוחדת.
מדשדשת השתרכה לאיטה למטבח, גוררת בלי הרבה חשק את קפקפי הפנדה שלה על הריצפה וניגשה להכין לעצמה נס קפה של בוקר. מי המציא את השם "נס קפה"? למה "נס"? ועוד בתוך קפה? תהתה בליבה. שפתה מים בקומקום החשמלי והלכה למקלחת כדי לצחצח את שיניה. בטעות ובלי כוונה הסתכלה במראה ושוב נבהלה. הפעם מהאשה העייפה עם העיניים הזהובות אך עצובות שהסתכלה עליה. מתי נולדו הקמטים הקטנים האלה שבזויות עיניים? ואיך לא ראתה את החריצים שמסגרו עכשיו את הפה המכווץ, שניראה עכשיו כאילו הוציאו ממנו את האוויר? לאן נעלמו השפתיים היפות שהיו לה? ושומו שמיים! השיער שלה! איך הפך דהוי ועצוב אף הוא? שיער ליפה. בלי משים ליטפו ידיה את גופה...ואיך ומתי טיפסו עליה עודפי השומן האלו? איך? הרי כל הזמן "שמרה" לא לאכול מזה ולא מזה. באמת שמרה. לכל אירוע שהלכה הקפידה לאכול רק שתי פרוסות עוגה במקום שלוש ושלוש בורקסים במקום ארבע. באמת!
טוב שימחה, אמרה בקול למברשת השיניים שבידה. זה לא עסק ככה את מתבהלת פעמיים בעשר דקות. בטח לא בגיל שלך. אחרי שניה אמרה ושוב בקול, וזה לא עסק יה חביבתי שאת מדברת אל עצמך. עוד ישימו אותך בבית משוגעים אם ככה תמשיכי. לאחרונה נפלה עליה צרה חדשה. היא התחילה לדבר לעצמה! למזלה זה קרה לה רק בבית. בנתיים לפחות. התחילה גם להתווכח ולהתרגז בקול עד יום אחד עשתה ברוגז עם עצמה ולא דיברה איתה שעתיים. היא תראה לה לזאתי העקשנית מי צודקת! למה, מי היא חושבת שהיא בכלל? אולי כדאי להוריד את המראה הגדולה מהמיקלחת? מספיק אחת קטנטונת. לא צריך לראות הכל. חשבה.
ילדת ההולדת חזרה למטבח ואחרי שהכינה לה נס עם חלב ובלי הרבה סוכר, רק שתי כפיות, התיישבה לשולחן ולגמה ממנו לאיטה. הוא היה מריר בדיוק כמו המצב רוח שלה. הוא שכח... עוד פעם. השנה השלישית ברציפות. חשה איך הלב שלה נחמץ כמו המלפפונים שיושבים בשמש בחומץ כבר יומיים, והתכווץ כמו סודר הצמר שלה שהכניסה אתמול בטעות למכונת הכביסה. בצר שמה לב איך הלב שלה, בן שישים, הפך במרוצת השנים קצת מריר, טיפה חמצמץ ומכווץ בכמה מספרים. חשבה להתקשר אליו ולשאול אותו. ״תגיד, מה התאריך היום?" אולי יזכר. אבל אחר כך חשבה...ומה אם לא?
יאללה, לא צריך ובלי טובות. חשבה וחזרה למטבח לשתות את הקפה של בוקר. התבוננה סביבה. הגיע הזמן לצבוע אותו, הרהרה. אולי גם את הארונות. ואם כבר צובעים ומחליפים ארונות, אז גם את השיש הישן. אין מה לעשות, בית צריך לחדש מידי פעם. לשימחה יש עוד בעיה מאוד רצינית ומאוד יקרה. כל שני וחמישי היא מחליפה, מחדשת, מתקנת או צובעת משהו בבית. כל כמה חודשים הבית שלה עטוף בפלסטיק וניילונים. אף פעם לא הבינה למה היא ככה עושה.
