עורך: ישראל ליטמן
מסת״ב: 978-965-7506-04-2
דאנאקוד: 128-29
שנת הוצאה: 2011
1. מבוא
החרוז אינו זקוק להצדקה ולהצגה רחבת יריעה של טיבו, משמעותו וחשיבותו. הוא בגדר ביטוי לרוח אלוהים מלאת חיים המרחפת מעל תהום השירים ושפתם. החרוז הוא בגדר עובדה מוגמרת הרווחת באמנויות הכתיבה והדיבור, אף בלא משים. וכשזה קורה – הוא מושך תשומת לב...וצריך, לפיכך, לתת עליו את הדעת ועל השימוש המפותח והמשוכלל בו. גם בימינו אנו המתרחקים כל כך מהחרוז ומהשירה ומקצינים בשבירת הצורה המסורתית עד שמתקבלת, למעשה, מין אופרה בסגנון עממי שאינו מוכר ככזה, אבל יוצר שיתופי פעולה יצירתיים בינתחומיים. אפשר להראות הניצוץ האמנותי הקיים בכל דבר יומיומי ושיגרתי לכאורה – בדיבור ובכתיבה סתמית – אבל ההגזמה אינה טובה כאן ומקלקלת בכל מקרה גם דבר טוב כשלעצמו. לכל צליל, הגה ועִצור ומִלה יש פוטנציאל לחרוז – ויש להעריך הפוטנציאל הזה.
א. על מִלונֵי חרוזים
בראשית היה הקול ,מפץ הבריאה והד האור הנחרז על קרן השור ומובע בפליאה מפי האדם הנוכח והבא לעולם בצריחות חיות ומתחברות לכדי חרוז בעל-כורחו או בכוחו
של רצון או תחושה או מחשבה המקבלת לפעמים ביטוי מילולי כזה או אחר.
החרוז בא לעולם עם האדם. בשתי הצרחות הראשונות שלו בעולם מובנית כבר היכולת להתחרז ולחרוז בין אה ל-בה ובין הא ל-דא ובין או ל-בו ולעורר בנו משמעות ולהזכיר לנו תחושות ולהדגיש כוונות.
אפשר לומר שיש חרוזי דאדא וחרוזי ג'יבריש.
החרוז קדם למשמעות ויצר אותו בדמותו ובצלמו שלו.
בעצם השמעת הצלילים בעל-פה או בכתובים והקישורים ביניהם בין שניים מהם או שלושה או יותר צמודים או מרוחקים במרחק כלשהו – נוצר החרוז. והמשמעות.
גם אם אחרת גם אם מ ע ב ר למשמעות הראשונית או הצרה של המלים.
החרוז יכול ליצור משמעות חדשה למושגים שבמלה, שבמשפט, שבפרק, שביצירה.
אנו מייחסים משמעות לצלילים ולצורות גם על-פי ההקשר שלהם, הסיטואציה בה הם מופיעים.כשאנחנו שומעים את זעקות השבר הראשונות של ילדנו, כשאנחנו רואים את הבו-בו-בו עם הבועות על שפתי בננו בכורנו המשתעמם לו בזולה שלו בערסל – אנו יכולים להבין אותם אחרת משהם התכוונו להם...ויש כבר מלוני תינוקות וקולותיהם...
ואני עצמי התחלתי בזמנו לרשום מילון הגייותיהם ומלותיהם הראשונות של צאצאיי...
ועוד אני אומר שההד הנוצר בשפת תהום משמעות המלים והמושגים הוא הוא החרוז.
המלה החוזרת על עצמה היא החרוז.המשמעות והמובן חורזים בעצמם,בתנועות, בהברות, בעיצורים, בהגיים, באותיות, במלים,במשפטים,בפרקים שלמים. בסוף, בחרוז, המלה חוזרת אל עצמה. באמת.
צריך לאזן בין יסוד הקישוט שבחרוז ליסוד המשמעות שבו.
ב. האגרון לרב סעדיה גאון: נתחבר בשנת 902 לספירה כחבור הראשון, כנראה, שלו.
שרדו ממנו חלקים אחדים.
לא ידוע על כל מלון עברי לפניו. החידוש שבהופעת האגרון , ערכו והשפעתו על התפתחות הלשון והספרות העברית אינם מוטלים בספק.
ממטרותיו המוצהרים של הספר הן שלא תשתכח תורה מישראל ולשמש כספר עזר למשוררים.
האגרון מחולק לשניים: חלק ראשון ובו מסודרים הערכים בסדר האלפביתי של ראשי המלים וחלק שני המסודר בסדר אלפביתי של סופי המלים ובו יכולים מחברי החרוזים להעזר.
בכל חלק יש כאלפיים וחמש מאות מלים,ובסך-הכל כלולות באגרון כחמשת אלפים מלים.
מהחלק השני לא שרדו, למרבה הצער, אלא שלושה-עשר ערכים.