היא באה אלי מהים

רבקה ראובן

הוא התהלך מידי ערב על החוף המרוחק ממקום ישוב, אליו לא הגיעה נפש חייה. שלטים הרתיעו, "סכנת רחצה!" אך, הוא דבק בנוף הפראי שהייתה בו שלווה גמורה. כאן היה ביתו האמיתי - הרחק מהוריו, שהביטו בו בכל רגע בעצב ובחרדה לשלומו ולעתידו; הרחק מאחיו הצעיר, שבעבר ראה בו דמות לחיקוי; הרחק מאחותו הקטנה, שנהג להניפה בשתי ידיו החסונות, והיום, כנערה משתדלת לא להתקרב, לא להטריד, לא ליישר מבט אל האח הנערץ שהפתיע אותה בממתקים ובמתנות בכל חופשה מהצבא.

בביקוריו בחוף, נהג להתיישב על סלע רגליו טובלות במים הצוננים. לעתים התעצמו הגלים וכיסו את מחצית גופו, הוא לא נרתע. ברגעים אלה שבו אליו האומץ והחיות. לעיתים התעורר בו רצון לקפוץ אל הים הסוער והקוצף אך, נסוג מיד מהמחשבה, כי חש בסכנה הכרוכה בכך. הוא ישב שעות ארוכות והביט אל האופק, כמצפה לבואה של ספינת פלאים ,שתופיע ותמשה אותו מתוך הבועה העכורה שהיה נתון בה. את ביקוריו בחוף החל בהמלצת רופאיו "הים", הם טענו "ירפא את הנפש." ואכן, רק שם ,בשהייה הממושכת מול הים הסוער, חש בריא בנפשו ובגופו.

בצבא היה מפקד כיתה, מנהיג כריזמטי שסחף אחריו את חייליו שהעריצו אותו. הוא ידע לפנות לליבם, היה קשוב להם והכיר כל אחד ואחד, התעניין במשפחות ועזר בכל בעיה שצצה. הוא היה אהוב על מפקדיו ופיקודיו . לקראת שחרורו, לאחר שבע שנות שירות, נפגע מכדור תועה של אחד מחייליו. הוא לא נפגע בגופו, הוא היה ונשאר גבר חסון, זקוף, עם פנים עגולות ועיניים שחורות, גדולות וטובות. שילוב של עוצמה ורוך שהקסימו את רואיו. הכדור שנפלט עבר ליד אוזנו הימנית, הותירו נכה בנפשו. מאז הוא נאלם - לא דיבר, לא תקשר עם חייליו, מפקדיו, חבריו ובני משפחתו. היה נתון בהלם מתמשך. אותה שריקה שבה ופילחה את ראשו ביום ובלילה.

*
ערב אחד, בהגיעו אל החוף הנסתר והמסוכן הבחין אדיר, זה שמו, ביד מבצבצת מהמים, בחוש החבוי בו מאז הפציעה, הבין שמישהו טובע. בלי להסיר את בגדיו הוא קפץ למים הסוערים. שעות ארוכות וקשות הוא ניסה להגיע אל הטובעת והגלים שבו והרחיקו אותה. השמש שקעה, הגלים גבהו והתעצמו אך, הוא לא הרפה. הדבקות במטרה, האומץ וכל יתר התכונות, שאפיינו אותו כאדם וכמפקד, שבו והתעוררו וביתר שאת.

בבית, שהיו רגילים לביקוריו בחוף הים ולשובו עם שקיעת השמש, החלו לדאוג. אביו ואחיו מהרו אל החופים המסודרים והמוכרים, שאלו את המצילים אם מישהו טבע לאחרונה. התשובה השלילית עודדה אותם במקצת אולם, דאגתם לשלומו גברה. בשעות הקטנות של הלילה, לאחר חיפושים בבתי חולים, בתחנות משטרה ,בפארקים ובכל השכונות בישוב, שבו הביתה. הם התקשרו למוקד המשטרתי והודיעו על היעדרותו של בנם. בין יתר הפרטים שנמסרו, ציינו שהוא חייל משוחרר פוסט טראומטי. במשטרה החליטו לצאת לחיפושים מיד. ניידות פשטו בכל הישוב, מלוות בתאורת הלילה של המסוק.

*
כעבור שעות אחדות של מאבק מתמשך בגלים, הצליח אדיר לאחוז בידה של הטובעת. הוא משך אותה בכוח אדירים, שהיה צבור בו כל אותם חודשים שהתכנס לתוך עצמו ולא עסק בשום פעילות, מלבד היציאה היום יומית אל החוף החבוי המסוכן.
בהגיעם לחוף הוא השכיב אותה על ביטנה ולחץ בשתי ידיו החסונות על גבה כדי לשחרר את המים שבלעה. היא השתנקה....הוא ראה סימני חיים ראשונים, וידע שמצבה קריטי ועליו להגיע אתה במהירות לבית החולים. מאחר והחוף היה רחוק מהישוב, ולא היו ברשותו אמצעיים להתקשר, הוא הרים אותה על גבו והחל לרוץ לעבר הכביש.
לקראת השחר הטייס במסוק המשטרתי הבחין בהם, נחת בקרבתם, אסף אותם וטס לבית החולים. ההורים של אדיר קבלו הודעה קצרה – "אספנו אותם, הם בבית החולים." המשפחה המבוהלת מיהרה לבית החולים, ומצאה את אדיר ישן על כורסא בסמוך למיטתה של בחורה מורדמת ומונשמת.
כאשר פקח את עיניו והבחין בבני משפחתו, הוא חייך לראשונה מאז פציעתו, נגש אל הוריו חיבק אותם והתנצל, "אימא, אבא," הוא אמר עם דמעות בעיניים, "אני מצטער שהדאגתי וציערתי אתכם. הייתי חייב להציל אותה, היא כמעט טבעה." לשאלתם "מי היא?" הוא ענה, "אינני יודע." אדיר חיבק את אחיו ואחותו, ובקש מבני משפחתו לשוב הביתה. "ומה איתך אדיר?" שאלה אימו בדאגה. "אתה בוודאי רעב ועייף." הוא השיב נחרצות, "אני לא זז מפה עד שהיא תתעורר."
ההורים המאושרים מכך שבנם השתחרר מההלם שהיה נתון בו מאז הפציעה, חיבקו אותו וכבדו את רצונו. "אימא, אבא," הוא פנה אליהם בגבם אליו, "אל תדאגו לי, אני בסדר." אדיר לא נרדם באותו לילה, הוא החל לשחזר את מה שעבר עליו מאותו רגע שכדור נפלט לעברו והותיר בו שריקה מהדהדת למשך שנה כמעט. "אם כך," חשב, הבחורה שהצלתי מטביעה הצילה את חיי, היא השיבה אותי לשפיותי.

*

הוריה של ענת, שהייתה אמורה לחגוג עמם את יום הולדתה השלושים בביתם, נתקפו חרדה ברגע שהפלאפון של בתם לא הגיב. לאחר שעתיים נוספות של ניסיונות שווא לאתר אותה בין חבריה ובני משפחה, שאתם הקפידה לשמור על קשר, הם פנו למשטרה ומסרו פרטים – בחורה בת שלושים, גבוהה, רזה, שער בהיר ארוך ועיניים כחולות. הם לא מסרו מידע על לבושה, כי היא לא יצאה מביתם אלא, מחדר ששכרה לעצמה לאחרונה.
בשעות הבוקר המוקדמות נמסרה להורים הודעה, "בחורה התואמת את התאור שמסרתם מאושפזת בבית חולים." האם החרדה, רשמה את הפרטים, ובבהילות נסעו ההורים לבית החולים. להפתעתם ליד מיטתה מצאו בחור יפה תואר ישן על כורסא ופניו מופנות לעבר ענת. תחילה חשבו שטעו בחדר, שבו ושאלו את האחות. "כן זה החדר" השיבה בפיהוק. היה קשה להורים לזהות את בתם, שהייתה מחוברת לצינורות, שקיות שונות וראשה נתון בסד. "ומי הבחור?" "הוא הגיע איתה... מספרים שהוא הציל את חייה." בעודם מדברים, פקח אדיר את עיניו והתנצל, "סליחה, לא ישנתי הלילה." לאחר שהם בררו אצל הצוות הרפואי את מצב בתם, הם שבו לחדר והציגו את עצמם, "אנחנו ההורים של ענת... נאמר לנו, שהצלת את חייה. ספר לנו בבקשה מה קרה. אדיר המשיך להביט בענת המורדמת והשיב, "זה היה מקרי ביותר, הערב, כאשר הגעתי לחוף מבודד ומסוכן מאוד, שהרחצה אסורה בו, הבחנתי במישהו שמנסה להתגבר על הגלים ולא מצליח. לכן, קפצתי מיד למים בתקווה שאוכל לעזור. לאחר מאבק מתמשך בגלים הסוערים, הצלחתי לאחוז בה. אך, לקח לנו זמן רב לגבור על הגלים שהלכו והתעצמו. אבל, כפי שאתם רואים הצלחנו." הוא הפנה אליהם את פניו, חייך את חיוכו הכובש ואמר, נעים מאוד, אני אדיר." "הצלת את בתנו היחידה." אמרה האם שלא הצליחה לעצור את דמעותיה.
כעבור שעתים הופיעו הוריו של אדיר. "הורי" הציג אדיר את אימו ואביו להוריה של ענת. "אנחנו מלאי הערכה לבינכם. איננו יודעים איך להודות לו." "אין צורך להודות, האירוע הזה הציל את שניהם. הוריו של אדיר שיתפו אותם בסיפור פציעתו של בנם, שתיקתו הממושכת והתבודדותו. "שנה שלמה הוא לא הוציא הגה מפיו, ניתק את קשריו עם חייליו, מפקדיו, חבריו ואיתנו ,עם כל בני המשפחה. ההצלה של ענת מטביעה החזירה אותו לחיים. זה אדיר שלנו – גבר נועז, דבק במטרה נערץ על חיילו ואהוב על מפקדיו.

*

כעבור עשרה ימים הרופאים הודיעו למשפחה שענת יצאה מכלל סכנת חיים. הם שיחררו אותה ממכשירי ההנשמה. לקראת הערב היא פקחה את עיניה וראתה בחור הישן על קורסה לצד מיטתה. היא צלצלה בפעמון, ומיד התיצבו רופא ואחות בחדרה. "מי הבחור?" שאלה. "זה המושיע שלך... הוא הציל אותך מטביעה." אמרה האחות, והרופא הוסיף, "עכשיו ששבת אלינו. איך את מרגישה?" "עייפה מאוד, מאוד." אדיר התעורר ופקח לרווחה את שתי עיניו השחורות. הוא נרגש מול זוג עיניה הכחולות של ענת. "שמעתי שהצלת אותי מטביעה" אמרה ביובש. "ואיך את מרגישה אחרי השינה הממושכת?" שאל וחייך אליה. "עייפה, חסרת כוחות." "ברור, את נאבקת בגלים עצומים, היית ממש גיבורה, לא ויתרת." האחות והרופא שחררו אותה מיתר המכשירים וציינו, "עכשיו הכול תלוי בך, את חייבת לאכול תחילה רק מרקים ובהדרגה נעבור לאכילה רגילה ומסודרת. כמו כן, עליך לנסות לרדת מהמיטה ולהתחיל ללכת. ענת הביטה בהם במבט אטום ושתקה. אדיר נבוך מתגובתה, קם לחץ את ידי הרופאים, "תודה לכם הצלתם את חייה." מאחור נגשה אליו האחות, צעירה ונאה הביטה בו בחום ואמרה, "אל תשכח שלך יש חלק חשוב מאוד בתחיית המתים." הוא חייך אליה והסב מיד מבט קורן אל ענת. גם לו היא השיבה באותה אטימות ואדישות.
"יש לך מושג כמה ימים אני כאן" "זה היום העשירי שלנו." "ומה איתך, גם אתה מאושפז כאן?" "לא, אני נשארתי כאן." "מה פרוש נשארת כאן, למה?" "החלטתי להישאר עד שתשובי להכרה מלאה." "אם כבר אתה מתעקש להישאר כאן, אז אולי תספר לי על עצמך." אדיר נעתר בשמחה לבקשתה שנטעה בו תקווה גדולה. לאחר שסיפר את סיפור חייו בשלמותו כולל הפציעה והנתק הגמור עם סביבתו, קם אחז בשתי ידיה ואמר, "ענת את יודעת שהגעת אלי מהים!?" "ואתה הגעת אלי מהמעמקים." היא ציינה והתאמצה לחייך. "את לא יודעת מאלו מעמקים הגעתי, מהמקום האפל ביותר בחיי... ואת ענת הצלת אותי, השבת לי את שפיותי, את הרצון לחיות." "ולמה אתה נשאר כאן? לך תחייה את חייך." מופתע ומאוכזב מתשובתה הוא קם, נעמד רגע מבלי להשיב . ואז הוא היתוודה, "האמת...חשבתי לפתוח דף חדש בחיי, לשוב לצבא, להקים משפחה..." הוא שתק רגע והוסיף "איתך ענת כי אותך שלחו אלי מהים." "אני אדיר, נבגדתי, ננטשתי...אין טעם לחיי. הגעתי אל החוף המסוכן במטרה אחת – לשים קץ לחיי. ואתה מנעת זאת." הדגישה כמאשימה. "אבל, עכשיו אני כאן לצידך, מוכן להמשיך איתך הלאה, תשכחי מהעבר, פתחי דף חדש וחלק בחייך."
בעודם מדברים, ניצבה בפתח החדר נערה שחרחורת, דקת גזרה וקצוצת שער. ענת, שהבחינה בה, הזדקפה ואת עיניה הכחולות שעננה עכורה כיסתה אותם עד לרגע זה, הציף אור. היא ניגשה חיבקה אותה בדמעות. אדיר הביט בשתים והתרחק, תוך שהוא מהרהר בעוצמתו של הרגע, "אני שרק לפני עשרה ימים שבתי לעצמי, הצלתי חיים וחלמתי על אהבה, זוגיות ומשפחה, מביא לאיחודם מחדש של אוהבים, ומקבל בתמורה כאב ואכזבה.

