זקנה וים

ורדית שטרנבך

"הוא היה איש זקן שדג לבדו בסירת דיג קטנה במֵימי זרם הגולף, וכבר שמונים וארבעה ימים לא העלה בחכתו ולוּ דג אחד"* אהובה הרצל הזכירה לי תמיד את הפתיח של אותו ספר אייקוני. זה אולי נשמע מוזר שאני מכירה את הסיפור הזה אבל מפה לשם מדובר באגדה אורבנית כמעט. אבל משהו בפניה הצפודות מוכות השמש והקמוטות גרם לי לחשוב על שמן קיק וצריף עץ מתפורר למרות שידעתי שברוריה בכלל גרה בשיכוני הרכבת הישנים המנוקדים בעשבי פרא וקופסאות חלב ריקות. ועדיין דמיינתי איך היא חוזרת בערב ומהרהרת באותו זקן מהים. הזה מהספר ולא הדייגים ששרקו לה ואף הציעו הצעות מגונות לא פעם ולא פעמיים תמורת בקבוק משקה או חלק מהסחורה בימים בהם הים היה נדיב. לפעמים היא סירבה ולפעמים נאותה. והותירה את החכה החלודה על האבנים האפורות הגדולות שכבר ראו הכל ואפילו לא התרגשו מעליבותה.

מעולם לא דגה ברוריה ולו דג אחד בכוחות עצמה. כל סחורתה היתה ביכולתה לעורר אמפטיה ולספר סיפורים ואני הקשבתי. זה לא שהיה לי משהו אחר טוב יותר לעשות. היא הייתה הדייגת היחידה בין גברים שחומי עור מדיפי ריח זיעה חמוצה. היא מעולם לא נרתעה. ואז היא נעלמה.

רבו הניחושים סביב העלמותה. היו שסברו שהיא איבדה את עצמה לדעת והשליכה את עצמה אל מימיו השוצפים של הים באמצע ינואר. הגדיל לתאר זאת ברוך הגדול, שהיה בכלל גבר נמוך קומה עם צליעה קלה ברגלו השמאלית. הוא נהג לספר שזו מזכרת ארורה ממלחמת יום כיפור ומשום כך נהגנו בו במעט יותר כבוד משהיה ראוי לו, עד אותו ערב בו לא השכיל לסרב לכוס וודקה זולה נוספת ובשכרותו סיפר שהצליעה בכלל מקורה בקדחת בה חלה במהלך שירותו אשר הותירה בו את חותמה. שאלו אותו ערב אחד לפשר השקרים, או אז הניף אגרוף שעיר על השולחן וצעק בקול שלא תאם את מידותיו הקטנות "מה זה בכלל משנה?! אתם קוראים לי שקרן?? ואם כך בטח לא תרצו לשמוע מה קרה לאהובה שלנו". ראשון להגיב היה לוי, שתמיד חשדתי בו שהיה קצת דלוק על אהובה שהזכירה לו את אימו שנהגה להביא לו קציצות למזח מדי ראשון מאז התגרש "דבר, דבר נו.. עוד אחד שחושב שהוא מבין משהו בכלום". ברוך הגדול הביט סביבו לוודא שקהל השומעים מרותק לדבריו.

"ראיתי אותה מאוחר בלילה. חשבתי שהיא שיכורה או משהו. היה לה בקבוק יין מהסופר. לא הייתי בטוח שזו היא, אתם יודעים, לא נראית לי זאתי טיפוס של יין" דוד מהשוק גיהק והתחיל לצחוק. ברוך הפנה אליו מבט מתרה. "סתום ת'פה שלך וגם את הראש המלוכלך יא אדיוט, היא מתה אולי". דוד הרים את ראשו, גופו נדרך "למי קראת אדיוט יא זבל!" לפני שזה הספיק לקום שלח לוי יד מרסנת. כנראה שרצה לשמוע את המשך הסיפור. "עזוב, דגנרט זה. אבל תשמעו עוד פעם אני מפסיק לספר!" הכריז ברוך והמשיך "איפה הייתי? אקיצר ראיתי אותה לא מאופסת ממש, קראתי לה מלא פעמים 'אהובה' , 'אהובה' והיא לא עונה. ושמעו אני יודע שזו היא, הייתה עם הנעליים האלו שבטח קיבלה או מצאה - של הביוקר. לא שוכחים הרי נעליים כאלו פה ועכשיו היא נכנסת איתם למים. צעקתי לה שתפסיק והיא תתקרר וזאתי אין לה שקל לתרופות והיא כלום ממשיכה הלאה הלאה"

לוי לא יכל להתאפק "ולא הלכת אחריה??" ברוך שלח בו מבט מזלזל. "ומה? תקשיב אחי, אני כבר למדתי מי שרוצה למות ימות, אם לא בכביש, ירה בעצמו ואם אין אקדח ידחוף יד לשקע - לא יודע מה אבל מי מי שרוצה למות…"
איש לא אמר אותו דבר במשך עשרים דקות.עד שהגיע מושיקו. אחרי חצי שעה מי מהחבורה פתח את פיו ועדכן אותו לגבי אווירת הנכאים ששררה.

מושיקו שמעולם נודע באדישות מהולה בעליזות ואופטימיות לא ברורה ניסה לפזר את העננים "חברים- די נו. כולם פה דואגים לה, אבל היינו יודעים- היינו רואים מודעה, משהו ואם היתה הולכת היתה נפרדת ואם הלכה מבלי לומר כלום אז שתלך קיבינימט". לפרלמנט לא נותר אלא להסכים ולחלוק קופסת סיגריות מהקיוסק. פינוק יקר שהרשו לעצמם רק באירועים משמחים או מדאיגים במיוחד.

כעבור חודש היא חזרה. יופיה הדהוי אבד לגמרי. עיניה הירוקות כבר לא היו תחומות בקו שחור שציירה באמצעות עיפרון עיניים שמצאה בחנות נוחות ובמקומו נחשפו שתי שקיות כהות ונפוחות. עורה נראה כאילו נשאבה ממנה טיפת חיים אחרונה וגופה הרזה ממילא היה שדוף במיוחד. אך השינוי שבלט במיוחד היה שערה היפה. למרות הכל תמיד היה שערה ארוך ונקי ואסוף בצמה ארוכה ומתריסה כנגד העליבות הכללית. כעת ראשה היה חשוף. היא חייכה בתשישות מנסה לשוות לחיוכה מראה קליל "וואו התגעגעתי אליכם. אז מי מוציא אותי לסיבוב?" באי המזח הביטו זה בזה מבולבלים. היא פסעה לעבר הקצה המרוחק של המזח והניחה יד מגוידת על כתפו של ברוך הגדול. "בוא תוציא אותי - אני רוצה להספיק עוד להכין ארוחת ערב ואם אצליח להכין דגים אתה מוזמן". מושיקו לחש לשימי אחיו שמזל שלוי לא פה, כי אז היה פה באמת שמח.

הם ישבו על הסלעים עד שברוך הבין שהלילה זה לא יקרה כך. שריקה חדה ויוסי מהבוטקה היה שם " יש לך עדיין את הסירה הזו העקומה? " שאל ברוך. "עקומה אחותך" ענה יוסי בהתנשאות" שמעי מתוקה אם לא את בחיים לא היה מקבל סיבוב עליה. יש לה מנוע והכל". מקץ הליכה קצרה לנמל ישבה אהובה מכוסה בשמיכה בעוד ברוך מתיר חבלים. "אני לא רוצה ככה" אמרה שיצאו מהנמל והעיפה את השמיכה. במשך לילה ארוך הם הטילו רשתות לים השחור והסוער ולא אמרו דבר זה לזו. בשעה 2 לפנות בוקר הגיש לה ברוך בקבוק וויסקי קטן. היא תהתה מאיפה הגיעה אך לא אמרה דבר.

בשעה 4 וחצי לפנות בוקר נתפסתי. שחיתי עם הזרמים החמימים ומצאתי את עצמי מביט בעיניה. ידעתי שאתפס יום אחד. לימדו אותי מה לעשות: לנענע את קשקשי המוזהבים ולהסתכל ישירות בעיניים האנושיות. אבא סיפר לי פעם שלפעמים הם ישליכו אותי לים. זה לפני שאכל אותו לוויתן. כמו זה בסיפור ההוא. אז הבטתי בעיניה והיא בעיני מחייכת חיוך רחב ואז הכל היה פתאום מטושטש. הדיג ששם שמיכה סביבה ושאל אם הכל בסדר, ההבעה המזוגגת בעיניה רגע לפני ששמטה אותי. עוד הספקתי לראות קעקוע חדש על ידה "תהיי פשוטה" נכתב באנגלית מצויצת על היד ששמטה אותי לפני שהושלכתי שוב לים. המשכתי לתהות ימים בימים האם הגשמתי את משאלתה

דירוג הסיפור

רק חברים רשומים יכולים לדרג, יש  להתחבר / להרשם בראש העמוד

אדווה אבנר

הסיפור קסום ומותח עד הרגע האחרון.
הכותבת בחרה בנושא חשוב, הנמצא בלב לבה של החברה הישראלית.
יישר כוח ובהצלחה!

אסף ראובן

סיפור מרתק, הזדהיתי עם הגיבור והמסע המטלטל שלו אל נבחי הפוסט טראומה. השימוש בים כסימבול מרפא נשזר בצורה עדינה ומוסיפה יותר עומק ואמינות לעלילה.
סיפור מצויין

תחיה ארזי

סיפור קצר קריא, כתוב בשפה רהוטה שלא סוטה מהנרטיב שלו ומוליך אותנו, הקוראים בקצב מהיר אל הפואנטה המפתיעה כל כך בסוף. אהבתי ונהנתי מאוד לקרוא. מאחלת לסופרת הצלחה בעולם הכתיבה, שהיא כה מטיבה להלך בו.

אייל ראובן

סיפור סוחף וקולח! הסיפור מתאר את נועזותו של חייל פוסט טראומטי אשר בוחר לסכן את חייו ולהציל מישהי אחרת בעוד שהצלתה מצילה אותו מלאבד את חייו. הכתיבה התיאורית מדהימה, מאפשרת להתחבר לדמויות "ולהכיר" אותן על אף שזה סיפור קצר... ההתרה לקראת סופו של הסיפור הופכת את הסיפור לעוד יותר מציאותי וריאליסטי ומנפצת את ציפיות הקהל. כתיבה נהדרת!

יונתן שמש

סיפור מעולה

יצחקי רחל

ספור מרגש מאוד על התמודדות של חייל צה"ל שהיה מפקד נערץ על חייליו ובחור משכמו ומעלה המתמודד עם פוסט טראומה, הספור מתאר את החייל שמציל בחורה מטביעה שבעצם הצלתה מציל את חייו הוא. הספור מרתק מתחילתו ועד סופו.

יואב גבריאל

סיפור מרגש עם סוף אופטימי המבטא את בעיית נפגעי בפוסט טראומה.

לאה דאלי

סיפור כתוב בשפה קולחת ומענינת

בר יוסף שאול

סיפור מרתק ומרגש. כתוב בטוב טעם עם מתח מתמיד שמדרבן לקרא עד הסוף. נושא כאוב שלאחרונה עולה לכותרות מבלי שהממונים עליו יעשו משהו לתיקונו. תיאורים יפים של הנוף, המקום והאנשים הפועלים. נהניתי מאוד מהכתיבה הרהוטה והזורמת. רבקה סופרת מעולה.

גבריאל אלי

סיפור טרגי עם סוף טוב, מוגש בטוב טעם, מעלה עם הרבה רגשות בעיה כאובה
בטיפול בנפגעי פוסט טראומה שמצויים בבדידות, מסוגרים מאחורי חומות ועם מחשבות
אובדניות.

אביגיל

באת אלי מן הים, באת אלי ממעמקים
אמירה חזקה

ליזרוב יקוטיאל שחורי

סיפור נהדר , הכותבת מצליחה לשמר מתח ועניין לאורך כל הסיפור , יש תיאור מאוד מדוייק של חווית הפוסטראומה, הסוף מציאותי ולא מתחנף לקהל..