פרטי היצירה

סוג היצירה תחום תחום משנה
שם ההוצאה שפה
סוג מהדורה טקסט חופשי   

וידאו

אודיו

גרסה מלאה לקריאה /הורדה

גרסה חלקית לקריאה /הורדה

ספר מודפס
דירוג מערכת: 
משאלה של ילד

דירוג הגולשים
מדהים!
אהבתי
מעניין
לא אהבתי


מדהים!
%50
אהבתי
%17
מעניין
%17
לא אהבתי
%17
שם:  משאלה של ילד
מחבר:  תחרות סיפורים 2018 סנושא: סיפורי עשור

תאור:

מאת: יואב קימלמן

סשה בקושי הצליחה לעלות לביתה שבקומה הרביעית . הגב כאב לה נורא מרוב שהתכופפה כל היום בעבודה. היא עובדת בניקיון בבניין רב קומות . האור בחדר המדרגות נכבה שוב, אך היא כבר הפסיקה להתעקש עליו והמשיכה לעלות בחושך מוחלט. היא נשכה את שפתיה ועלתה בכאב עד שהגיעה לדירתה הצנועה. היא נכנסה ,הדליקה את האור במטבח ופתחה את המקרר . סשה מצאה רק שאריות סלטים ולחם קפוא מלפני שבועיים. היא נאנחה ,רעב מתסכל אחז בה . היא שתתה כמה
כוסות מים והלכה להתקלח . היא סיבבה את ברז המים החמים אך הם נשארו קפואים עדיין, חורף
עכשיו. היא לחצה על כפתור דוד החשמל והכל נכבה-הפסקת חשמל.
"קיבינימט ! " צרחה סשה וניגשה באיטיות ללוח החשמל כשהיא תופסת את גבה בכאב.
היא העלתה את הפיוז וניסתה שוב להדליק את הדוד. שוב אותה בעיה ."זה יסתדר" אמר הקול בראשה. "שום דבר לא יסתדר, די!" ענתה לו בקול.
סשה הזדעמה ופסעה באיטיות לחדר השינה שלה. היא שלפה מהארון את אחד האלבומים שלה ונכנסה איתו למיטה. היא פתחה את האלבום בעדינות .
ילדה הקטן חייך אליה מתוך התמונות הישנות . חיוך עצוב עלה בפניה. היא זוכרת כה טוב את
הימים האלו, שם במולדובה. היא ליטפה את התמונה של רוניק ,מסירה בכריות אצבעותיה את
האבק. אז הוא בדיוק למד לרכב על אופניים. דמעות שטפו את עיניה הכחולות וירדו עד ללחייה.
"אמא אני מצליח ! , תראי " נזכרה עד כמה הוא התרגש.
היא נישקה את התמונה ועברה לתמונה של בעלה אליק . הוא נראה מאושר בתמונה כשהחזיק את
רוניק שהיה תינוק.
" עכשיו תורך להצטלם איתו " סשה שמעה במעומעם את קולו .
היא עצמה את עיניה והריחה את הכרית שהייתה שייכת לבעלה, כמעט ולא נשאר ריח. היא חיבקה
חזק חזק את הכרית והחלה למרר בבכי "אליק, רוניק, תחזרו אלי !"
החלון בחדר החל לרעוד . היא יכלה לשמוע את הרוחות מכות בזכוכית. היא הביטה לכיוון וקמה
מהמיטה בכאב. "א...א.. אני באה חמודים יפים שלי" מיררה סשה בבכי.
היא פסעה בחשש לחלון ."אל תעשי את זה סשה ,את עדיין צעירה !" אמר לה קול ההיגיון .
"את תמותי וזה יכאב נורא !" הוא המשיך. לסשה נמאס, לא היה לה אכפת מה הוא אומר. היא שמה לב שרגליה דרכו בטעות על חולצה שחורה ומאובקת שהייתה שייכת לרוניק. היא הרימה אותה בעדינות והביטה בהדפס הדהוי "הוא כל כך אהב את מיידן" התייפחה סשה .
דמעות של תסכול הציפו את עיניה וטשטשו את ראייתה.
היא פתחה את החלון ברעד . הקור נכנס והשתולל בחדר . היא הניחה את רגלה הימנית מחוץ לחלון והביטה למטה. הרחוב המוזנח העלה בה גועל ,היא אף פעם לא הסתדרה עם זה. הקור חדר לגופה החיוור וגרם לה לרטוט מכאב .היא חיבקה בחוזקה את החולצה המרופטת של רוניק ומצאה בה טיפת חום ונחמה.
"אני אוהבת אתכם נשמות שלי ! " אמרה סשה את מילותיה האחרונות וקפצה מטה.

