ג׳ואי אבניאל
מיהו ג`ואי אבניאל?
סופר? איש הייטק? מורה להתפתחות אישית? גבר? יהודי? כמו כל אחד אחר גם הארון של ג`ואי מלא בחליפות של זהויות שונות, אבל הוא בוחר להגדיר את עצמו כאמן שהאמנות שלו היא חייו. במהלך השנים הוא חיפש ולא מצא אמת יחידה שתגאל את כולנו מ"חיים קשים", אבל מצא כי בעזרת שינוי נקודת המבט, כל אחד יכול ליצור לעצמו חיים מאושרים יותר.
מגיל צעיר חינכו אותי שהמח הוא האיבר החשוב ביותר – אני חושב, משמע אני קיים. זה עזר לי מאוד בתחום המקצועי בו אני עוסק בתחומים הדורשים חשיבה לוגית ועבודה תבניתית של המח, כמו עיצוב תוכנה וזיהוי הונאות.
אבל כבר במחצית השנייה של שנות העשרים לחיי, הרגשתי שחסר משהו, אומנם המח עוזר לי לשרוד ואפילו ברווחה, אבל משהו היה חסר...
לא נדרש הרבה מאמץ על מנת לגלות שהבעיה היא המח שהשתלט לגמרי על חיי, מחשבות שונות ומשונות העסיקו אותי לאורך כל היום, הרגשתי חוסר מנוחה ורצון עז ל שקט פנימי! המח השתלט גם על הרגשות, וחוץ מלנסות לשלוט עליהם, "לקח" על עצמו אפילו את התפקיד של להרגיש אותם. ככה אף פעם לא הייתי שמח באמת, אף פעם לא אהבתי באמת, אף פעם לא הייתי עצוב באמת, והנורא מכל שכשרציתי לבכות בהלוויה של סבי לא הייתי מסוגל להזיל אפילו דמעה אחת.
כבן אדם פרקטי ניגשתי במרץ לתהליך חיפוש של פתרון הבעיה והשגת שקט נפשי. רצתי מקורס לקורס, מפסטיבל לפסטיבל, בלעתי ספרים, כתבתי מאמרים, למדתי המון, עזרתי לאחרים אבל השקט המיוחל עדיין לא נמצא. בסופו של דבר הגעתי ב- 2003 לקורס האווטר. אווטר הוא תכנית התפתחות אישית, שמגיעה כקורס העצמה עצמי בו לומדים ומתרגלים סידרת תרגילים חווייתיים המאפשרים לכל אחד לגלות מחדש את עצמו ולתאם את התודעה שלו עם מה שהוא רוצה להשיג. חוויתי באמצעות התרגילים את התובנות הייחודיות והגילויים הייחודיים שלי. סוף-סוף גיליתי את עצמי, התחברתי לרגש וכתוצאה מכך מצאתי שקט.
תמיד הייתי עוזר לאחרים בבעיות שלהם עם לחברים ועם בהתנדבות לזרים דרך האינטרנט (למשל, באתר סהר - סיוע והקשבה ברשת), והיה לי ברור שזה רק עניין של זמן עד שאגיע גם לקורס המדריכים. ההחלטה הסופית נפלה אחרי ששמעתי את השורה הבאה בסרט חכמת הבייגלה: "כל אחד מאיתנו ימות, אבל לא כל אחד חיי באמת". לגבי המוות אין לי בחירה. לגבי החיים? יכולתי להמשיך לשרוד, לחיות חיים של אחרים (מה יגידו? מה יחשבו עליי?), להגיב במקום ליזום, להרגיש שאני חסר שליטה בחיי או לחיות אותם באמת מתוך בחירה. זו הבחירה שניתנה בידיי ולכן הרגשתי מחויב להעניק אותה גם לאחרים. כך הגעתי לקורס המאסטרים (מורים) בשנת 2004.
החלק הראשון של קורס האווטר נקרא התחדשות. זהו קורס בן יומיים בו לומדים ומתרגלים 30 תרגילים. בין התרגילים האלו התחברתי במיוחד לתרגילים של זיהוי אמונות (כולל אמונות שקופות - אמונות שאנחנו פועלים דרכן, אך איננו מודעים לקיומן) ותרגיל החמלה. התרגילים האלו בשבילי הם המפתח ליצירת המציאות, שחרור כעסים ושקט נפשי. את עקרון החמלה הכרתי כבר מהבודהיזם, אבל הייחודיות באווטר היא ששום דבר לא מגיע בצורה תיאורטית, אלא באמצעות תרגיל פשוט שניתן לבצע בכל מקום ובכל זמן, תרגיל שעוזר לכל אחד למצוא את הדרך הייחודית שלו.
את הספר שלי כתבתי מתוך ההתפתחות העצמית שלי ועבודה עם תלמידים.
