מאת: אסיף רחמים
מסת"ב: 978-965-7506-68-4
דאנאקוד: 128-92
שנת הוצאה: 2018
 
לרכישת ספר דיגיטאלי
 
דבר עורך הסדרה
סדרת 'רף – לשירה, הגות וביקורת' שמחה להציג את "בְּכוּר" – ספרו השלישי של המשורר אסיף רחמים, אשר יחנוך את מדף ספרי שירת המקור של הסדרה.
רחמים הוא מהקולות הייחודיים, המורכבים והמרתקים שנשמעים במרחב העכשווי של השירה העברית. הוא מעמיד בפנינו פואטיקה סהרורית ומצועפת, חושית ואינטלקטואלית; שירה מושכלת מאוד, עמוסת הֶרמזים, אשר יונקת בין היתר מן המסורת המודרניסטית – על אפיונה הסוריאליסטי המובהק – של המשורר היהודי הגדול, יליד רומניה, פאול צלאן; ומן המודרניזם האנטי־ריאליסטי נוסח סמואל בקט, זוכה פרס נובל לספרות וגדול מחזאֵי האבסורד.
בעידן של פוליטיקה אופנתית של זהויות וצעקנות פשטנית מתוקשרת – הנוגסות במדיום השירי ומקיפות אותו מכל צד – רחמים מתבלט כמשורר מוכשר, רציני ועמקני, המסרב להיכנע לכורח הנהירוּת, גם במחיר של פעילות בשטחים מסוּוגים, מוגפים וצופני־סוד. לשונו מרובדת ותכניו גדושי משמעות – אישית ואינטלקטואלית כאחד.
בשירתו רחמים מתפלש בחומרי הבנייה של האבסורד. השפה, שכמו ממוללת בספר זה באצבעות מאוידות, משמשת כאמצעי רב־תכליתי לגילוי וכיסוי של משמעות, החצנה והפנמה של רגש, הקדרה והארה של סמלים. היא פנימית, זרה, טקסית, סגורה, שדית, עתיקה, חושנית. היא התגלמות האֵלם הרוצץ בנשמה, הדממה השחורה המלחשת פנימה והחוצה, כשהיא מזניקה שאלות עמומות בלחשים שבורים ומתעדת בדחיסות לירית טעונה ובקוצר־נשימה סוחף קיום בתוך אקלים לשוני מסויט:
מַה זֶּה פֹּה שֶׁאֲנִי בָּא
אֵיפֹה זֶה נִמְצֵאתִי
כַּאנְשֶׁהוּ מָקוֹם כָּזֶה
פֶּתַח צַר אוּלַי
פָּחוֹת מִזֶּה
מַה זֶּה שֶׁהָלַכְתִּי לְאֶצְלוֹ
בְּאֵין יוֹדֵעַ
אֵיךְ זֶה בָּאתִי פֹּה וְאֵין רוֹאֶה
וְאֵין שׁוֹמֵעַ רַק
דָּבָר כָּזֶה מִין רַחַשׁ־כְּמוֹ
הִמְהוּם חָלוּשׁ אֶפְשָׁר־דֻּמְיַן
לַחַשׁ בָּא מִלֹּא־מִכָּאן
לְלַחֵשׁ בְּיַרְכְּתֵי הַמֹּחַ
לְכַחֵשׁ לִי לְמַחֵשׁ לִי לְטַשְׁטֵשׁ לִי
אֶת הַכֹּחַ
זִמְזוּמָתוֹק זוֹמֵם
חוֹרֵץ אֶת הַנְּחִירַיִם
מֵעִמְקֵי רָקָב עָלָה אוֹ שֶׁ
יָרַד מֵהַשָּׁמַיִם
מַה זֶּה שֶׁמַּצְלִיף לִי בָּעֵינַיִם – –

שירים רבים ב"בְּכוּר" כתובים בתנופה סוריאלית מובהקת – רוח מונפת, הנושאת רסיסי קול עמומים בחלל ויוצקת בהם משמעות פנימית ורב-ממדית. מדובר בספר אינטנסיבי, ערפילי, בלתי מפורש – הנקרא כרחשי להטים וכשפים המושמעים בטקס פולחני. מכאן גם שם הספר, "בכור", שמשמעותו תערובת תבלינים, צמחים ומינרלים המשמשת לגירוש שדים ומזיקים ולטיהור הבית מעין־הרע.
בחתירתו הפואטית העמקנית, רחמים מגלם את הרוח הניסיונית והעצמאית, המסורתית והמקורית, שעתידה לאפיין את הסדרה. הוא שייך לקבוצה נדירה של כותבים שבחריגתם מן הצורה העֶדרית והסגנון הרוֹוח – תרים אחר הניסיון להעמיד נוסח שירי אוטונומי, ייחודי ונבדל, שעצם נוכחותו מרעננת ומרבדת את השדה השירי העכשווי באפיקים של אפשרויות־מבע חדשות.
שירתו דורשת מן הקוראים לא פחות משהיא דורשת מעצמה: אורך רוח אינטלקטואלי, מיומנות לשונית ורגישות מוזיקלית. קוראים המבקשים לראות בשירה מעין חטיף מזדמן לגירוי בלוטות הרגש או נשנוש אינטלקטואלי קליט להלעטת המחשבה – לא ימצאו בשירתו את מבוקשם.
בשירתו "הַכֹּל הוֹפֵךְ קָרוֹב וְכָל קָרוֹב / מַבְעִית / מַגִּיעַ אֶל סִפּוֹ שֶׁל פְּנִים / אֲכוּל־פָּנִים / אֲחוּז עֲוִית" – ואל הבעתה האינטימית הזאת סדרת רף מבקשת לקדמכם בברכה, בידיעה שמי שייאות להתמסר לה, יזכה לגלות שירה עברית מקורית ואחרת. אחרת באמת.
דוד (ניאו) בוחבוט