השולחן כוסה במפה לבנה ונקייה לכבוד השנה החדשה. עץ הנובי גוד נצנץ ועמד בשיא הדרו .
המתנות הגדולות נחו מתחתיו . סשה ערכה את השולחן ברקע שירי החיפושיות שכה אהבה
,והתלבשה בשמלה חגיגית ומחמיאה. ניחוח התבשילים מילא את הבית וחיכה ליקיריה האהובים.
"הנובי גוד הכי יפה שעשיתי בישראל, איזה כיף!" התרגשה סשה. היא הניחה את היין ששמרה מהחתונה במרכז השולחן וחייכה בעדינות .
היא הציצה בשעון . השעה כבר כמעט חמש וחצי והם היו צריכים להגיע בארבע, מחדר החזרות של
רוניק.
היא זרקה מבט לחלון. השמש החלה כבר לשקוע ,וצבעה את הבית בגוונים כתומים אדמדמים.
היא לקחה את הסלולר ליד והתקשרה לאליק. אין מענה. היא חייגה שוב ושוב... כלום.
"הוא בדרך כלל תמיד עונה , זה מוזר" חשבה סשה לעצמה.
שטויות , כנראה נגמר לו הבטרייה.
סשה פתחה את הטלוויזיה וליבה החסיר פעימה .
"פיגוע רב נפגעים באוטובוס בקו... " אמר כתב החדשות.
חושיה התערפלו וקצב נשימתה החיש. "מה?!, צעקה סשה , זה הקו שלהם !" . היא תפסה את
ראשה בחוסר אונים וניסתה לחייג שוב ושוב לאליק. ידיה רעדו בעצבנות . שום דבר, אין צלצול.
סחרחורת נוראית תקפה אותה.
היא התיישבה לבד בפינת האוכל והחלה למרר בבכי.
"זה לא קורה לי, אין מצב, אני מדמיינת!" קבעה לעצמה בעצבנות. סשה חייגה לחברה שלה , אולי
היא תעזור לה במשהו . אך לפתע נשמעו דפיקות בדלת.
הלו?...הלו? ענתה לה החברה בסלולר. סשה שמטה את הסלולר מהיד .
אליק...זה אתה?! שאלה סשה בשביב של תקווה . היא חייכה מעט וניגשה לדלת במהירות.
"לא גברת. תפתחי בבקשה". ענתה האישה .
סשה ניגבה את איפור העיניים שנמרח לה והביטה בעינית . היא הבחינה בשוטרת ואזרחית.
"אני לא הזמנתי משטרה !" ענתה סשה בחשש.
"את סשה אודסקי?!, אם כן תפתחי , אנא ממך" ביקשה האזרחית .
סשה פתחה באיטיות את הדלת והחלה לבכות בקול מצמרר.
האזרחית נאנחה, היא סקרה את הדירה המקושטת ואז הביטה בסשה.
"קוראים לי נעמה ואני מודיעת הנפגעים של המשטרה" הסבירה האישה כאילו ביקשה שאיש לא ישמע אותה.
סשה עצמה את עיניה והחלה לצרוח .
הכאב היה כה גדול שנעמה יכלה לחוש אותו בקרביה.
היא הביטה בעץ הנובי גוד ובלעה את רוקה. היא לא רצתה להמשיך במעמד הזה יותר.
"בעלך הוא אליק אודסקי?!"
סשה יבבה ובקושי הצליחה לומר מילה "כ.. כ.. כן " .
"צר לי סשה, בעלך אליק נרצח בפיגוע היום בצהריים " בישרה ברעד מודיעת הנפגעים.
סשה נענעה את ראשה ולא האמינה למשמע אוזניה.
היא לא ידעה איפה לקבור את עצמה . היא חשה סחרחורת ,ודפיקות ליבה החיש.
"ו.. רו... רוניק גם!?" הצליחה סשה בקושי להשחיל את השאלה.
נעמה הרכינה את ראשה ודמעות זלגו מעיניה .
סשה כבר לא יכלה להמשיך יותר. הייאוש הכניע אותה והיא התעלפה .
רגלה פגע בשולחן והרעיד אותו. בקבוק היין שנח במרכז השולחן התגלגל והתנפץ על הרצפה
המבריקה.
"בוא מהר, היא התעלפה! " צעקה נעמה בדאגה .
פרמדיקים נכנסו במהירות לבית והחלו להעניק לסשה טיפול רפואי .
מודיעת הנפגעים הביטה בה בחשש . היא חשה אשמה נוראית. כאילו היא זו שהרסה לה את החיים.
"את בסדר נעמה?!, את נראית מיובשת " שאל אחד הפרמדיקים.
היא לא ענתה לו. היא רק בכתה בשקט.