חככה בדעתה מה תעשה עם עצמה ואיך תעביר את היום הקצת קשה הזה ותוך שהיא מדברת לעצמה, בא לה רעיון. שימחה תעשי לך יום של שיפוץ כללי. לא בבית! בגוף הבן שישים שלך בכבודו ובעצמו. זהו זה! זה מה שתעשה היום! היא תראה לו! רמונט מכף רגל ועד ראש היא תעשה, והיום! והכל! תוריד שומן מצטבר בירכיים, תוסיף שומן מתחת לעיניים, תקנה לה ציצים צעירים חדשים וחצופים, אלה שלה כבר מזמן מסתכלים מבויישים לריצפה במקום לשמים, תמתח פה ותמתח שם... את הבטן שהתרופפה לה קצת אחרי ארבע לידות, את העפעפיים שצנחו, וגם את החלק התחתון שבצידי הפנים, שכחה איך קוראים לזה. ובטח שצריך למתוח את הצואר ואת הסנטר שעוד מעט יכפיל את עצמו ויראה כמו כרבולת של תרנגול הודו. פעם פגשה מישהי שעשתה עשרים ושתיים ניתוחים על הגוף שלה. בכל העולמות...בעליונים ולא תאמינו ...גם בתחתונים. אז למה היא לא? אפילו את השיניים שלה תסדר. את כולם!! תחליף את כל השלושים ושתיים השיניים הישנות והצהבהבות שלה (בגלל תה הכורכום ששתתה כל יום), לכתרים צחורים שיהיו מסודרים כמו התירס הלבן שקנתה לפני יומיים בשוק! כמו שעשתה שושנה, החברה הטובה שלה שהחליפה את כל השיניים בבת אחת! בלי צחוק! ואחרי כל זה, אחרי שתהייה משופצת מכף רגל עד ראש תלך לקנות לה בגדים חדשים, ארנק תואם, או שניים, ונעלי עקב מודרנים, גבוהים ואת היום תגמור בביקור אצל נולדי הספר, בעל המספרה שבקצה הרחוב כדי שיצבע, יקצוץ, יחליק ויישר את שיער הליפה העצוב שפתאום צמח לה על הראש. (אח, אח, לאן נעלמו התלתלים היפים שלי? מי בא בלילה וגנב לי אותם ללא רשות? מי?) אחרי השיפוצים ״תעשה״ לק בציפורניים. בידיים וגם ברגליים. באדום לוהט. שיהיה נגד עין הרע. ואת כל זה תעשה היום!
יופי שימחה, עוד מעט תגידי שאחרי כל השיפוצים האלו את צריכה לתפוס לך איזה מאהב. שמעה את קולה מהדהד במטבח החלול. דוקא רעיון לא רע. ענתה. מה יש? למה לא בעצם? הרי הענינים האלה עם הבעל הם כבר לא משהו משהו. בקושי יש טיפ טיפה אש ובטח לא זיקוקי דינור. אפילו לא זיקוקון. רק עשן. היו זמנים...נאנחה.
טוב שימחה, תפסיקי עם השטויות האלו ושתתבשי לך. אמרה לתמונה של עצמה שהסתכלה עליה מארון הויטרינה. לכבוד יום הולדת גדול כזה את צריכה לעשות משהו יותר מיוחד, משהו טוב ונדיב. כמו להתנדב לאירגון או עמותה, אולי לאמץ ילדה יתומה. אז הנה ההזדמנות שלך לעשות משהו טוב לאנושות. שימחה הירהרה ואחר כך אמרה לתמונה... קודם כל שיפוצים אחר כך מעשים טובים!

החליטה וניגשה למלאכה. קודם פישפשה ושלפה מהארון את דפי זהב (היא לא מסתדרת עם גוגל). מנתח פלסטי... מנתח פלסטי...אה! הנה. לתדהמתה הייתה שם רשימה ארוכה של מנתחים. איך תבחר ולמי תתקשר? והיא צריכה הכל לעשות ביום אחד! היום! שימחה נאנחה אבל הייתה גם החלטית. תפסה תושייה וטלפון והתחילה להתקשר. רופא אחר רופא עברה את כולם! (כמעט).
"גברת! היום את רוצה לעשות שאיבת שומן, מתיחת עור בפנים ובבטן, עיניים וציצים חדשים ושיניים...שלושים ושתיים כתרים? והכל היום?" שאל המנתח הראשון בתדהמה.
"כן, כן! חייב היום! היום אני בת שישים ואני צריכה אני חדשה! דחוף!"
״גברת יקרה, קודם כל מזל טוב ליום ההולדת אבל אי אפשר הכל ביום אחד!״.
שימחה התאכזבה. רצתה שיגיד: "אין בעיות. נעביר אותך מרופא אחד לשני כמו בסרט נע. לכל רופא מומחיות משלו. את מבינה? אחד מומחה בלשאוב, השני בלמתוח וכך הלאה וכך הלאה. וכדי לא לבזבז זמן יקר...באותו זמן שאת בהרדמה יחליפו לך את כל השיניים לכתרים".
"בסדר, בסדר! אין בעיות. היתה אומרת. תעבירי אותי מאחד לשני, תעשה מה שצריך רק אל תשכח שאני צריכה לעשות שיער וציפורניים אחר כך. אז תשאירי זמן גם לזה".
במקום זה שמעה אותו אומר: "גברת, תתקשרי פעם אחרת כשיהיה לך קצת יותר זמן".
