פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
גשם ראשון

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%47
אהבתי
%20
מעניין
%20
לא אהבתי
%13
שם:  גשם ראשון
מחבר:  תחרות סיפורים 2018 סנושא: סיפורי עשור

תאור:
 מאת: אופיר מלכי

כדרכו , הגיע הקיץ באופן אלים ופתאומי. אונס את העיר הדרומית בארבעה ימים רצופים של שרב ואובך. אי אפשר היה לצאת מהבתים אל הרחובות הלוהטים. הצמחים בגינות ובאדניות התעלפו מחום וצנחו מתים על מקומם.
באחת השעות הקטנות של הלילה, ישב שמעון במרפסת דירתו בקומה השישית מבקש משב רוח קרירה שאולי תפקוד את העיר הישנה, לאוזניו הגיעו קולות שבתחילה לא עמד על משמעותם, זרים ומוזרים היו בשקט המוחלט ששרר סביב, התנשפויות עדינות ואנחות. ככל שהתגברו ותכפו תדירותן, הבין שזהו קולה של אישה מרוגשת. אנחותיה שבתחילה היו מרוחקות זו מזו וחלשות התגברו וצמצמו מרחקן זו מזו. כקונצ'רטו אנושי כלל עולמי, מתוזמר מתמטית עם קצב פעימות הדם בעורקים, עלו קולות הנאתה והסתחררו מעלה כטורנדו. נשמעת רכה ככינור או כנבל אוורירי כנטולת משקל. בקלות ובעונג נטול מעצור הסתחררה עד שהשמיעה גניחה ממושכת ועמוקה.
שמעון בר יהושוע , גבר צנום ונמוך קומה, הקדים יציאתו לגמלאות כראש צוות תחזוקה בעירייה. לא מכבר מלאו לו שישים וחמש. את אשתו הבהירה אסתר, נשא בגיל עשרים ואחת וביחד הביאו לעולם שני בנים. אסתר היתה מסוג האנשים שרגשותיהם עולים בקנה אחד עם האינטרסים הכלכליים והמעמדיים שלהם. לכן, כשנכנסה לגיל הבגרות, לא נטרדו הוריה בגינה. לא היתה צפויה איזו התאהבות פרועה במישהו נחות ממנה. לא תושפע מאיזה רעיון מטורף של התמסרות ונתינה עד בלי גבול. בתם אהבה, חיבבה והוקירה את מי שיכול היה להביא לה תועלת מוחשית. לכן, היו אהבותיה לוקות בחסר ואם חשה תחושה עמומה של אי נוחות, נניח, כפי שמרגיש הכלב בקולר שלצווארו. זה הקולר שהתרגל אליו ורק לפרקים, יש איזה גירוד מציק שאין להגיע אליו. אז תתרגל גם לגירוד.
בימים הבאים, חשש מפני האפשרות שייפגשו. לאחר מכן, השתוקק לראותה. מקץ שבוע נפגשו באקראי. כשעלתה איתו במעלית הקטנה, החזיקה בידיה שקית ובה מנגו ואפרסקים . ניחוח משכר של וניל וקוקוס עלה מגופה. שלא מרצונו, התרחבו נחיריו . אף על פי שהעמיק מבטו בה, לא הרגישה בדבר ושמרה על ארשת פנים רשמית. כשיצאו נלכדו עיניהם לרגע, והוא נפעם למראה הברק ששכן בעומק עיניה הכהות. מבטה פעל עליו בעוצמה ומשיצאה מהמעלית, לרגע קט, רצה לרדוף אחריה כדי לרחוץ עוד מעט בתשומת ליבה המלאה והבלתי מופרעת.
