מחברת: יפה וגנר
מסת״ב: 978-965-7506-08-0
דאנאקוד: 128-34
שנת הוצאה: 2011
 
לרכישת ספר דיגיטאלי
 
האם אלה שאינם עוד, רוצים שאכתוב אותם? אולי הם מעדיפים להישכח, כמו שנשכחו בחייהם. עיתים הם מביטים בי בעין יפה כאומרים המשיכי. עיתים הם שולחים יד מקברם, אוחזים בעט ואינם מניחים לה להמשיך וללכת הלאה. אני רצה אחרי הזיכרונות, פותחת פשפש אל העבר ומביטה בו דרך וילון עכור שכוסה בקטראקט של זמן. פעמים אני רואה ברור ופעמים הדמעות נכנסות אל האירועים ומכניסות בהם מעצמן. חלק מן הדברים רחקו ממני וחלק נעשו, עם הזמן, קרובים אליי מתמיד. עיתים נדמה שהדברים אינם רוצים להיחבא וגם אינם רוצים שאבלוש אחריהם. 'אם תניחי אותנו לנפשנו, נשוב ונתגלה', כך הם אומרים. אני עונה להם שאנחנו תקועים ביחד, עוד מימי בראשית. אולי אלמד אותם לוותר וללכת ועלי השלכת של השכחה יכסו אותנו בכתום. אני כותבת את שאני כותבת, כי לכל אחד מהדברים יש סיפור שעדיין לא נכתב. בקשר לתוצאה, אינני יכולה לומר. אניח למתים לשפוט.
 
 יפה, בת למשפחה ממוצא עיראקי, עלתה לישראל יחד עם משפחתה המסועפת וגדלה בעיר רמת גן בשנות ה- 50, המקום והתקופה של ההתרחשויות בספר. היא באה מתחום אומנות הציור והחלה לכתוב בגיל 50. יפה פרסמה שלושה ספרי שירה וזהו ספר הפרוזה הראשון שלה.