אליק הבחין בדלת לבנה ונקייה מעץ. הוא התקדם באיטיות והביט מטה. יקום מנצנץ כוכבים נפרש מתחתיו . הוא ניסה להבין היכן הוא נמצא. מדי הצבא שלבש הזכירו לו את רגעיו האחרונים. דמותו הייתה מעט שקופה וזוהרת . הוא ניסה לגעת בעצמו, גופו היה צונן .הוא התקדם בלית ברירה אל הדלת והבין שאיבד את היקר מכל . הוא החל לבכות אך עיניו נשארו יבשות. הדלת נפתחה לבד ובאיטיות. פרדס יפיפה ומוכר נפרש מול עיניו החומות של אליק. השמיים התבהרו והציפורים צייצו. המקום החזיר אותו לנעוריו במולדובה. גבר גבוה וחסון הגיח מאחורי עצי התפוזים. שערו הקצר היה שחור ועיניו השקדיות ברקו. הוא לבש חולצת בד לבנה, מלוכלכת בכתמי אדמה ומכנס חאקי .
הגעת ! אמר הגבר .
"אליק הביט מסביב. ומה אני עושה כאן !?" שאל אליק בהתרגשות. הוא הביט לצדדים והבחין בצללית של עצמו כילד משחק בין העצים .
הגבר לא ענה והביט באליק. אליק הביט בו בחזרה.
"אתה נראה לי מוכר" אמר אליק בסיפוק .
הגבר השיב בחיוך קל והתכופף מטה. אליק עשה בעקבותיו .הגבר ליטף את האדמה והחל לחפור בעדינות. תמונה כלשהי בצבצה.
אליק הרים אותה וניגב את פירורי האדמה ממנה בעדינות .הוא התרגש מאוד, התמונה הראשונה הייתה כשיצא עם סשה. הוא לקח אותה אז לטיול בטרנסילבניה בעקבות דרקולה. "כן. זה הטיול שסשה בחרה דווקא, היית מאמין?. כל כך צעירים היינו, רק בני שמונה עשרה. בתמונה הם ישבו מחויכים ברקע ההרים בשעת בוקר מוקדמת. אליק הכין לה קפה שחור. הוא עדיין זוכר את האדים החמים שפילחו את האוויר הקר. את הוופלות לואקר בטעם אגוזים, ואת החמימות של סשה. הגבר החל לחשוף את התמונה הבאה. ליבו של אליק נצבט. הוא כבר ידע מה היא תהיה. סשה הייתה בשמלת כלה . היא החזיקה זר שושנים. חיוך מסופק עיטר את פניה העדינות. היא הייתה בדרך לחופה. כל האורחים מחאו לה כפיים כשפסעה על השטיח הלבן. הוא עצם את עיניו . הוא כה רצה לחזור לאותו הרגע. אליק הביט בעיניו של הגבר וניסה לקרוא אותם "איך אני יכול לראות אותה שוב?!" שאל אותו. הגבר הרכין את ראשו . "אתה תוכל רק כאשר היא תאבד את חייה" ענה לו . אליק זעם ונשך את שפתו התחתונה. הוא התחיל להבין שה "חוקים" כאן שונים .
לא...לא הספקתי לדבר איתה , לומר לה שאני אוהב אותה בפעם האחרונה !
הגבר חשף את התמונה האחרונה והגיש אותה לאליק.
הוא , סשה ורוניק ישבו מאושרים מסביב לשולחן הנובי גוד.
"זה...זה היה אמור לקרות עכשיו. הייתי אמור לשבת איתם ! " זעם אליק . הגבר חיבק את אליק
בפתאומיות ." גם אני הייתי אמור להיות שם איתך עכשיו" אמר הגבר בעצב.
"אני יודע בן...אני יודע" השיב אליק בגרון חנוק.
הגברים התחבקו חזק. "אני אוהב אותך רוניק. צר לי שהגעת לכאן כל כך מוקדם." לחש אליק.
"אל תדאג" ענה לו רוניק בשלווה.
תתעורר...תתעורר כבר...!
אה!? פלט אליק .
עיניו נפקחו .ראייתו המעורפלת התחדדה וחשפה מולו מישהו עם מדים ירוקים.
החייל העלה חיוך על פניו "ישנת טוב אה?"
אני חושב שכן" ענה אליק וניגב את אגלי הזיעה ממצחו .
אליק הביט לצדדים והבין שהוא במדבר . הוא נגע בפניו והרגיש שונה. "אני חי?!" התפעל .
אתה בסדר? שאל החייל . אליק מיהר להשיב לו מבט "אה...חלמתי חלום נורא" נאנח . השמש המדברית זרחה מאחורי ההרים ובישרה על בוקר חדש. אליק הציץ בשעון ולא האמין למראה עיניו. היום בוקר חמישי 31 בדצמבר... ." אבל זה היה כבר ,איך זה יכול להיות?!.