דירוג הסיפור

רק חברים רשומים יכולים לדרג, יש  להתחבר / להרשם בראש העמוד

אדווה אבנר

הסיפור קסום ומותח עד הרגע האחרון.
הכותבת בחרה בנושא חשוב, הנמצא בלב לבה של החברה הישראלית.
יישר כוח ובהצלחה!

אסף ראובן

סיפור מרתק, הזדהיתי עם הגיבור והמסע המטלטל שלו אל נבחי הפוסט טראומה. השימוש בים כסימבול מרפא נשזר בצורה עדינה ומוסיפה יותר עומק ואמינות לעלילה.
סיפור מצויין

תחיה ארזי

סיפור קצר קריא, כתוב בשפה רהוטה שלא סוטה מהנרטיב שלו ומוליך אותנו, הקוראים בקצב מהיר אל הפואנטה המפתיעה כל כך בסוף. אהבתי ונהנתי מאוד לקרוא. מאחלת לסופרת הצלחה בעולם הכתיבה, שהיא כה מטיבה להלך בו.

אייל ראובן

סיפור סוחף וקולח! הסיפור מתאר את נועזותו של חייל פוסט טראומטי אשר בוחר לסכן את חייו ולהציל מישהי אחרת בעוד שהצלתה מצילה אותו מלאבד את חייו. הכתיבה התיאורית מדהימה, מאפשרת להתחבר לדמויות "ולהכיר" אותן על אף שזה סיפור קצר... ההתרה לקראת סופו של הסיפור הופכת את הסיפור לעוד יותר מציאותי וריאליסטי ומנפצת את ציפיות הקהל. כתיבה נהדרת!

יונתן שמש

סיפור מעולה

יצחקי רחל

ספור מרגש מאוד על התמודדות של חייל צה"ל שהיה מפקד נערץ על חייליו ובחור משכמו ומעלה המתמודד עם פוסט טראומה, הספור מתאר את החייל שמציל בחורה מטביעה שבעצם הצלתה מציל את חייו הוא. הספור מרתק מתחילתו ועד סופו.

יואב גבריאל

סיפור מרגש עם סוף אופטימי המבטא את בעיית נפגעי בפוסט טראומה.

לאה דאלי

סיפור כתוב בשפה קולחת ומענינת

בר יוסף שאול

סיפור מרתק ומרגש. כתוב בטוב טעם עם מתח מתמיד שמדרבן לקרא עד הסוף. נושא כאוב שלאחרונה עולה לכותרות מבלי שהממונים עליו יעשו משהו לתיקונו. תיאורים יפים של הנוף, המקום והאנשים הפועלים. נהניתי מאוד מהכתיבה הרהוטה והזורמת. רבקה סופרת מעולה.

גבריאל אלי

סיפור טרגי עם סוף טוב, מוגש בטוב טעם, מעלה עם הרבה רגשות בעיה כאובה
בטיפול בנפגעי פוסט טראומה שמצויים בבדידות, מסוגרים מאחורי חומות ועם מחשבות
אובדניות.

אביגיל

באת אלי מן הים, באת אלי ממעמקים
אמירה חזקה

ליזרוב יקוטיאל שחורי

סיפור נהדר , הכותבת מצליחה לשמר מתח ועניין לאורך כל הסיפור , יש תיאור מאוד מדוייק של חווית הפוסטראומה, הסוף מציאותי ולא מתחנף לקהל..