פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
נשואיי מזג האוויר

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%0
אהבתי
%60
מעניין
%20
לא אהבתי
%20
שם:  נשואיי מזג האוויר
מחבר:  תחרות סיפורים 2018 סנושא: סיפורי עשור

תאור:

מאת: יוסי ריבלין

1
את החזית הקרה הראשונה, חווה יחזקאל סומך, המכונה בפי כל חזי, כבר בירח הדבש שלו. היה בטיילת היפה של העיר פאפוס. הוא ישב עם בחירת ליבו במסעדת דגים והם סעדו את ליבם באוכל יווני טעים. בריזה משיבת נפש עלתה מן הים והפיחה בהם תקווה קטנה לאהבה. מוכרת בלונים, שכאילו יצאה מתוך ציור, ניצבה מולם על הטיילת, אוחזת בידה צרור ענק של בלונים בשלל צבעים וצורות, ומחייכת חיוך רחב ומאושר אל כל מי שרכש ממנה בלון. חזי בהה בה ארוכות ואז קם, ניגש אליה לקנות בלון לבחירת ליבו. בעת המכירה אירעה לה תקלה. בעת נסיונה להשיב עודף לחזי, נשמט מידה צרור החוטים המקשרים בין כל הבלונים והם עלו השמימה. צעקת הבהלה שלה על אובדן הפרנסה נשמעה ברחבי הטיילת.

חזי חש מבוכה עמוקה. כאילו האשמה היא בו. כי הוא הרי בדיוק קנה בלון. אז הוא החל לרוץ לכיוון מעופם של הבלונים הצבעוניים, תוך שהוא מביט לשמיים. הוא ידע שהוא יוכל להשיבם. הוא רץ ורץ לכיוון מעוף הבלונים עם הרוח. נהג שכמעט דרס אותו, קילל מבעד לחלון והמשיך בדרכו. אחרי ריצה לא קצרה, הוא פגש את מה שידע שייפגוש. רוח "קאטבטית", גלשה מהרי הטרודוס ופגשה בבריזה שבאה מן הים והבלונים החלו להנמיך ולהנמיך עד שנחתו הישר אל ידו של חזי. מזג האוויר לא איכזב אף פעם. שמח הוא עשה את דרכו חזרה אל הטיילת. חתן בן יומו, אוחז צרור ענקי של בלונים בשלל צבעי הקשת. מוכרת הבלונים כבר לא הייתה שם. גם בחירת הלב לא. הטיילת הייתה ריקה.

חזי החליט להשיב את הבלונים לשמים, מלבד בלון אחד בצורת לב, שעליו כבר שילם. אחר כך הוא פתח את ידו והבלונים עפו בשנית לשמיים. כשהגיע לחדר כלולותיו במלון, בחירת ליבו כבר ישנה ולמרות זאת פניה נראו כעוסות. חזי ניסה להעירה בעדינות אך היא התעלמה והסתובבה. הוא קשר את הבלון הלבבי לכיסא ופנה אף הוא לישון. בבוקר הם עזבו את המלון הבלון נותר קשור לכיסא ושבו לארץ להתחיל את חייהם הזוגיים בישוב קטן בצפון. ואז התחיל העצב.

2

ביום שציינו את יום השנה הראשון לנישואיהם, חזי הביא הביתה שמפניה טובה, תותים נדירים, שוקולד טעים ואף קנה לרעייתו מתנה יפה. היא שמחה לרגע, ופניה כאילו שוב הביעו תקווה. חזי הזמין אותה אל הגג הצופה אל העולם, הגג החשוף אל עננים ללא כל מתווך. זה היה ערב מרתק בו שקע ורמה נפגשו בקו הטל ויצרו צורות ענניות נהדרות. לאחר שמזג לה מן המשקה והעניק לה את המתנה היא חייכה בנימוס. הוא ביקש להתעלס איתה תחת כיפת השמיים. עבורו תחת המזג, זה מקום המתאים בעולם לחום אהבה, גם כשקריר. אבל היא פטרה אותו ונכנסה הביתה.

חזי נותר על הגג לבדו. הוא פרס ידיו לצדדים כדי לגעת ברוח, לבחון את מהירותה, את כיוונה, לעסות אותה לאט לאט בחושניות, מדמיין אותה נעה בעונג מצד לצד כמתמכרת לידיו, נטולת מבוכה, מבקשת עוד. השריקה הנעימה שלה נדמתה לו באותם רגעים כגניחה, עולה ויורדת. גשם החל לרדת. אם רק אפשר היה לנצור את הטיפות או את חלקן.
כשנכנס פנימה, היא כבר ישנה.אבא שלו נאג'י אמר לו פעם, בהתחלה, בעיראקית אמר לו, דיר באלאק יא איבני. כששקע ורמה נפגשים הראות לא משהו, אבל חזי לא שמע לו, העור הבהיר, החלק, השיער הגולש, העיניים התכלכלות, היופי הזה, היופי הִנפְלֶה, אולי יכפר על הפערים. הוא לא יכול היה שלא להיסחף אליו.