כבני זוג מעשיים שמקדימים את טובת מוסד הנישואין לצרכיהם האישיים, למדו שמעון ואסתר לרסן את תכונותיהם המנוגדות ולעקוף אזורי אי הסכמות על מנת למנוע עימותים שעלולים להותיר רשמים כואבים וזיכרונות מרים. מפני כך, לא דברו על ההבדל בצרכיהם המיניים. שמעון היה להוט , אסתר לא . לאחר פרק זמן , הגיעו לשגרה של קיום יחסים אינטימיים אחת לשבוע. ובמשך שבועיים בחודש שמרו על איסור נגיעה מפאת נידה. מאחר שנאסר עליו גם לחבקה או ללטפה, התרגל לא לגעת באשתו כלל מלבד, באותן שתי שבתות בחודש בהן עקב האיפוק הממושך, היה משך הזמן של המעשה קצר ומאכזב. אחרי תשמיש החובה, מיהרה אל המקרר . פעם הלך אחריה ומצא שהוציאה כיסא שהיה שמור במטבח עבור מטרה זו, והיא יושבת בהרחבה, מול דלת המקרר הפתוח ואוכלת בארשת פנים עגומה ורפויה. בעיניים לא רואות, לעסה בתנועה מכנית. חלוקה היה פתוח קמעא והיא לא הבחינה בכך. צמיג בטן לבנה השתרבב מבעדו. כשהרתה, שקעה בהריונה, נכנסה לתוך עולם פרטי. אחר הלידה, לא חדלה להעלות במשקל. בעיקר, היתה להוטה אחר עוגות וממתקים.
החמסין האלים נגמר. נותר רק הקיץ לוהט, קצר נשימה, מזיע וחושני בדרכו מחוסרת העכבות. שמעון הרבה לצאת אל המרפסת . לעיתים, הריח את ריח הסגריה של השכן . ריח גברי, מוצק, בלתי חושד שאוזניים ואף לכותל. לעיתים, אמר הבעל משהו בקול נמוך ועמוק ו'היא' השיבה. שמע את קולה המתנגן וכשצחקה הדהד בו זיכרון קולות אחרים שהשמיעה בעת ריגשה. ורטט אחז בו גם למשמע חילופי הדברים הפשוטים ביותר. העובדה שלא ידעה שיש מי שמאזין לה בשקיקה ,הגבירה את הנאתו התמימה בעיניו. וכי איזה נזק יש בזה? שכן כדרכם של שכנים, יודע דברים רבים על הזולת. ומה בכך?
בשנים אלו של גידול הילדים ושל שעות עבודה מרובות, עברו לדירה מרווחת בבניין מגורים חדש. אסתר השקיעה בעיצוב. מכתתת רגליה בין החנויות. מלאת שמחה קטנונית מנברשת או משידה קטנה. וכל אותה עת, חיו בתחושה שהם מתקדמים קדימה ומעלה. הביטו לצדדים, השוו את חייהם עם חיי הקרובים להם. היו מרוצים, כמי שנתנו את אמות המידה לביצוע אומדן חייהם בידי אחרים. יצאו לחופשות בארץ ובעולם. אסתר ליקטה אוסף מגנטים מכל מקום בו ביקרו. הציפה אותם על המקרר, על דלתות הבית, על התנור. הצטלמו. נניח, יושבים במסעדה שעל חוף ים. שלד דקיק של אדרת דג. קווים דקים ושחורים בצלחת הגשה קרמית לבנה וכוס מלאה חציה יין אדום, מונפת מעלה בחיוך רחב מדי. מקפידים לשמור על מרחק ביניהם. בכל השנים, לא אמרו זה לזה: 'אני זקוק לך'. מילות האהבה הדלות, נאמרו בקמצנות ובמבוכה. כמו היו משהו שהתפרץ מאחורי הקלעים אל הבמה והונח חשוף, עירום ופגיע. ובדרך כלל, זכו להתעלמות.
בצהרי היום ,כשיצא מהמעלית, הבחין שדלת ביתה פתוחה. 'היא' שטפה את הרצפה, לבושה בגופיה דקיקה מבעדה, נשקפו צללי פטמות שדיה שהתנועעו בחופשיות. המכנסונים הקצרצרים גילו ירכיים שופעות ואגן צר. שמעון רותק למראה עד שהרימה מבטה והבחינה בו. אף לא זיע של התרגשות חלף בפניה. בעודה מביטה בו ישירות, גאה בו גל של תשוקה שהיא קיבלה בהסכמה. דבר מה שבשתיקה חלף בין שניהם. היה זה הגבר שניתק ראשון את מבטו ונרעד כאילו יצא מברכה של מים קפואים.
