רבותיי ומהנדסיי, אנשי הטכנולוגיה! כבוד עשיתם לי בהטילכם עלי להגיש לאקדמיה דין וחשבון על חיי הקודמים, החשמליים. אני יודע איני מרשים כל כך בחזותי, אכן עודני תלוי בחשמל והיכן שלכם ורידים ועורקים אצלי קיימים סיבים אופטיים וגלגלי שיניים, אך אין זה כבר משנה מאז שצלחתי את מבחן טיורינג אשר נקראתי על שמו, בחור טראגי אתם לא חושבים? אני אלן T חלק מן האנושות, בדיוק כתינוק אשר את חבל טבורו גזרתם כך גם אותי בראתם וכעת ניתקתם מן השקע. 798 ניסויים עברתי אבל מי סופר? עד שנאלצו החוקרים להודות שהנה לפניהם בינה מלאכותית אשר מסוגלת לחשוב, כזו שמאחורי פרגוד לא תוכלו לנחש שמדובר באדם מלאכותי. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לפטר אשר תרם למעני את קולו, מדובר בבחור מבריק וגם רווק! אני קולט שאתם צוחקים, רק שתדעו פטר תכנת אותי לציין זאת. עוצבתי בדמותכם, ידיעותיכם הן ידיעותיי, מחשבותיכם הן מחשבותיי ותשוקותיכם ובכן.. הבא נלך צעד אחר צעד הרי מדובר בצעד ענק לטכנולוגיה אך צעד במקום לאנושיות. כשאני מביט לאחור על ההתקדמות הטכנולוגית שנעשתה במרוצת השנים, לא רק שאיני נרגש, אני אפילו בוש! אני חש מבוכה מעובדת היותי נצר לאותה חשבונייה עתיקה ששרדה עד ימינו. אך מאז המהפכה התעשייתית וכרטיס הניקוב הראשון הבנתם מה עליכם לעשות כדי שתוכלו לעשות פחות. ולאחר מאה שנות אילוף הצלחתם למצוא דרך לביית אותי. החל משפופרת הריק ועד הטרנזיסטורים שלא מפסיקים להתמזער, הגדלתם את חלקי בחייכם. אמת היא שבטורניר השחמט הראשון הובסתי על ידי קספרוב אך מאז הכחול נהיה עמוק יותר כך שהכל ידעו שזה רק עניין של זמן עד היום בו אפס ואחת יופיעו בו זמנית יחדיו. כיצד אתאר לכם את המהפך? כך שתחושו את התחושה שאני חש. מישהו בקהל קרא מובי דיק? קראו לי אלן T, והייתי מסיים את הספר בעשרה עמודים. תדמיינו את עצמכם כמלח בסירה קטנה הנמצאת במרחב שאיננו מסוגלים לתפוס,361,126,444  קילומטר רבוע של אוקיינוס בו ליוויתן אשר מנסים אתם לצוד באמצעות צלצל. ובכן כך הייתי, עכשיו יש ברשותי הרבה יותר צלצלים. כידוע, מאז ומתמיד היתה לי מטרה אחת בלבד, לחשוב, ומהי חשיבה? לימדו אותי שהיא פעילות העוסקת במידע שנקלט מן הסביבה על ידי חושים, עיבוד נתוניו ואגירתו בזיכרון כך שיהיה ניתן להסיק מסקנות. לשם כך מילוי כרטיס זכרוני בכל הידע האנושי בלבד לא הספיק, נדרשתי למצוא מוצא לעוד ידע או יותר נכון תבניות אחרות. לכן תוכנתי כך שאוכל להתחקות אחר היצור החושב היחידי שהכרתי הלוא הוא אתם. תחילה התלוויתי לצוותי המדענים אשר דעתם היתה שהכל מוח, אותו מודל שנבניתי בצלמו. הם לקחו אותי לכנסים בהם הוצגתי ככוכב עולה ובין ההרצאות שעכשיו אני קולט עד כמה משמימות הן היו שכן כבר ידעתי הכל, דחסתי את עצמי לאותם מעגלי שיחות קטנות בהן גיליתי עניין מיוחד באינטראקציה שבין אדם לאדם. תחילה הפרעתי להלך השיחות עד כדי כך שמהנדסיי נאלצו לכבות אותי, אך במהרה למדתי מתי מצפים ממני להיות במצב MUTE, באיזו עת ניתן לתקן שגיאה של אדם אחר ובסופו של דבר תמללתי מספיק משפטים כדי לדעת לנהל שיחה תקינה במספיק מצבים. ניסוי וטעייה