פרלה אהרוני

קוראים יקרים. 

אספר לכם מעט על עצמי. 

נולדתי בתרודנט עיר הבירה של הרי האטלס. 

נולדתי לשני הורים צעירים: אבי היה משה אבוחצירא ואמי רבקה לבית ויצמן. 

בהיותי רק בת תשעה חודשים בלבד נפטר אבי ממחלת הטיפוס. אחי מרדכי היה בן שלוש וחצי, ובנוסף היתה אימי אז בהריון שהיא עדיין לא ידעה עליו. 

אמא היתה רק בת עשרים, וכבר הפכה לאלמנה עם משא כבד על כתפיה הצעירות. 

לאחר השבעה כבר עברנו לגור אצל סבא רבא פאפא ימין ויצמן וסבתא רבא מאמה מזל. 

אמא המסכנה עבדה לפרנסתה בעבודות מזדמנות עד שהחלה לעבוד במרפאה של Joint Ameriqua, כאחות של הגטו שבעיר. היא היתה ממונה על הטיפול בכל תושבי העיר והיתה אהובה ומוערכת על-ידי כולם. שבע שנים שימשה כאחות ראשית עד שהמרפאה נסגרה. 

בשנת 1956 החליטו הסבים שלי לעלות לישראל. אחי הבכור מרדכי עלה עם עלית הנוער לישראל ואנו עברנו למרקש ומשם לקזבלנקה. 

החיים הפכו להיות קשים מיום ליום . הפסקתי את לימודיי בבית הספר משום שהיה עלי לעזור בפרנסה. עבדתי בגן ילדים של תלמוד תורה. שנה לאחר מכן אמא החליטה לעלות ארצה. הגענו ארצה חדורי תקוות ואידיאולוגיה ציונית. 

הגענו לבאר שבע. אימי בת ה-38 לא הצליחה להתקבל לעבודה שהולמת את השכלתה וכישוריה ונאלצה לעבוד בעבודות ניקיון. בגלל המצוקה היא שלחה את אחי ואותי לקיבוץ נען ללמוד ולעבוד. לבסוף היא מצאה עבודה בטיפול בילדי רופאים. גם בעבודתה זו היא היתה אהובה ושמה הלך לפניה. 

כשעזתי את הקיבוץ התחלתי לעבוד במה שהיה אז משרד התקשורת וכיום הוא בזק. שם היכרתי את נסים אהרוני הכהן והתחתנתי איתו. נולדו לנו שלושה ילדים ילדיי שבמרוצת הזמן הפכו אותנו לסבים. בשנת ------ נסים בעלי נפטר כתוצאה ממחלה קשה. 

לאחר מותו, וכתוצאה מכך, נולד אצלי הרעיון לכתוב ספר פרוזה, בתוך כך כתבתי גם ספר שירה. את ספר השירים הוציאו לאור ילדיי האהובים כהפתעה ליום הולדתי. פירסמתי גם סיפור בתוך ספר סיפורים של סדנה לכתיבה יצירתית שהתקיימה בספרייה העירונית . אני גם מציירת ומתכננת לקיים תערוכת ציורים. 

פרלה אהרוני הכהן