סיפור מסע

דפנה שמשוני

כל יום, אנחנו עושים את זה.
"כל יום אנחנו עושים את זה"
"כל יום?!"
"כל יום"
כל יום אנחנו עושים את זה, אפילו באותן שעות.
"ומתי אתם עושים את זה?"
"בשעה ארבע עשרה ועשרה ובשעה שש עשרה וחמישים"
שקט
""כל יום?!"
"כן, כל יום אנחנו יוצאים למסע הנדידה, ועדיף בשעות קבועות"
"ואם חם מאוד?"
"גם"
"ואם את עייפה?"
"גם"
"וכשיש רוח חזקה וגשם?"
"גם, אבל עם צעיף ומעיל"
"למה?"
"כי צריך"
"למה?"
"כי צריך למצוא"
כי צריך למצוא את הנהר, את הנחל, את השביל ביער החשוך, את השביל היורד אל הים.
"למצוא?"
"למצוא"
למצוא אבנים בצורות שונות, חתיכות זכוכית, עשב מסתלסל מעלה, קרטון מונח.
"ושניכם מחפשים את אותו דבר?"
"להפך"
"אז למה אתם הולכים יחדיו?"
"כי ככה זה"
"ככה?"
ככה זה כבר הרבה שנים, יש חבל ביננו.
"ואתם מתכננים?"
"בטח, הכל נאמר מראש, רשימה מסודרת של בקשות"
רשימה מסודרת משימות, כמו במבצע צבאי, רק בלי המוות שבסוף.
"וכמה זמן נמשכת הדרך?"
"הדרך?"
"כן, כמה זמן?"
"בשניות?"
"לא משנה"
איך למדוד, באבנים שבצידי הדרך, באבנים שעל השביל, על הגב, על הלבבות, במחוג השניות, הדקות, נע נע נע נע.
"ובכל יום אתם מגיעים?"
"מגיעים?"
"לים, לנהר, לאגם, ליער העבות?"
לים
לנהר
לאגם
ליער העבות
לשלוליות נסתרות
להר
לבור
"כן"
"כל יום?"
"מסתבר"
"אז סמני לי על המפה"
יד עולה מעל הראש, יורדת אל החזה, עולה לעין ימין, עוברת לעין שמאל.
"כאן, כאן וכאן"
כל יום.
"כל יום"
מצאתי את הדרך ושם אנחנו ובחזרה.
"וגם בחושך אפשר?"
"כן"
"ובסוף, יהיה אותו דבר?"
בסוף. מה יהיה בסוף? בסופי או בסופו? זה משנה את התמונה.
"בסוף יהיה מוזר. כל סוף ישנה את הכל"
"מה משתנה בסוף?"
"בסוף שלי יהיה רע, בסוף שלו, יהיה נורא"
בכל סוף יהיו את אותם פרטים: ברזיה, מגרש, מדשאה, גן ילדים נעול, במקרה הטוב.
בסוף יהיה ים, בסוף הים יהיה חוף ועל החוף, מי יחכה?
"בסוף, יגמר הסיפור, נגמע מהים ונקיא את הים ונצטרך לחזור"
"ותחזרו?"
"כן. כל יום נחזור"
כל יום נחזור, כדי שננעל את הדלת פעמיים ונסגור את כל התריסים, ונישן ונחלום על טרקטור וקומביין ולמחרת שוב נצא.
"כל יום, כל החיים"

דירוג הסיפור

רק חברים רשומים יכולים לדרג, יש  להתחבר / להרשם בראש העמוד

טען עוד דירוגים