תפסיקי עם הדמיונות ועם השטויות שלך. תפסיקי אמרתי לך! שוב דיברה עם עצמה. לא תצליחי לעשות שיפוצים ביום אחד. תתחילי לפחות עם נולדי הספר. תספורת וצבע זה שיפוץ שלא יקח הרבה זמן. אחר כך תעשי ציפורניים ותקני לך שימלה חמודה ואולי ארנק חדש.
לא תאמינו, אבל שימחה שלנו תפסה פתאום משנה מרץ. התארגנה במהירות הבזק והתעופפה החוצה בדרכה לנולדי הספר.
אני רוצה תיסרוקת חדשה! הכריזה. "תעשה אותי מודרנית וצעירה יותר. היום יום הולדת שלי״
״ מזל טוב שימחה! בת כמה את״?
״ שישים״ לחשה
״ מה? לא שמעתי, שישים?״.
״ שישים! נו, חלאס! לא כל העולם צריך לשמוע!״ חזרה ואמרה חלושות.
״ טוב, אז איזה צבע נעשה היום״? שאל נולדי משום ששימחה החליפה את צבע השיער כל יום שני וחמישי.
״ צבע שמש״
״ בלונדיני?״
״ אם צבע שמש זה בלונדיני אז בלונדיני! למה לא? שיתאים לעיניים. גם תקצץ קצת ואחר כך תיישר אותו עד שיראה כמו מקלות, כי ככה האופנה היום ״
בעוד הוא מתקשקש בשיערה התרווחה לה בכסא ועקבה בעיניה אחרי ידיו המהפנטות של נולדי שצבעו והוסיפו לו כמה קרני שמש. עצמה את עיניה. היא אהבה איך שנולדי שיחק וליטף את שיערה. לאט לאט שוב הזדחלה "פנטזיית השיפוץ" למחשבותיה. הנה היא בבית חולים לשיפוצים. את פניה מקבלים כל הרופאים שעמדו בשורה אחת ארוכה והנה היא לוחצת את ידו של כל אחד ואחד. ‘ממש כמו מלכת אנגליה’. חשבה.
"בוקר טוב" מכריז הרופא שהיה הראשון שברשימה. "אז מה אנחנו עושים היום?"
"הכל!" היא עונה. "שיפוץ כללי עושים היום! מאלף עד תף! הכל! מלמטה עד למעלה. ולא לשכוח את השיניים, ושיהיה לי 60. 90. 60! ותזהרו! שלא תעשו לי עיניים של "מופתעת", ולא למתוח יותר מידי! כן?! ועוד דבר, היום יום הולדת שלי אז תעשה שאני אתעורר "
"בסדר, בסדר! אל תדאגי. כשתתעוררי לא תכירי את עצמך!"
זה שאני לא אכיר את עצמי זה בסדר, העיקר שהוא, בעלי, לא יכיר אותי.
וכך, כל רופא שיפוצניק מדד ושירטט בטוש כל אחד בצבע שונה (שחס וחלילה לא יתבלבלו), את האיזור שצריך לחתוך, למלא, לשאוב או למתוח. כשסיימו כולם את השירטוטים ניראה גופה כמו מפת דרכים ציבעונית. מצוייר היה בקווים ועיגולים בשלל צבעים.
יופי של מתנת יומולדת שישים את נותנת לעצמך יה שימחה. עור של תינוקת יהיה לך, רגליים של דוגמנית, שיניים של פנינה, עיניים...
״גברת שימחה, תתעוררי. תתעוררי! סיימתי את התסרוקת!״
שימחה סירבה להתעורר. בדיוק עמדה לראות את עצמה החדשה במראה.
״גברת שימחה תתעוררי כבר״ שמעה ממרחקים את קולו של מישהו. היתה זאת שעת בוקר מאוחרת כשהיפהפיה הנירדמת שלנו, התעוררה סוף סוף. ו...לא, אף נסיך לא נשק לה. עוד לא. אבל מישהו טילטל אותה וקרא בשמה.
"גברת שימחה, תתעוררי! גמרנו את העבודה. תתעוררי את צריכה ללכת לעשות ציפורניים. זוכרת?"
למה הפרעתם לי? למה? חשבה ומיד ניזכרה...יום הולדת שלי היום! אין זמן! צריך לעשות ציפורניים!
"יש למישהו מראה?" ביקשה. צריך לבדוק. אי אפשר לדעת. אולי לא הכל ישר.
מישהו הביא לה מראה פיצפונת. כזו שנעזרים בה כדי לשים ליפסטיק. "סליחה אבל זה מה שיש לנו פה. היתה לנו מראה גדולה אבל לקוחה אחת הסתכלה על עצמה אחר התיסרוקת שלה, חטפה עצבים ממה שראתה וזרקה אותה על נולדי ועד היום יש לו צלקת מעל העין. דוקא אשה נחמדה! אבל מאז...אין מראה גדולה".
נטלה ממנו שימחה את המראונת ומיהרה להתבונן בפנים שנישקפו בה. אותם פנים שהכירה הסתכלו עליה רק עם שיער שמש. דוקא לא רע. חשבה. לא רע בכלל. התספורת והצבע בכל זאת שינו לה את פניה. אפילו העיניים ניראו זוהרות יותר, מה? גם לעינים הוא הוסיף פסים של שמש?
טוב, קצת ליפסטיק וכבר בסדר. לא רע. פנים חדשות וגוף משופץ אין לי, אבל זה מה יש וגם זה טוב. חשבה ויצאה החוצה.
בדרך נעצרה בבוטיק השכונתי הקטן. תמיד מצאה שם דברים נחמדים.
״ שלום גברת שימחה ( כולם מכירים אותה) אפשר לעזור לך?״
״ היום יום הולדת שלי ואני רוצה משהו חדש״
״ מזל טוב בת כמה״?
״ לא חשוב, לא חשוב״. ואחרי מחשבה קלה אמרה, ״ נו טוב, שישים! יש לך שימלה בצבע אדום?״
״ שישים? לא ניראית״
שקרנית אבל בסדר, אני יאמין לך בכל זאת כי אני רוצה.
כן! בדיוק קיבלנו שימלה כזו מאיטליה! תפורה ממש בשבילך!״
חנפנית עכשיו? תפסיקי עם זה שימחה! גם היא צריכה להרוויח כסף!
כעבור שעה קלה יצאה שימחה מהחנות ובידיה מספר בחבילות. אחת לשימלה האדומה מהמוצא האיטלקי, שניה לנעליי העקב האדומות והשלישית לארנק צרפתי, וכמו שניחשתם, אדום לוהט אף הוא. היא ממש לא ידעה מה עבר עליה באותו יום אבל, חשקה נפשה באדום האדום ההוא.
כשהתהלכה לאיטה ברחוב עמוסת חבילות התקרבה לתחנת האוטובוס. פתאום קפץ עליה השד והיא...קפצה לאוטובוס מספר ששים ( לא יאומן!) שבדיוק עצר לידה. נסעה ונסעה לשום מקום כשלפתע שמעה בת קול שלחשה באוזנה הימנית (כניראה ידעה שהאוזן השמאלית שלה נעשתה עצלנית קצת). "שימחה תרדי! תרדי מהר מהאוטובוס". שוב קפץ עליה השד ( אולי אותו אחד), והיא נחפזה וזינקה החוצה וכל השקיות מיהרו אחריה. מולה התנוססה עיר של מדשאות רחבות ומבנים גבוהים. לאחר שזיהתה אותם ידעה בדיוק בדיוק מה תעשה ליום ההולדת השישים שלה. בזריזות צעדה משקשקת בחבילות לכוון אחד הבנינים שמולה וניכנסה.
״שלום, איפה נירשמים? ״ שאלה את הפקידה.
״את רוצה להרשם לאוניברסיטה ״? ענתה לה ההיא גם בשאלה וגם בתמיהה.
״כן, כן. מה יש? מה לא בסדר״?
״לא. שום דבר... שום דבר... באמת. לאיזה חוג רוצה גבירתי להירשם״?
״לציור ואומנות״ הכריזה בגאוה ובנחישות. ״ גברתי רוצה להיות ציירת! תרשמי אותי בבקשה ללימודים של תואר ראשון!" ואחר נירכנה לעברה של פקידת הקבלה ואמרה כממתיקת סוד...היום סגרתי עשור ואני פותחת חדש. היום יום הולדת שלי ואל תשאלי אותי בת כמה אני!"

בערב מצא אותה בעלה יושבת במרפסת, לבושה בשימלה האיטלקית האדומה, לרגליה השלובות נעלי העקב האדומות עם התסרוקת ושיער הזהב החדשים שלה. יד אחת, עם ציפורני חתול ארוכות ואדומות כדם אחזה כוס יין אדום עם רגל גבוהה ויד שניה, אחזה סיגריה. כן, גם היא ארוכה.
שימחה? זאת את? מה קרה לך? מה זה את לבושה ככה הכל אדום, כמו כיפה אדומה וכאילו את הולכת לנשף? כשעזבתי בבוקר היית יושנת?
שימחה האדומה עשתה טבעות ועיגולים מעשן והתבוננה עליו בשקט בשקט. באמת מה היא עשתה עם שימחה? איך? חשבה, איך תספר לו מה קרה לה? איך התחיל ואיך ניגמר היום הזה? ואיך תספר לו שמהיום והלאה... ישתנו החיים שלו מקצה אל קצה?





 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
2. סיפור-יום הולדת של שמחה טובה 11/26/2018 10:39:28 AM
1. יומהולדת של שמחה סיגלית 11/18/2018 8:11:02 AM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign