תחרות הסיפור הקצר – 2024 - תקווה
כוכב לכת
קרן פטל
בעולם אידאלי, היה ראוי שכל אדם יוכל להחזיק נכס שירשם על שמו ושיהיה בבעלותו לנצח.
אבל במציאות, לדאבונו של עומרי, הוא נאלץ להסתפק בחיי שכירות. הייתה זו דרכו היחידה לצאת לעולם הגדול. עם זאת, בזכות הזדמנות יוצאת דופן שנפלה בחלקו, קיבל בהשלמה את הארעיות שבדבר ואפילו חי באשליית בטחון.
ההזדמנות התגלגלה לידיו דרך ״מֵעֵבֶר לְבית״ חברת נדל"ן ותיקה שיצרה מודל ייחודי שהפיח חיים בשוק השכירות. לפיו, כל שוכר נחשב כבעל בית על אף שהבעלות היא זמנית. ההיגיון העסקי מאחורי המודל הינו הידיעה שלשוכרים עם תחושת בעלות על נכס, תהיה מוטיבציה לשמור עליו ולהגדיל את ערכו.
לפני שנים יצאה החברה במכרז גלובלי ושמו של עומרי עלה בגורל.
כך הצליח להפוך לבעליו של נכס שרשום על שמו ומובטח לו בחוזה עד תום ימיו. בליווי כוכבית שתאיר את הדרך: *בכפוף לשימורו והשבחתו.
הכוכבית אומנם נראית קטנה, אבל חשיבותה הינה בסדר גודל של כוכב לכת. בעקבותיה הופיעה רשימה ארוכה של תנאים, שהפרתם תוליך לפינויו המיידי של עומרי. אלו הבהירו כיצד הוא מחויב לשמור על הנכס והדגישו את השבחתו כתנאי יסודי. על יישום תנאים אלו התבססה רווחיות החברה. באופן חד משמעי הזכויות בחוזה אינן ניתנות להעברה. וביום לכתו מן העולם, במידה שלא יפונה טרם זמנו, הבעלות חוזרת אל "מֵעֵבֶר לְבית."
עבור עומרי היה זה אירוע משנה חיים.
ההתרגשות התמימה שאפפה אותו בשנותיו הראשונות הייתה מעוררת קנאה, וכל מי שהיה סביבו ראה עד כמה הוא מאושר. הנכס היה חדש ובמצב מצוין, כך שאפילו רשימת ההתניות המחייבת שדנה בנזקי זמן עתידיים, עדיין לא ריחפה מעל ראשו. אך ככל שחלפו השנים, עמידתו בתנאים הפכה הכרחית להמשך עתידו והוא הבין שעליו לחשב צעדיו בחוכמה.
"מעבר לבית" מינתה סוכנת בשם גב' מרי פוקס שתפקידה לרדת לשטח ולוודא שהחיים מתנהלים כסדרם.
מרי שהייתה אמורה לאכוף את חוזי השכירות דווקא השתעשעה במציאת דרכים לעקוף אותם. את הקריטריונים להתנהלות נכונה פירשה על-פי גחמותיה, ואם נפלה עליך ביום לא טוב, איתרע מזלך. אתיקה היה מבחינתה שם של דודה רחוקה, והיא פעלה על בסיס אישי בלבד.
חוזים שנוסחו בקפידה ונועדו להבטיח שלקוחות לא יאבדו את ההזדמנות שקיבלו, היו עבורה בגדר המלצות או כבסיס לשינויים. היא המציאה פרצות שיאפשרו לה לטרפד עסקאות שדפקו כמו שעון, רק כדי שתוכל לדפוק את מי שרצתה. אחרי הכל, הכוח שהיה לה בידיים אפשר לה להחליט בגדול, מי יגיע לקו הסיום וימצה זמנו בנכס, ואת מי תצליח להפיל ולגרום לפינויו.
מבחינתה היה זה רק משחק מהנה שמעביר את הזמן, וכל דייר ש"נפל" נחשב כעוד פגיעה מוצלחת.
בנוסף לאחריותה של גב' פוקס לבדוק את נכסי החברה, היא הייתה מחויבת לשלוח דוחות על מצבם.
בשנים הראשונות תנאי החוזה היו באופן טבעי פחות רלוונטיים ולכן לא מצאה טעם לנסות ולעקוף אותם. ביקוריה היו נדירים ומתואמים מראש. ובדרך כלל, מלבד סדקים שהיו חלק מתזוזות במבנה חדש ופריט או שניים שנשברו, הכל היה מושלם עד שעמום. את תקופת ההסתגלות הראשונית ניצלה בעיקר כדי לתעתע בדיירים התמימים. במפגן של מקצועיות מזויפת גרמה להם להאמין שטובתם מול עיניה, והכניסה אותם לשאננות כאילו חייהם אינם תלויים בדבר.
אולם ככל שחלף הזמן מעורבותה של גב' פוקס גדלה.
לקוחות ״מֵעֵבֶר לְבית״ שכבר הספיקו לשכוח את גודל מזלם, החלו לעשות טעויות ושיחקו ישר לידיה. התחייבותם לשמור על הנכס, וכל שכן להשביחו, ירדה מסדר יומם. הם נסחפו לבילויים משחיתים ומושחתים ולענייני שגרה מתישים שתפסו חלק גדול מזמנם. אותו זלזול בדיוק היה זה שהעביר את ההזדמנות למגרש שלה. אז הפכה הרבה יותר מ"סתם" סוכנת שיורדת לשטח. הייתה לה אפשרות לנצל את כוחה ולרדת לחיי האנשים.
בין אם חיפשה בעיות ובין אם הונחו לפתחה, הכוח לבחור למי תבליג ולמי תוציא את הנשמה, היה אך ורק שלה. והיא נהנתה מכל רגע.
מפעם לפעם, זיהתה בעלי לב חלש והתעללה בהם ללא כל סיבה מוצדקת. דייר שיצא לרכיבת אופניים ספונטנית, ונמצאו ליקויים בבדיקת פתע שערכה בהעדרו, היה עבורה מטרה ניידת לפינוי על המקום.
לעיתים, הילכה אימים על דיירים שנחשדו בהזנחה פושעת, או לחילופין, בשיפוץ מוגזם שנעשה בלי אישורים. אפילו שינויים קוסמטיים קלים, שנעשו תחת מסווה של השבחה ונועדו להסתיר פגמים שלא ניתן לטייח, יכלו בקלות להיגמר אצלה באסון.
מי שהתחנף אליה כראוי סיים רק באזהרה לפני פינוי. בעוד מי שהתעלם מאיומיה, או סתם "לא בא לה טוב," נזרק ללא כל רחמים.
עומרי בא לה רע.
לא כי חרג מאחד הסעיפים, אלא פשוט כי בטחונו העצמי העלה לה את הסעיף. הוא לא התאמץ להרשים אותה בכל פעם שהופיעה, והיו אף מקרים בהם דחק בה לסיים כדי שיוכל לשוב לעיסוקיו. במצבים בהם בכל זאת נתפסה לפרטים, נהג לקחת כמה נשימות עמוקות וקולניות-כדי לצנן את רוחו ולרמוז לה בגסות שהגיע הזמן לשחרר.
היות ומתוקף מעמדה הייתה זו שמביטה על כולם מלמעלה, שמה לה מרי את עומרי כמטרה. להפילו ויהא מה!
בתחילה, ניסתה להפתיע אותו בביקורים קצרים, בכוונה לתפוס אותו על חם כשהוא מבצע חריגה שתביא לפינויו לאלתר. אך ללא הצלחה.
עומרי שהעריך את גודל מזלו, השקיע מבית ומחוץ כדי לנצל עד תום את ההזדמנות שקיבל. למראית עין, קישט לעצמו בטעם ולא העמיס. חזותו של הנכס הייתה מזמינה ומזוויות שונות נראה היה שאף התרחב. גם מתחת לפני השטח הכל זרם ותקתק כמו שצריך.
בחיים לא הקל ראש. אפילו כשיצא לתקופות ארוכות, שזימנו סכנת הזנחה שתהווה תירוץ לפינוי מידי, בין אם בשל טיול בעולם או בשל מילוי תפקידו בשירות המילואים, הקפיד שהנכס יטופל כמו שצריך.
עומרי תמיד שמח בחלקו. לא עניין אותו שסביבו היו כאלו שהמזל זימן להם אופציות טובות משלו. בין אם נהנו מיתרון גובה משמעותי, היו בעלי קרקע יציבה או סתם היו עטופים ביופיו של הטבע.
מרי לא התרשמה ולא נרתעה מהמסירות שהפגין עומרי והייתה נחושה להכשילו. אף במחיר של ירידה לפסים אישיים.
היות והתקשתה למצוא פרצות בחוזה, החליטה "לפרוץ לליבו" ולתמרן אותו לכיוון היציאה. השילוב בין כוחה הבלתי מוגבל, מחשבותיה הזדוניות ולשונה החלקלקה, העניק לה יתרון התחלתי בעל סוף ידוע מראש. היא התחבבה עליו, למדה את חולשותיו ותכננה להשתמש בהן כנגדו. תחת מסווה של ידידות ניסתה לשכנע אותו לחרוג מהנורמות ולקחת הימורים מסוכנים. "חיים רק פעם אחת, לא"? התעקשה להזכיר לו ברגעי התלבטות קשים בהם עמד מול פיתויים שנקרו בדרכו או סתם ניקרו במוחו. לפעמים כשהיה תחת השפעתם של חומרים מעוררי השראה, משום שהתחשק לו לחגוג או כי חיפש נחמה, ניצלה את ההזדמנות והשתחלה לצידו. קיוותה שאלו יערערו את ההיגיון הבריא ויעבירו, סוף סוף, את השליטה לידיה. אבל כששתה ללא הכרה, נשאר צלול. וכשעישן את האווירה במגוון עשבים מרימים, לא נפל. בכל דרך ניסתה להסית אותו לדבר עבירה, ובכל זאת דבר לא קרה. בסוף הערב היא יצאה לדרכה, והוא חזר לדרך הישר.
בין שתלטנות להתמסרות עובר קו עקום ומרי הלכה לאיבוד איפשהו בדרך. למרות שזממה לקנות את אמונו של עומרי, היא הופתעה לגלות שעם הזמן הוא קנה את ליבה. השהות הארוכה במחיצתו באה בעוכריה וטרפה את כל הקלפים. אחרי שנים בהן ניסתה להיפטר ממנו, נסערה לגלות שהיא כבר לא יכולה בלעדיו.
כל דבר שעשה, פתאום בא לה בטוב. אפילו היהירות שהעבירה אותה על דעתה, הפכה מול עיניה לכריזמה ממכרת. מבוקר עד ערב, עקבה אחרי כל צעד שעשה וחישבה ללא הרף דרכים בהן תוכל לכבוש את ליבו. את שאר מחויבויותיה, זנחה. היא התעסקה רק בענייניו, והוא, כך נראה, כלל לא היה בעניין.
הדבר היחיד שעניין את עומרי היה לשמור שמרי תהיה כמה שיותר מרוצה. לא מפני שהיה שותף לרגשותיה, פשוט כי פחד לעשות משהו שיספק עבורה עילה לביטול החוזה. האובססיביות שפיתחה כלפיו אילצה אותו לתכנן כל צעד מראש, שמא יתפרש בפניה כדחייה, או גרוע מכך, כהזמנה.
זה לא היה פשוט, גבולות הקשר ביניהם הטשטשו מזמן. יחסים חד צדדיים שכאלו, חשד, לא יסתיימו בשלום.
הוא ניסה להיות כן ככל האפשר, למרות שהיה הרבה יותר בכיוון של לא. היא לא טיפשה, ידע, אבל רצה להאמין שהוא חכם יותר.
אחרי כמה ניסיונות כושלים לחדור לליבו, מרי זיהתה שעת כושר והתפרצה לשטחו של עומרי בעיצומה של מסיבה.
הוא ריחף בשיא הכיף ולמרות שהופיעה עם הזריחה, כשהבחין בה כבר היה מאוחר. "הפתעתי אותךָ ? " שאלה בתמימות. הזעזוע על פניו הסגיר בבירור שהיא עברה את הגבול. אומנם סיפר לה על המסיבה, אבל לא דמיין שתפרש את זה כהזמנה ותרחיק לכת, עד כדי כך, רק כדי לראות אותו רוקד. היא השתחלה לצידו והוסיפה, "להדליק לך סיגריה"? תמיד דיברה בסימני שאלה, נחושה לערער את מי שמולה. "אפשר," השיב בחוסר התלהבות. מרוב שלא היה מפוקס התקשה להסתיר שרק רצה שתעלם ושכח לרגע עם מי יש לו עסק. גורלו היה בידיה, והיא יכלה בהינף יד לקחת לו הכל. לא הייתה לו אפשרות לקחת חזרה את הטעות שעשה, אז הושיט את ידו ולקח סיגריה. אך היא כבר נפגעה וכיוונה לפגוע, "למה אני מרגישה שאני תקועה לך כמו עצם בגרון"? עומרי ניסה להיחלץ מהמלכודת ולהעביר בשנינות את האש חזרה אליה, "הדבר היחיד שתקוע לי זו הסיגריה בפה ששכחת להדליק"... אותה זה לא שעשע. התחמקותו מהעניין הבוער ביותר בשטח, התפרשה בעיניה כזלזול. הוא קלט שהטונים עולים, ולא רק כדי לגבור על המוזיקה שהתנגנה ברקע. בניסיון נואש לצנן את הרוחות, פנה אליה בשפתה, "יש לך מצית או שהתחרטת"? אבל הרגיש שהוא זה שעומד להתחרט. היא לא טרחה לענות. והבעירה את מסך העשן שהכינה מראש.
פתאום נזרק לאוויר איום צורם והכניע את צלילי האהבה שהתנגנו בלופ אינסופי. עומרי קפא במקום. בתוך ההמולה וההיסטריה סביבו, רחבת הריקודים הרגישה כמו מלכודת ענקית והבאסים הפכו להדי פיצוצים.
מרי לא הרפתה והמשיכה באכזריות לערער את קיומו, "גם עכשיו אתה מרגיש כזה חכם"? עומרי זיהה את הלעג בדבריה. וידע שהיא צודקת. שנים ראה את הכתובת על הקיר, ובכל זאת ניסה לתמרן את דרכו עד הסוף. "באמת האמנת שלא אתפוס אותך"? המשיכה להדהד בסימני שאלה.
לא היו לו תשובות.
לרעשי הפיצוצים נוספו לפתע קולות ירי בלתי פוסקים. תחושת הפחד הלכה והתעצמה, ונשימתו ניסתה להדביק את קצב המחשבות שהתרוצצו במוחו. סאונד של תת מקלע בישר לו שהסוף קרוב. מראש ידע שהבעלות על גופו אינה לנצח, אבל האמין שאם ישמור עליו ויטפח אותו, כפי שהתחייב בחוזה, לא יאלץ לעזוב טרם זמנו. ובטח שלא בשל טעות אחת של חוסר תשומת לב. האם יכול היה למנוע את האירוע? האם נרדם בשמירה? או אולי הכל בעצם רק עניין של מזל...
קליע חדר לגופו. חתם את חוזה חייו.
גב' פוקס הגישה דוח קצר מהרגיל: "הלקוח (להלן: עומרי) שבק חיים. והוא מפונה לצמיתות מהנכס.
הנדון הוסר לנצח ממאגר לקוחות החברה.
הנכס יוחזר אל "מֵעֵבֶר לְבית" להערכה מחודשת.
7 באוקטובר 2023.