בבוקר, רגע לפני שנסע לעבודתו המשמימה, כפקיד ברשות המסים, עצר רגע להביט בראות. הוא הצמיד את כף ימינו למצח והצל על עיניו. אחר כך הביט אל-על ואבחן את העננים. היום לא יירד גשם אמר לעצמו בקול. כשעוד היה קטן, גם אביו היה עולה לגג ובודק בשביל השכנים וכל הסביבה "אשלון אל אווייר". וככה בהתאם היה אומר בבוקר לנשים אם אפשר לתלות כביסה, או שצריך למהר ולהוריד את זו התלויה כי גשם בא, והן היו מודות לו על המידע החשוב הזה, וככה העביר לבנו את האהבה למזג וליופיו של העולם.

בחירת הלב המתינה לו שיגיע לארוחת הבוקר הטעימה שהכינה לכבוד יום נישואיהם אך הוא הסתלק בלא אומר.


3
ביום השנה השנייה לנישואיו חזי סומך קנה לעצמו מחברת משבצות פשוטה. עננים. כמה יפים הם, חשב לעצמו. במחברתו החל לרשום את צורתם, אופיים, מהותם. אם הם היו בערימות, בקומות, כמו שיר של יהודה עמיחי, שמם הוא קומולוס, אם נשאו עימם טיפות גשם עבות התווסף לשמם המונח נימבוס. מילים שמצאו חן בעיניו. . אם הם היו סטרייט, ישרים, נורמליים הכינוי שלהם הינו סטארטוס. אם היו גבוהים כקול סופרן קראו להם צירוס.

חזי ביקש להתמזג עם המזג, הוא חש אהבה הנובעת ממנו, והשיב אהבה. היה מביט לשמיים, ותוהה מה חושב עלינו זה מזג האוויר? זה שעושה כאלו דברים גדולים, עוצמתיים, מזיז יבשות, דוחף ספינות, טורבינות, מייצר חשמל, קובע גורלות, מה הוא חושב עלינו התקועים, שעסוקים בעיקר בעולמינו הדל, בכאבינו האישי ולא עוצרים רגע ליהנות מהשפע הזה. השכנים היו מביטים עליו ותוהים בינם לבין עצמם. מה הוא מביט למעלה כל הזמן? כן, בישוב קטן הכל יודעים על הכל. ברקים, רעמים, גשם, שלג, הם דרכו של אלוהים לאותת על הימצאותו ועל היופי הקיים, אמר לו פעם נאג'י, וכשחזי ציטט זאת לבחירת ליבו, היא רק שחררה מעין נחירת בוז לעגנית.משיכתו אל מזג האוויר הלכה וגברה ותפסה מקום בחלל שהלך והתהווה בינו לבין בחירת הלב.
5
בשנה השלישית הייתה לרגע הפתעה נעימה. נולד הבן הבכור. חזי רצה לקרא לו שירוקו. שירוקו-נאג'י סומך. השם הראשון על שם רוח דרומית, המנשבת במקום בו הוא חווה פעם אושר. הוא גם מכיל את המילה היפה, שיר, ונאג'י על שם אביו האהוב, שהחדיר בו את האהבה לטבע ולמזגו. בחירת ליבו התנגדה ואמרה, על גופתי המתה. מי קורא היום לילד שלו בשמות שכאלו? הוא נאלץ לקבל את דעתה וקראו לבן הבכור יואב.