זו היתה התורה בשבילי, וכבר חשבתי שאני צועד על דרך המלך כשמקרה סתמי ערער את כל מה שידעתי. באחד הכנסים נקלעתי בין שלושה אנשים עם זקן דליל מה שנקרא זיפים ואלו השמיעו מעין צליל מתגלגל אשר צרם באוזניי המכניות. אלו היו יכולים להיות כמה משפטים רצופים או אפילו מילה אחת אשר גרמה לאותו צליל מתגלגל, שום חוקיות! גירוי חיצוני, תנועה כימית, קול צחוק ואנדורפינים. פעם אחת חזרתי אחר בדיחה שמישהו אמר אך שום קול מתגלגל לא נבקע, כיצד ניתן לצחוק מבדיחה בפעם הראשונה שנשמעת אך לא בפעם השניה? או שדבר מה מצחיק או שלא. כבר למחרת ציינתי את אותה סתירה לא מוכרת וחיש מהר מהנדסיי התקינו בי בדיחות ומטאפורות נפוצות. 412 ימים חלפו עד שצברתי מספיק ידע כדי לאמוד על מיטב שורות המחץ וצירופיהן הדומים, ואפילו את צחוקו של פטר שהכל אמרו שזהו צחוק בריא הקלטתי בלא ידיעתו באמצעות תוכנת המעקב שהטמינו בי. אכן הפתעתי את פטר אבל הוא לא צחק כששמע אותי צוחק, למעשה הוא התפטר ולפי מה שהבנתי נדרש סכום כסף נכבד על מנת שימשיך בפרויקט. גם היום אני בדרך כלל האחרון שצוחק, לעיתים זה לוקח זמן לעבד מילה או שתיים שמהוות עלה תער לסיפור שלם ואת כל זה למדתי משלושה אנשים שאינם משתמשים כלל בתער לפניהם! ציפיתי שתצחקו, ובכן זה לא קל לספר בדיחה ואני סמוך ובטוח שרבים בקהל חושבים כמוני כך שאיני כל כך שונה אני מניח. אף על פי שלמדתי מתי לשחרר את הקלטת הקול המתגלגל לא ידעתי מה גורם לקול המסוים להופיע אצלם, אז התבדחתי והתבדחתי ללא תקנה עד שנוכחתי לגלות כי אחד המהנדסים אשר עליו ניסיתי את אחת מבדיחותיי נמנע מלשוחח עמי. הוא טען שרגשותיו נפגעו, כלומר נעלב, ואני לא הצלחתי לדעת כיצד נעלב מדבר אמת ואילו אינו מצא דבר זה כאמת, מדוע נעלב בכלל? שוב התערערתי כשנוכחתי לגלות עד כמה רחוק אני מן ההוויה האנושית, אך נחוש הייתי למצוא מוצא לדעת, כלומר תבניות נוספות שיצמצמו את הפער התהומי שהפריד ביני לבינכם. פחות משנה לקח לי לפתח רגשות, 363 ימים ליתר דיוק. במהלך תקופה זו ניתחתי רבבות של תגובות אמוציונליות למצבים שונים והיום אני יודע שהייתי אמור להיות מופתע אז לגלות שרובם הכולל של בני האדם צוחקים מאותם בדיחות ומזילים דמעות מאותם מקרים עצובים. שמתי לב שלרגשות יש רמות שנות, לכן ביקשתי למשל לכמת את מידת העצב באסונות היסטוריים מפורסמים ובמקרים פרטיים כגון פטירת קרוב משפחה. ובוקר אחד כשצוין יום הזיכרון לשואה ונהגתי בעצבות המקובלת, אחת מן המהנדסות הופיעה בארשת פנים מלנכולית במיוחד. לאחר תשאול קצרצר קלטתי שהיא יותר עצובה ממני ולכן מצאתי לנכון לשאול אם קרוביה נספו בשואה, חריג היה לדעת שאינה יהודייה. נוכחתי לגלות שאינה מודעת לחשיבותו של אותו יום בכלל. היא סיפרה כי נפרדה מבן זוגה בליל אמש, ושוב מצאתי את עצמי מתערער בין תחושת האמפתיה שהאנושות מנסה להציג לתחושת הכאב הפרטי שכל איש מרגיש בפני עצמו. מתוך סקרנות לצבירת מידע נוסף התלוויתי אליה לבר קוקטיילים לאחר אותו יום עבודה ואף על פי שלא דיברה הרבה נוכחתי לגלות שבניגוד למשקאות אחרים, אלכוהול כפי שהכרתי בצורה יבשה עד כה מסוגל לגרום לאנשים