מחברת: מאשה רולניקיטיא
מתרגמת: אידה איגנטוב
מסת״ב: 978-965-7506-18-9
דאנאקוד: 128-40
שנת הוצאה: 2012
מאשה רולניקיטיא הייתה בת ארבע עשרה, כשהנאצים כבשו את ווילנה, עיר הולדתה, ביוני 1941. במהלך הניסיון שלה ושל משפחתה לברוח מזרחה, הרחק מהחזית, הם איבדו את אביהם ונאלצו לחזור לעיר. מאוחר יותר, בסוף המלחמה, גילתה מאשה שאביה הצליח להגיע מזרחה ונלחם בשורות הצבא האדום. מאשה, אחותה הבכורה, שני אחיה הצעירים ואמה, נלקחו לגטו ווילנה. אחרי פירוק הגטו הועברה מאשה למחנה ריכוז אחד, וממנו, כאשר הצבא האדום התקרב למחנה, למחנה נוסף, עמוק יותר בשטח הגרמנים. במרץ 1945 שוחררה מאשה וחזרה לביתה בווילנה, שם מצאה והתאחדה עם אביה ועם אחותה הבכורה. לאחר שהשלימה את לימודי התיכון וסיימה אוניברסיטה לספרות, פרסמה מאשה את יומנה, אותו ניהלה במהלך המלחמה, בצורת ספר וקראה לו בשם "חובה עליי לספר".
כשקראתי את הספר "חובה עליי לספר", הייתי בערך בגילה של מאשה. הדברים שקראתי בספר הזה לא היו דומים כלל לסיפורים אחרים שקראתי עד אז על המלחמה והשואה. הסיפורים שבהם נתקלתי היו בדרך כלל על בריחה מהגטו, מעבר ממסתור למסתור במהלך המלחמה או הסתתרות ביערות עם הפרטיזנים. הספר הזה היה שונה ותאר תמונות ורגשות שעד אז שמעתי עליהן רק בקווים כלליים – החיים במחנות הריכוז, היחס שהיה לאלה שחיו במחנות האלה. דבר נוסף שהבדיל ספר זה מדומיו הוא שמתוארים שם לא רק החיים הפרטיים של מאשה, אלא גם החיים של הנרדפים באופן כללי – ההסדרים בגטו ובמחנות, הדעות שהיו אז לאנשים שונים, לפעמים גם סיפורים של מכרים ושכנים.
רציתי להביא קטע קצר ממנו לכיתה ליום השואה, אבל לא הצלחתי לבחור קטע אחד מסוים. בניסיון להקל עליי את הבחירה, התחלתי לתרגם את הספר, ובסוף זה הפך מבחינתי למעין פרויקט מלא.
הרעיון של תרגום לא היה זר לי כשהתחלתי במלאכת התרגום. נולדתי במשפחה דוברת רוסית, ומאז שהתחלתי ללכת לגן, מתנהלים החיים שלי בין שתי שפות – בבית הכול מתנהל ברוסית ובגן ובבית הספר, החיים התגלגלו בעברית. לספר בעברית לחברה בבית הספר על הספר האחרון שקראתי ברוסית, או לתאר בבית ברוסית סיפור מצחיק שקרה בבית הספר היה מעשה של יום ביומו. התרגום היה חלק מהשגרה. כשהתחלתי לתרגם את הספר "חובה עליי לספר", ראיתי בזה גם סוג של אתגר – האם אצליח לתרגם ספר שלם, ולא רק שיחה קצרה או תקציר של ספר או סרט.
התחלתי את התרגום כמעט בתור בדיחה, אבל לאט-לאט זה סחף אותי פנימה. התחלתי לעבוד ברצינות, לחפש תחליף למונחים שלא קיימים בעברית, לעבור על הטקסט עם עורכת ולבסוף, אחרי חצי שנה של עבודה, התרגום היה מוכן.