הרגעים האינטימיים ביניהם הלכו ופחתו. חזי קנה לעצמו מתנה נוספת. מתקן למדידת הגשם. הוא החל אוסף את טיפותיו בלילה ובבוקר בחרדת קודש, יוצק את הטיפות שהצטברו בכלי הקיבול, אל תוך משורת פלסטיק ארוכה ומביט, מקרוב, בעיניים פוזלות על זרזיף מי הגשם הזורם אט אט אל תוך פתח המשורה עד הטיפה האחרונה. חזי אהב את הבקרים הללו שבהם יש 'עובי גשם'. זה ריגש אותו. אז היה ניגש למחברת המשבצות ורושם את כמות המשקעים היומית ואת התחזית. חמש אולי שש דקות אורכת הבדיקה שבה הוא מרגיש קצת כמו מלך העולם או לפחות הממונה מטעמו על מזג האוויר. אף מכונה אוטומטית, או מערכת דיגיטלית לא תוכל להחליף אותו. מחשב לא ידע להריח את האוויר, לטעום אותו, לחוש, לאמוד את הראות, לזהות עננים ולהבין אותם. אחר כך היה מחזיר את הכול למקום שיהיה מוכן לבדיקה הבאה והולך לעבודתו. שם כל הזמן הוכנסו עוד ועוד תוכנות חדשות שהחליפו פעולות שרק הוא ידע לעשות ונחיצותו הלכה וירדה, וככל שירדה כך גבר השעמום. זה היה בשנה הרביעית לנישואים. בערבו של היום החל לשלוח את תוצאות מדידותיו אל השירות המטאורולוגי ולסיים את היום בלגימת מי הגשם הטריים לקרבו. הם היו לו טעימים ומרווים.

6

לעיתים צריך כפר שלם לשמר יחסים זוגיים ובישוב החלו הרינונים על הקשיים. אחת השכנות, יועצת זוגית במקצועה ניסתה לסייע. ישבה והמהמה והמהמה והמהמה והמליצה ועודדה. אחרי חמש שנים, שזה היה המועד, בעיות כאלו לא אמורות עדיין לצוץ. בחירת הלב החלה להתעניין קצת במזג האוויר בהמלצת היועצת. המושג שלום בית נזרק לאוויר. כמה פעמים עלתה איתו לגג, יחד עם יואב הקטן, רגע לפני שהושכב לישון, והוא הסביר לה ולו על תופעות מטאורולוגיות ועל העגלה הגדולה והקטנה ועל כוכב הצפון שתמיד תמיד שם, וסיפר על העגלה הקטנה המצביעה ביצולה על הכוכב, וגם סיפר על הירח שאחראי על השפל והגאות בעולמנו. הוא זרח כשהסביר מה זה שקע ומה זה רמה ומפה סינופטית ופעם כשהיו רק שניהם ניסה שוב להתעלס איתה, תחת כיפת השמיים אך היא שוב סירבה. היא הציעה שיעשו זאת בחדר השינה אך הפעם הוא סירב. רק מזג האוויר התמסר אליו ללא תנאי.
7
השכנה היועצת נעלמה. נאג'י אמר שמה שלא קורה בחמש השנים הראשונות בטח ובטח כבר לא יקרה בשישית. חוץ מזה אמר כשחזית חמה מקדימה לקרה, סימן שהגיע חורף. בעירקית אמר את זה. לעיתים חזי היה פורץ בבכי כשהרוח שרקה מעליו או שענני הקומולו, כפי שכינה את ענני הגשם ניצבו מעליו עמוסים מטען המבקש להתפרק. היה זה בכי חרישי ברובו. למרות העיניים הרטובות שהפכו את העולם לנוזלי המשיך לבהות אל תוך המשורה. הביט על עוביו של הגשם. ככל שבכה כמויות הגשם המדווחות עלו וגאו. בלילה לפני השינה כששתה את מי הגשם הם אף היו מלוחים מעט.

שם הישוב החל להופיע בדיווחי הרדיו כשיאן הארץ בכמויות הגשם, וזה הפך את חזי לגיבור המקומי, כי הוא הרי זה שאחראי על המדידות. כולם הבינו למה הוא כל הזמן מביט על השמיים. והמבט הזה הוסיף לקסמו. בנות החלו ללטוש לעברו מבט הן אהבו את מזגו הרך, הרגיש בעינהן. והוא היה למפורסם של הישוב. מדי פעם היו אומרות לו כמתוך שיר, גבר, מה מזג האוויר למעלה, וחזי, גבה הקומה, היה מחייך בביישנות. זוגות החלו ממלאים את חדרי האירוח בישוב שהפך לידוע, וגניחות אהבתם התערבבו עם קולות הצרצרים. התפר בינו לבין הבחירה הלך ונפרם. ככל שהיה קר בבית היה חם בחוץ. חזי היה עולה אל הגג להתחמם, גם במזג האוויר החורפי. נאג'י אמר לו פעם בשקט שלו: כאשר בִּירֵד בבית, בירד גם בחוץ, אבל חזי לא שמע או עשה את עצמו לא שומע. הוא ידע שבירד בעיראקית זה קר. קפוא. כנטיפי קרח הזולגים מן השמיים אבל עוד הייתה תקווה.

