קהילת קוראים אוהבי ספרות שירה ותרבות

מועדון כתב
קהילת קוראים אוהבי ספרות שירה ותרבות

אנו שמחים להודיע על כינונו של מועדון כתב. רעיון הקמת המועדון עלה על ידי קבוצת אוהבי ספרות וכבר צבר תומכים רבים.
מטרתו העיקרית של המועדון היא לעודד קריאה של ספרים. ולכן הוא מאפשר לכם לקרוא בחינם חלקים נכבדים מספרים חדשים. המועדון נפתח בשיתוף עם הוצאת כתב אך הוא פתוח לכל סופר שהוציא את ספרו בכל הוצאה לאור.  המועדון ישלח רק ספרים שעברו קריאה על ידי אחד מעורכיהמועדון ונמצאו מתאימים מבחינת רמתם הספרותית.
פעם בשבועים נשלח לתיבת הדואר שלכם דוא"ל ובו  תמצית  של ספר או ספרים חדשים שיצאו לאור לאחרונה. לכל ספר יהיה קישור שיוביל לעמוד של הספר באתר הוצאת כתב, www.ktav.co.il, שם תוכלו לקרוא קטע מהספר שנבחר על ידי הסופר. הקטעים יהיו באורך של עשר דקות עד חצי שעה קריאה. נוסף על האפשרות לעיין בספר בחינם, פועל מועדון כתב כדי לתת במה לדעות וביקורות של קוראים  - ולכן הוא מזמין את הקוראים לכתוב את תגובותיהם, התרשמותם ושאלותיהם על הספרים.

מדוע כדאי לכם להצטרף למועדון כתב:
- תוכלו לעיין בקטעים מספרים חדשים בחינם ומבלי לקום מהכסא
- תוכלו לזכות בספרים חדשים חינם
- תוכלו לקנות ספרים רק אחרי שטעמתם מהם
- תוכלו לקנות את הספרים שאהבתם במחיר מוזל דרך החנות באתר הוצאת כתב
- תוכלו לתמוך ביוצרים חדשים ומקוריים
- תבטיחו שלא תפספסו את הדבר הגדול הבא 
  
אנחנו מאמינים שמועדון קריאה זה יביא תועלת הן לקוראים והן לכותבים.

 לחץ כאן להצטרפות למועדון כתב

 

 מועדון כתב 61, ספרים חדשים, השקה ותחרות הסיפורים***

נושא תחרות כתב 2014
"סיפורי מסע"
כותבים, קוראים וגולשים מוזמנים לשלוח לנו סיפורים קצרים פרי עטם. כעשרים הסיפורים הנבחרים יפורסמו באנתולוגיה בהוצאת "כתב", לאחר שיעברו עריכה ספרותית ומקצועית. צוות השופטים וגולשי האתר יבחרו את הסיפור הזוכה ומחברו יזכה בפרס.
המועד האחרון להגשת הסיפורים הוא 31.8.2014. 
 פרטים נוספים:
חדש במסגרת הסדרה האקמית של הוצאת "כתב":
המפרץ הפרסי: כיוונים חדשים במחקר אינטרדיסציפלינרי
עורכים: סולי שאהוור וערן סגל 

אסופת מאמרים חדשה בעריכת ד"ר סולי שאהוור וד"ר ערן סגל ממרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה, מאירה סוגיות ואירועים בנושא המפרץ הפרסי - אזור שחשיבותו, בהקשר העולמי והישראלי כאחד, הולכת וגוברת בשנים האחרונות. 
האסופה מכילה שנים-עשר מאמרים אקדמים העוסקים בהיבטים פוליטיים, היסטוריים, חברתיים וכלכליים של מדינות המפרץ הפרסי: איראן, ערב הסעודית, כוויית, עומאן ותימן. בפני הקוראים נחשפים יחסי הכוחות המעצבים את העולם הערבי והמוסלמי במזרח התיכון, ובכך מהווה הספר מקור של ידע יקר-ערך, הכתוב בצורה נהירה ונגישה לכל קורא. 
נושאים רבים ומגוונים נידונים באסופת המאמרים וביניהם ניתן למצוא את מעמד הנשים במפרץ, השפעת הדוקטרינה השיעית על יחסי החוץ של איראן, יחסי איראן והמערב, הנסיבות להתפתחות האסלאם הוהאבי, היווצרות הקהילה הפלסטינית בכווית ועוד. 
*****
בין שני נהרות:
ערב השקה לשני ספרי פרוזה חדשים בהוצאת "כתב"
הוצאת "כתב" שמחה להזמינכם לאירוע השקה של הספרים "דמעות בגודל החידקל" מאת יפה וגנר ו"עולם הקשת בענן" מאת גל אלגר.
באירוע יתארחו הסופרת והמשוררת חמוטל בר-יוסף, השחקן רמי בן-גור, העורך יואב איתמר, המשוררת ענבל אשל כהנסקי והמו"ל של הוצאת "כתב", משה מנשהוף. את ערב ההשקה תנחה השחקנית דיצה אלגר כספי. 
האירוע יתקיים ב- 27.8.2014 בשעה 20:15, בחנות הספרים ובית הקפה "הנסיך הקטן" רחוב קינג' ג'ורג 19, תל אביב.
 
הכניסה חופשית, נשמח לראותכם! 

דמעות בגודל החידקל 
מאת יפה וגנר 

בספרה הרביעי, "דמעות בגודל החידקל", חוזרת וגנר אל ילדותה ברמת גן של שנות החמישים. 
בשלושה עשר סיפורים קצרים יוצרת וגנר פסיפס אנושי ובו משובצות שלל דמויות צבעוניות וייחודיות, ודרך סיפורן האישי מתהווה סיפור התאקלמותה של יהדות בבל במדינה ההולכת ונבנית. 
בדייקנות וברגש רב נפרשים בפני הקורא תושבי השכונה: איש צדיק-משוגע, דודה עיראקית עשירה, אם חזקה והוללת, אב לחמש בנות ועוד. העיקר בסיפוריה של וגנר הוא מערכות היחסים המורכבות בין הדמויות וכן ההלם התרבותי והקונפליקט שחווים העולים עם הגיעם ארצה. וגנר נוגעת בנושאים ובדילמות הקשורים לשינויים בתא המשפחתי המסורתי, ומתארת בדייקנות מציאות מורכבת ורבת-סתירות, הרלוונטית גם לימינו. 
קוראים מכל העדות ימצאו עניין רב בספרה היפהפה של וגנר, המתובל באמירות ומנהגים המוכרים ליוצאי קהילת בבל. 
>>קישור לדף על הספר באתר הוצאת כתב  
>> קישור לחלק הראשון של הספר לקריאה חופשית 

עולם הקשת בענן
מאת גל אלגר 

אישה נלחמת על ביתה, אחרת על עצמאותה ואהוב מיוסר מסתבך עם שפיותו; ילד מוצא אבקת קסמים וילדה מפלסת דרך לעולם הפיות; יש מי שאיבד ויש מי שמצאה, דווקא את מה שלא חיפשה. 
בספר הביכורים של גל אלגר - כותבת, עורכת ועובדת סוציאלית – נפתח צוהר לעולמן הפנימי והייחודי של תשע דמויות, דרך נקודות מבט וזוויות הסתכלות שונות. במסען האישי והמטלטל הדמויות בספר משוטטות בעולם, בסביבה שעיוורת למשאן, נעות בין המרחב הפנימי לחיצוני ובתוכו, 
מתנדנדות על התפר הדק שבין המציאות והיעדרה, ומשקפות את אזור הדמדומים של הנפש, שהמחברת טווה באינטימיות וברגישות אמיצה. 
>> קישור לדף הספר באתר הוצאת כתב

 

*****

הסערה (מאת וויליאם שייקספיר)
שלא שככה ארבע-מאות שנה...
תרגום ועריכה : עמוס מוקדי
הוצאת כתב
202 עמודים
 
הוצאת כתב גאה להודיע כי לקראת שבוע הספר ייצא לאור הכותר החדש – "הסערה", המחזה האחרון של וויליאם שייקספיר בעריכה מקורית וחדשנית.  הספר, (למעשה – ערכה משולבת) מאת עמוס מוקדי, כולל שלוש יצירות:
·        תרגום לעברית של המחזה כולו.
·        עיבוד למחזה לשלושה שחקנים ושישה נגנים בלוויית מאמרים מאירי עיניים.
·        תקליטור (DVD) של המחזה בעברית. 
 
מחזהו האחרון של שייקספיר, והמדקדקים גורסים: "המחזה האחרון שכתב לבדו" – כאילו מְדַבֵּר בָּנוּ, כאן ועכשיו. האי הקטן שבשטחו מתרחש המחזה שוכן אומנם בין צפון לדרום (איטליה מכאן ותוניסיה מכאן), אבל בעת הדִמיונית שבה מתרחשת העלילה, לפני כאלף שנה, היה הצפון ה"מתקדם" – נוצרי, והדרום ה"ברברי" – מוסלמי, ולפיכך, במעבר חד להיום, היה ביכולתנו להגדיר את האי הקסום כשוכן בין המערב הנוצרי למזרח המוסלמי...
המחזה מִתכַּנֶה "פייסני", בתוקף העובדה שהגיבור רב העוצמה, פרוספרו, שלפני תריסר שנים נגרמו לו עוולות שקשה לתארן, גובר על אויביו, שובה אותם ואז, ברגע שהם מבינים את גודל חטאיהם, סולח להם! הסליחה חלה גם על תושבי האי המקוריים, שמוצאם מתוניסיה...
הסליחה הנרחבת הינה העיקר הגדול שמצווה שייקספיר לדורות הבאים. הוא לא מגדיר מכל וכל את הנדרש למשטר אידיאלי (למעשה, במחזה אנו שומעים על תכונותיו הנעלות של שלטון נעדר כל משטר); המסר שלו הוא רוחני בעיקרו והגדרת האדם היא "המהות שקורצה מחלום".
 
כשמדובר בהצגת תיאטרון. הצירוף בין טקסט ל-DVD הינו נדיר. ה"ערכה" תכלול חמישה פריטים:
 
א. תרגום המחזה כולו מאנגלית לעברית (כאלפיים שורות);
ב.   עיבוד המחזה לשלושה שחקנים וששה נגנים, שאורכו                    הטקסטואלי הינו מעט פחות מחציו של המחזה המקורי. (אורך ההופעה הבימתית בעיבוד החדש – שעה ועשרים דקה);
ג.    ה-DVD, שצולם והופק בבכורה שהתקיימה בפסטיבל קול המוסיקה בכפר בלום באוקטובר 2006 (לאחר "מלחמת לבנון השנייה") ונערך כיצירה קולנועית העומדת בפני עצמה, באורך של 52 דקה;
ד.   מאמר מאת עמוס מוקדי: "על תרגום שייקספיר לעברית".
ה. מאמר מאת מוקדי: "היותה של כל הצגת-מחזה של שייקספיר – מרגע צאת המחזה מתחת ידו של המחזאי – עיבוד".
 
כל אחת מהיצירות הספרותיות והתיאטרליות שלעיל זכתה לשבחים רבים. על ההצגה, שהתקיימה במוזיאון תל אביב ב-3 בנובמבר 2006, כתב פרופ' גד קינר, ראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, "אחת החוויות התרבותיות המעמיקות, האנינות והמענגות ביותר בהן צפיתי על במה ישראלית מזה זמן רב". על ה-DVD (במתכונת המלווה בכתוביות אנגליות) נאמר, שהוא גורם להיותו של המחזה המורכב הזה מובן ומענג ללא שיעור לכל צופה דובר אנגלית..."
 
הטקסט המקורי של ה"סערה" מופיע ראשון באסופת כל מחזותיו של שייקספיר ("הפוליו הראשון", משנת 1623) ומאז לא חדלים הדיונים לגבי משמעותו המיוחדת. לצד השוללים את ערכו כ"מחזה דל עלילה" ואחרים הטוענים ש"זה בכלל לא מחזה", יש הרואים בו את שיא יצירתו של גדול המחזאים בכל הדורות. נוסיף רק, שהשירים המופלאים שכתב שייקספיר ל"הסערה", מנוגנים ומזומרים על הבמה, כולם, על-ידי רוחות! בהופעה בכפר בלום השתתפו סלווה נקארה (משחק), אינס מסאלחה (זמרה) ועמוס מוקדי (משחק); את המוסיקה כתב בישארה ח'ל ואת התפאורה עיצב איתן לוי.
 
להלן מובאה מהעטיפה האחורית:
 
"הסערה", המחזה האחרון, ככל הידוע, שנכתב על-ידי שייקספיר, והמשקף, אי-לכך, את צוואתו המוסרית האישית מאד של הגאון, זוכה כאן לטיפול מיוחד וידיו הקסומות של היוצר הרב-גוני, עמוס מוקדי, פורשות בפני הקהל שלוש שלוחות שלו:
מלאכת התרגום שלו דומה כזורמת מתוך חווייתו של המתרגם לא פחות מאשר שהיא משרתת את המקורועם זאת מקפידה לשמור על התבנית הקצבית הכוללת והמשקל המיוחד למחזותיו של שייקספיר.
בעיבודו המיוחד קיצר מוקדי את הטקסט לכדי שעה ועשרים של הצגה מרתקת בכל רגע, והעמיד את המכלול העשיר והמגוון מבחינה טיפולוגית ומגדרית של הדמויות לביצועם של שלושה שחקנים בלבד, שתיים מהם הן שחקניות ערביות. עיבוד חסכוני זה איננו רק כורח של הפקה חוץ-ממסדית דלת משאבים, אלא מושתת על היגיון אמנותי, תמטי, אתני ופוליטי.
הצלע השלישית בקובץ זה הינו DVD של ההצגה עצמה המצורף לספר.
אחדות הניגודים של יהודים וערבים בפרויקט המשותף הזה קורלאטיבית אפוא למתכונת הפנימית של העיבוד והביצוע, ואוצרת בחובה את ההיגד האופטימי העולה מן ההפקה באשר לכוחם של פשרה, סלחנות, ויתור מרצון על כוחנות ואדנות ואמונה בטוב שבאדם וביכולתו לשפר את עצמו ואת התנהגותו, לגבור על סכסוכים פוליטיים ואתניים בלתי פתירים לכאורה.
 
הוצאת "כתב" גאה להיות השושבינה של מפעל תרבותי חשוב זה והיא סמוכה ובטוחה, שה"ערכה" תפתח שערים חדשים להנגשת מחזותיו של שייקספיר לקהל רחב וליוצרים מכל סוג ומכל גיל ברחבי הארץ.
     
>>>>>>>
ריח של כחול כביסה ושום
מאת יפה וגנר   
 
האם אלה שאינם עוד, רוצים שאכתוב אותם? אולי הם מעדיפים להישכח, כמו שנשכחו בחייהם. עיתים הם מביטים בי בעין יפה כאומרים המשיכי. עיתים הם שולחים יד מקברם, אוחזים בעט ואינם מניחים לה להמשיך וללכת הלאה. אני רצה אחרי הזיכרונות, פותחת פשפש אל העבר ומביטה בו דרך וילון עכור שכוסה בקטראקט של זמן. פעמים אני רואה ברור ופעמים הדמעות נכנסות אל האירועים ומכניסות בהם מעצמן. חלק מן הדברים רחקו ממני וחלק נעשו, עם הזמן, קרובים אליי מתמיד. עיתים נדמה שהדברים אינם רוצים להיחבא וגם אינם רוצים שאבלוש אחריהם. 'אם תניחי אותנו לנפשנו, נשוב ונתגלה', כך הם אומרים. אני עונה להם שאנחנו תקועים ביחד, עוד מימי בראשית. אולי אלמד אותם לוותר וללכת ועלי השלכת של השכחה יכסו אותנו בכתום. אני כותבת את שאני כותבת, כי לכל אחד מהדברים יש סיפור שעדיין לא נכתב. בקשר לתוצאה, אינני יכולה לומר. אניח למתים לשפוט.
 
כך מתכתבת יפה וגנר עם גיבורי הילדות שלה.
 
 
 הספר הוא אוסף סיפורים המתרחשים ברמת גן של שנות ה-50 ובמרכזם דמויות המהגרים שאכלסו אותה. הסיפורים מסופרים מנקודת מבטה של ילדה קטנה, עדה המתארת ברגישות, בישירות ובאומץ דמויות של שכנים, בני משפחה וחברים הסובבים אותה. אך מבעד לנקודת המבט של הילדה מתגלה רובד נוסף, החושף את תפיסת העולם ההומניסטית העומדת במרכז הסיפורים: מתן שם ובמה לאותן דמויות שנדחקו לשולי ההתרחשות הציונית. המחברת חושפת כיצד כל דמות כזאת היא עולם ומלואו, ויוצרת פסיפס אנושי מלא רגש וחמלה.
 
 
יפה, בת למשפחה ממוצא עיראקי, עלתה לישראל יחד עם משפחתה המסועפת וגדלה בעיר רמת גן בשנות ה-50, המקום והתקופה של ההתרחשויות בספר. היא באה מתחום אומנות הציור והחלה לכתוב בגיל 50. יפה פרסמה שלושה ספרי שירה וזהו ספר הפרוזה הראשון שלה. 
 
 
השיר אתו בחרה יפה לפתוח את הספר מובא להלן
 
 רוּחוֹת רְפָאִים
 
לִרְאוֹת סְבִיבִי אֶת רוּחוֹת הַרְפָאִים הַחַיּוֹת
אֲשֶׁר שָׁבוֹת וְאוֹמְרוֹת שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר
לַמְרוֹת שֶׁהֵן יוֹדְעוֹת אַחֶרֶת
וַאֲנִי מַאֲמִינָה לַרוּחוֹת הַאֵלֶּה
כִּי אֲנִי רוֹצָה 
     

 

ארכיון:
 
עמוס – גואל הגורל
מאת: משה מנשהוף
כתב הוצאה לאור
319 עמודים
== סקירה == 
"עמוס – גואל הגורל" אינו רומן סיפורי בלבד, אלא ספר שאינו נרתע מאמירות מפורשות ומעיסוק בשאלות פילוסופיות. הסוגיות כבדות המשקל הנדונות בו אינן עומדות בסתירה לחווית הקריאה השוטפת והמרתקת.
המחבר פורש בפני הקורא סיפור מרתק, מגוון ועשיר בעובדות היסטוריות, חלקן ידועות יותר – כמו סיפורה של המושבה האמריקאית ביפו, חלקן נשכחו כמעט -  כמו דמותו של פסח חברוני, מתמטיקאי מחונן, נערץ על איינשטיין, שנודע בחידושיו אבל נעדר מספרי ההיסטוריה.
"בשנת 1913 חזר לירושלים פסח חברוני, צעיר בן עשרים ושש, לאחר שקיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת ציריך. רפאל הצעיר כבר למד שנה בבית המדרש למורים בירושלים ועכשיו סיפרו לו סבתו ואביו כי פסח יתחיל ללמד שם. הם שלחו את רפאל לשוחח עמו ולהתעניין אצלו בלימודי רפואה באירופה." 
 
משה מנשהוף, סופר והוגה, אשר בכל אחד מספריו פורש זירה חדשה למחשבותיו הפילוסופיות, מציג בספר זה את חשיבתו ההגותית במעטפת של יצירה ספרותית מעניינת להפליא. שני ספרי מדע בדיוני פילוסופי כבר באמתחתו: "אופוריה", הוצאת כנרת 1994 ו-"הכפיל הווירטואלי", הוצאת כתב 2008. הרומן "עמוס" נכתב במקביל לחיבור "סיפור המטמון באי ודאות", מחזור שירים סיפוריים והגותיים. בין שני הספרים הללו, שהתפרסמו לאחרונה במקביל, ישנו דיאלוג מובנה, והם מתכתבים גם עם המשורר ג'לאל אל-דין רומי, שמשיריו תרגם מנשהוף ופירש. עם זאת, ניתן לומר בוודאות כי כל אחד מהספרים עומד בפני עצמו.
 
הרמוניה של נושאים וסגנונות שונים:
נושאים וסגנונות שונים דרים בהרמוניה בספר זה. לצורך כתיבתו נדרש המחבר לתחקיר היסטורי של ישראל העות'מאנית והמנדטורית ובצידו לתחקירסוציולוגי-פסיכולוגי של תופעת הקבוצות והכתות. התחומים המגוונים שעוסק בהם הספר משולבים להפליא זה בזה, כמו גם הסגנונות שבהם הוא כתוב – ריאליזם לצד פנטזיה.
 
את הנושאים השונים שבהם דן הספר ניתן לחלק כדלקמן:
1.      תולדות ההתיישבות בארץ ישראל בכלל וביפו ובתל אביב בפרט.
2.      תופעת הכתות ומנגנוני פעולתן.
3.      שאלות פילוסופיות – חברתיות הנוגעות לאמונה ולאמת .
1. תולדות ההתיישבות בארץ ישראל בכלל וביפו ובתל אביב בפרט
 
הסיפור הפותח את הספר מתבסס על מחקר היסטורי של ההתיישבות האמריקאית ביפו, ששרידי בתיה מהווים עדות דוממת לקיומה. תחת מעטה האבק ההיסטורי של בתים מתפוררים אלה, רב הנסתר על הגלוי. המחבר, שנעזר בעדויות היסטוריות וביניהן אלה שכתב מרק טווין, מתאר את סיפורם של אותם מתיישבים אמריקאיים אשר בשנת 1866 באו לארץ ישראל במטרה לבנות ישוב פורח שיהיה כאבן שואבת ליהודים שיבואו מכל קצווי התבל להתיישב כאן. כך, סברו, כי הם יסייעו לבואו של המשיח ויגאלו את הגורל. בספר מתואר סיפור הפלגתם מאזור ניו אינגלנד שבצפון ארה"ב על סיפונה של אונייה עמוסה במכונות חקלאיות ובבתים מוכנים שאותם הרכיבו כשבאו לשטח והקימו את המושבה.
הסיפור מסופר בצורה מרתקת ולא כמחקר משעמם, כך שהקורא שואב בהנאה את הידיעות ההיסטוריות שספק אם היה קורא אף אם היה נתקל בהן באקראי.
"עמוס זכר היטב את סבא רפאל מוציא מן הקופסה תמונה ישנה עטופה בנייר, מצביע על הדמות במרכז התמונה ואומר: "זה שמו ג'ורג' ושינגטון יהושע אדאמס." תמיד אהב לכנות את המפורסמים בשמם המלא, וככל שהשם היה ארוך יותר, דומה שנהנה יותר מהגייתו. לאחר החיוך שעלה על שפתיו, שגרר גם חיוך על פני הנכדים, המשיך: "והוא עמד בראש כנסיית 'Messiah', משיח של הנוצרים. ג'ורג' ושינגטון יהושע אדאמס זה היה בכלל ממוצא יהודי ושחקן תיאטרון במקצועו, אבל התעקש לעשות היסטוריה." סבא רפאל הצביע על הדמות שצולמה בצד אדאמס והסביר שזהו אייב מקנזי, שהיה עוזרו של אדאמס ותרם רבות להעלאת מאמיני הכנסייה לארץ ישראל."
 
בתוך הסיפור ההיסטורי הנשכח והמדהים כאחת, שותל הסופר דמות בדויה - ילד שנמשה מהים לאחר שהאונייה שבה הפליג ממזרח אירופה לארצות הברית נטרפה בלב ים. כומר נודד לקח את הילד תחת חסותו ועיצב את ילדותו. הילד הזה מגיע, יחד עם אותם מתיישבים אמריקניים, לארץ ישראל ובניגוד אליהם, שלא החזיקו מעמד בתלאות הארץ המובטחת, משתקע במקום. דרך קורות הנער הזה מגולל הסופר את תולדות ארץ ישראל בסוף המאה התשע עשרה ואת מרקם חייהם של תושביה השונים.
"הספר שהחזיק היה באנגלית ועל כריכתו החומה התנוסס השם: The Innocents Abroad. הוא נהג להקריא את השם בצורה תיאטרלית ואז לפתוח את הספר ולומר: "זאת אומרת 'התמימים בניכר'. ואתם יודעים מי כתב אותו? מישהו בשם סמיואל לנגהורן קלמנס, סופר אמריקני מפורסם מאוד, שמעטים מכירים אותו בשם הזה כי הוא ידוע בשם מרק טוויין, והוא כתב אותו בשנת 1869. הספר הזה הוא על הרשמים שלו מהמסע לאירופה ולארץ הקודש. מרק טוויין הגיע ליפו בזמן שלמתיישבים הגיעו מים עד נפש, ומשום שלא היו די מים באזור, בטח גם הזיעה הגיעה להם עד לנפש."
 
***
"המושבה הייתה לאטרקציה בעיני תושבי יפו והסביבה. סקרנים הזדמנו לאזור או באו אליו במיוחד כדי לראות איך האמריקנים הללו בונים בית. הם נהגו לעמוד במרחק מסוים מן הנעשה ולהתבונן בו בלי להפריע. בין הסקרנים היו גם מכובדים רבים בעלי עמדות מפתח אשר שילבו את סקרנותם בניסיון לברר את צורכי המתיישבים ובהצעות עזרה, ובאופק עמד מול עיניהם החיפוש אחר הזדמנות שתצמיח משהו לטובתם."
 
 מעגלים היסטוריים ומעגלי חיים נפרשים בפני הקורא בסאגה זו, המגוללת את סיפורם של הנער ושל צאצאיו, שתולדותיהם קשורות בסלילת הדרך החדשה לירושלים, במאורעות תרפ"ט, בהעפלה ובאירועים אחרים מתולדות הישוב והמדינה. יפו בתקופת השלטון העות'מאני וירושלים החרדית, כמו גם תל אביב החילונית של סוף המאה העשרים,  משמשים רקע לסיפור חייהם.
"יום אחד הציע אברהם לפטרסון להתלוות אליו למסעו הראשון לירושלים. אברהם סיפר לחברו כי כולם מדברים על הדרך החדשה בין יפו לירושלים שהאדמיניסטרציה של המחוז השלימה את סלילתה. הייתה זאת הדרך הראשונה בארץ ישראל שהתאימה למרכבות בעלות גלגלים. אברהם רצה מאוד לנסוע בדרך החדשה וחפץ להכיר בירושלים סוחרי בדים, שאִתם יוכל לנהל קשרי מסחר. כדי לשכנע את פטרסון להצטרף אליו סיפר לו כי שמע שהדרך סלולה וחלקה ככף היד, נעימה למסע עגלות וחוסכת המון זמן."
 
כך, בצבעים עתירי דמיון, רוקם המחבר יריעת בד הפרושה מעל ההיסטוריה ומחזק את הבד במסמרים של עובדות היסטוריות.  
 
 
2. תופעת הכתות ומנגנוני פעולתן
 
הספר דן בתופעת הכתות אשר פעלו בתל אביב ובאזורים אחרים בארץ בשנות התשעים וחלקן ממשיכות לפעול עד עצם היום הזה. תוך כדי הסיפור, בוחן הסופר את מהותן המשותפת של הכתות הללו, את דרכי פעולתן ומקור הצלחתן בקרב ציבור תומכיהן. המחבר בודה כת המוקמת בתל אביב, אשר במהותה, אינה אלא תמצית כל הפעילויות הללו. בתיאורי הטקסים ובניית יחסי הציבור שבאמצעותם בונים ראשי הכת את דמות הגורו, מוביל המחבר את הקורא צעד לאחר צעד להבנה עד כמה אפשר להוביל אנשים תוך שימוש במניפולציות שונות.
"זה היה המעמד החגיגי של פתיחת הסמינר הבינלאומי הראשון לחקר המדע הרב-תחומי. הסמינר היה תוצאת פעולתם הנמרצת של החברים בעמותת "עמוס", שבראשה עמד עמוס ואשר נוהלה על ידי ריקה. תחת שרביטה של ריקה פעלו עוד תשעה אנשים שיחד היו אחד עשר החברים במועצת חכמי רז, המועצה המנהלת."             
 
במקביל לכך, פזורים בסיפור רמזים המצביעים על פן נוסף בסיפור. כך למשל, לא מקרי הוא כי שמות הסובבים את עמוס (יעקב הקטן, יעקב גלילי וכו') מזכירים את שמות השליחים של ישו. בכך, רצה המחבר לרמוז שיתכן וגיבורי הספר הם דמויות בנות זמננו המחקות את ישו ושליחיו או לחילופין, ממלאות את מקומם. כך, דרך סיפור המתרחש בתקופתנו, נעשה ניסיון לתאר את השינוי שחולל ישו בקרב מאמיניו.
"קובי היה איש נמוך קומה שקולו רם וצלול ושערותיו שחורות ומתולתלות. לעתים כונה גם יעקב הקטן, להבדיל מפומה, הלוא הוא יעקב גלילי שכונה גם יעקב הגדול."
 
 
3. שאלות פילוסופיות – חברתיות הנוגעות לאמונה ולאמת
הספר מציג זוויות הגותיות פילוסופיות שונות. אחת מאלה היא דיון במושג האמונה. כך, למשל, מתואר התהליך שעובר אחד הגיבורים מאמונה בחילוניות וחברות בתנועה הקומוניסטית להסתגרות בדלת האמות של הדת ומנהגי האבלות שלה. אותו גיבור, מורה ומחנך לשעבר, סוגר את בנו בחדר אפל ומנתקו ממגע עם העולם כדי להרביץ בו תורה וכך לגאול את נשמתו התועה. סיפור זה הושאל מקורות חייו של סרן קירקגור, מאבות התורה האכזיסטנציאליסטית, שאביו סגר אותו בחדר אחרי שחשב כי חטא חטא גדול בכך שעלה על גבעה וקילל את אלוהים.
"מרגע זה נראה היה כי מיכאל מבקש לעשות הכול למען חינוכו של הילד. הוא שהה במחיצתו כל העת ואפילו לבית הכנסת לא הלך. הם התפללו בחדר והוא הרביץ בו תורה, שעות על גבי שעות ישב אתו וניסה ללמדו את התפילות והמצוות. במהלך הלימודים צעק עליו וליטף אותו חליפות ופעם גם נתן לו סוכריות, כשהוא משתמש בניסיונו כמורה לשעבר."
 
באמצעות שתי הנשים המרכזיות בספר מוצג ההבדל בין שתי השקפות עולם בסיסיות. מצד אחד, זו הרציונאלית, המעשית והקונקרטית ומצד שני, המיסטית, המוחצנת והסוחפת. שתי השקפות עולם שההבדל ביניהן מוצג בספר כמו ההבדל שבין כתבה מדעית לבין פרסומת מסחרית. שתי השקפות עולם אלה מעמידות אתגר בפניו של הגיבור. הבחירה טעונה, נפיצה ובלתי אפשרית, כפי שאין באפשרותו לחלוק את חייו עם שתיהן בעת ובעונה אחת. כל אחת חודרת למרחב רעותה למרות הרצון ליישב אותן באמצעות דו-שיח. המריבה בין השתיים על רקע רצונן של שתיהן בקשר עם הגיבור מסמנת למעשה את ההתנגשות בין שתי השקפות העולם.
שמות הנשים, ריקה ונעמי, צופנות בחובן משמעויות נסתרות. נעמי, כאילו נשלפה הישר מהמקורות, היא אישה מחושבת, שכלתנית ובעלת תודעה. ריקה, לעומתה, מייצגת את המילה ריק, ריקנות. כשריקה תופסת את מקומה של נעמי, משתלטת דרך חשיבה אחד, המיסטית, על השנייה, הרציונאלית:
ריקה אומרת לו:"לדעתי, כדאי לך לשכוח אותה. היא רק יכולה להפריע לך בחיפוש הגורלי שלך אחר האמת."
שאלה פילוסופית – חברתית מרכזית הנדונה בספר היא האם ישנה אמת אחת ויחידה או האם יומרה לידיעת האמת האחת היחידה אינה אלא הונאה או הונאה עצמית. 
"עץ הדעת הוא עץ דמיוני, גבוה לאין קץ, המוצב במרכז העולם ועליו מטפסת האנושות. שורשיו חבויים תחת מעטה כבד של עפר השכחה, אי שם בעברם הרחוק מאוד של המטפסים,וצמרתו נישאת גבוה אל תוך ערפל הספק ואי-הוודאות. האנושות מטפסת ועולה על העץ הזה באיטיות, תוך שהיא משתמשת בשכלה ומשיגה ידע. ככל שהיא עולה, כך היא רואה אופקים רחבים יותר. במהלך ההיסטוריה, עלתה האנושות והתקדמה מרחק רב להפליא מהשורשים הכמוסים מעיניה. אולם למרות כל המרחק הזה, עדיין לא נראה ולו סימן אחד מצמרת העץ האפופה בערפל אי-הוודאות, וקיומה הוא רק בסברה.
לאורך כל מהלך ההיסטוריה האנושית, ניסו רבים להגיע אל צמרת עץ הדעת ורבים מביניהם התאכזבו מההתקדמות האנושית. במסעם האישי, חשו כי הם מדלגים מעל פני האחרים בדהירה למעלה, כדי לכבוש את הצמרת. אולם בקפיצתם נפלו על ענפים שוטים ונאחזו בשוליהם. הנופלים חשבו כי קצות הענפים הרפים האלה הם צמרת העץ וחשו עצמם בפסגת העולם. לדידו של כל נופל, הוא היה המוצֵא היחיד וצמרתו – הצמרת האחת והיחידה של עץ הדעת, צמרת שממנה רואים את האמת המוחלטת."
 
הדמויות בספר, שחלק גדול מהן מפעילות כתות או חברות בהם, עוסקות הרבה, מטבע הדברים, בשאלות הגותיות-דתיות-פילוסופיות שונות:
"שמעון סלע גיבש את השקפת עולמו זמן רב קודם לכן, בעת שחזר בשאלה. הוא גרס שמושגי השטן, גן העדן והגיהינום זרים ליהדות ומקורם בהשפעות זרות ומאוחרות. בתורה אין כל זכר למושג גיהינום, וגן העדן המופיע בספר בראשית אינו אלא מקום במסופוטמיה, בעל גבולות גיאוגרפיים נתונים, ולא אותו מושג לא גשמי שהיהודים מאמינים בו."
 
עמוס, גיבור הספר, לא עוסק בשאלות הללו רק באופן תיאורטי, ייתכן שהוא אף מובל אל העולמות הללו – לגיהנום ולגן-עדן, ובכל אופן הוא מאמין שהוא ביקר בהם. המעברים התכופים של עמוס, גיבור הספר, מעולם החיים אל העולם האחר, מקנים לו מעמד רוחני נשגב בעיני מאמיניו ושופכים על הסיפור נופך מיסטי שבזכותו ראוי להציג את הספר גם במקום של כבוד על מדפי ספרות המדע הבדיוני.
 
תרומה ייחודית:
תרומתו של הספר לשפה ואולי גם למדף המדע הבדיוני העברי ניכרת במונח חדש לחייזרים או לחוצנים שטובע בו המחבר – "ערי שמיים":
"עם מינויו כחכם רז נדרש בועז לסגל לעצמו, במקום המילים חוצנים או חייזרים, את הביטוי "עֵרי שמים". עמוס התהדר בכך שטבע ביטוי זה, שהיה בעיניו תאור קולע לאלה שעֵרים בשמים, כלומר חיים בהם, ובעֵרותם מעידים על חייהם האינטלקטואליים. את השראתו שאב עמוס מ"עירי השמים" ו"העירים בני השמים" שמופיעים בנוסח הארמי של ספר חנוך, מספר העירים מקומראן ומדניאל ד' 10: "וַאֲלוּ עִיר וְקַדִּישׁ, מִן־שְׁמַיָּא נָחִת."
 
***
"בעיתוני סוף השבוע התפרסמו כתבות על אודות הופעתם של עב"מים באזור. המשתתפים בחגיגות בחוף אכדיה צוטטו בהן והעידו כי ראו במו עיניהם את העב"מים. חלק מהם דיווחו שחוו חוויה מיוחדת וחשו שמעין מגנט חזק מושך את נשמותיהם אל החלליות. אלה ידעו לספר, כי כמו בחלום ראו את עצמם עולים למעלה ומסיירים בתוך החלליות ואף היו כאלה שתיארו את החוצנים – "עֵרי שמים", כך הם כונו בפיהם – כאנשים קטנים בעלי ראש גדול כסוף ועיניים גדולות, שקיבלו את פניהם בידידותיות."
 
***
"מה קצר הזמן ומה זעיר המרחב שתופס האדם ביקום ובאינסוף. בראשית, על נקודה בקו אינסופי בזמן, לפני מיליוני שנים, החלו עֵרי שמים היודעים את רזי מדע האמת המושלמת לברוא, במלאכת ידם, יצורים. לצורך זה, הם קבעו את עקרון הקיום כבחינה לטוב שבתכלית. מיני בעלי חיים וצמחים נוצרו בידי עֵרי שמים בארץ ואלה הוכחדו ובמקומם נבראו אחרים, עד אשר נולדו יצורים גדולים ששלטו בארץ, אך גם זמנם של התנינים הגדולים תם ונגזר גורלם להיכחד."
********

שפת אם 

סוזט היידן אלגין

קדמת עדן הוצאה לאור

 

 "אין היתר לאף אזרחית נקבה של ארה"ב לשרת בכל משרה הנרכשת בדרך של מינוי או הצבעה... כל אזרחיות ארה"ב תיחשבנה קטינות..."

השנה - 2205. נחיתותן האינטלקטואלית של נשים זכתה ל'הוכחה' מדעית, ונשות ארץ הוגדרו כרכוש עובר לסוחר. בעולם חדש ואכזר זה, שתי נשים - האחת בלשנית מבריקה, האחרת משרתת מרדנית - עתידות להעמית במבחן את שלטונם של הגברים. אלא שבלא ידיעתן, המהפכה כבר יצאה לדרך: נשים השוהות בבתי-העקרות המבודדים, עמלות זה שנים על הכלי החשוב היותר באמצעותו ניתן יהיה לחולל שינוי אמיתי - שפה חדשה, שתאפשר לנשים לומר מה שביקשו להגיד משחר ההיסטוריה, ולא היו להן המילים.
שפת אם היה לספר פולחן קלאסי מאז צאתו לאור בשנת 1984. יצירה מרתקת, עתירת הומור חריף ואמירות נוקבות, העוסקת בתקשורת בין גברים ונשים, וביכולת לגשר בין המינים בחברה ששבה והרחיבה את הפער כמעט לבלי-השב.
סוזט היידן אלגין, פרופסור אמריטוס לבלשנות באוניברסיטת סן דייגו ומנהלת מרכז אוזארק לחקר שפות בארקנזס, כתבה תריסר ספרי מד"ב, כמו גם את רב-המכר "האמנות העדינה של הגנה עצמית מילולית".

  לחץ כאן כדי לקרוא את הפרק הראשון בחינם

***

פרופ' (אמריטוס) אריה איסר

צימוקים מהמסורת

 הספר "צִמּוקֶים מֵהַמָּסוֹרֶת - על מקורות החגים, על סיפורי בראשית, על כלי נגינה בתנ''ך וגם על עונות השנה" מאת אהרון לירון (אלטשולר) הוא ספר רב שכבות ובעל פנים רבות, ובזאת חשיבותו לדור הצעיר והמבוגר כאחד, אך יש לו חשיבות לא רק לשכבות הגיל השונות, אלא גם לחוגים השונים ביהדות הישראלית.
החשיבות לצעירי היהדות החילונית נובעת מהעובדה שהחוגים הדתיים ניכסו לעצמם את ערכי התרבות היהודית. כתוצאה מכך מזהים הצעירים החילונים כל נושא הקשור למסורת היהודית כקשור לדת, ומתרחקים ממנו. החשיבות למבוגרים בקרב היהדות החילונית (שעליהם משתייך כותב מאמר זה) קשורה לתופעה של שיכחת ה''גירסא דינקותא'' בגלל יציאתם מהמסגרת הדתית המקפידה לחזור למקורות המסורתיים מדי יום ביומו, שבת בשבתו ומדי חג בחגו. בנוסף לכך, רבים מאלו שהתחנכו ברוח המסורת הדתית-חרדית או אף האורתודוכסית קראו את הטכסטים התנ"כיים המצוטטים ב'סידור' בצורה אוטומטית, מבלי להתעמק במשמעותם הלשונית והתרבותית. גם לימוד התנ''ך אצלם היה על פי המפרשים המסורתיים, שהכרתם את נופי המזרח התיכון ואת תרבויותיו העתיקות היה מזערי, אם בכלל.
לדוגמה: בפרק "מתי חל ראש השנה" (עמ' 11-8), בו פותח הספר, נזכר הפיוט: הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם, הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָמִים וכ''ו, הנאמר בתפילת מוסף של ראש השנה לאחר תקיעת השופר. רק בעת קריאת ספרו של לירון עמדתי על המשמעות של המילה 'הרת' כקשורה לבריאת העולם וללידתו (משורש הריון). הקשר של הפיוט לתקיעת השופר, והמשכו: "אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים, אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ, אָיוֹם קָדוֹשׁ" התקשר אצלי כנער משום-מה עם חרדה ופחד (הרה גורל, הרה אסון) ולא עם בריאה ולידה.
דוגמה נוספת לקריאה לא ביקורתית, ועל כן לא מעמיקה, של טקסט תנכ''י נהדר היא של פרק כ"ט בתהילים, אותו היינו אומרים בכל ליל שבת ובהזדמנויות נוספות:
מִזְמוֹר לְדָוִד. הָבוּ לַיהוָה בְּנֵי אֵלִים, הָבוּ לַיהוָה כָּבוֹד וָעֹז, הָבוּ לַיהוָה כְּבוֹד שְׁמו, הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַדְרַת-קֹדֶשׁ. קוֹל יְהוָה עַל-הַמָּיִם, אֵל-הַכָּבוֹד הִרְעִים, יְהוָה עַל-מַיִם רַבִּים. קוֹל-יְהוָה בַּכֹּחַ, קוֹל יְהוָה בֶּהָדָר, קוֹל יְהוָה שֹׁבֵר אֲרָזִים, וַיְשַׁבֵּר יְהוָה אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן, וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ-עֵגֶל, לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן-רְאֵמִים. קוֹל-יְהוָה חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ. קוֹל יְהוָה יָחִיל מִדְבָּר, יָחִיל יְהוָה מִדְבַּר קָדֵשׁ. קוֹל יְהוָה יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת, וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת, וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד. יְהוָה לַמַּבּוּל יָשָׁב, וַיֵּשֶׁב יְהוָה מֶלֶךְ לְעוֹלָם. יְהוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְהוָה יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
בקריאת התפילה, שבגיל מאוחר יותר היינו אומרים אותה כבר בעל פה, לא שמנו לב לעובדה שבתחילת המזמור יש התייחסות ל"בני אלים", ולא שאלנו את השאלה אותה מעלה לירון בספרו (עמוד 25): "מה עושים ב"מזמור לדוד" יצורים מיתולוגיים שאינם קיימים ביהדות?" שאלה שלא נשאלה עד שחוקרי כתבי אוגרית (הראשון ביניהם החוקר ח.א. גינזברג) מצאו את ההקבלה (אם לא העתקה) במזמור ל''אלאין בעל'' (האל בעל). אל זה היה אחראי על הטל ועל המטר ונחשב גם למחולל סערות. הוא נודע גם בשמות נוספים (כמו הדד). התנ''ך מעיד שפולחנו היה נפוץ בישראל בעיקר בתקופת אחאב, בהשפעת איזבל בת אתבעל מלך צידונים. כפי שמסופר בתנ''ך, שחיטת ארבע מאות וחמישים נביאי הבעל בנחל קישון על ידי אליהו, שייצג את האל יהווה, לא חיסלה בישראל את פולחן הבעל ואת פולחן האלה אשרה ויתר האלים של עמי האזור. השחיטה הזו בוצעה לאחר שאיזבל טבחה בנביאי יהווה, ולאחר שהאל בעל לא נענה לנביאיו ולא הוריד אש מהשמים להכנת הבשר למאכלו, ואילו יהווה נעתר לתפילת אליהו והוכיח את יכולתו לא רק להוריד אש מהשמים, אלא גם להפסיק את מכת הבצורת (מלכים א' פרק י"ח).
למותר לציין שמשום שלמדנו את הפרק הזה כפרק תפילה, לא הפנו מורינו את דעתנו לנופים הנהדרים המתוארים במזמור לדוד או לבעל. גם בפירושו של רש''י ושל יתר המפרשים מהתקופות טרם שיבת ציון הציונית לא נמצאה התפעמות מתיאורי הנוף של סופת גשם, ברקים ורעמים על הרי הלבנון והרי הנגב.
מידע נוסף שלמדתי מאותו עמוד הוא ההקשר בין ''שדה בעל'' ו''חקלאות בעל'' לאותו אל האחראי להשקיית השדות שאינם מושקים על ידי האיכר, אם בעזרת שאיבה מנהר או על ידי הטיה ממעיין.
בפיוט הזה יש התייחסות למבול, כנראה בהקשר של סופת הגשם והקשת בענן להבטחה האלוהית שניתנה לנוח שלא יהיה שוב מבול על הארץ. לירון מתייחס לקשר בין סיפור המבול המקראי לסיפורי המבול בתרבויות העתיקות של המזרח התיכון שקדמו לסיפור המקראי (עמ' 35-32 ), ומכאן שהסיפור המקראי הוא עיבוד שנעשה בתקופה מאוחרת של הסיפורים שמקורם עוד בשומר העתיקה. גם בפרק ''האם גן עדן הוא גן עדן?" (עמ' 31-29) מציין לירון שבעצם קיימים שני סיפורים במקרא על בריאת האדם זכר ונקבה ועל בריאת אדם וחוה בהקשר עם בריאת העולם, שגם הם מבוססים על דתות אליליות עתיקות שקדמו לדת היהודית.
להתייחסותו הביקורתית של לירון לסיפורים אחרים במקרא, כמו "מספר יוצאי מצרים" (עמ' 79-78), יש חשיבות לשבירת הכלוב הרעיוני של מבוגרים וצעירים כאחד, כפי שיצוין להלן. בהקשר זה יש חשיבות גם לנימה הביקורתית ל"קברי קדושים" בפרקים ''היכן קבר חנה ושבעת בניה?" (עמ' 72- 74) ו"מהו ''קבר דוד'' בהר ציון?"
בהקשר זה חשוב הספר גם לחוגי הצעירים היהודים האורתודוכסיים. אין ספק שעיון בספר יביא להרחבת הדעת של הצעירים הללו, הסגורים בכלוב התפיסה הדתית המסורתית של התנ''ך. למדען במדעי הטבע ובעיקר במדעי הסביבה וקרום כדור הארץ, שלמד לדעת את התיאוריות החדשות של בריאת העולם, לרבות תיאוריית 'המפץ הגדול', קשה להבין כיצד מוכנים אנשים משכילים לקבל את סיפור הבריאה המקראי, שלא לדבר על מניין השנים המסורתי, בו אנו נמצאים במניין ה'תש''ע לבריאת העולם.
נראה לי שאם ספרו של אהרון לירון יהיה נגיש לקהל קוראים רחב, בספריות בתי הספר הממלכתיים ובספריות עירוניות, הוא עשוי להרחיב את דעתם וידיעתם של המעיינים, ואף להזכיר נשכחות ולעודד קריאה מחודשת של המקורות. אני מקווה שרעיונות ביקורת המקרא המובלעים בספר יביאו לסדקים בהשקפת העולם השמרנית המאובנת של חוגים נרחבים בנוער הדתי ובחוגי ''החוזרים בתשובה''.

לפרטים נוספים על הספר:

 ******

ארכיון:


נקודות השוואה בין הספרים '1984' מאת ג'ורג' אורוול
ובין 'עולם חדש מופלא' מאת אלדוס האקסלי
מאת: שגיא כהן


שני הספרים עוסקים בחברה עתידנית שהתפתחה לקיצוניות, שבה האדם מצטמצם לאזרח, נתין של מדינת-על שתפקודו מסתכם בהנצחת עצמותה. אלא שאף על פי שמדובר כאן בספרות קלאסית מתחום ז'אנר הספרות הספקולטיבית, אין כאן שום פנטזיה. שני הספרים מביאים לפנינו חברה שהתפתחה ישירות מן החברה המודרנית המוכרת לנו, ועל כן מציגים מצב בר קיימא, אשר ממשותו אפשרית לחלוטין. אם תרצו, מדובר בסוג של נבואה, ראיית הנולד.
בעוד החברה המוצגת בעולם חדש מופלא חגה וסובבת סביב העצמת התענוגות ועידוד מוחלט של צריכה – כלומר חברה קפיטליסטית רדיקאלית – החברה המוצגת ב1984 מתרכזת כל כולה בפיקוח ומלחמה – תאומתה הרדיקלית של החברה הקודמת.
בשני המקרים נתפסת המדינה כשליט טוטאליטרי המנווט כל רגע מחיי נתיניו, מכוון אותם, מפקח עליהם וכשצריך – נפטר מהם. אלא שבשני המקרים מדובר בפיקוח מסוג שונה. עולם חדש מופלא, הגרסה האפוקליפטית העדינה מבין השניים, מציג את התפתחות האומה האבסולוטית כנובעת מתוך הערצה למנהיג, אהבה בלתי מוגבלת לדרכו ומנהגיו. ואילו ב1984, הקודר מבין שני הספרים, נובע הציות מתוך פחד חד ומהותי, אימה המהפכת את קרביו של כל נתין ונתין. (אם מחברים את שני אלה קשה שלא לחשוב על הציות התנ"כי לאל האחד – אהבה ויראה. ומתוך הציות למנהיג נחשפת בסיפור האמת ודרך התבטאותה. בעולם האחד הידע הוא מילה נרדפת לדרך אמונה, החיים הם טכנולוגיה. בעולם שכזה אין פלא כי המנהיג-האל הוא לא אחר מאשר פורד. כאן מתייחס האקסלי אל אייל התחבורה המודרנית (דאז, ראשית הטכנולוגיה המודרנית בכלל). בעולם השני ידע מתבטא בדיוק בהיפוכו – זהו עולם של שקרים, של מרמה ושל הסתרת הקיים והממשי, קונטרול מוחלט של האמת כדרך למרות קטטונית.
חשוב לזכור כי שני הספרים נכתבו בשתי תקופות פוסט-קטסטרופאליות. האקסלי כתב את ספרו בשנות השלושים של המאה שעברה, בהשפעתה הישירה של המפולת הכלכלית העולמית ועליית הטכנולוגיה כדרך חיים מתבססת (כך למשל, בארה"ב של שנות העשרים והשלושים, עם הצגת הרכב כתחליף לתחבורה הציבורית, הפעיל פורד לחץ על הממשלה להסיט ולשנות תשתיות עירוניות על מנת לעודד את הנהיגה ברכב פרטי!). אורוול, לעומתו, כתב את ספרו בשנות החמישים, ואין ספק שכתיבתו הושפעה ממלחמת העולם השנייה ועידן הפשיזם שקדם לה.

ומכאן פתיחה מומלצת:
כולנו מכירים את תוכנית הטלוויזיה והאינטרנט Big Brother. אך לא כולם יודעים שאת המונח טבע הסופר הבריטי ג'ורג' אורוול, בספרו 1984. כן, אחת מתוכניות הריאליטי הפופולאריות ביותר בעולם, ואולי תוכנית הריאליטי הראשונה בכלל, מבוססת על רעיון המופיע בספר מדע-בדיוני שנכתב בשנות החמישים, ספר שנחשב בעצמו לאחת מאבני הבסיס שעליה עומד ז'אנר הספרות הספקולטיבית בת זמננו. האבן האחרת היא ספרו של אלדוס האקסלי, עולם חדש מופלא.


נקודת השוואה מעניינת נוספת:
לטעמי יש בהשוואה בין שני הספרים משהו הרבה יותר עמוק. העובדה, למשל, ששניהם מציגים חברה מדינית פוסט-אפוקליפטית. קשה לי להתנער מן המחשבה שיש כאן הקבלה, אולי שלא ביודעין, אל עולם האידיאות של אפלטון. אצל אפלטון קיימת לכל חפץ ולכל מושג אידיאה, סוג של מחשבה-שאינה-חומר שדרכה יכול המושג להתבטא בשלמותו. כלומר, המושג בממשותו שואף להיות מושלם, ולכן שואף אל האידיאה שלו. כך, למשל, כל כיסא שנוצר אי פעם שואף להידמות לאידיאה של הכיסא – לכיסא המושלם, ובאותה המידה כל סוג של יופי שואף להידמות לאידיאה של היופי – ליופי בשלמותו! הדבר השני שעליו השתית אפלטון את הפילוסופיה המופלאה שלו היא המדינה – המדינה כהתפתחות חברתית נצרכת שתפקידה להגן ולהיטיב את חיי האזרח, שהרי הוא אבן הבסיס שלה. וכמו לכל מושג אחר בעולם, גם למדינה יש את האידיאה שלה. ומכאן להקבלה המתבקשת: קשה שלא לראות בשני הספרים הללו, 1984 ועולם חדש מופלא, את האידיאל של המדינה הקפיטליסטית מחד גיסא, מול האידיאל של המדינה הפשיסטית מאידך גיסא, שני מושגים ושאיפות שהתנגשו זה בזה ישירות במלחמת העולם השנייה ולכל אורך המלחמה הקרה, ובמקומות שונים בעולם הם עדיין מתנגשים!

 

********

 

שם הספר: כסף רדום 
מאת:
נורי ברחוה
הוצאת כתב

נורי בר-חוה כיהן שנים רבות בתפקידים הבכירים ביותר בתחומי הבנקאות, הניהול, הכספים והביקורת. בין תפקידיו האחרונים: מנהל אגף בהנהלה הראשית של בנק הפועלים; סגן החשב הכללי במשרד האוצר; יו"ר מועצת המנהלים של בנק יהב לעובדי המדינה; מבקר פנימי בבית החולים אסותא. במשך שנים גם לימד ביקורת מערכות ממוחשבות בבית הספר למנהל עסקים של האוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת חיפה, ופרסם מספר ספרים מקצועיים.
-
הספר מגולל עלילת מתח, העוסקת כמעט לראשונה בעולם הבנקים והפיננסים בישראל, עלילה המבוססת על ניסיון של שנים של המחבר בתחום הזה:
יום בהיר אחד נופל הקבלן ואיש העסקים הידוע בנצי ליברמן מגג בניין במודיעין.
האם הייתה זו תאונה? האם ניסיון רצח? בשעה שבנצי שוכב חסר הכרה בבית החולים, מנסים גורמים שונים להניח את ידיהם על המיליונים שהפקיד בנצי בחשבון חסוי בבנק. ניסיונות אלה גוררים אותם למערבולת של מעילה בכסף, מעילה באמון, רציחות, עימותים עם העולם התחתון, בצד קשרי אהבה סוערים שתועלתם בצדם. לעזרת המשטרה, המנסה לעמוד על הקשר בין גורלן של הדמויות השונות לבין חשבון הבנק החסוי של בנצי ליברמן, נחלץ המבקר הראשי של בנק העם, ג´ו בן חיים. גילוייו של ג´ו מכים גלים בתוך הבנק ובתקשורת, אך גם מעמידים אותו ואת היקרים לו בסכנת חיים. האם יצליחו ג´ו והמשטרה לפענח את המקרה בזמן או שמא תגבה פרשת החשבון הרדום חיים נוספים?
העלילה מספקת תובנות ממקור ראשון על המתרחש בקרב עובדי הבנקים ועל השיקולים המנחים את מעשיהם.
  

******


שם הספר: "המצפון"
מאת: רוויטל דיוויס
הוצאת כתב

"המצפון" הנו מסע מרתק אל מציאות עתידית אשר כמו נלקחה מדפי ההיסטוריה. האם במקום שבו שולטת החרדה הקיומית יכולה להתקיים אהבה? מאיה מוצאת עצמה נעה במעגלים של תסכול, כעס וחוסר אמון באהוביה. לבסוף, היא חייבת להכריע האם היא רוצה לחזור לחיים כפי שהכירה אותם בעבר או לצעוד במסלול מסתורי, לא שגרתי, המנציח כל רגע בחיים כבר- חלוף.

"יש פשעים מכוח התאווה, ויש פשעים מכוחו של היגיון. החוק הפלילי מבחין ביניהם, במידת מה של נוחות, על-פי דין כוונה תחילה. חיים אנו בימים של כוונה תחילה ושל הפשע המושלם. הפושעים שלנו שוב אינם ילדים חסרי מגן שהסתמכו על הגנתה של האהבה. נהפוך הוא, מבוגרים הם, ואת האליבי שלהם אין להפריך כלל: הרי זאת  הפילוסופיה העשויה לשמש לכל, אפילו להפיכת הרוצחים לשופטים" 
אלבר קאמי, "האדם המורד"

לפרטים נוספים על המחברת ועל הספר:
להורדת חלק מהספר לקריאה חינם:

 
ניו-יורק, 2069. בצבא האמריקני יש התנגדות נחרצת לאידיאולוגיית השלטון הרפובליקני. בשיתוף פעולה יוצא דופן עם טייקוני פשע וביניהם אנשי אקדמיה ידועים, הם מגיעים למסקנה משותפת, לפיה יש להפיל ולהשמיד את השלטון הנוכחי ותומכיו. ה"ארגון" כפי שכונה על ידי מייסדיו, פעל באכזריות שיטתית וללא היסוס, והעביר את השליטה לידיו תוך הפעלת אלימות ברוטלית. חיילי ה"ארגון" לא בחלו ברצח המוני ובשלל זוועות במגמה למחוק כל זכר מסמלי השלטון הקודם, שעמד לראשונה בפני התנגדות מהשטח. כאוס פשט במדינה.
ענן אפור האפיל על פני העיר ומחנק עצום כבש את תושביה. חיילים עברו ברחובות וחיסלו כל מתנגד, או כל אדם שפרצופו לא נראה להם חביב דיו. בלילות היו רובצים בברים ומרווים את צימאונם במשקאות חריפים. בבקרים היו מעמיסים על כלי הרכב הצבאיים כמויות לא מבוטלות של ארגזי אלכוהול ומסתובבים הלומי שיכר בערים ובכפרים.
חצי שנה לאחר ההשתלטות, נדרש כל עסק פרטי להעביר שישים וחמישה אחוזים מרווחיו לראשי המורדים. מרבית האזרחים אכן עמדו בהסכם מתוך חשש לחייהם. כמובן שהיו גם את אלה ש"התחכמו", ניסו להסתיר ולהעלים כל עדות של הכנסות נוספות, שעליהן לא דיווחו. אולם, מהר מאוד הגיעה לתודעתם העובדה כי שליחי "זרוע הרשע" דאגו להתקין מצלמות ללא ידיעתם בכל מקום ופינה, גם באזורים אפלוליים ובסמטאות צרות וחשוכות, שניתן היה להניח שיוזנחו מאמצעי מעקב. כולם, ללא יוצא מן הכלל, היו במעקב יומיומי מדי שעה, ולא חלפה דקה אחת מבלי שיצוטטו או יעקבו אחר כל אחד ואחת. מי שניסה להתחכם, הוצא להורג בפומבי למען יראו וייראו מה יעלה בגורלו של מתנגד ההפיכה.               להורדת חלק מהספר לקריאה חינם:

******************

"אחת, שתיים ומיליון"
מאת: ג'ואי אבניאל

הוצאת כתב
הספר "אחת, שתיים, מליון" הוא ספר ילדים למבוגרים, אגדה (משל) מודרנית שבאה ללמדאותנו שגם אם לוקחים מאיתנו את כל אפשרויות הבחירה, יש בחירה אחת שאף אחד לא יכוללגזול מאיתנו - הבחירה בגישה שלנו.
אהוד, בן 12, נכשל במבחן לקבלת חגורה ירוקה בקונג-פו. כמו רבים מאיתנו, למרות האהבה הגדולה לאימונים, הכישלון מרפה את ידיו והוא מוכןלפרוש ולוותר. "למזלו" אורי, וטרינר, טברייני בפנסיה מופיע בחייו ומלמד אותו כיצדלחיות כאמן ולא כלוחם.
בשפה פשוטה וברורה הפונה הן למבוגרים והן לנוער, אורימסביר לאהוד: מדוע הוא בחר במלחמה, מדוע נתן למכשולים לעצור אותו, מדוע לא נהנהוכיצד שינוי קטן בנקודת המבט שלו יכול להחזירו בכל רגע שיבחר, בחזרה לדרך האומן בהמלחמות הופכות להרפתקאות ומאבק מתחלף ביצירה.
את הסיפור של אהוד, מספר דידי (גיבור סיפור המסגרת) למשפחתו. לאורך הסיפור אנחנו עוקבים כיצד משפיע הסיפור על בניהמשפחה השונים וכיצד הם מנצלים אותו כדי לצמוח.

לפרטים נוספים על המחבר ועל הספר:

להורדת חלק מהספר לקריאה חינם 

 

 

*******

נשלח ערב פסח:
לקראת חג הפסח שבא אלינו לטובה, אנו מבקשים לאחל חג חירות שמח ולצרף בזאת ספר שכולכם מכירים אבל לא בהכרח מבינים - את ההגדה של פסח בגירסה מוסברת ומקוצרת.
בשבוע הבא נשלח לכם חלקים מספרו של ג'ואי אבניאל "אחת, שתיים ומיליון", שיצא לאור בימים אלה בהוצאת כתב .
לחץ כאן כדי להוריד את ההגדה ולהדפיסה

כולנו שומעים בליל הסדר את הקושיות שבהגדה

אודותינו שאלות ותשובות פורום
צייד ספרים דרוג ספרים שירה
כתבי עת איך לפרסם? חיפוש יצירות
שלום אורח
שם משתמש
סיסמא
שכחת סיסמא? לחץ כאן
משתמש חדש? לחץ כאן
© כל הזכויות שמורות לכתב ווב הוצאה לאור בע"מ בניית אתרים ע"י ekdesign