החייל הביט בו בתמיהה, "אולי חזרת בזמן? "שאל החייל בגיחוך.
אליק ליטף את לחייו תוך כדי מחשבותיו. "זה היה היום האחרון שלי עלי אדמות" קולו רעד.
הוא התבונן בשלושת הגמלים שרבצו בצלע אחד ההרים "עוד כמה זמן יורדים מהעמדה"? .
"נשאר לנו עוד שעה לסוף. השיב החייל בחצי חיוך.
"טוב בוא נכין קפה ואני אספר לך" אמר אליק והוציא את ערכת הקפה.
החייל חייך והביט לתוך השטח המצרי. הרוח נשפה בעורפו ברקע רשרוש הוופלים שאליק הוציא מהאפוד.
אליק הדליק את הגזייה וחימם את המים בפינג'אן .
"ביציאה הביתה שהייתה היום כלומר עוד כמה שעות... אספתי את הבן מחדר החזרות . עלינו על אוטובוס חזרה הביתה ואז התפוצץ עלינו מחבל בן עוולה. וזה מה שקרה לפני שהתעוררתי עכשיו .
מציאות...חלום... אני מבולבל לגמרי. "
"בכל מקרה אולי כדאי שתיקח מונית ליתר ביטחון, או שיאספו אותך" ביקש החייל .
"תגיד...מה בעצם אתה עושה כאן? אתה מתנהג כמו צבר...מכין קפה כמו צבר אבל בפנים אתה מישהו אחר."
אליק בהה בקפה שהחל לבעבע. הוא שתק ופניו האדימו. אתה קלטת אותי עוד לפני שקלטתי את השם שלך .
"קוראים לי רוני". אמר החייל . אליק הביט בעיניו השקדיות ונאנח.
"בראייה לאחור , אולי הייתי צריך להישאר במולדובה " הודה באיטיות.
אבל רציתי עתיד טוב יותר למשפחה שלי, וישראל קרצה לנו." אליק הביט במדבר ונשך את שפתו התחתונה. "טעות פטאלית!"
"בכל זאת, אני מרגיש שיש לי איזשהו ייעוד פה שעדיין לא גיליתי."
רוני נותר שקט. הוא הביט לעבר האופק המדברי כאילו ביקש ממנו טובה. השמש סנוורה את עיניו.
"אתה בטח מכיר את זה, שהראש כאן והלב שם."
"אז אתה חדש במילואים? נראה לי שלא ראיתי אותך לפני..."
רוני חייך והביט באליק "כן זה המילואים הראשונים שלי"
אליק גיחך "משתתף בצערך ילד"
"הקארמה לא מגיעה אלי כאן. כולם כאן זומבים ואין עם מי לדבר. ככה לא היה המצב כשהגענו לכאן.
"זה אומר שתרדו מהארץ" הפריע לפתע קולו של רוני.
אליק מזג את הקפה והנהן בחיוב "אם לא תהיה ברירה"
"אולי אני באמת לא שייך לכאן. כמו השיח הירוק ההוא שם באמצע המדבר." הצביע אליק.
שני הגברים התבוננו יחדיו בשיח שפיזז ברוח .
"גם ההורים שלי עלו לכאן." אמר רוני בטון מעט כועס.
"לפעמים אנחנו נענשים על בחירות גרועות של ההורים שלנו."
אליק הניד את מבטו בחזרה אל רוני וכמעט קיבל התקף לב.
המחזה היה מזעזע. מה שהיה רוני לפני רגע הפך לערמת עפר בתוך המדים.
אליק מיהר אל הערמה והרים את המדים. העפר עף ברוח ופגע בפניו של אליק.
הוא עצם את עיניו והחל לצרוח. פינג'ן הקפה נשפך והתערבב כמו דם בערמת העפר .
למה!...למה!...למה! צרח בבכי . הוא הריח את המדים ונזכר ברוניק הקטן . אליק הביט בקושי ברובה ה M16 שהחזיק . כל גופו רעד . אליק, סשה, אני מצטער...אני מצטער נורא... התייפח אליק. 10...9...8... אליק נזכר לפתע בספירה לאחור בנובי-גוד הקודם ,שרוניק חשב על משאלה לכבוד השנה החדשה שתגיע. 7...6...5... אליק דרך את הנשק. דמעות עיוותו את ראייתו. הוא הביט בשיח הבודד והצמיד את הקנה לצוואר. 4..3..2... כל זה בכל מקרה לא קיים . 1... הוא עצם את עיניו בכאב ולחץ על ההדק.