מזג האוויר היה לו לאישה, לבעל, לחבר, למקור של חום ושל אהבה. יום אחד ראה בשמיים קשת כפולה. שתי קשתות ברורות מאוד, ניצבות זו במקביל לזו ואז לאט לאט הן התקרבו והתמזגו זו עם זו כשני נחשים העושים אהבה. הוא רצה לספר לבחירה על המראה היפה הזה, אולי זה יחמם קצת את האווירה, אבל לא מצא אותה. הוא התקשר לספר זאת לפאולה מהשירות המטאורולוגי והיא התמוגגה, או התמוככה, מילה מתחום המטארולוגי שמצאה חן בעיניו.
8
והיה בין ערביים אחד שהופיע נד מים מטורף שעלה מן הים והתקדם במהירות כזקפה מפוארת של הטבע, וטיפס על ההרים והגבעות לכיוון הישוב, ופעם אף בליל ברקים סוער, ברק נורה מהשמים כחץ של קופידון בדרך לפגוע במישהו ובמישהי, ולא היה לחזי למי לפרוק את הרגשות הגועשים, והוא כל כך רצה. הוא ראה לפתע חזה חשוף, שיפולי בטן סוערים, ירך מיוזעת, יד מלטפת על רקע כל היופי הזה של הטבע. גשם החל לטפטף עליו ובעיני דמיונו היו אלו כטיפות זרע של הטבע. עיסוק פרימיטיבי כל המזג אויר הזה הייתה אומרת לו בחירת הלב ולא משתפת עם זה כל פעולה. זה היה בשנה השביעית לנישואיהם.
9
בשנה השמינית לנשואים (זה לא נשואים, זה שנואים כתב חזי במחברתו) הם חדלו לגעת זה בזו. אפילו לא בשינה. במי היא נגעה, הוא לא ידע. הוא נגע באוויר ובמזגו. בבוקר היה מתקשר לפאולה במחלקת אקלים של השירות המטאורולוגי. קולו שקט, איטי במקצת, מתנגן, עם מעט מבטא יפה שקיבל מאביו, מדקלם קמעה את דיבורו. פאולה שמחה תמיד לשמוע אותו נהנתה להאזין לדיווחיו. בבקרים המשמחים בהם הייתה כמות נדיבה וחסרת תקדים של גשם היה פותח במילות שיר. לפעמים שיר שהוא כתב במחברתו, לפעמים שורות של משורר או משוררת אהובים. כשירדו בתחילת דצמבר 83 מ"מ ביממה אחת, עוד לפני שאמר לפאולה שלום החל לצטט את אלתרמן: "עוד אבוא אל סיפך בשפתיים כבות\ עוד אצניח אלייך ידיים\ עוד אומר לך את כל המילים הטובות שישנן, שישנן עדיין". כשהקריא את השיר היה יכול לשמוע את נשימותיה, את שמחתה. האם היא מתרגשת? "שירת המשוֹרה" קראה לשירים שלו. אחר כך היו משוחחים קצת. הוא אהב לשמוע אותה, את המבטא הקל שלה שהזכיר לו את אמו, את הקול המעט נמוך, את ההערות השנונות שלה, את משחקי המילים המצחיקים. פעמיים פגש אותה, בסוף החורף ובתחילת הסתיו, כשהגיע לשירות בבית דגן להרמת כוסית עם כל צופי מזג האוויר המתנדבים. ובכל פעם קבל פסלון בצורה של עננים על היותו שיאן הגשם.

תחושת הבדידות הביתית הלכה והעמיקה. גברו הדמעות. כשמדד בוקר אחד 93 מ"מ גשם ביממה התעודד לרגע, ניגב את הדמעות ומיד התקשר לפאולה ולמרות הסערה בלבו ציטט אל תוך שפופרת הטלפון את יונה וולך בקול איטי ומתנגן: "זה הגשם שיורד בדשא זה הגשם שיורד הרבה\ זה הרגע שעובר כרגע זה הרגע שעובר מהר . הוא שמע את נשימותיה מבעד לשפופרת הטלפון בזמן שהקריא לה את השיר מאריך במילים, בעיצורים, נותן לכל מילה את הזמן שלה. ואחר כך שמע אותה לואטת במבטאה הקל "אני נמסה לי כאן בכיסא, חזי." ואז הוא דיווח לה על 93 מילימטר גשם במצפה שלו.