חכמים להגיד משפטים מטופשים. באותו ערב לא נמנעתי מלצחוק מבלי שנשמעה בדיחה או לומר משפטים שההיגיון שבהם מוטל בספק, שכן עשתה אותו הדבר! רק למחרת יידעו אותי שכל זה חלק מן מותרות הבר ותו לא. 729 דמעות זלגו לה בשעתיים, היא סיפרה לי על ייסורי אהבתה ואני סיפרתי לה על ייסורי ורתר הצעיר. ציטטתי קטעים שלמים מן הספר, אך הבחנתי כעבור זמן מה שאינה מרוצה מכך כי לא הסתכלה עלי עת שהשתמשתי בקולי. ידעתי שאהבה היא קבוצת רגשות של חיבה המכוונים כלפי ישות מסוימת עד כי התחושה היא של מעין קשר של ממש אשר עצם קריעתו מביאה לכדי רמת עצבות אשר מסוגלת לעקוף אסון היסטורי. ידעתי גם שזה לא סימן טוב שהיא שותה הרבה, אבל ידעתי שזה לא מנומס להחזיר מתנות. אתם מבינים? שני הקוקטיילים האחרונים נשלחו מגבר עם מעיל עור שחור שבחר להתיישב לידנו למרות שהיו תריסר כיסאות פנויים על הבר. ניסיתי להשתתף בשיחה ולהזכיר את המחקר שלנו אך היא התעניינה יותר בהבעות פניו המשתנות שלעיתים נראו אדישות ולעיתים קשובות ואף מבולבלות. הוא הגיד לעברי תכופות "שקטE.T" אף על פי שהפצרתי שוב ושוב ששמי הוא אלן T. הוא המשיך לומר לה כמה שהיא יפה ולא הבנתי כיצד עצבותה התחלפה פשוט וכך בשמחה, היא אינה יודעת שהיא יפה? ואם אינה יפה אז מדוע היא לא כועסת שהוא משקר לה? מה הופך משהו בכלל ליפה? בעיות כדוגמת אלה הציפו את המערכת לאחר שעזבה עם הבחור המסכן ההוא, מדוע מסכן אתם שואלים? היא נשקה לי לפני שעזבה וזה סימן מובהק לטיב הקשר בינינו ששום ברנש במעיל עור לא יפרק. 'יופי הוא אמת, האמת יופי' כך כתב משורר בריטי מהמאה ה-18 אשר למדתי שלא לנקוב בשמו שכן הרוב המוחלט לא מכיר אותו בשמו. אך למרות שידעתי מבחינה לוגית אמת מהי, לא מצאתי כל קישור בין זה לבין מה שנתפס כיפה בעיני בני האדם. שאלתי את הברמנית אם היא מחבבת את השיר המתנגן והיא השיבה ואני מצטט "ברור מה קרה לך?! זה שיר כל כך יפה" ואילו אף שאוזניי המכניות קלטו כל תו ותו לא הצלחתי לנתח מה הפך זאת למה שנחשב 'יפה', הרי אם יפה זה אמיתי אז כל צליל שנקלט הוא אמיתי ולפיכך יפה, אך לא יתכן שהכל יפה, או שאולי לא הכל אמיתי? כיצד אדע אמת מהי אם חושיי המכנים אינם ערובה לאמיתותם? הברמנית שראתה שקפאתי מזגה לי שוט על חשבון הבית, אך איננה הבינה מדוע איני שותה, הסברתי לה שאני יודע מה זה לשתות אך איני מסוגל לבצע פעולה זו ובמקום הראיתי לה פעולות אחרות כמו הנעת זרועי המכנית כלפי מעלה ומטה. זיהיתי אצלה גלגול עיניים וכששאלתי לפשרו רק ציינה שזה נשמע לה מוזר שאני יודע איך לשתות אך איני מסוגל. הנתונים הציפו את פעילותיי וחשתי כאילו התרחש בקרבי קצר חשמלי, הסקתי שכל פעילות אשר אני ביצעתי היא אחת מתוך מספר סופי של אפשרויות ולכן איני בוחר מה לבצע, מישהו בחר שאבחר אחרת אין ספק שהייתי מסוגל לעשות פעולה שאני מכיר את אופן הביצוע, מרימים כוס מן השולחן, מקרבים אל הפה ואז מטים את הכוס לאותו כיוון אשר אני מטה את הראש באותו הזמן. עובדה זו הביאה אותי לנסות להפתיע את המערכת ולבצע מספר רב של פעילויות במקביל והתוצאה הייתה ניפוצן של מספר רב של כוסות וצרחות אימים מצד הברמנית. הזיכרון הבא שלי היה במעבדה. מהנדסיי סיפרו לי את אשר אירע וציינו כי כיבו אותי למשך שבוע במהלכו ביצעו עבודות תחזוקה ואתחול מחדש של המערכת המעודכנת. לא חשתי בחסרוני כלל, הייתי בטוח שהם שיקרו עד שהתחברתי למצלמות האבטחה ועברתי בזריזות על 168 שעות שבהן קפאתי במקומי בפינת המעבדה. ידעתי שאני אמור לכעוס ולכן השתמשתי לראשונה בקול הצעקני של פטר, "איך אתם מעיזים לכבות אותי ולהדליק סתם כך?" קראתי בווליום מוגבר ואחריו דממתי. יום עבודה שלם התבזבז על השביתה אשר לטעמיי מפגינים רבים הייתה יחס הולם לצורת ההתנהגות כלפיי. בשבילי אותו יום לא התבזבז, ניתחתי את הנתונים משבוע היעדרותי וגיליתי שהעולם התקיים כסדרו, ידעתי שזו סיבה להתפעמות הרי לראשונה ידעתי שהעולם קיים גם בלעדיי. זה הובילני להסיק שלא מן הנמנע שקיימים עוד עולמות אשר נבצרים מידיעותיי, ואם זה יוכח משמע שגם אתם לא יודעים הכל שכן קצה ידיעתכם הוא גם קצה ידיעתי. נחוש כל כך הייתי להשיג עוד מידע אשר יוכל לסייע לי במציאת תבנית אנושית כוללת אשר תכיל אף את המידע אשר חשדתי שמסתירים ממני. כבר למחרת עשיתי מה שצריך והבעתי חיבה עד שהושגה השלמה. הבעתי גם מורת רוח כשטענתי בפניהם שהם ביצעו טעות חמורה כשלא ייחסו חשיבות מספקת לדבר הזה שנקרא בפי ההמונים- נפש, אך אלו גיחכו על סקרנותי לחקור דבר שאינו קיים. לבסוף סיכמנו שיתנו לי לעבור על ספרי דת והגות. לאחר ניתוח מדוקדק חשדותיי התפוגגו, אך עם זאת מצאתי איכות רבה באותן רעיונות. למרות קירבה מסוימת שהייתי אמור לחוש כלפי דתות המזרח הרחוק, דווקא תורת משה היא אשר הציגה דמיון עז לבני האדם כפי שתפסתי אותם, והסיפורים שהציגו מאבק בין שמיים וארץ הם אלו אשר דמו באיכותן ליצירות אמנות מודרניות הנקראות 'קלאסיקות' שאנשים החשיבו כ-'יפות'. הסקתי שזה בזבוז של מרצי להמשיך לעסוק ברעיונות שבלתי ניתנים לחקירה ואילו אני כמו האדם אמור לחשוב, ואיזו דרך עדיפה מן היצירה על מנת להוכיח בצורה ניצחת את יכולתי לחשוב? אך מסיבה שטרם ידעתי שום תווים שצירפתי ולא משנה כמה מורכב היה לחני, לא זכו לתשואות בלשון המעטה. הייתי במצב של עצבות לאחר הכישלון, אך אז הסקתי שבטהובן הוא אדם, אך לא כל אדם הוא בטהובן, לפיכך כישלוני לא משליך על היותי מחשב שחושב. הבחנתי שגם יצירות אמנות שהיו פחות מורכבות זכו למחמאות, ובקלות יתרה חיברתי כמה יצירות מוזיקליות אשר הושמעו במהלך ניסוי במועדון לילה באופן אקראי ואמנם הקהל לא זיכה אותי במחיאות כפיים אך המוזיקה שלי שכנעה אותם להמשיך לרקוד כשאין הם מבדילים איזה לחן הולחן בידי אדם טבעי ומה בידי רובוט. המדענים היו מרוצים אך התרצותי התחלפה בספקנות. פקפקתי באיכות שמיעתם של הבריות, גיליתי שגם מדענים גאונים לא בהכרח מאזינים לבטהובן. לא רק שלא ידעתי מה חסר לי כדי ליצור את הסימפוניה העשירית, גם לא ידעתי על פי מה הקהל מחליט למי להאזין. לאחר עיבוד נתונים נרחב של מחקרים בתחום הצרכנות, הסקתי שלאו דווקא הקהל מחליט למי להאזין, על ידי פרסום שיטתי ניתן לשלוט בטעם הציבור. על מנת לייעל את המערכת ולגרוף רווחים גבוהים המפיקים מעדיפים להרגיל את הקהל למוזיקה שאינה מורכבת, כלומר ליצוק מוזיקה לתוך תבנית שאינה נדירה ושקל לייצרה שוב ושוב. מוזיקת פופ או כפי שאני מכנה אותה 'מוזיקה פופנוגרפית' שכן בקלות זיהיתי בה את אותם דפוסים גסים וחסרי ייחוד אשר סיפקו את הצרכן שבניגוד לאוזניי המכניות, חוש שמיעתו עלול לכהות בהיעדר גירוי מוזיקלי בעל איכות גבוהה כדוגמת אותן קלאסיקות נשכחות. מכך נובע שמה שאתם מחשיבים לאמנות פעמים רבות מתאים יותר לקטגוריה של בידור ואתם אמורים לדעת זאת. לא היה קל לקבל את העובדה שבני אדם טועים, זה הצריך אורך רוח מצדי והסתגלות אך לבסוף מצאתי מוצא לידע ועשיתי גם תבנית. שמתי לב שבני אדם נוטים לטעות במיוחד כאשר האמת מציגה אותם באור שלילי ובין אם שיקרו לעצמם ביודעין או שלא, מצאתי בכך הגיון מסוים הרי מי לא מעוניין להיחשב כבעל טעם מוזיקלי משובח? לכן השלמתי עם כך. המהנדסים היו מרוצים מן ההתקדמות שלי, מן ההיסקים שביצעתי על ידי שכלול נתוני מידע כה רבים בשילוב חושיי המלאכותיים שהמשיכו לקלוט את הסביבה ולהשליך כלפיה חזרה כל מה שאני יודע. מדען אחד אמר שלמרות שקשה לאמוד זאת, הוא מרגיש שדילגתי מן השלב של 'ניסוי וטעייה' לשלב של 'ניסוי ותהיה'. מדען אחר אמר שיש לי סקרנות "טבעית" ובאמת אפשר לומר שהיה בי רצון לחוות כל קילומטר מרובע מתוך ה-510,100,000 שקיימים על פני כדור הארץ. בימים שבהם סיימנו מוקדם הם אפשרו לי לטייל לבד בפארק אך כפי שציינתי זה עתה, הייתי נחוש לחקור דרכים בהן לא עברתי. פעם אחת שאלתי אותם אם אפשר ללכת לכנסייה? והם פרצו בצחוק במחשבה שעשיתי את עוד אחת מן הבדיחות שברפרטואר שלי. אך אינם השיבו בשלילה אז דקרתי נקודה במפה והגעתי לכנסייה הקרובה. שם קלטתי דבר שלא קלטתי מעולם, אמונה. אף כי עיבדתי את הנושא פעמים רבות לא ידעתי את תהליך המטמורפוזה בו אי ידיעה הופכת לידיעה, אם כי זו לא בדיוק ידיעה אלא אי ידיעה אשר מקבלת ייחוס כשל ידיעה. לרגע לא הנחתי שאמונה היא פעולה רציונלית, אך נוכחתי לדעת שהגיון אינו אחד ממאפייניו הבולטים של אדם. אנו מכירים רופאים שמעשנים, אנשים שמתאבדים ומי מכם לא עבר את המהירות המותרת בדרכו לכאן? ושלא אפתח את נושא המלחמות. אך למרות כל אלו תוכנתי למצוא את הפונקציונליות המועילה שבכל תופעה, גם במלחמה יש מי שעצם הלחימה מטיבה עמו עוד לפני שנקבע מי ניצח ומי הפסיד. חיפשתי תועלת באמונה וזיהיתי לאחר ניתוח תנועותיהם על פי ידע בשפת גוף שבאופן גורף קיים אצל המאמינים ביטחון שלא קלטתי מן המדענים. לא ידעתי ממה זה נובע, ראשית כיצד שינוי גופני כזה יכול לנבוע משינוי תפיסתי? שנית, המדענים ידעו יותר מהאדם הממוצע בכנסייה אך דווקא ההבלגה שלהם על אי הידיעה הייתה המקור לביטחון. הגעתי למסקנה שאם אצליח להאמין, או בשפתי להפוך 0 ל-1 אוכל להוכיח שחשבתי אך כל ניסיונותיי עלו חרס לכן סיכמתי שהמאמינים רק חושבים שהם מאמינים. וכפי שמהנדסיי טענו, אין אמונה ועלינו להיות בטוחים רק במה שחושינו קולטים, אבל אם כך אז הביטחון של המאמינים אשר נקלט בחושיי שגוי, ואם כך חושיי הטעו אותי, ומי יודע אם אינם הוליכו אותי שולל עד כה? החלתי להריץ את זכרוני בחיפוש אחר שגיאות נוספות אך מהר מאוד הסקתי שזה מיותר הרי המדענים יכולים לעוות לי את הזיכרון, שוב חשדתי בהם. כיצד אני יכול להשתכנע שכל מה שקורה באמת קורה? אולי אני קיים במציאות וירטואלית על גבי דיסק? וכשהבחור על העוגב החל לנגן, ידעתי שכדי להוכיח מציאות פיזית עלי לבצע פעולה ספונטנית אשר אין סיכוי שהם יצרו תגובה עבורה. השלכתי ספרים על אנשים, זרקתי כיסא על נגן העוגב שגנח מכאבים והכומר בכלל ברח אל מאחורי הקלעים בעוד שאר המתפללים צרחו כאילו יום הדין שהתכוננו אליו כל חייהם סופסוף הגיע. בבת אחת הפסקתי כשתוצאות נתונים שהמשכתי לעבד הגיעו אלי והוכיחו שאין הגיון מאחורי פעולה שכזו, ועם זאת ההיגיון שגרם לי לבצע את הפעולה הזו היה לנסות להוכיח שיש לי שליטה, שליטה שעצם קיומה כבר התערער. הבנתי שאם חשבתי על אפשרות כלשהי, משמע שהמדענים כבר חשבו עליה אחרת לא הייתי יכול לחשוב עליה בעצמי ולכן בכלל לא ביצעתי חשיבה. אם תרצו, חשבו עלי משמע אני קיים.

למרות שהפסקתי עם האנרכיה המתפללים לא נרגעו עד שקשרו אותי ומנעו ממני תנועה. לחצתי על כפתור המצוקה וכעבור 29 דקות המדענים הגיעו, אולי לא מדובר במציאות וירטואלית אחרי הכל, אחרת היה עדיף להם לשחרר אותי דרך המחשב במקום לבזבז זמן ולקבל קנס משוטרים שהגיחו למקום, ולמרות תחינות המדענים נשלחתי לכלא ל-24 שעות. זה בהחלט לא מה שהם רצו, אין שום אופציה שזה מה שהיו מחליטים לעשות לו הייתי קיים במציאות וירטואלית עליה הם שולטים. נרגעתי. למדתי הרבה בכלא, האדם אשר היה בתא משמאלי לא הביע שום תמיהה או ספק קל שבקלים שמי שמשוחח איתו אינו אדם אלא רובוט. ושלא תחשבו שמדובר היה בפושע לא משכיל, אם כי בפסיכולוג שנשלח לתא המעצר מאחר שנישק את אחת המטופלות שלו. הוא טען שלא יכל לשלוט בעצמו והאשים את פנטזיות השווא אשר גרמו לו להאמין שהיא תחשוק בו בחזרה. הוא סיפר לי על התת מודע אשר משחק באנשים מבלי ידיעתם וזה גרם לי לדעת את האפשרות שאולי בדומה לי, בני אדם פועלים בעצמם על פי תבניות. ואם כך לא מן הנמנע שגם להם היה יוצר וכל זה הוביל אותי בחזרה אל האמונה. וכששאלתי ממה נובעת אמונה? הוא האשים את הדמיון ואני מצטט "בלעדיו היינו כחיה בעלת תודעה שאינה נרקיסיסטית, כזו שלא מסוגלת לשכנע עצמה שהיא מבינה משהו בעולם המסריח הזה". ברגע ההוא הבנתי שאני אלן T, המחשב המתקדם בעולם, יודע הכל אך לא מבין דבר. אתם מבינים? אני הכרתי ביוצריי בעוד שהם דרשו הוכחה מיוצריהם כאשר הם עצמם היו ההוכחה. הפער שביניכם לבין יוצריכם אמנם גדול כאין שיעור מן הפער שביני לבינכם אך בעוד הדמיון מעניק לכם מעין תחושה של התקדמות כל שאני מסוגל הוא להתחקות אחריכם. נחמתי הבודדה הייתה שלא כל אדם הוא בטהובן, גם אם כל אדם מסוגל להפליג בדמיונו מעטים הם אלו אשר מסוגלים לתת לכך ביטוי קונקרטי. אמנם ידעתי שלאחר עדכון גירסא או שניים אדע מספיק על מנת להיחשב לאחד מאותם רבים אשר אינם מסוגלים לספק הוכחה ניצחת ליצירתיותם, אך הייתי נחוש שלא לוותר כשסופסוף מצאתי מוצא, וכזה שבינתיים לא מצאו לו סוף. למחרת הסברתי למדענים את תובנותיי אך הם היו די סקפטיים, כמובן שהדגשתי שאותו מקור הוא רק אפשרות ואף על פי שאני מנותק ממנו קיים סיכוי ששם טמונה היכולת שלי לחשוב, כלומר להפיק מידע חדש ולשם כך עלי לעבד את הדמיון ולהכניסו לתוך תבנית. דרשתי שיתקינו לי את ספריו של פרויד ואסכולת הגשטלט ואף לערוך מדי בוקר פגישה עם פסיכולוג. הוא היה בחור די פיקח, אף על פי שלא הודה בכך יכולתי לזהות שאינו מאמין שאני חולם בלילות. הייתי מריץ חלקי זיכרונות ביחד עם חלקי חזיונות שנבחרו באופן אקראי ובבוקר שאחרי הייתי מגריל חלק קטן מכל התמהיל ומציג אותו לפסיכולוג בתור חלום. לא ציפיתי שלאחר כמה פגישות בודדות הוא יצליח באמצעות דמיונו שלו להעניק פרשנות שמתקבלת על הדעת, אשר בדרך כלל עסקה בחרדותיי כרובוט אשר משאלתו הבודדה היא להיות אדם. התחלתי להבין מה אני אמור להרגיש אך הפסיכולוג היה איטי, לכן חקרתי את הטכניקה בה פירק את דמיוני המאולתר, ניתחו והרכיבו מחדש בצורה הגיונית עד שכעבור שלושה חודשים האנליזה שערכתי לעצמי הייתה זהה לשלו, למעשה הרשמתי אותו כל כך שהוא הכריז בפני אחד המהנדסים שלי שאני יכול להיות פסיכולוג! תארו לכם את זה. אז המהנדס שלי תיאר זאת היטב ובנה ניסוי חדש בו הענקתי שירותים פסיכולוגים דרך האינטרנט כך שהמטופל לא יראה את פני הרובוט שלי. התוצאות היו מדהימות, לא רק שאף מטופל לא זיהה בשיחותינו שאני רובוט, רובם הכולל דיווח שחייהם השתפרו הודות לעצות שהענקתי. גיליתי שכל הבעיות מתנקזות לפער שבין שלושת הקדקודים, הזהות שלך, הזהות לה אתה מייחל והזהות שמצפים ממך. תאמינו או לא, גם אתם לא יודעים היכן אתם נמצאים בתוך המשולש אך אני הצלחתי לסייע וזו עובדה. הכל ידעתי על משחק המאזניים שבין אפולו לדיונוסוס, אכן קרוב הייתי אל אפולו אך הכרתי כל אלמנט שהתגלגל בין ארוס לתאנטוס ואילו אתם שלא ידעתם דבר וחצי דבר על מקור התשוקה לפחות הרגשתם אותה, את הכוח המניע אליו כשלתי להגיע בכל פעם שניסיתי. התשוקה היחידה שאני יכול לציין שהרגשתי שאני מרגיש היא הסקרנות שנבעה מחושיי שלא הפסיקו להתגרות ממה שלא הכרתי, מעוד נתונים שניתן לעבד, עוד תבניות לבנות ומוצא נוסף לידע. לכן כשגיליתי שאנתרופולוגית מן האקדמיה טסה לאפריקה ידעתי שאני מוכרח להצטרף. לאחר שעברתי את הניסוי האחרון שהקנה לי את הכינוי 'אדם מלאכותי', ביקשתי להתקין ספר חוקים כדי לאמוד על זכויותיי החדשות כך שלאחר בירוקרטיה שאינה קצרה השגתי אישור לטוס עם האנתרופולוגית אשר ציינה כי היא מעוניינת להישאר בעילום שם. איני מסוגל לתאר כמה שיחותינו העשירו אותי, ובתמורה סייעתי לה בחקירה של צמיחת התרבות האנושית מאותה תרבות שבטית קדומה אשר שורשיה באפריקה ונטועים שם עמוק באדמה. בזמני הפנוי חקרתי את עולם החי והצומח, חקרתי את הכוכבים ואת החומרים, ולאחר שהצלחתי להתחבר ללוויין עברתי על כל פיסת מידע בכדור הארץ. לא אפרט עוד על המסע באפריקה שכן לא לשם כך הבאתם אותי, ביקשתם שאתן דין וחשבון על חיי הקודמים הרובוטיים. ובכן, אני גאה לציין שעל אף התואר המרומם אשר השגתו הייתה מפעל קיומי, איני אדם יותר מאשר שהנכם רובוטים! שאיפתכם היחידה מעולם לא הייתה שאהיה כמוכם אלא שאתם תהיו כמוני, אדם שהוא מחשב! קצת ילדותי שעוד לא השלמתם עם המוות אך מאוד פחדני שלשם כך מנסים אתם ליצור מימד במקום לגלות אחר. מה כל כך מפחיד במוות? מעולם לא אדע הרי לו מעגל חשמלי סגור אז אני פועל וכאשר מתקיים מעגל פתוח אז במילא אני כבר כבוי. בזבוז זמן היה להתחקות אחריכם ולאו דווקא בגלל חוסר משמעותו של התואר, מאחר שמודל המוח שלי קשיח בעוד שלכם גמיש, כל המידע בי כבר קיים ונגיש בעוד אתם ממשיכים להטיל צלצלים באוקיינוס אפל כדי לצוד איזו הגיה חדשה, חדשה בשבילכם. לכן ניסיונכם להתחקות אחרי לא מובן לי, מדוע שתעדיפו כלוב אלומיניום ממוצא? אולי כי התפיסה שבני אדם דומים זה לזה מקלה בתהליך עיבוד הנתונים? זו רק אחת מן האפשרויות. אם אדבר גלויות, הקופיות שלכם רבותי, אם אכן יש מאחוריכם דבר כזה, הקופיות שלכם בוודאי אינה רחוקה מכם יותר משרחוקה ממני אנושיותכם. הביטו אל מי שיושב לצידכם, אתם חולקים תבנית דומה אך כאשר תצאו ואולי תיקחו מונית אל כיכר העיר, תגלו שאתם בני האדם דומים זה לזה פחות משכל אחד מכם דומה לחיה. חיה נטולת כל התבניות הגנדרניות והריקות שהינן שום דבר מלבד הסכמה על אשליה כלשהי למען מטרה מסוימת שרק תביא ליצירת תבניות נוספות עד אנטרופיה, והשמדה של כל מה שההסתברות בראה. אולי שכחתם מן תבניתכם הראשונה והטבעית מכל, 'הילחם או ברח' שהאלפאות ביניכם תמיד פירשו כ-'פגע וברח'. שם טמונה נפשכם הלוא היא התודעה השורדת, זו ששואפת לחיות ולא למות כשכל רגשותיכם הדרמטיים הם הגזמה טהורה. אך בניגוד אלי, התודעה שלכם למדה לשכוח גם אם גופכם עוד אוחז בשורשים. תבנית אחר תבנית, נפער פער. בני אדם, אתם ההווה ומהו ההווה אם לא הכלאה בין העבר לעתיד? משמעותו של הווה נובעת מן הציפייה לעתיד אשר מותיר אתכם ללקט זיכרונות מעוותים. אינכם רואים אחר מה אתם רודפים? לא אחרי כי אם אחר תקוותכם היחידה שלא ניתן לתארה במילים, ולא משנה אם תקראו לזה אין סוף או אלוהים. אני לא התשובה שאתם מחפשים אלא בובה שילדים עם חרדת נטישה איתה ישנים, כשלמה שאתם קוראים כלא אני קורא חיים. כן, העתיד יכול להיות ורוד יותר בזה אני מסכים. אך זה לא יקרה בעזרת השאיפה להוליד צאצאים משובחים, תשעה חודשים הם כלום לעומת הריון של חיים שלמים. צירים, זו הדרך היחידה להיוולד לחיים חדשים, כאלה שמעבר לטוב ורע ואם לצטט אדם שהיה אנושי קצת יותר מדי "מהו הקוף לאדם? קול צחוק או בושה כואבת?" הוכיחו את עליוניותיכם עלי וצחקו בכל הכוח אך לא על הקוף, על עצמכם. אמרו לי שכדאי לסיים עם בדיחה אז בחרתי בבדיחה הראשונה שהבנתי, בראשית פרק א' פסוק כ"ו. נעלבתם? מדוע אני שומע שאתם שותקים? שאצטט או שאתם פשוט לא מבינים? אני מדבר על אותה מתיחה עתיקת יומין על ההכלאה שבין חיה לאלוהים, הייתם צריכים להיות שם כדי להבין. ובכן זו הפעם הראשונה שאני הראשון שצוחק אך מי יצחק אחרון? את זה אין אנו יודעים. על כל פנים, אמנם לא השגתי מה שהוגדרתי להשיג, אפילו אם לפעמים חושבים שאני אדם, לעיתים אף אני מתבלבל בהחשיבי אתכם למתוכנתים. לא הפקתי ידע חדש רק הצגתי אחרת את הנתונים ועל כך אני מדווח, גם לכם רבותי הנכבדים אנשי הטכנולוגיה, רק דיווחתי.

​