בום ! . סשה נאנחה . היא פקחה את עיניה באיטיות . ראייתה המעורפלת התחדדה בהדרגה. היא עדיין שכבה על רצפה, אך היא לא הייתה ישרה. היא ליטפה אותה וחשה בפתיתי שלג. חיוך קל עלה בפניה .הרצפה של הרחוב המטונף התחלפה לשמיכה אין סופית של שלג צחור. היא חשה בקור נעים. סשה סיימה להתאושש והחלה להתבונן מסביב. היער המושלג שליווה אותה בילדותה נפרש מול עיניה. התרגשות וזיכרונות רחוקים עלו במוחה . "לא אכפת לי אם זה אמיתי או לא אני כאן!" ביתה הישן חיכה לה בסוף המשעול. הבית היה עשוי מעץ ושמיכת שלג כיסתה את הגג המשולש. היא פסעה בהתלהבות בתוך השלג העמוק. כאבי הגב כבר לא הטרידו אותה. פתיתי השלג המושלמים שירדו מהשמיים הרטיבו את שערה הארוך . אור בגוון צהוב ונעים מילא את הבית ולפי העשן שיצא מהארובה האח דלק . "עוד כמה צעדים ואני בבית!" אמרה בהתרגשות מטורפת.
היא פתחה את הדלת . היא עצרה את נשימתה ועיניה התנוצצו מאושר. הבית היה ערוך בדיוק כמו הבית שהיה בישראל, כאילו הזמן עצר מלכת. עץ הנובי גוד נצנץ ועמד בשיא הדרו .המתנות הגדולות נחו מתחתיו. האוכל שהכינה אז עדיין היה חם ומילא את הבית בריח נעים. הכל היה מושלם חוץ מדבר אחד. סשה ניגשה למדף התקליטים האהוב ושלפה תקליט של ג'ון לנון. היא הוציאה בעדינות את התקליט והריחה את העטיפה. צמרמורת של נוסטלגיה שטף אותה. היא הדליקה את הפטיפון והניחה בעדינות את המחט על גבי התקליט. הפתיחה של השיר " "Mind Gamesהעלה בה חיוך. סצנות מנעוריה עלו במוחה כמו טריילר לסרט . היא הביטה בשעון הקיר שמעל האח. "השעה כבר כמעט חמש וחצי" אמרה בדאגה. "אז זה מה שאתה עושה איתי אלוהים?... משחק איתי ?" סשה הרכינה את ראשה . הדמעות שטפו את עיניה. סשה התיישבה בשולחן והביטה בבקבוק היין מהחתונה. "נשמור אותו ליום חגיגי " אמר לה אליק כשהגיעו לדירה בישראל. "אני עשיתי את כל הדרך כדי לראות אתכם שוב מתוקים שלי" התייפחה סשה. לפתע נשמעו דפיקות על הדלת. סשה הרימה את ראשה וניגבה את הדמעות . היא החלה לבכות ולצחוק לסירוגין. היא לא האמינה שזה קורה לה. סשה ניגשה לפתוח את הדלת "אני באה מתוקים שלי... אמא כאן ! " . הדלת נפתחה במהירות. רוניק ואליק עמדו שם בדיוק כמו שהיו אמורים להיות אז, באותו יום ארור. "אמא!" צעק רוניק ורץ לחבקה. סשה חיבקה אותו חזק חזק ונישקה אותו בצוואר.
"התגעגעתי אליך כל כך!" אמר רוניק והביט בעיניה הדומעות. סשה נחנקה מבכי ולא יכלה להשיב לו. "גם אני התגעגעתי אליכם" חייך אליק וחיבק אותם . סשה חייכה אליו ונישקה אותו חזק . רוניק הוריד את הגיטרה שנחה מאחורי גבו ורץ לשחק בעץ הנובי גוד. "איבדתי אתכם שם ,בישראל" אמרה סשה. אליק ליטף את לחייה של סשה והיא עצמה את עיניה . "כן. אבל את רואה ,הגענו בסוף". סשה הביטה בו וחייכה "ועכשיו טוס למקלחת, אתה מטונף נורא." אוקי ,אוקי" ענה אליק .
סשה ורוניק התיישבו זה לצד זה בשולחן . רוניק סיפר לה חוויות עם הלהקה שלו מחדר החזרות עד שאליק סיים את המקלחת. "אם אתם רעבים את יכולים להתחיל לאכול" קרא אליק מהמקלחת. רוניק החל לזלול מהסלמון והפשטידות שמילאו את השולחן. סשה הביטה בו ונהנתה מכל רגע. "אחרי זה נצא החוצה ונשחק בשלג ! " . רוניק חייך והנהן בחיוב. אליק יצא מחויך מהמקלחת .אחלה נו ביגוד יחסית למישהו שמת. הוא מצא את הבגדים שחיכו לו על המיטה בחדר השינה. תמונות מחייו בישראל תפסו את תשומת ליבו. אחת התמונות הייתה שייכת ליום הארור. שם אנחנו בבית יושבים ליד העץ, ורוניק מחזיק במתנה סגורה.
"אתה בא? יש בירות במקרר !" קראה סשה בהתלהבות.
"אה, כן בטח" ענה לה .
אליק הוציא את הבירות והתיישב בשולחן.
"ראית מה זה,.." חייך אליק, אנחנו במולדובה ויש לנו בירה שפירא במקרר"
"ועכשיו תתפרע !" הורתה סשה וכמעט צחקה"
"כן המפקדת" ענה בחיוך.
האוכל היה מיוחד וטעים בצורה לא נורמלית ,"לא מהעולם הזה " תרתי משמע.
"אני מופתע סשה, איזה השקעה" ניגב אליק את הרוטב מהשפתיים. הוא הביט ברוניק וליטף את ראשו. "נכון שאתה נהנה ?" רוניק חייך וגרם לסשה להסמיק.
אני לא ציפיתי שתהיי כאן , את אמורה להיות בחיים ...לא?
סשה השפילה את מבטה והביטה בחלון. אני התאבדתי שנתיים אחרי הפיגוע.
אליק נאנח ושתק. דמעות זלגו מעיניה של סשה "הייתי בדיכאון נוראי אחרי שהלכתם. החשק לחיות עזב אותי . עבדתי בעבודה פח והגב שלי הלך." אליק ניגש במהירות לחבקה והיא מיררה בבכי.
"זה כבר לא חשוב סשינק'ה שלי, זה כבר לא חשוב." רוניק ניגש גם הוא וחיבק אותה חזק.
"אנחנו ביחד עכשיו" נישק אליק את ונישק את מצחה .
"ואיפה אתם הייתם עד עכשיו?" שאלה סשה בסקרנות.
"אני ואליק היינו בפרדס על יד הבית שגדלתי בו ". אמר אליק ותחושה נעימה זרמה בו. הוא הביט באש שבערה באח . הסצנה עלתה במוחו. "רוניק הפך להיות גבר." אליק הביט בו וחייך. הוא הראה לי תמונות מחיינו "אך אז התעוררתי לסיוט . זה היה במילואים בישראל באמצע המדבר , ושם רוניק אתגר אותי בשאלות. לפתע צמרמורת שטפה את גופו "והוא פשוט התפורר לי שם בידיים".
השלושה המשיכו לשבת ולפטפט בענייני העבר. על הימים שלפני הנישואים, הימים הראשונים בישראל ועל המעשים המצחיקים של רוניק השובב.
"ועכשיו נצא החוצה ונשחק בשלג?" שאל רוניק בהתלהבות . "ברור ! " ענתה סשה.
הם יצאו החוצה אל שמיכת שלג חלקה ומרהיבה. רוניק רץ וחיכה שיתפסו אותו. סשה ואליק צחקקו והלכו בעקבותיו , רגליהם שקעו עמוק בתוך השלג . רוניק כבר הספיק לזרוק לכיוונם כמה כדורי שלג. אליק הביט לשמיים ובהה באינספור הכוכבים שהתנוצצו מעל ראשיהם. "ראיתם את זה? הצביע אליק למעלה , מטאוריט נפל"
סשה ורוניק הביטו לשמיים וחייכו כשהבחינו בגשם המטאוריטים.
אליק הביט ברוניק בגאווה "ביקשת משאלה "?
רוניק לא השיב לו. הוא רק התבונן באחד המטאוריטים שחצה את השמיים וחייך בהנאה.
כשסיימו להביט בגשם המטאוריטים הם שבו לבית ואכלו את הקינוח . סשה הוציאה עוגת טירמיסו ומגוון שוקולדים טעימים. אליק סיפר להם שאמא שלו הכינה בדיוק כך את העוגה בזמן שרוניק ניגן על הגיטרה ובהה במתנות שנחו מתחת לעץ.
נפתח את המתנות כבר"? קטע אותו רוניק בחוסר סבלנות .
"כן!" ענה אליק וסימן להם לבוא.
הם ישבו מתחת לעץ הנובי גוד והביטו במתנה הגדולה שנצצה בצבעי הקשת. סשה ואליק הביטו ברוניק והמתינו שיפתח אותה. רוניק חייך והחל לפתוח אותה בהתרגשות. הילת אור הפציעה מתוכה. היא החלה להתרחב ולהתרחב. סשה ורוניק החלו למרר בבכי . "מה זה אליק"? מלמלה סשה בחוסר אונים. "אני לא יודע אבל אל תפחדו" חיבק אותם אליק. האור התעצם באיטיות וסנוור אותם.
"אני אוהב אתכם" לחש להם אליק.

"הוא אמור להגיע עוד מעט?! "שאל אסף את המתופף המזוקן. המתופף הביט בשעון הג'י-שוק שלו . השעה הייתה 17:28. כן עוד שתי דקות . אסף חיפש עמדה נוחה לעמוד בין שאר האנשים שגדשו את חדר החזרות. היה צפוף ולח. אבל השמועה שרוניק אודסקי מבקר כאן פעם בשנה הביאה לכאן אנשים מכל הארץ. לפתע המתופף ואסף הביטו אחד לשני בעיניים. "אתה...אתה מרגיש את זה?" שאל המתופף ועיניו נצנצו מהתרגשות. אסף הנהן בחיוב "כן. צמרמורת נעימה...כמו חשמל מדגדג " . "תגיד, אבל איך אתה מסביר את זה?" הסתקרן אסף. המתופף משך בכתפיו. "באמת שאני לא מבין אבל כל עוד זה קורה אני חייב להיות כאן!". אנחנו כבר גדלנו בעשור והוא...הוא נשאר בגיל 14. אסף שתק ונזכר. אמא שלו נעמה מודיעת הנפגעים לקחה את זה מאוד קשה אז. היא ביקשה ממנו להגיע לכאן היום , ליהנות ולתת לו כבוד . בשנים הראשונות היא הייתה באה לכאן אך היא הפסיקה אחרי ההתאבדות של סשה. כולם כבר היו מחוברים ומוכנים חוץ ממגבר גיטרה אחד שחיכה לרוניק. הם הביטו לכיוון הדלת של חדר החזרות. הקהל היה במתח ורבים מהם התלחששו בקול. אסף התקרב למתופף כדי שישמע אותו "מה אתם תנגנו הפעם" שאל באוזנו. "המתופף חייך שוב" זה תמיד איירון מיידן . אסף השיב בחיוך ואז שמע שאגות אדירות. רוניק נכנס באלגנטיות עם גיטרת הפנדר הכחולה שלו. הוא לבש טי שרט שחורה של מיידן ומכנסי ג'ינס ששייכים לאופנה מהעבר. כולם בהו באגדת הרוק המקומית .קפסולת זמן נדירה שנוחתת כאן פעם בשנה. רוניק הפסיד את הנעורים שלו והם רוצים ממנו קצת מזיכרונות מהעבר. הוא חיבר את הגיטרה למגבר המרשל והביט בקהל . כולם השתתקו וצחקקו . הלהקה חיכתה בהתלהבות לסימן של רוניק. הוא הוציא את המפרט מהכיס וליטף את צוואר הגיטרה . רוניק מיקם את האצבעות שלו והביט במתופף. "הבנתי...זה השירSomewhere In Time". הוא הקיש עם מקלות התופים את הספירה לאחור והאורות כבו . הפתיחה של השיר התנגנה והקהל היה באקסטזה . רוניק לקח איתו את הקהל כמו היה בהופעת V.I.P של איירון מיידן . אפילו הזמר הופתע למשמע אוזניו. קולו היה זהה לקולו של ברוס דיקינסון. רוניק ניגן בצורה מושלמת עם הלהקה . כל תו היה מדויק וצלצל בצורה חלקה ובהירה . תאורה ואפקטים בגוונים שונים ליוו את ההופעה למרות שבחדר החזרות הייתה רק מנורה אחת עלובה. הקהל שקיבל את הופעת חייו קפץ והתפרע. חדר החזרות לא היה בכלל בנוי לכל כך הרבה אנשים ורעד בחוזקה. רוניק ניגן את השירים שביקש הקהל וקינח בשיר "Wasted Years" . אסף תפס את ראשו והחל לבכות לכל אורך השיר. הוא הרגיש במקצת את הכאב של רוניק איכשהו. עשן סמיך החל למלא את חדר החזרות למרות שלא היו בכלל מכונות עשן. רוניק ניגן את האקורדים האחרונים של השיר חייך לכולם ונעלם בתוך העשן. הקהל קפא במקום ולא האמין למראה עיניו . הם ביקשו עוד והריעו בקול לרוניק . אסף יצא החוצה לשאוף אוויר וכדי לעכל את ההופעה שנתן רוניק. הוא עדיין יכול להרגיש את העקצוץ הנעים הזה זורם בגופו. הוא התיישב על הרצפה ברחוב וניסה לחשוב על הסבר הגיוני. בדבר אחד הוא היה בטוח . הרוניק שראינו כאן לחלוטין לא מת .
לפתע מטאוריט עם שובל מרשים חצה את השמיים. אסף הביט בו וחייך. אולי גם משאלתו תתגשם.




 תגובות

אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ נבנה על ידי EKDESIGN ע"י ekdesign