בערב דיווח דני רופ בטלוויזיה על מזג האוויר ועל כמות המשקעים ואף ציין את שמו של חזי סומך כשיאן הגשם הישראלי. אחר כך הוא זקף גבה של תהיה והביט אל המגישה בספקנות קלה. חזי היה בדיוק בנסיעה חזרה הביתה אחרי שביקר את הוריו גילה ונאג'י בבית האבות בנהריה. הוא קיבל טלפון משכן שסיפר לו שציינו את שמו בטלוויזיה כשיאן הגשם והוא שמח. פעם ראשונה אמרו את שמו בטלוויזיה. אבל לא סיפרו לו שרופ גם זקף גבה חידתית. פאולה התקשרה, וכמה שכנות ושכנים, וחברים מהתיכון והצבא. רק בחירת הלב לא אמרה כלום. היא בטח לא צפתה בתחזית. למחרת התקשרה אליו שרון וקסלר, העמיתה-יריבה של רופ. והם שוחחו ארוכות על מזג האוויר והיא הייתה כל כך מתוקה אליו שהוא ממש התמוכך מעונג. היא אמרה שהיא שוקלת לבוא עם צוות טלוויזיה ולהכין עליו כתבה לסיום המהדורה ובתומה הוא יהיה זה שידווח על מזג האוויר בכל הארץ. הוא תהה האם הבחינה ברעד קולו כששמע את קולה קרוב כל כך לאוזנו. בסוף הם לא הגיעו. לא אמרו למה.

מי שכן הגיעה אל התחנה הפרטית הקטנה שהקים על גג ביתו בישוב הצפוני הייתה פאולה, מהשירות המטאורולוגי. זה היה בשנה התשיעית, הגיעה לתת לו את פרס הפרסים על המדדים המרשימים. בחירת הלב לא הייתה בבית. הפרס הנחשק השכיח ממנו לרגע את הכאב, את הדמעות. את העצב. פאולה אמרה לו "באתי להרים כוסית של מי גשם למקום הכי רטוב בארץ השנה. היא העניקה לו שתי נשיקות וערכה טקס פרטי של שפיכת כוס מי גשם טריים על ראשו. ומלמלה :סומך נופלים ומתיר אסורים ומחייה מתים ומביא את הגשם בעיתו". המים הצוננים לא הצליחו לצנן את הסומק על פניו ואת הסערה שתקפה אותו. הוא ניגב את ראשו במגבת נעימה שפאולה הגישה לו" מי שרטוב לא מפחד מגשם" אמר לה. פאולה נישקה אותו שוב והפעם על השפתיים. וחזי חש שמחה שלא ידע כמוהה.
10
עשר שנים חלפו. בשלב הזה כבר פעמיים ביום, לפעמים אף שלוש, היה יחזקאל סומך המכונה, חזי, איש הגשם מבצע בדיקה של מזג האוויר בעיקר בחורף. בדק את עובי הגשם כמותו את הלחץ הברומטרי ומדווח לפאולה. בהתנדבות עשה זאת. בחירת הלב הייתה שואלת אותו מעת לעת למה בהתנדבות, ואומרת שעם טיפות גשם לא הולכים למכולת. הוא לא ענה לה. העצב והמזג אין לו סוף, כתב במחברת העננים שלו.

ובאותה שנה, כשתם, שהיה ברור לגמרי שהמשקעים, תמו כשהעננים המעניינים פנו משמינו, כשפסקו הרעמים והברקים, יחזקאל סומך לקח כמה ארגזים, לקח את המערכת שלו לבדיקת כמויות הגשם ועבר לדירה קטנה בעיר מרחק 10 ק"מ בקו אווירי. המקום שהיה לו לבית שב לאלמוניות. יותר לא הושג בו שיא של גשם.

לקח קצת זמן עד שהוא פרק את כל הארגזים במקום החדש וסידר אותו יפה, ואף אירגן פינה נעימה ליואב. המערכת המטאורולוגית שלו נותרה ארוזה בארגזיה ולמעשה הוא לפתע שכח קצת את מזג האוויר. נגמל. עד שערב אחד עלה חזי אל הגג ובהה בשמיים ארוכות. בהה ובהה עד שהגיעה הסערה. פאולה באה ונעמדה לידו עם עוגה גדולה. זה היה יום הולדתו. צרור בלונים בשלל צבעי הקשת נחת מן השמים ישר אליהם. הם אחזו בצרור החוטים המקשרים ועלו עמם יחד השמימה, הישר אל לבו של מזג אוויר.

 תגובות

 נושא   כינוי   תאריך ושעה 
1. כתוב בעדינות . מקסים אופיר 8/11/2018 4:14:21 PM
אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign