יונה פישר

יונה פישר (נ. 1932) הוא מבכירי האוצרים והמבקרים בשדה האמנות הישראלי כיום. את דרכו המקצועית החל ב-1954 בבית הנכות הלאומי "בצלאל". ב-1959 מונה לאחראי הביתן הישראלי בביאנלה הראשונה לאמנים צעירים בפריס, ומשם המשיך להתמחות במוזיאון הסטדליק באמסטרדם (The Stedelijk Museum) תחת ניהולו של וילם סנדברג, ובקונסטמוזיאום בבזל (Kunstmuseum Basel) בראשותו של גיאורג שמידט. 

עם חזרתו לארץ ב-1961 החל לאצור באופן פעיל תערוכות בבצלאל, ביניהן תערוכות היחיד הראשונות שנערכו בארץ לאמנים דוגמת יגאל תומרקין ולאה ניקל. משהוקם מוזיאון ישראל בירושלים בשנת 1965, התמנה פישר לאוצר הראשון לאמנות ישראלית ומודרנית במוזיאון, תפקיד בו כיהן במשך כ-25 שנים. במהלך עבודתו במוזיאון חשף פישר לציבור הרחב אמנים צעירים רבים שהפכו בהמשך לנכסי צאן הברזל של האמנות הישראלית, ביניהם משה קופפרמן, רפי לביא, אריה ארוך ועוד. בין השנים 1991-1993 היה האוצר הראשי של מוזיאון תל אביב. החל משנת 2004 ועד 2011 שימש כאוצר ראשי וכיועץ אמנותי במוזיאון אשדוד לאמנות. מאז שנת 2003 הוא משמש כמנהל האמנותי והאוצר של “בית אוסף קופפרמן” בקיבוץ לוחמי הגטאות. 

לאורך שנות עשייתו עסק פישר בכתיבה ענפה על אמנות ואמנים בישראל, ובעריכת ספרים וקטלוגים. במקביל לעבודתו כאוצר הראשי לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל, היה פישר ממקימי ועורכי כתב העת "קו," שיצא לאור בין השנים 1965-1970. כתב עת זה עסק בתחומי אמנות וספרות והתרכז בפרט באמנות האוונגרד הישראלית של התקופה, והיה מהפרסומים המרכזיים בתחומים אלו. 

על תרומתו לשדה האמנות הישראלי זכה בשנת 1977 בפרס ישראל לעיצוב.