גל בלב הים

אורי אוסטרייכר

האם אתה שומע את מה שבלב? האם אתה רואה את כל הכאב? מלך העולם, אל תיקח אותי מכאן, מלך העולם, אני כבר חצי בן אדם. תן לי לראות עוד גל בים, תן לי להבין שלא הכול מושלם.
האם אתה שומע את מה שבלב? האם אתה רואה את כל הכאב?
שמור נא על אימי, היא הייתה כל עולמי, ועכשיו אני לבד, אין לי אף אחד. לפעמים אותי היא הייתה מצחיקה, וכמה שהיא אהבה לשיר, עכשיו מה שנשאר זו תמונה על הקיר.
אמא, כמה אני מתגעגע לראות אותך בשמלה אדומה, היית כמו סערה בלב הים, תמיד יכולנו איתך לדבר ולך לספר על חווית, על כישלונות וגם הצלחות קטנות. כל ילד לקח ממך משהו, לא קיפחת אף אחד מאיתנו, תמיד אהבת את כולנו באותה מידה שווה, בדיוק כמו הים - פלס קו אחד ישר. ואם הייתה בעיה, אז את תמיד ידעת לפתור אותה.
לפעמים רציתי לומר לך כמה אהבה יש לי אלייך, אבל שתיקה הייתה על פניי, בדיוק כמו פני הים - שתיקה ארוכה ללא מילים, ככה הייתה אהבתי אלייך, ואת - אליי.
לעולם לא אבין מה המשמעות של זה שאת איננה, את בליבי לעד. הילד שלך, הילד הקטן, כמה אהבת ללכת אתו לים, מרחק הליכה מהבית שלך בבת ים לקחת את הנכדים שישחקו בחולות – כיסא קטן, שמשייה, קצת פירות, שיהיה להם מתוק בפה, ולפעמים ארטיק קרח, אפילו שעלה חמישה שקלים, לך זה לא משנה, רק לראות את הנכד שלך נהנה מלשבת על החוף בים.
להם יש עוד הרבה נרות לכבות, אבל הנר שלך לא יכבה לעולם.
אוי אמא, כמה אהבת את הים! אף פעם לא העזת להיכנס למים, כי פחדת לטבוע, ולפעמים בים יש מערבולות וסערות, אבל אני הייתי הגל שלך, הגל הקטן. איזה כיף להקשיב לרחש הגלים, לראות את מה שברא אלוקים - כחול כהה וגדול כל כך. אם זה היה תלוי בך, מזמן היה לך צריף קטן ליד הים, לא משנה איזה חוף, העיקר לראות את הנוף, להאזין לגלים מתנפצים על המזח. לשבת בים היה בשבילך כמו לנהל דו שיח עם אלוהים, גם אליו היית הכי קרובה. ועכשיו, כשאת בטח לידו, אני מבין מה זה להיות קרובה לאלוקים, כשאני רואה את המים הכחולים, אני נזכר בימים שבהם היינו צוחקים


אמא יקרה, לפעמים אני יושב בים בשעות הערב, וכשאני רואה כוכב למעלה אני מבין שאת צופה בי. המים קרירים, ואני מתיישב על כיסא ויושב על החוף, ומבין מה זה להיות קרוב לים, בדיוק כמוך.
עכשיו כשאני הולך לים, זה לא בשביל לשחות או להשתכשך במים החמימים, אלא רק כדי לראות את הגלים, להבין שלפעמים אתה למעלה, ולפעמים אתה למטה, כמו שניסית להסביר לי דרך המים את משמעות החיים. ועכשיו את למעלה במרומים, והאהבה שלך היא ללא מילים, בדיוק כמו הגלים - אתה לא שם לב והנה בא גל ועוד אחד, ואם זה גל גדול, תפוס מחסה אחרת תיסחף במערבולת ואתה עלול לשקוע בחול. אז אל תפחד ליפול, כי תכף זה יעבור, ויום חדש בפתח.
לפעמים תלך למזח וכשתראה גל מתנפץ תבין שלא לזה אתה חפץ; לפעמים אתה רק מבקש מאלוהים שהכול יישאר אותו הדבר, אבל אז דברים נעלמים ואתה מרגיש ריק מבפנים, אתה לא יודע מה לעשות, ושוב אתה מביט אל הנוף בים ומקווה שאמא רואה אותך, ואתה רוצה לקיים את ההבטחה שנתת לה שתמיד היא תישאר בליבך, כמו גל בלב הים.
ולפעמים אתה תלך למזח ותבין כמה קטן אתה בעולם הזה, לשבת ולצפות במים הכחולים והגלים האימתניים, ואז תבין כמה גדול אלוהים.
לפעמים אני נזכר במבטך, אמא יקרה. אני יודע שלפעמים אכזבתי אותך, וקשה לי שאת לא פה לספר לך על זה, אז אני יושב וכותב, מתעד את הלילות הלבנים, לא קולט שלא אוכל לשמוע את קולך ולא לראות את פנייך, לנשק אותך ולהגיד לך כמה אני אוהב אותך. עכשיו אני כבר בוכה. איך הלכת ממני? השארת אותי לבד ואין מי שינחם אותי ויאמר לי בני אל תפחד ועכשיו את למעלה, שרה שירה לפני אלוהים. ה' על יד ימינך, את שומרת עלינו מלמעלה.
מה שנשאר לי עכשיו זו תמונה שלך על הקיר והליפסטיק האדום שאצלך במגירה בארון. אני שומע אותך אומרת: רק עוד אתמול יכולתי ללכת, היום אני כבר משותקת, כיסא גלגלים, בלון חמצן... אל תאמר לי שלא נשאר לי עוד זמן, תן לי לראות עוד גל בים, תן לי להבין שלא הכול מושלם.
אני מסתכל בך ויודע שאת במקום טוב למעלה, שהתייסרת מספיק בעולמך, אז תחזיקי מעמד שם למעלה. אולי גם אני אצטרף אלייך בקרוב ונוכל שוב פעם להיפגש, אם לא בעולם הזה אז בעולם הבא. ואולי אז נשב שוב בים, שהיה בשבילך כזאת חוויה
ואולי יבוא יום ואראה אותך בבגד ים נכנסת למים העמוקים ושוחה כמו שחיין אולימפי, לא מפחדת מכלום... אז קדימה אמא, תני קפיצת ראש – אחת, שתיים, שלוש, ולאמא כבר כואב הראש... אל תפחדי, אל תדאגי, את לא שוחה לבד, את עם מאמן השחייה הכי טוב שיש! יאללה, להיכנס למים, עוד שנייה בא גל, גל קטן בלב הים, וכמה שאני משתוקק לראות אותך שוב, אולי בחלום.
אולי במציאות איך הלכת בכזאת מהירות בקושי הספקנו להיפרד ממך ולומר לך אמא למה זה כואב מתי תחזרי לבית שכל כך אהבת הבית שלך שכולם אהבו לדפוק אצלך בדלת ואת כל אחד היית מכבדת לפעמים כוס קפה לפעמים ארוחת צהריים אפילו חתיכת עוגה רק שלא יאמרו מילה רעה הבית שלך היה במרחק הליכה מהים וכמה אהבת לשבת בחוף ליד המים הקרירים אותך לא נשכח בחיים
השאירי לי מקום לידך. כל הנחלים הולכים אל הים והים אינו מלא. חוכמה שיוצאת מליבו של אדם לעולם אינה שבה.
אמא מתי תחזרי הביתה שוב פעם לראות אותך בשמלה או כותונת פסים כמה אוהב אותך אלוהים שלקח לנו את הדבר הכי יקר הלב שלנו נשבר כמו רסיסים של מים אין במה להתנחם רק ללכת לחוף הים ולשבת על כסא קטן ולצפות בגלים ולהבין שזה חלק מהחיים

דירוג הסיפור

רק חברים רשומים יכולים לדרג, יש  להתחבר / להרשם בראש העמוד

אילת יגור

אדווה אבנר

הסיפור קסום ומותח עד הרגע האחרון.
הכותבת בחרה בנושא חשוב, הנמצא בלב לבה של החברה הישראלית.
יישר כוח ובהצלחה!

תחיה ארזי

סיפור קצר קריא, כתוב בשפה רהוטה שלא סוטה מהנרטיב שלו ומוליך אותנו, הקוראים בקצב מהיר אל הפואנטה המפתיעה כל כך בסוף. אהבתי ונהנתי מאוד לקרוא. מאחלת לסופרת הצלחה בעולם הכתיבה, שהיא כה מטיבה להלך בו.

יונתן שמש

סיפור מעולה

לאה דאלי

סיפור כתוב בשפה קולחת ומענינת

בר יוסף שאול

סיפור מרתק ומרגש. כתוב בטוב טעם עם מתח מתמיד שמדרבן לקרא עד הסוף. נושא כאוב שלאחרונה עולה לכותרות מבלי שהממונים עליו יעשו משהו לתיקונו. תיאורים יפים של הנוף, המקום והאנשים הפועלים. נהניתי מאוד מהכתיבה הרהוטה והזורמת. רבקה סופרת מעולה.

נעמי פרחי

סיפור מרתק, נהנתי לקרוא.
הסוף מפתיע.

דליה צור

סיפור מדהים
מלא רגש ועומק נפשי

לאה קצנל

אלירן דניאל

ממש נוגע ללב

הלה פשה

לא יכולתי להפסיק לקרוא! סיפור מעולה

שפי משיח

מדהים