אסתר הסתפקה באהבת בניה הטורדניים. טורחת סביבם, מנקה את הבית, קונה. מבשלת. תופרת. בערבי שבת, מגישה דג מרוקאי חריף לשבת וחלה שאפתה בעצמה. מחייכת באהבה, בחדווה והולכת ותופחת כבצק .שמעון הגביר ביקוריו בבית הכנסת. ראה עצמו כאיש מוסרי וכיהודי טוב. כשנפטרו הוריו הקשישים בפרק זמן של כשנה, זה אחר זה, ערך סעודות מצווה. חברת המתפללים סיפקה לו ניחומים. הקלישאות שנאמרו, החליקו ועברו מעליו: ' שלא תדע עוד צער' ו'ינוח בגן עדן' . קיבל בהבנה את מוגבלותן של המילים. אסתר לא עמד לה כוחה לנחמו. נשטפה יגון שהביעה בעוצמה כזו עד שהמנחמים שהגיעו במהלך ה’שבעה’ סברו שהיו אלו הוריה שנפטרו.
עם פרישתו של יו"ר וועד הבית מתפקידו, הציע שמעון את מועמדותו לתפקיד ונבחר. כחתן היוצא מלפני חופתו, יצא מחנות ההלבשה לגברים במקטורן כהה ומחוייט . הילך ברחוב בחזה נפוח מגאווה והידס כטווס. כעת, הדפיס הודעות ותלה אותן בכניסה ובמעלית . בתחילה, נימתן פייסנית ולאחר מכן מאיימת , דרש מבעלי הדירות לפנות מחסנים , לזרוק את הזבל בשקיות כפולות לבל יטפטפו בכניסה, נטפל לפח האשפה הישן שעמד בכניסה וסילקו. המעשנים שלא מצאו היכן לכבות את הסיגריות הבוערות שאחזו, נכנסו איתן למעלית וזו נמלאה צחנה מחניקה. שוב תלה אזהרה מודפסת. בחוסר מנוחה, החליף את התמונות בבניין, צבע את הכניסה, החליף חלק בשער החשמלי שעמד בכניסה לחניה ומאותו זמן ,פסק השער לפעול והחניה נפרצה. שכן התלונן שגנבו לו את האופנוע ושמעון החליט להעלות את דמי התשלום החודשיים בכדי לממן עלות התקנת מצלמות אבטחה במעגל סגור. כעת הופיעו מודעות שפתחו ב: " אני רואה אותך. אני יודע מי אתה .אל תזרוק שוב זבל בכניסה". האקלים בבניין שעד כה התאפיין בשיתוף פעולה נינוח בין הדיירים, התחלף באקלים מלא האשמות וכעסים. נטפל למנקה הרוסי הוותיק שניקה את הבניין בניחותא וביסודיות , ביקש לקצץ בשכרו, המנקה נעלב ועזב. שמעון מצא שורה של מנקים ומנקות שהתחלפו לעיתים קרובות מפני ששילם להם פרוטות. תחושת הביטחון של הדיירים נפגמה. שכן התלונן שהכלב של שכן אחר עושה צרכיו בחצר האחורית של הבניין, שמעון תלה מודעה ובעלי הכלבים בבניין שנעלבו מהנימה בה נקט כלפי חיות השעשוע שלהם, הניחו לכלביהם להשתין על הקירות החיצוניים של הבניין וריח השתן מילא את הכניסה. שכנים מחוסרי ילדים התלוננו על הרעש שמקימים ילדים . מישהו התלונן על נגן תופים ואחר על מסיבת יום הולדת רועשת. על גבי המודעות שתלה חדשות לבקרים בניסיון להפגין אדנות ,שרבטו אלמוניים עלבונות ובדיחות שהפריעו את מנוחתו: 'בר יוסף שולתתתת' וגם 'איך הפשפש עלה למעלה'? . מעתה, נכנס למעלית ולכניסה בלב הולם מחשש מה כתבו עליו ואליו הפעם. נעשה עצבני. אסתר היתה אומללה. לבסוף, החליט לפרוש מן התפקיד וברוח רעה תלה את המקטורן המחוייט בפינה נעלמה בתוך ארון הבגדים.
