שלושה סיפורי־ים

ירון פז

1. מחנ"ק
מפורקדים על החול, הוא הביט בי, או בעצם בניצני רימוניי, ושאל אותי אם אבוא איתו למחנ"ק. לא יכולתי לשקר. הבטתי לצדדים, מחפשת אויר. קטגורית קבעתי שלא נראה לי מחנה-קיץ. ובכלל, שנמאס לי מילדים. כן, לא יהיו לי ילדים. אני יודעת זאת שם בפנים, בלב ובריאות, כבר מגיל תשע. הוא צמצם את עיניו, מסונוור, לכאורה מתעלם מהכמוס שבסודותיי, אי שם מתחת לחלק העליון של בגד הים. ובאותו מבט משתאה, בו השתמש כשקניתי מהירקן השכונתי חצי קילו דובדבנים ("תרשום את זה על החשבון של אמא, בסדר?"), הציע לי ים, סוכת מציל ודגל אדום בה.
איך אגדל לי ילדים והוא עצמו ילד? אולי, בגלל הידיעה הזאת, אחליף את הילד בנער. וגם את הנער אחליף בבחור, שיפנה מקומו לאחר - שרירי ושזוף. וכך אטפס לי אט אט במעלות טהורות של בגרות...
לא יהיו לי ילדים. אני יודעת.
כי בעוד ארבע שנים, כשהילד ילבש זית ויחשוב שהוא גבר – אמות, מסיסטיק פיברוזיס. אתם רואים, אפילו את זה אני כבר יודעת.


2. חוף ים, נתניה, ל"ג בעומר

פסענו בדממה, שלא להפריע לרחש הגלים. שאר הכיתה נשארה מאחור, עולצת ליד המדורה. משראינו אותה, מכורבלת לבדה בשק שינה, עצרנו. מה עושה כאן בחורה לבדה באמצע הלילה? בועז, שרק לפני עשר דקות חזר ממשימת חיפוש קרשים ובפיו הידיעה המופרכת על קיומה דרש, ובצדק, את שלו. חמש לירות. חברים זה חברים אבל התערבות זאת התערבות.
מן החשכה, מאחורי האין, הגיחה בזריזות דמות, השמיעה נקישה והצמידה קפיצית לגרון של מוקי. היד השנייה תפסה בחולצה. שתהיה קונטרה, אם צריך. תמונת המצב הייתה ברורה. היינו שלושה מול אחד. מאידך, הגרון של מוקי – גם הוא יחיד היה, לפחות עבור בעליו.
"נשבעים ביקר לנו, לא התכוונו לעשות לה שום דבר רע. חשבנו שאולי היא צריכה עזרה", ניסינו להסביר את עצמנו.
הדמות האמינה לנו, לשמחתנו. לכן הסתפקה בקללות בתוספת כמה ראסיות לפרצוף של מוקי. הסכין, יציבה, לא זזה ממקומה כל זמן התהליך.
"זה היה דודו דלד", אמר מוקי כששטפנו לו מאוחר יותר את הדם מהאף ומהשפתיים, "חייבים לעשות סולחה, אחרת נסתבך״.
כל הלילה זרמו משלחות. דודו קיבל את מנחותינו בקורת רוח השמורה לשליטים. בשלב מסוים אף הגיע, ביחד עם הבחורה, לטעום מהקבבונים. הם ערבו לחכו.
כולנו הכרנו היטב את אורח החיים של שליטים מסוגו. שלוש שנים לאחר מכן נרצח, כצפוי.
סיק טרנזיט גלוריה מונדי.
3. פילגש בגבעת-ים
השבוע לקחתי את הבן הצעיר שלי, זה שנולד לא מכבר, וחתכתי אותו לארבעים ושלושה נתחים. בעשותי כן, חשתי בדם. היה זה דמי שלי. לא היססתי. כמוכה ירח ידעתי בדיוק מה אעשה בנתחים אלו. לקחתי ארבעים ושלוש צנצנות בעלות מכסה, וידאתי שהן אטומות כראוי בפני מים והכנסתי אליהן את הנתחים.
הבטתי מערבה, מביתי שעל הכרמל אל הים. ברבורים לבנים, תוצאה של רוח מזרחית חורפית, שרב-כוחה ליצור אדוות מקציפות, נראו על פני המים. "אחרי המזרחית תבוא הצפונית" אמרתי לעצמי בקול ויצאתי אל הים בגפי, במפרשית של חברים. הדרך חזרה הייתה כרוכה בלא מעט החלפות מפנה אל מול רוח נגדית, קרה ומעצבנת. אבל זה לא היה אכפת לי. מה שחשוב היה הוא ששילחתי את הצנצנות על המים כשלח נח את היונה, כהסתר עמרם את בנו משה.
בקרוב תגיע הצפונית והיא תיקח אותן הרחק הרחק דרומה. חלקן לעתלית, חלקן לקיסריה, אולי לנתניה. מביני דבר אומרים שיש סיכוי שאפילו עד מדינת תל-אביב. יום אחד רומנטיקן טרוט עיניים עתיד לפגוש באחת מהצנצנות. אני מאמין שהוא יפתח את הצנצנת שלו, שהרי שנים ארוכות של קריאת ספרים ושל צפייה בסרטים הרגילו אותו לכך שחובה עליו לחקור צפונותיה של מתנה הבאה מן הים.
הוא יפתח ויביט במה שניתחתי. אפשר שתזלוג דמעה מעינו או להיפך, שפרץ צחוק ירעיד את שפתיו. בין שיבכה, בין שיצחק, הידיעה על קיומו הופכת אותי למאושר שבאדם. שהרי סוף סוף יהיה מי שיקרא סיפור אחד, יחיד, מתוך ספרי.

דירוג הסיפור

רק חברים רשומים יכולים לדרג, יש  להתחבר / להרשם בראש העמוד

יוסי אברהמוף

סיפור מרתק וכתוב בצורה שוטפת, כל הכבוד

חיה ארדי

התרשמותה של בת כפר, מכל העולם החורג מתחומי עולמה המוכר לה כל חייה.

שנהב יחיה

חנה גרנות

סיפור נחמד עם שורת מחץ בסיומו

אופיר מלכי

זו הגרסא הארוכה והלא ערוכה . מקווה שבספר תכנס הגרסא המקוצצת.

מיגל מריו

הסיפור נכתב בעקבות חוויות באפריקה המשוונית, מקום רווי יופי גלוי וסבל נסתר, בו הכל יכול לקרות. את אפריקה לא תמיד אפשר להבין, צריך פשוט להרגיש אותה.

יעל פלד

סיפור מרתק , ראוי להכניס לתוכנית הלימודים.

שמחוני דורון

מאד מעניין ויצירתי ובעל מעוף

בני אברהמוב

סיפור שלכאורה נראה בנאלי, אבל מתואר בקווים חיים שלח תחושות ורגשות.

טען עוד דירוגים