מאת: ג׳ואי אבניאל
מסת״ב: 978-965-91284-3-3
דאנאקוד: 128-13
שנת הוצאה: 2009
 
לרכישת ספר דיגיטאלי
 
אהוד (גיבור הסיפור), בן 12, נכשל במבחן לקבלת חגורה ירוקה בקונג-פו. כמו רבים מאיתנו, למרות האהבה הגדולה לאימונים, הכישלון מרפה את ידיו והוא מוכן לפרוש ולוותר. הכישלון הזה הוא משל לכל מה שרצינו ולא השגנו בחיינו. "למזלו" של אהוד אורי, וטרינר, טברייני בפנסיה מופיע בחייו ומלמד אותו כיצד לחיות כאמן ולא כלוחם. בשפה פשוטה וברורה הפונה הן למבוגרים והן לנוער, אורי מסביר לאהוד: מדוע הוא בחר במלחמה, מדוע נתן למכשולים לעצור אותו, מדוע לא נהנה וכיצד שינוי קטן בנקודת המבט שלו יכול להחזירו בכל רגע שיבחר, בחזרה לדרכו של האמן בה מלחמות הופכות להרפתקאות ומאבק מתחלף ביצירה.
את הסיפור של אהוד, מספר דידי (גיבור סיפור המסגרת) למשפחתו. לאורך הסיפור אנחנו עוקבים כיצד משפיע הסיפור על בני המשפחה השונים וכיצד הם מנצלים אותו כדי לצמוח. 
 
מדוע כדאי לך לקרוא? 
במה עדיף לבחור? במלחמה או באמנות?
האם החיים הם מלחמה ארוכה ומתמשכת, בה כל טעות עלולה לעלות ביוקר רב או יצירת אמנות מהנה?
האם יש לי חופש בחירה או שהכול נכתב עבורי מלמעלה ואני רק בובה בסרט שאת התסריט שלו כתב כבר מישהו אחר עבורי ?
הספר "אחת, שתיים, מליון" הוא ספר ילדים למבוגרים, אגדה (משל) מודרנית שבאה ללמד אותנו שגם אם לוקחים מאיתנו את כל אפשרויות הבחירה, יש בחירה אחת שאף אחד לא יכול לגזול מאיתנו - הבחירה בגישה שלנו.
שני אנשים יעברו בדיוק את אותן החוויות. אחד ירגיש שהוא במלחמה כוללת ויסבול מכל רגע ואילו השני יבחר להתמודד עם האירועים כיצירת אומנות, יצמח ויחווה הנאה רוחנית גדולה.
אז מה הסוד? איך הופכים מלחמה ליצירת אומנות? איך לומדים לא לוותר על מלחמות ולהתגבר על הקשיים ואפילו ליהנות מהם?

מה גרם לי לכתוב? 
אני מרגיש שחלק גדול מהחיים שלי ישנתי. חייתי בחלום. לפעמים החלום היה טוב, לפעמים רע, אבל בדרך כלל חזר על עצמו באוטומט.
אני אוהב באנגלית את צמד המילים לפעול (act) ולהגיב (react). להגיב זה אומר לעשות את אותו הדבר שוב ושוב - re-act.
כשהכול טוב, אפשר להבין את החזרות על אותה פעולה, למרות שהן גורמות לרובנו די מהר לשעמום.
כשלא טוב, להגיב מבטיח שימשיך להיות רע, כי אותם המעשים מובילים לאותן התוצאות.
כשאנשים ישנים, הם נוטים להגיב יותר. הם חיים כמו לוחמים במאבק ולא כמו אמנים.
אני יודע שזה נשמע קצת מעורפל ואולי לא ברור, אבל בדיוק בשביל זה כתבתי את הספר. כתבתי את הספר שרציתי לקרוא בתחילת הדרך ובמהלכה ואף אחד אחר לא כתב בשבילי. לא רציתי לכתוב ספר עזרה עצמית יבש, ולכן בחרתי להעביר את התחושה של דרכו של האמן דרך סיפור קליל. בסגנון של פרומו אמריקאי אחד מחבריי הגדיר את הסיפור כ"קרטה קיד פוגש את הנסיך הקטן."

איך זה עובד? דוגמא מאחד הקוראים (חברה שפוחדת ממים)
אתה לא הולך להאמין לזה אבל התחלתי ללמוד שחיה, אני ממש ממש פוחדת אבל כל הזמן מזכירה לעצמי "ששחיה זה לא מלחמה אלא אמנות". וזה באמת עוזר לי. אז אם סוף- סוף אני אדע לשחות, זה יהיה בזכות 4 אנשים: אני, גיסתי (שמלמדת אותי), בעלי (ששומר על הילד) והסיפור שלך שעזר לי לחשוב נכון. אז תודה. 
 
על הספר מתוך גב הספר 
לא משנה מי אתם, היכן אתם נמצאים ומה עובר עליכם – חייכם ייראו תמיד כמאבק מתמשך או כהרפתקה יצירתית. הכוח לבחור בין שני מסלולי חיים אלה נמצא בידיכם, וכל שעליכם לעשות הוא ללמוד איך להפעיל אותו.
אחת, שתיים ומיליון, או בלשון המדענים: קפיצה קוונטית, הוא משל ומדריך לחיים מלאי הצלחות וחסרי מאבקים. זהו סיפורו של דידי, שהפרויקט אותו הוא מנהל נמצא בצרות, ואם זה לא מספיק, אחותו ומשפחתה מגיעים לביקור ומביאים איתם משבר משפחתי. דידי, שעמיתיו מכנים אותו "הקוסם", נזכר בסיפור ששינה את חייו. הוא מחליט שזאת ההזדמנות המתאימה להיזכר בו שוב ולשתף את משפחתו.
"האמן אינו עוסק בשיפוט של טוב ורע, צודק או לא צודק, ומקבל כל דבר כפי שהוא. שיפוט יכפה עליו זווית ראייה אחת, יגרום לו לוותר על הזויות האחרות, ויפגע באמנות שלו. ואז, הוא כבר לא יהיה אמן אלא לוחם."
בספר זה תלמדו כיצד להיכנע להתנגדויות, ליצור מציאות ובעיקר לגלות חמלה. תוכלו לקרוא אותו כסיפור קליל לפני השינה, או כמדריך עמוק לחיים נטולי מלחמה ומלאי יצירה. הבחירה היא שלכם. 

כתבה על הספר : http://www.nrg.co.il/online/55/ART2/087/565.html