מעט מעט גאתה בו עוינות כלפי הזוג. היא ביופייה המסתורי והוא בגסותו הכעורה. הגם שהיה בעלה , מצא פסול ביכולתה למצוא הנאה בזרועותיו. בסתר ליבה הריהי אישה יצרית. האם לא ראה אותה לבושה בבגדיה התחתונים? לכל הפחות, יכלה לחייך לעברו, להבחין בחולצתו החדשה ובחגורת העור המהודרת. השבוע, כשנתקלה בו בלובי הכניסה לבניין, חלפו מעליו עיניה נטולות עניין או זיק של הכרות. שלוש שנים והוא תוהה אם היא יודעת מה שמו..
הטריד אותו שאסתר אינה מרגישה במתרחש, ממשיכה בשגרת חייה. כאילו אין מוות בעולם . כאילו אין בו אהבה. שותקת. לא אומרת לו 'בוא'. לא באה אליו ואוחזת בו היטב .כמו היו שניהם בודדים בלב ים, נסחפים על רפסודה תחת שמיים אדישים. לא מבקשת ממנו דבר. לא מציעה לו דבר. מצחצחת רצפות, ממרקת רהיטים, חולצת נעליה בכניסה לבית, כף רגל אחת אחרי השנייה ונאנחת אנחה מאוסה של הקלה. שותה לצדו כוס נס קפה בחלב בערב. מוטרדת כשהביסקוויט שטבלה בספל מתפורר ונוטף טיפה על שולחן הסלון הלבן. ממהרת לקום להביא סמרטוט בארשת של חירום.
באחד הבקרים, ראה אותה ממתינה בתחנת האוטובוס. שמלת קיץ פרחונית בצהוב לימון וירוק ריחפה סביבה והיה זה הכובע שלא סר אחרי כן מזיכרונו. כובע קש רחב שוליים, קשור בסרט בד ירוק שהצל על פניה והותיר רק שרטוט של סנטר מרובע ושפתיים צרות צבועות אדום.
הסתיו הגיע פועם. כלא בטוח. ממצמץ קרירות שהתחלפה באחת בחמסין. כמתעלל. מפיח תקווה ואז גוזל אותה. באחר צהריים מעונן בענני קצפת לבנים עד בוהק וגבוהים, כשהקור נשב בכל אבריו, עלה אל קבר הוריו .בעודו רוחץ ביסודיות את הקברים. ראשית, את קבר אמו ואחרי כן את קבר אביו, הכתה בו הידיעה שהמוות מוחלט הוא. גם וודאי. הידיעה פגעה בו פיזית, האוויר נסחט מראותיו. שמעון נאלץ להתיישב ואחז בקצה הצלעות, מחבק עצמו בזרועותיו. מניח לסחרחורת שתעזוב את גופו. נשא מבטו אל השמים המתכהים שעננים מכסים אותם דחוקים בידי רוח חריפה. ובין קרעי חייו, התמונה היחידה שהיתה ברת משמעות ושכוחה שקול כנגד האימה שחש, היתה תמונת פניה מתפשטות מארשת הזרות ומתרככות לעומתו. עוצמת עיניה, פושקת מעט את שפתיה, מתמסרת . שמעון נאחז תימהון ובושה שמכל התמונות והרגעים בחייו, זו התמונה שבחר להציב כנגד אימת המוות. דקרה אותו בחדות הידיעה, שזו אפילו אינה תמונה מתוך חייו אלא שאולה מחיים של מישהו אחר.
במוחו הופיע רעיון מטורף שלא הניח לו. הנה יתוודה בפניה על אהבתו. שמעון דמיין כיצד יאחז בעדינות בכף ידה והיא לא תמשוך אותה ממנו . יענוד על אצבעה הדקה, טבעת זהב עם פנינה כסמל לנצחיות. חיוכה יפרוץ כאור שמש. עיניה ימלאו זוהר. הוא יישק לה והיא תיעתר. הרגעים המתוקים שבהם דמיין לעצמו את המראה ,את המעשים, את התחושות, גרמו לו אושר שכמוהו לא הרגיש כבר שנים.
בערב ראש השנה, הופיעה חולדה. אשתו הבחינה בה והפילה מגש של ממתקים . החולדה רצה למרפסת הכביסה ונעלמה. ארוחת החג עברה במתיחות ובאי נעימות כשבני המשפחה לוטשים מבטים עצבניים אל הרצפה. עקב החופשה, היו החנויות סגורות ונמנע ממנו לרכוש רעל או מלכודות. הם נאלצו להעביר יומיים כשדלת חדרם מוגפת ואוזניהם לטושות לשמע הצעדים הקטנים והחפוזים, בעודם חסרי אונים. משהו חורש רעה וזומם התהלך בביתם. מחפש. מגשש. מחטט .פולשני. חרדה אחזה בהם. מה עשו לא נכון? האם ביתם מלוכלך? מה היה בביתם שהזמין את הרוח הרעה להשתכן בו? באותו לילה, חלם שהחולדה נכנסת מתחת למשקוף, ומטפסת אל מיטתו. מתיישבת על חזהו. ראה את הזיפים הארוכים של שפמה. את עיניה הערניות המתרוצצות מביטות בו מקרוב. הרגיש את היצור הקטן, מרים זרועותיו הקדמיות ומחכך אותן בפניו. אך היה משותק ויכול היה רק להביט בה נבעת. לבסוף חייכה חיוך קטן ומרושע ונגסה היישר באפו. התעורר בצרחה. אשתו ישבה זקופה במיטה. הוא הבין שבזמן שישן .השגיחה על הדלת. כעת. הסיטה כלפיו את מבטה במהירות . עיניה התרוצצו בינו לבין הדלת. למחרת, הזמין מדביר שהניח מלכודות דבק. עוד יומיים מתוחים חלפו בטרם שמעו באישון לילה, צווחות דקיקות מלאות פחד, זעם וכאב. החולדה נתפסה במלכודת. צורחת בבהלה, ניסתה להשתחרר בתנועות עזות שתלשו את שיער פרוותה. לרגע, נאחז בהלה שמא יצליח היצור להשתחרר וירוץ מלא שטנה לעברו. אך הדבק הצהוב היה חזק ומאמציה להשתחרר אך החמירו את המצב והיא נדבקה גם בעורפה ובראשה. לבסוף, לא יכלה לנוע עוד. רק בעטה באוויר ברגליה האחוריות וחשפה את שיניה המחודדות במחוות איום ריקה מתוכן . גל של רחמים מעורב בגועל טלטל אותו. משהו מייאושה דבק בו. הוא לא ציפה שירגיש כך, אך כשנשא אותה עם המלכודת אל הפח הקרוב, נמלאו עיניו בדמעות.
***
לפני סוכות ירד גשם ראשון. שוטף. כשנשמעו הנקישות החפוזות של הטיפות המתדפקות וריח רענן עז עלה מן הקרקע. שמע אותה צועקת ברגשה ורצה אל המרפסת. מיהר גם הוא אל המרפסת. וראה אותה בחלוק תכלכל וצמרירי, פושטת צווארה הדק הרחק ככל שיכלה, מושיטה לשון בפה פתוח. 'בוא ' קראה אל הגבר בסלון 'תראה איזה גשם' . עיניה הנוצצות הופנו אל הבית, חדורת חיות וחיוניות. בעלה הצטרף אליה, מחבק אותה מאחור. צוחק הניח את זרועותיו על שדיה. היא הסתובבה אליו ונשקה לו על שפתיו. ברק הבזיק. שמעון נסוג לאחור כדי שלא תבחין בו. פניו היו שטופות טיפות. הוא לא ידע אם אלו טיפות של גשם או דמעות.

למחרת, בשעת בוקר מוקדמת, כשהאוויר הצונן היה תלוי כערפל דק על העולם , מטשטש גבולות של עצמים, ממיס אותם לכלל אמת אפורה אחת. הרגיש שלראשונה, הריהו רואה את חייו בבהירות מופלאה. ארז חפציו לתוך מזוודתו ויצא מהבית, סוגר אחריו את הדלת בזהירות שלא תתעורר, מי שבקרוב תהיה גרושתו.

 תגובות

אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign